תימא הוא דמות מקראית, בנו של ישמעאל. לתימא היו 11 אחים: נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, משא, דומה, חדד, יטור, נפיש, קדמה ובשמת.^[1]

ברשימות בני ישמעאל, נמנה תימא בתוך קבוצת עמים או שבטים שישבו בצפון ערב, בצפון סיני ובמדבר הסורי ערבי.^[2][3]

איוב מדבר על "ארחות תימא" ומקבילן ל"הליכות שבא".^[4] רש"י אומר על המילים "ארחות תימא" שתימא זאת ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם.^[4]

• ”לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם, יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃”^[5]
• ”הִ֭בִּיטוּ אׇרְחֹ֣ות תֵּמָ֑א, הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמֹו׃”^[4]
• ”וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃”^[6]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.