PROFILPELAJAR.COM

עץ המשפחה של משפחת אחימעץ, ובו רבי אמיתי בן שפטיה (אמיתי II)

רבי אמיתי בן שפטיה היה מגדולי פייטני איטליה, מחכמי היהודים וראש הישיבה בקהילת אוריה (באיטלקית: Oria. בספרות הרבנית: אוֹיְרִי), במחוז פוליה שבדרום איטליה, ובנו של החכם והפייטן שפטיה בן אמיתי. חי ופעל באזור שנת ד'תר"ן (890). ראש אסכולת הפיוט הדרום-איטלקי^[1] וממעצבי הפיוט המרכז-אירופי בכלל. מפיוטיו הרבים היו לאבני היסוד של הסידור ומחזור התפילה היהודי, מהם הידוע ביותר הוא פיוטו המונומנטלי אזכרה אלהים ואהמיה.

משפחתו

רבי אמיתי (המכונה גם: ר' אמיתי בעל שם) הוא חלק ממשפחת אחימעץ האיטלקית, שקורותיה מסופרים במגילת אחימעץ. בספר "אוצר הגדולים" הביא שייתכן כי שרשי המשפחה מגיעים עד לגלות חורבן בית שני^[2]. אביו הוא רבי שפטיה בן אמיתי, פייטן ורופא, שאף ריפא על פי מגילת אחימעץ את בתו של בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית בתמורה לביטול גזירת שמד שגזר הקיסר על יהודי איטליה. אחותו של רבי אמיתי, כסיאה, נישאה לבן דודם רבי חסדיה בן חננאל, ומצאצאיהם היה אחימעץ בן פלטיאל. רבי חסדיה בן חננאל נהרג מאוחר יותר בשעת כיבוש אוריה בידי הערבים בשנת ד'תרפ"ה (925). לרגל נישואיהם של אחותו ובן-דודו חיבר רבי אמיתי את היוצר "אדון מגיד מראשית אחרית", בו הוא מפייט: ”בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אָז כְּעָלָה לִבְרֹאת חֲתָנִים, קֹדֶם יְצִירָתָם הִקְדִּים כָּל תִּקּוּנִים, לְלַמֵּד טַכְסִיסֵי חֻפָּה לְבָנִים”, והולך ומתאר את כל הבריאה כעשויה אך ורק לצורך שמחתם של אדם וחוה, הזוג הראשון.

לרבי אמיתי נולד בן בשם עבדיאל, ובנו של רבי עבדיאל היה רבי ברוך, עליו מסופר^[3] כי אבי-סבו רבי שפטיה השתמש תמיד בספר קבלה קדמון העוסק במעשה מרכבה, ועם פטירתו עבר הספר בין צאצאיו עד שהגיע לרשותו של רבי ברוך; אך כאשר בהזדמנות אחת לא נהגו בספר בכבוד הראוי, פרצה מגפה במשפחת רבי ברוך, ולא שככה עד שהושלך הספר לים בתוך כד עשוי עופרת. רבי ברוך עצמו לא נפגע במגפה, אך כעונש נותר בלא יורשים זכרים עד מותו, וענף המשפחה תם עם נישואי בנותיו לאחרים.

חייו ויצירתו

רבי אמיתי מילא את מקום אביו כראש הקהילה של אוריה, ואף כיהן כראש ישיבה בעירו. בנוסף, היה רבי אמיתי פייטן פורה, אף יותר מאביו, וכן היה עשיר גדול ובעל נכסים.

במגילת אחימעץ מסופר גם על סכסוך שהיה לו עם מלמד בעירו אוריה בשם רבי משה, שבסופו הוכרח רבי משה לעקור לעיר הצפונית פאביה^[4].

בשם האר"י מובא שנהג לומר רק את הפיוטים שחוברו לפי חכמת הקבלה, וביניהם כלל את פיוטי רבי אמיתי ואביו רבי שפטיה^[5]; בדומה לכך כותב כבר רבי אברהם בן עזריאל בספרו "ערוגת הבושם" כי רבי אמיתי ואביו רבי שפטיה ”שניהם היו בעלי השם”, כלומר בקיאים בחכמת הקבלה^[6].

פיוטיו הרבים עיצבו את צורתו של הפיוט המרכז-אירופי המוקדם, וחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל של הפיוט היהודי ככלל. כבר בזמן הראשונים דנו גדולי החכמים בפיוטיו, כמו פיוטו "אשנבי שחקים" המוזכר בדבריהם של בעלי התוספות^[7]. על חשיבותו של רבי אמיתי בעיני בעלי התוספות תעיד העובדה כי רבנו תם, גדול חכמי צרפת במאה ה-11, טרח לכתוב פירוש לפיוט "אומץ בראש כל מועדות" של רבי אמיתי.

בפיוטיו ניכרת רוחן של הגזירות הקשות שנגזרו על יהודי איטליה בתקופת הקיסר הביזנטי בסיליוס הראשון, ומצויים בהם אף רמזים לוויכוחים דתיים שערכו מולו הכמרים הנוצריים; מאידך, חיבר רבי אמיתי גם פיוטי שמחה קולחים דוגמת "אדון מגיד מראשית אחרית". בפיוטיו הוא מרבה לשלב שמות מלאכים, ואחד הבתים בפיוטו "אזכרה אלהים ואהמיה" עורר פולמוס נרחב באשר לפנייה ל"מידת הרחמים" של הקב"ה ולא לקב"ה עצמו.

ידועים לנו למעלה מארבעים פיוטים של רבי אמיתי, מהם ציין חוקר הפיוט ישראל דוידזון עשרים ושלושה^[8]. שמעון ברנשטיין פרסם פיוט נוסף שלו (אופַן לשבת של שבועות) במאסף "חורב" כרך חמישי, ניסן תרצ"ט. פיוטיו כונסו בנספח למהדורת קלאר של מגילת אחימעץ, ובפרסום נפרד בידי יונה דוד.

בין הפיוטים שנכתבו גם "אפפונו מים" על קשיי הגלות.

בין פיוטיו קדושתא מקיפה לשבת חתן, מספר יוצרות (בהם, כאמור, מערכת של יוצר, אופן וזולת שכתב לחתונת אחותו), אופנים רבים, וסליחות. סליחתו הידועה ביותר היא אזכרה אלהים ואהמיה הנאמרת בקרב האשכנזים בהזדמנויות רבות, בהן בתפילת נעילה.

ידיעות רבות אודות רבי אמיתי נתפרסמו במחקרו בן ארבע השנים של חוקר הפיוטים בנימין קלאר, מנרצחי שיירת הדסה^[9].

לקריאה נוספת

יונה דוד, שירי אמיתי (ירושלים, תשל"ה). (הספר באתר אוצר החכמה)
צ'זרה קולפמינה, Nozze nella Oria ebraica del IX secolo, אוריה 1988
צ'זרה קולפמינה, Una zemirah di Amittai ben Shefatiah da Oria, ב-Nicolaus. Rivista di Teologia ecumenico-patristica" 21", שנת 1994
I. Fasiori, Un piyyut apocalittico di Amittai ben Shefatiah da Oria, in Sefer Yuhasin anno XXVII 2011.
I. Fasiori, La scuola poetica ebraica di Oria nel IX secolo: inni per lo shabbat di Amittai ben Shefatiah, prefazione di C. Colafemmina, Messaggi ed., Cassano delle Murge 2012.
I. Fasiori, L'Angelo della morte negli inni di Amittai ben Sefatiah da Oria: principe della Torah?, in: "Materia Giudaica" 17-18 (2012-2013), pp. 116-126.