ישנם גם נוצרים פלסטינים רבים שהם צאצאים של פליטים פלסטינים מהתקופה שלאחר 1948, שברחו למדינות בעלות רוב נוצרי ויצרו קהילות נוצריות גדולות בפזורה.[2][3] בהגדרה הרחבה יותר של נוצרים פלסטינים, שכוללת את הפליטים הפלסטינים, הפזורה, ואנשים ממוצא פלסטיני נוצרי מלא או חלקי – הנוצרים הפלסטינים מהווים כ-6%-7% מכלל האוכלוסייה הפלסטינית בעולם. נוצרים פלסטינים חיים בעיקר במדינות ערביות המקיפות את ארץ ישראל ההיסטורית וברחבי העולם, במיוחד באירופה וביבשת אמריקה, כולל קהילה גדולה בארצות הברית ובצ'ילה, שהקהילה הפלסטינית שבה נחשבת לגדולה ביותר מחוץ לעולם הערבי.[4]
ב-2009, על פי ההערכות, היו בשטחים הפלסטיניים כ-50,000 נוצרים, בעיקר בגדה המערבית, וכ-3,000 ברצועת עזה.[6] מתוך כלל האוכלוסייה הנוצרית המונה 154,000 בישראל, כ-80% מוגדרים כערבים, אף שרבים מהם מזהים את עצמם כפלסטינים.[7][6][8], בעוד חלק מהערבים הנוצרים מזהים עצמם כארמים[9]. רוב הנוצרים הפלסטינים (56%) חיים בפזורה הפלסטינית.[10]
הפטריארך תיאופילוס השלישי הוא מנהיג הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בירושלים מ-2005.[11] הוא החליף את אירינאוס הראשון (שהיה בתפקיד משנת 2001), שהודח על ידי הסינוד של הכנסייה לאחר קדנציה רווית מחלוקת ושערוריות, לאחר שמכר קרקעות ורכוש כנסייתי ליהודים.[12] ממשלת ישראל סירבה בתחילה להכיר במינויו של תיאופילוס,[13] אך לבסוף העניקה לו הכרה, בדצמבר 2007, למרות מאבק משפטי מצד קודמו אירנאיוס נגד המינוי.[14] הארכיבישוף תיאודוסיוס עטאללה-חנא מהכפר סבסטיה הוא איש הדת הפלסטיני בעל הדרגה הגבוהה ביותר בפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.
הבישוף האנגליקני בירושלים הוא סוהיל דוואני, שהחליף את הבישוף רִיַא֫ח אבו אל-עַ֫סַל ב-2007.[15] הבישוף אבו אל-עסל אירח את מרדכי ואנונו לאחר ששוחרר בכנסיית סנט ג'ורג' בירושלים[16] הבישוף ד"ר מוניבּ יונאן הוא נשיא הפדרציה הלותרנית העולמית והבישוף של הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית בירדן ובארץ הקודש (ELCJHL).
העובדה שהפלסטינים הנוצרים רואים עצמם כערבים באופן לאומי משקפת גם את העובדה, שנכון לתחילת המאה ה-20, הם חלקו רבים מאותם מנהגים כמו שכניהם המוסלמים. במובנים מסוימים, זה היה תוצאה של אימוץ על ידי הנוצרים של מה שהיו בעצם מנהגים איסלמיים, שרבים מהם נגזרו מהשריעה. במקרים אחרים, המנהגים המשותפים גם למוסלמים וגם לנוצרים לא נבעו מהאמונה הדתית, אלא היו תוצאה של תהליך של סינקרטיזציה, לפיו מה שהיו במקור מנהגים פגאניים, הוגדרו מאוחר יותר כנוצריים ולאחר מכן אומצו על ידי המוסלמים. זה היה בולט במיוחד בעובדה שהמוסלמים והנוצרים של ארץ ישראל חלקו רבים מאותם ימי חג, לכבוד אותם קדושים, גם אם הם התייחסו אליהם בשמות שונים. לדוגמה מבני מקאם שהוקדשו לגאורגיוס הקדוש, למשל, הפכו למקדשים המכבדים את אליהו – אל-חַ֫'דִ֗ר, שילוב של אליהו הנביא והדמות המיתולוגית של אל-ח'ד֗ר, בן האלמוות. בנוסף לכך, מוסלמים רבים ראו בכנסיות נוצריות מקומיות מקומות קדושים. כך, למשל, נשים מוסלמיות שהתקשו להרות עשויות היו לנסוע לבית לחם כדי להתפלל לילד לפני מרים, אם ישו.[21] זה אפילו לא היה נדיר שמוסלמי הטביל את ילדו בכנסייה נוצרית, בשם ח'ד֗ר.[22] דוגמה נוספת לקשר בין המסורות של הנוצרים והמוסלמים בארץ ישראל הן חגיגות עממיות "מואסם" (או מוסם), חלקם מקומיות וחלקם רבות משתתפים, בעיקר חגיגות בתקופת האביב. החגיגות הגדולות והמפורסמות ביותר היו: חגיגות נבי מוסא במתחם נבי מוסא במדבר יהודה. חגיגות נבי רובין, וחגיגות נבי צלאח שנערכו במקאם נבי צאלח ליד המסגד הלבן ברמלה.[23] חגיגות אלו בתקופת האביב נקבעו לפי מועד חג הפסחא הנוצרי.[24]
היסטוריה מודרנית
צופים נוצרים פלסטינים בערב חג המולד מול כנסיית המולד בבית לחם (2006).
הקטגוריה 'נוצרי ערבי פלסטיני' קיבלה ממד פוליטי במאה ה-19, כאשר העניין הבינלאומי בארץ הקודש גדל והתפתחו בה מוסדות זרים. האליטה העירונית החלה לקדם את בנייתה של חברה אזרחית ערבית רב-דתית מודרנית. כאשר הבריטים קיבלו מחבר הלאומים מנדט לנהל את ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה, נכבדים בריטים רבים בלונדון הופתעו לגלות כל כך הרבה מנהיגים נוצרים בתנועות הפוליטיות הערביות הפלסטיניות. שלטונות המנדט הבריטי התקשו להבין את מחויבותם של הנוצרים הפלסטינים לתנועה הלאומית הפלסטינית.[25]
העיתון "פלסטין", שהיה בבעלות פלסטינית נוצרית, נוסד בשנת 1911 בעיר יפו, ומתואר לעיתים קרובות כאחד העיתונים המשפיעים ביותר באותה תקופה, וכנראה המבקר החריף והעקבי ביותר של התנועה הציונית. הוא עזר לעצב את הזהות והלאומיות הפלסטינית ונסגר מספר פעמים על ידי השלטונות העות'מאניים והבריטיים, רוב הזמן עקב תלונות של ציונים.[26]
ארבע נשים נוצריות בבית לחם, 1911
תופעת הפליטים שקרתה בעקבות מלחמת העצמאות, הותירה את הקהילות הערביות הנוצריות הרב-עדתיות בחוסר סדר, ומשימתן המיידית הייתה לסייע לאלפי הפליטים חסרי הבית. אבל היא גם זרעה את הזרעים לפיתוח תאולוגיית השחרור בקרב נוצרים ערבים פלסטינים.[27] הייתה מדיניות דיפרנציאלית של גירוש. הקלה רבה יותר הוחלה על הנוצרים בגליל, שם הגירוש פגע בעיקר במוסלמים: בתרשיחא, דיר אל-קאסי וסבלאן, נוצרים הורשו להישאר בזמן שהמוסלמים גורשו. באיקרית ובירעם הורה צה"ל לנוצרים להתפנות לזמן קצר, הוראה שהפכה לבסוף לגירוש לצמיתות. לפעמים בכפר מעורב דרוזי-נוצרי כמו ראמה, רק הנוצרים גורשו בתחילה לכיוון לבנון, אך הודות להתערבותם של הדרוזים המקומיים, הם הורשו לחזור. דמויות נוצריות חשובות הורשו לפעמים לחזור, בתנאי שיעזרו לישראל בקרב קהילותיהם. הארכיבישוף ג'ורג' חכים, עם מאות רבות של נוצרים, הורשה להיכנס מחדש על רקע הבעת נכונות למערכה נגד הקומוניסטים בישראל ובקרב הקהילה.[28]
לאחר מלחמת העצמאות, האוכלוסייה הנוצרית בגדה המערבית, שהייתה בשליטה ירדנית, פחתה מעט, בעיקר בגלל בעיות כלכליות. זה מנוגד לתהליך שהתרחש בישראל שבו נוצרים עזבו בהמוניהם במהלך ולאחר מלחמת העצמאות. נוצרים היו 21% מהאוכלוסייה הערבית בישראל ב-1950, ונכון ל-2013 הם רק 9% מקבוצה זו. מגמות אלה הואצו לאחר מלחמת ששת הימים בעקבות השתלטות ישראל על הגדה המערבית ועל עזה.[29]
ברשות הפלסטינית (משנת 1994)
כומר אורתודוקסי מזרחי נשוי מירושלים עם משפחתו (שלושה דורות), 1893 בקירוב
נוצרים בתוך הרשות הפלסטינית היוו בערך אחד מכל שבעים וחמישה תושבים.[30] בשנת 2009 דיווחה רויטרס כי 47,000–50,000 נוצרים נותרו בגדה המערבית, כאשר כ-17,000 הם מקהילות קתוליות שונות והשאר הם מהכנסייה האורתודוקסית וזרמים מזרחיים אחרים.[6] גם בבית לחם וגם בנצרת, שבעבר היו נוצריות ברובן, יש כיום רוב מוסלמי. כשלושה רבעים מכלל הנוצרים בבית לחם חיים מחוץ לאזור בעיקר באירופה ואמריקה, ויותר נוצרים ירושלמים חיים בסידני שבאוסטרליה מאשר בירושלים. הנוצרים מהווים, נכון ל-2009, 2.5% מאוכלוסיית ירושלים. אלה שנותרו כוללים כמה שנולדו בעיר העתיקה כאשר הנוצרים שם היוו רוב.[31]
ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן נערכה בחיפה הפגנה נוצרית ערבית-ישראלית במחאה נגד הקיצוניות המוסלמית במזרח התיכון (בעניין עליית המדינה האסלאמית) ובתמיכה בישראל ובצה"ל.[32]
ערבים נוצרים הם אחת הקבוצות המשכילות ביותר בישראל.[33][34] סטטיסטית, לערבים הנוצרים בישראל יש את שיעורי ההשכלה הגבוהים ביותר מבין כל הקהילות הדתיות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2010, 63% מהערבים הנוצרים הישראלים היו בוגרי מכללה או בעלי תואר שני, השיעור הגבוה ביותר מבין כל הדתות והקבוצות האתניות-דתיות.[35] למרות העובדה שהנוצרים הערבים מייצגים רק 2.1% מכלל אוכלוסיית ישראל, בשנת 2014 הם היוו 17.0% מתלמידי האוניברסיטאות במדינה, ו-14.4% מתלמידי המכללות שלה.[36] יש יותר נוצרים שהשיגו תואר ראשון או תארים אקדמיים גבוהים יותר מאשר האוכלוסייה החציונית בישראל. כמו כן, לערבים נוצרים יש את אחד משיעורי ההצלחה הגבוהים ביותר בבחינות הבגרות (73.9%), בשנת 2017,[37] הן בהשוואה למוסלמים ולדרוזים והן בהשוואה לכלל התלמידים במערכת החינוך היהודית. נוצרים ערבים היו גם החלוץ מבחינת הזכאות להשכלה גבוהה, והם השיגו תואר ראשון ותואראקדמי יותר מהאוכלוסייה החציונית בישראל.[37] בתי ספר נוצרים בישראל פתחו במחאה בשנת 2015, בתחילת שנת הלימודים, על קיצוצים בתקציבי החינוך שלהם.[38] בשנת 2013 כיסתה ישראל 65% מתקציב בתי הספר הנוצרים הפלסטינים בישראל, נתון שירד באותה שנה ל-34%. נוצרים אומרים שהם קיבלו כעת שליש ממה שמקבלים בתי ספר יהודיים, עם מחסור של 53 מיליון דולר.[39]
שיעור הסטודנטים הלומדים בתחום הרפואה היה גבוה יותר גם בקרב הסטודנטים הערבים הנוצרים, בהשוואה לכלל הסטודנטים ממגזרים אחרים. אחוז הנשים הנוצריות הערביות שהן סטודנטיות להשכלה גבוה יותר מבמגזרים אחרים.[40]
בספטמבר 2014 חתם שר הפנים על צו לפיו המיעוט בישראל שמגדיר את עצמו כ'נוצרי ארמי' יוכל להירשם כארמי ולא כערבי בתעודת הזהות.[41]
סוגיות פוליטיות ודתיות
ראשי הערים של רמאללה, ביר זית, בית לחם, א-זבאבדה, ג'יפנה, עין עריכ, עאבוד, טייבה, בית ג'אלא ובית סאחור הם נוצרים.[42] מושל טובאס, מרואן טובסי, הוא נוצרי. הנציג הפלסטיני לשעבר בארצות הברית, עפיף סאפייה, הוא נוצרי,[43] וכך גם שגריר הרשות הפלסטינית בצרפת, הינד ח'ורי.[44] בנבחרת הפלסטינית בכדורגל נשים יש רוב של בנות מוסלמיות, אבל הקפטן, הַ֫נִי תַ'לְגִ֫'יה, היא נוצרייה מבית לחם. רבים מהפקידים הפלסטינים הבכירים כגון שרים, יועצים, שגרירים, קונסוליות, ראשי נציגויות, מנהיגי פתח ואחרים הם נוצרים. חלק מהנוצרים היו מהחלקים האמידים של החברה הפלסטינית שעזבו את הארץ במהלך מלחמת 1948. במערב ירושלים, למעלה מ-50% מהפלסטינים הנוצרים איבדו את בתיהם לישראלים, לפי ההיסטוריון סאמי הדאווי.[45]
מומרים
קיימת קהילה קטנה של מוסלמים שהתנצרו, המונה כמה מאות איש. הם אינם מרוכזים בעיר מסוימת ושייכים לרוב לקהילות אוונגליסטיות. בשל העובדה שההמרה הרשמית מאסלאם לנצרות אינה חוקית בהתאם לחוק השריעה האסלאמי ברשות הפלסטינית, מומרים נוטים לשמור על פרופיל נמוך.[46]
מרכז סביל לתאולוגיה
סביל - המרכז האקומני לתאולוגיית שחרור הוא ארגון נוצרי לא ממשלתי שבסיסו בירושלים; שנוסד ב-1989 כפועל יוצא של כנס בנושא "תאולוגיית השחרור הפלסטינית".[47] לפי אתר האינטרנט שלה, סַבִּ֫יל היא "תנועה אקומנית עממית של תאולוגיית שחרור בקרב נוצרים פלסטינים. בהשראת חייו ומשנתו של ישו המשיח, תאולוגיית שחרור זו מבקשת להעמיק את אמונתם של נוצרים פלסטינים, לקדם אחדות ביניהם ולהוביל אותם לעשייה למען הצדק והשלום. סַבִּיל שואפת לפתח רוחניות המבוססת על אהבה, צדק, שלום, אי-אלימות, שחרור ופיוס עבור הקהילות הלאומיות והאמוניות השונות."[48]
הקרן האקומנית הנוצרית של ארץ הקודש
הקרן האקומנית הנוצרית של ארץ הקודש (HCEF) נוסדה בשנת 1999 על ידי קבוצה אקומנית של נוצרים אמריקאים כדי לשמר את הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש.[49] המטרה המוצהרת של HCEF היא לנסות להמשיך את נוכחותם ורווחתם של נוצרים ערבים בארץ הקודש ולפתח את קשרי הסולידריות בינם לבין נוצרים במקומות אחרים. HCEF מציע סיוע חומרי לנוצרים פלסטינים ולכנסיות באזור. HCEF דוגל בסולידריות מצד נוצרים מערביים עם נוצרים בארץ הקודש.[50][51][52]
ברצועת עזה יש כ-1,300 נוצרים ומספרם יורד בהתמדה.[53] הקהילה הנוצרית של עזה מתגוררת בעיקר בתוך העיר, במיוחד באזורים הסמוכים לשלוש הכנסיות המרכזיות: כנסיית סנט פורפיריוס, הקהילה הקתולית של המשפחה הקדושה ברחוב זיתון והכנסייה הבפטיסטית בעזה, בנוסף לקפלה אנגליקנית באל-אהלי אל-ערבי – בית החולים הערבי האוונגליסטי. סנט פורפיריוס היא כנסייה אורתודוקסית שראשיתה במאה ה-12. הכנסייה הבפטיסטית בעזה היא הכנסייה האוונגליסטית היחידה בעיר. נוצרים בעזה מקיימים את דתם באופן חופשי.[54]
אלו שביניהם העובדים כעובדי מדינה בממשלה ובמגזר הפרטי מקבלים חופש רשמי במהלך השבוע של חג המולד, שחלקם מקדישים לתפילה משותפת בכנסיות. נוצרים רשאים להשיג כל עבודה, בנוסף לכך יש להם מלוא הזכויות והחובות כעמיתיהם המוסלמים, בהתאם להכרזת העצמאות הפלסטינית, המשטר וכל המערכות הממשלתיות.
מפקד אוכלוסין[דרושה הבהרה] גילה כי 40 אחוז מהקהילה הנוצרית עבדו במגזרי הרפואה, החינוך, ההנדסה והמשפטים. בנוסף, הכנסיות בעזה ידועות בשירותי הסעד והחינוך שהן מציעות, ואזרחים מוסלמים משתתפים בשירותים אלו. אזרחים פלסטינים בכללם נהנים משירותים אלה. בית הספר לפטריארכיה הלטינית, למשל, מציע הקלות בצורת תרופות ושירותים חברתיים וחינוכיים. בית הספר מציע שירותים כבר קרוב ל-150 שנה.
בשנת 1974 הוצע הרעיון להקים בית ספר חדש על ידי האב ג'ליל עוואד, כומר קהילה לשעבר בעזה שזיהה את הצורך להרחיב את בית הספר לפטריארכיה הלטינית ולבנות מתחם חדש. בשנת 2011 למדו בבית הספר למשפחה הקדושה 1,250 תלמידים, ואל בית הספר היסודי הקתולי, שהוא הרחבה של בית הספר לפטריארכיה הלטינית, ממשיכים להירשם מספר הולך וגדל של תלמידים צעירים. בית הספר היסודי הוקם לפני כ-20 שנה. מלבד חינוך, שירותים אחרים מוצעים למוסלמים ונוצרים כאחד ללא אפליה. השירותים כוללים קבוצות נשים, קבוצות סטודנטים וקבוצות נוער, כמו אלו המוצעות בכנסייה הבפטיסטית בימי חול. נכון לשנת 2013, רק 113 מתוך 968 תלמידי בתי ספר נוצריים אלה היו נוצרים.[55]
באוקטובר 2007 נרצח רמי עיאד, המנהל הבפטיסטי של 'חנות הספרים למורה', חנות הספרים הנוצרית היחידה ברצועת עזה, בפיגוע בחנות הספרים שלו, לאחר שקיבל איומי מוות מקיצונים מוסלמים.[56][57][58] בפברואר 2008, חבורה של 14 חמושים פרצה למשרדי ימק"א בעזה ופוצצו את הספרייה במקום.[59]
מדינת ישראל אינה מאפשרת את תנועת הנוצרים בעזה יותר משאר תושביה, ומגבלות התנועה המוחלות על תושבי הרצועה מוחלות עליהם במידה שווה.[60][61] בשנים 2019–2021 ישראל אסרה עליהם לחלוטין לצאת מהרצועה, כמו על שאר אוכלוסיית עזה.[62]
הסיבות לעזיבה הנוצרית ההמונית נתונות לוויכוח חריף, והועלו אפשרויות שונות.[30] רבים מהנוצרים הפלסטינים בפזורה הם אלה שברחו או גורשו במהלך מלחמת העצמאות וצאצאיהם.[10] לאחר דיון בין יוסף ויץ ומשה שרת, אישר דוד בן-גוריון פרויקט לעידוד מעבר הקהילות הנוצריות בגליל לארגנטינה, אך ההצעה נכשלה מול התנגדות נוצרית.[65][66][67]
על פי ה-BBC, הירידה הכלכלית ברשות הפלסטינית והלחץ מהסכסוך הישראלי-פלסטיני אחראיים לעזיבה ההמונית.[64] דו"ח על תושבי בית לחם קבע שהן נוצרים והן מוסלמים ביקשו להגר, אך לנוצרים היו קשרים טובים יותר עם אנשים בחו"ל ורמות השכלה גבוהות יותר.[68] הוותיקן והכנסייה הקתולית האשימו את ישראל בכיבוש ובגרימת סכסוך בארץ הקודש, דבר המשפיע על היציאה הנוצרית מארץ הקודש ומהמזרח התיכון בכלל.[69]
ב"ג'רוזלם פוסט" נטען כי: "התכווצות הקהילה הנוצרית הפלסטינית בארץ הקודש באה כתוצאה ישירה מהסטנדרטים הכלכליים שלה כמעמד בינוני", וכי הלחץ המוסלמי לא שיחק תפקיד מרכזי על פי התושבים הנוצרים עצמם. הוא דיווח כי לנוצרים יש תדמית ציבורית של אליטיזם ושל פריבילגיות מעמדיות כמו גם של אי-אלימות ושל אורח חיים פתוח, מה שמותיר אותם פגיעים יותר לפושעים מאשר מוסלמים. חנא סניורה, פעיל זכויות אדם נוצרי פלסטיני בולט, ייחס הטרדה נגד נוצרים ל"קבוצות קטנות" של "חוליגנים" ולא לממשלות חמאס ופתח.[30] ברומן האחרון של הסופר הנוצרי הפלסטיני אמיל חביבי יש דמות שמאשרת כי:
"אין הבדל בין נוצרים למוסלמים: כולנו פלסטינים במצוקה שלנו".[70]
על פי כתבה בעיתון "אינדפנדנט", אלפי פלסטינים נוצרים "היגרו לאמריקה הלטינית בשנות ה-20, כאשר ארץ ישראל המנדטורית נפגעה מבצורת ומשפל כלכלי חמור".[71]
בסקר שנערך ב-2006 בקרב נוצרים בבית לחם על ידי המרכז הפלסטיני למחקר ודיאלוג תרבותי, 90% דיווחו שיש להם חברים מוסלמים, 73% הסכימו שהרשות הפלסטינית מתייחסת בכבוד למורשת הנוצרית בעיר, ו-78% ייחסו את היציאה המתמשכת של נוצרים מבית לחם לכיבוש הישראלי ולהגבלות נסיעה על האזור.[73] דניאל רוסינג, איש הקשר הראשי של משרד הדתות לנוצרים בשנות ה-70 וה-80, הצהיר כי מצבם בעזה החמיר מאוד לאחר בחירת חמאס. הוא גם הצהיר כי הרשות הפלסטינית, שסומכת על תמיכה כספית מהנוצרים במערב, מתייחסת למיעוט בהגינות. הוא האשים את גדר ההפרדה כבעיה העיקרית של הנוצרים.[30]
דו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית משנת 2006 על חופש דת, ביקר הן את ישראל על הגבלותיה על נסיעות לאתרים קדושים לנוצרים, והן את הרשות הפלסטינית על כישלונה לפעול להפסקת פעולות אנטי-נוצריות. עוד דווח כי ישראל נותנת יחס מועדף בשירותים אזרחיים בסיסיים ליהודים והרשות עושה זאת למוסלמים. הדו"ח קבע כי בדרך כלל, אזרחים מוסלמים ונוצרים נהנים מיחסים טובים ביניהם בניגוד ליחסי היהודים והערבים ה"מתוחים".[63] דיווח של BBC משנת 2005 תיאר גם הוא את יחסי המוסלמים והנוצרים כ"שלווים".[64]
האגודה הערבית לזכויות אדם, ארגון חוץ-ממשלתי ערבי בישראל, הצהירה כי הרשויות הישראליות מנעו מנוצרים פלסטינים בישראל גישה למקומות קדושים, מנעו תיקונים הדרושים לשימור אתרים קדושים היסטוריים, וביצעו התקפות פיזיות על מנהיגים דתיים.[74]
גורמים רבים תרמו להגירה הנוצרית, שמתרחשת בקביעות מאז תקופת המנדט הבריטי. הארגון קיירוס פלסטין – ארגון נוצרי עצמאי, שהוקם כדי לעזור לתקשר לעולם הנוצרי את מצב הנוצרים בישראל – שלח מכתב ל"וול סטריט ג'ורנל" כדי להסביר ש"במקרה של בית לחם, למשל, זו למעשה הבנייה המשתוללת של התנחלויות ישראליות, החנק שנכפה על ידי חומת ההפרדה והחרמת אדמות פלסטיניות על ידי ממשלת ישראל שגרמו לנוצרים רבים לעזוב"... "נכון לעכשיו, רק 13 אחוז מהאדמה באזור בית לחם נותרה לתושביה הפלסטינים".[75]
רדיפות
פיירבטיסטה פיצבאלה, דובר משמורת ארץ הקודש ונציג קתולי בכיר לאזור, הצהיר כי חוסר מעש של משטרת ישראל ותרבות חינוכית המעודדת ילדים יהודים להתייחס לנוצרים ב"בוז" הפכו את החיים ל"בלתי נסבלים" יותר ויותר עבור נוצרים רבים. ההצהרה של פיצבאלה הגיעה לאחר שקיצונים תומכי מתנחלים הציתו את דלת מנזר השתקנים בלטרון וריססו על הקירות כתובות גרפיטי אנטי-נוצריות.[76] התקרית באה בעקבות סדרה של מעשי הצתה והשחתה, בשנת 2012, כוונו למקומות פולחן נוצריים, כולל מנזר המצלבה בירושלים, שבו הוטחו על קירותיו סיסמאות כמו "מוות לנוצרים" וכתובות נאצה פוגעניות.[77]
גם ארמנים בירושלים, שזוהו כנוצרים פלסטינים, הותקפו וקיבלו איומים מצד קיצונים יהודים וארכיבישוף ארמני אחד הוכה והצלב שלו נשבר.[78] בספטמבר 2009, שני אנשי דת נוצרים ארמנים גורשו לאחר קטטה שפרצה עם קיצוני יהודי על יריקה על חפצים נוצריים קדושים.[79]
בפברואר 2009, קבוצה של פעילים נוצרים בגדה המערבית כתבה מכתב פתוח וביקשה מהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 לדחות את נסיעתו המתוכננת לישראל אלא אם כן ממשלת ישראל תשנה את יחסה לנוצרים.[80] הם הדגישו את שיפור הגישה למקומות פולחן והפסקת המיסוי על נכסי כנסייה כדאגות מרכזיות.[80] האפיפיור החל את ביקורו בן חמישה ימים בישראל וברשות הפלסטינית ביום ראשון, 10 במאי, בתכנון להביע תמיכה בנוצרים באזור.[6] בתגובה להצהרות הפומביות הפלסטיניות, דובר משרד החוץ הישראלי, יגאל פלמור, מתח ביקורת על הקיטוב הפוליטי של ביקור האפיפיור, והעיר כי "[זה] ישרת את מטרת השלום הרבה יותר טוב אם הביקור הזה ייחשב למה שהוא, עלייה לרגל, ביקור למען השלום והאחדות".[81]
בספטמבר 2017, כנסיית סטפנוס הקדוש שבמנזר בית ג'מאל הושחתה.[83]
בדצמבר 2021, הפטריארך של ירושלים ו-13 הכנסיות המרכזיות בעיר פרסמו הצהרה משותפת, שבה דרשו מהרשויות בישראל לפעול נגד התנכלויות יומיומיות ופשעי שנאה נגד נוצרים.[84]
ג'ו הוקי (אנ') – גזבר אוסטרליה (2013–2015), חבר פרלמנט עבור צפון סידני (1996–2015), שגריר אוסטרליה בארצות הברית אביו נולד בבית לחם והיגר לאוסטרליה ב-1948
נורמן עיסא – שחקן, איש בידור ובמה (ואביהם של השחקנים ליר עיסא ושל שון עיסא - שני בניו הם ממוצא אתני ערבי פלסטיני נוצרי מעורב עם יהודייה ישראלית, מאשתו גדעונה רז)
^Freas, Erik (2016). Muslim-Christian Relations in Late Ottoman Palestine, Where Nationalism and Religion Intersect. New York: Palgrave Macmillan. pp. 70–71. ISBN978-1-137-57041-3.
^Lance D.Laird,'Boundaries and Baraka: Christians, Muslims, and a Palestinian Saint,' in Margaret Cormack (ed.), Muslims and Others in Sacred Space, Oxford University Press, 2013 pp. 40–73, p. 61.
^יהושע בן-אריה וישראל ברטל (עורכי הכרך), ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך שמיני: שלהי התקופה העות'מאנית, חלק ב, עאדל מנאע, 3. התפתחות זהותה התרבותית של החברה הערבית בארץ-ישראל, עמ' 180-178.
^Laura Robson, Colonialism and Christianity in Mandate Palestine, University of Texas Press, 2011 p. 159
^Rashid Khalidi (9 January 2006). The Iron Cage: The Story of the Palestinian Struggle for Statehood. Beacon Press. מסת"ב 9780807003084. Retrieved 25 January 2016. rashid khalidi the iron cage.
_-_The_annual_greek_orthodox_Christmas_procession_in_Bethlehem.jpg)
