סינוד (מיוונית: Σύνοδος) הוא ועידה כנסייתית בכירה, המתכנסת לשם הכרעה בענייני אמונה, פולחן ומנהל. מקור המילה במונח היווני שמשמעותו "אספה" או "מפגש", דומה במשמעותו לביטוי הלטיני "Concilium" ("קונקיליום" או "קונציליום"). במקורו היה הסינוד מפגש שבו כינס בישוף את הכמרים הכפופים לו, ואילו הקונסיליום היה כינוס בו הארכיבישוף כינס את הבישופים הכפופים לו. בכנסיות הקתולית והאורתודוקסית נעשה כיום שימוש במושג סינוד לכל כינוס דתי בו מתקבלות החלטות הקשורות לאמונה. בעת החדשה נוצל השם על ידי יהודים לתרגום המושג "סנהדרין" ללועזית, ובמובנו זה שימש בין היתר לתיאור אסיפות הרפורמים.
ועידה אקומנית היא סינוד כלל-כנסייתי (ומכאן השם "אקומני", דהיינו כלל-עולמי), אם כי למעשה מדובר בביטוי סובייקטיבי הקובע את גבולות הכנסייה הכלל-עולמית בהתאם להשקפת מכנסי הוועידה. ועידה אקומנית מכונה לעיתים גם "סינוד כללי", ובכנסייה הקתולית גם בכינוי "סינוד קדוש" (בלטינית: sancta synodus). החלטה של קונסיליום או של סינוד אקומני נקראת "קאנון" (חוק), ומכאן – החוק הקאנוני הוא סך כל ההחלטות שהתקבלו במהלך ההיסטוריה הנוצרית בקונציליומים שונים במקומות שונים ובוועידות האקומניות השונות. החוק הקאנוני מכתיב את האמת הכנסייתית (ה"דוגמה").
ברוח דומה קיימים סינודים לאומיים או אזוריים, בהתאם להיקף ההשתתפות בהם, והמושג מתייחס גם למועצות קבועות של בישופים נושאי תפקיד בכנסיות מסוימות, המכונות לעיתים "סינוד קבע". סוג ייחודי של סינוד הוא "סינוד דיוקסיה", בו מכנס הבישוף המופקד על הדיוקסיה את הכפופים לו, ולסינוד זה אופי של מתן הנחיות ולא של ועידה המתכנסת לשם הכרעה בעניין מסוים. במושב הרביעי של ועידת הוותיקן השנייה הוכרז על הקמת מועצה מצומצמת קבועה של בישופים, כחלק מן הקוריה הרומאית המכונה "הסינוד הקתולי הבינלאומי", המתכנסת אחת לשנתיים. סינוד קבוע זה נועד לקדם את שיתוף הפעולה בין הבישופים לבין האפיפיור.
