חלב צמחי הוא משקה המופק מן הצומח, בניגוד לחלב המופק מבעלי חיים. חלב צמחי מתאים לטבעונים ולנמנעים מחלב מן החי מטעמים שונים. הוא משמש כתחליף חלב במקום חלב פרה, ונארז באריזה דומה.
ניתן להכין חלב צמחי ממקורות רבים מן הצומח – בעיקר קטניות ואגוזים. הסוגים הנפוצים ביותר הם חלב שקדים, חלב סויה וחלב קוקוס. שווי שוק החלב הצמחי העולמי נאמד בשנת 2018 בכ-16 מיליארד דולר[1].
משקאות חלב צמחי היו ידועים כבר בימי קדם, ושימשו כמשקה מסורתי בתרבויות שונות, הן למאכלים מתוקים והן למלוחים. לדוגמה, במאכלי קארי מקובל להשתמש בחלב קוקוס. חלב צמחי משמש כיום גם לייצור מאכלים דמויי גלידה, שמנת, גבינה ויוגורט (למשל מעדן סויה). מחקר משנת 2018 מצא כי 54% מהצרכנים מעוניינים לצרוך יותר מזון ומשקאות מן הצומח[2].
היסטוריה
השימוש בחלב צמחי היה נפוץ במהלך ההיסטוריה בעיקר במדינות מחוץ לעולם המערבי, בין השאר מפני שבמדינות אלה שכיחה יותר האי-סבילות ללקטוז בהשוואה לאוכלוסיות אירופאיות. במהלך המאה ה-20 החלו לייצר סוגים רבים של חלב צמחי בייצור תעשייתי, והם הפכו לפופולריים גם בעולם המערבי.
חלב קוקוס וחלב שקדים נמצאים בשימוש מאות או אלפי שנים. בשנת 1200 נעשה לראשונה שימוש באנגלית במילה "חלב" לתיאור משקאות מן הצומח. חלב קוקוס משמש כמרכיב מסורתי במטבחי דרום-מזרח אסיה והאיים הקריביים. חלב שקדים היה נפוץ במזרח התיכון, ומוזכר בספרי בישול מוסלמיים מהמאה ה-13 ואילך, ובימי הביניים הפך לפופולרי גם באירופה, ובספרי מתכונים מאנגליה מאותה תקופה קיימים מתכונים לפודינג אורז ועוף ברוטב קארי בהם משתמשים בחלב שקדים. חלב שקדים מוזכר גם בשולחן ערוך, שם מצוין שאם מכינים תבשיל בשרי עם חלב שקדים אז יש לשלב בו כמה שקדים משיקולי מראית עין.
בסין החלו לייצר משקה שהופק מפולי סויה במהלך המאה ה-14, אך הוא היה מאוד דליל ונועד לשימוש רפואי, ורק בשלב מאוחר יותר הוא התפתח לחלב סויה המוכר בימינו. בשנת 1897 הגדירה מחלקת החקלאות של ארצות הברית את המוצר "חלב סויה" (השם המקורי היה "חלב פולי סויה"), ובשנת 1910 נפתח בקולומב, צרפת, המפעל הראשון בעולם שייצר חלב סויה באופן תעשייתי.
לעיתים מייצרים חלב צמחי מתערובת של שניים או שלושה סוגי מקורות. אחת התערובות הנפוצות היא שקדים וקוקוס.
השפעה על איכות הסביבה
לכל סוג של חלב צמחי יש השפעה שונה על איכות הסביבה מהיבטים של פליטות גז חממה, שימושי מים ושימושי קרקע. הטבלאות הבאות מתייחסות להיבטים אלו, ומשוות סוגים שונים של חלב[3].
ממוצע פליטות גז חממה לכוס חלב מסוגים שונים (200 מ"ל)
אריזה, תיוג ואחסון בטמפרטורה של עד 34 מעלות צלזיוס
בחלב צמחי יש בין 2% ל-18% מהחומר המקורי ממנו הופק. במהלך הייצור לרוב מוסיפים למוצר חומרים מתחלבים (למשל לציטין צמחי), משפרי טעם, וכן רכיבים תזונתיים, בהם ויטמינים ומינרלים, כדי שיהיו דומים בערכם התזונתי לחלב פרה.
מבין סוגי החלב הצמחי, ייצור חלב שקדים נחשב למזיק יחסית לאיכות הסביבה, מכיוון שהוא נזקק לכמויות גדולות של מים וחומרי הדברה.
אך חלב פרה הרבה יותר מזיק לסביבה כיוון שנזקק לייצורו כמויות גדולות יותר של מים ומזון על מנת להאכיל את הפרות.
אריזה, שיווק ותיוג
חלב צמחי נארז בדרך כלל באריזות קרטון בנפח של ליטר אחד, בדומה לחלב פרה.