דּוּרָה (ידועה גם כסוֹרְגוּם, משמה הלטיניSorghum) היא סוג במשפחת הדגן שמגוון ממיניו וזניו משמשים למאכל אדם ובהמה. זרעיו של המין המתורבת, הם הדגן החמישי בחשיבותו בעולם אחרי החיטה, האורז, התירס והשעורה.
תיאור
השם מושאל מערבית בהגיית דֻרַה (ذرة, ששורשה הערבי מקביל לשורש העברי ז־ר־י/ה). הדורה היא עשב גבוה שמגיע עד מעל ל-4 מטרים. תפרחת הדורה היא מצורת "מכבד" בה השיבוליות מסודרות בקבוצות של שתיים או שלוש שיבוליות יחד, כאשר בכל קבוצה אחת השיבוליות היא פורייה, והשאר עקרות[1]. לדורה מערכת שורשים מסועפת ויכולת להפסיק את גידולו בעתות בצורת, ועל כן היא יכולה לשרוד בתנאי צחיחות קיצוניים. עלי הדורה הם קטנים, והם נסגרים בעת יובש.
זרע הדורה דומה במבנהו לזרע התירס, אך הוא קטן ואליפטי יותר. הוא מכיל 72-81% עמילן וסוכר, 11% חלבון, 4% שומן, 2% תאית ומינרלים.
שימושים
יכולת הדורה לשרוד ביובש קיצוני הפכה אותה לדגן חשוב מאוד באזורים הצחיחים של אפריקה, אסיה, אמריקה ואוסטרליה, אך במיוחד היא מתאימה לאקלים האפריקאי, בהיותה עמידה לתקופות גשומות ויבשות לחלופין. אפריקה מפיקה יבול של כעשרים מיליון טונות דורה בשנה, אם כי שיטות הגידול המסורתיות מניבות בקושי טון אחד לעשרה דונם, בעוד שבשיטות מודרניות ניתן להפיק עד 5 טון לשטח זהה.
מגוון המאכלים והמשקאות שמיוצרים באפריקה מהדורה (דייסות, לחמים וכדומה) מעידים על חשיבותה. באופן מסורתי מותססת הדורה תוך שימוש בחיידקיחומצת חלב. ההתססה גורמת לטעם החמצמץ שנחשב באפריקה לאיכותי. ההתססה קוטלת חיידקים מסוכנים ומאריכה את חיי המדף. התססה בשמרים משמשת לייצור בירה שמכילה חלבונים ואחוזי אלכוהול גבוהים למדי. בנוסף סיבי המטאטא כיום עשויים מעשבי דורה מפני שהם קשים, ישרים, עמידים וגדלים בטבע כשהם קשורים זה לזה.
פרויקט ENVIROPAK של האיחוד האירופי מנסה לייצר מתוצרי הלוואי התעשייתיים של הדורה מוצרי פלסטיק מתכלים וציפויים מגינים לייצוא הפירות האפריקאיים.
