מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת היא המסכת השישית בסדר נזיקין שבמשנה, ומוקדשת בעיקרה לדיני שבועה. אולם בשני פרקיה הראשונים היא דנה בטומאת מקדש וקודשיו - דיני הנכנס לבית המקדש או אוכל בשר קורבן ('קודש') בהיותו טמא, בשוגג - ששכח שנטמא או ששכח שהוא אוכל קודש או נכנס למקדש, ובמזיד, ורק אחר-כך היא מבארת ומפרטת את דיני השבועות השונים. זאת כנראה משום הקשר שבין דין טומאת מקדש וקודשיו לחלק מדיני השבועות (שבועת העדות ושבועת ביטוי) שמופיעים יחד בפרשה אחת בספר ויקרא[1], ומביאים עליהם קורבן עולה ויורד.
מסכת זו בתלמוד הבבלי כוללת 48 דפים (בדפוס וילנא והדומים לו), ויש שמוצאים רמז, שכיוון שבספירת העומר יש 49 יום, יש להתחיל ללמוד מסכת זו בהספק של דף ליום על מנת לסיימה לפני חג שבועות.
בתלמוד הירושלמי (בדפוס הנפוץ) יש במסכת 44 דפים.
מיקומה של המסכת בסדר נזיקין
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, הטעם הראשון לסידור מסכת זו אחר מסכת מכות הוא שיש דמיון בדיניהם ומשפטיהם כמו שנזכר בתלמוד. טעם אחר הוא שכל עניין השבועות ואכיפתן הוא בסמכות השופטים. ולכן על מסכת זו להימצא אחר מסכת סנהדרין בה התבארו דיני השופטים.
פרקי המסכת
שבועות שתים שהן ארבע (שבע משניות[2]) [3] עוסק ביחס בין הקורבנות השונים המכפרים על טומאת מקדש וקודשיו.
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע (חמש משניות)[4] עוסק בחיובו של החוטא בטומאת וקודשיו וקודשיו בקורבן עולה ויורד.
שבועות שתים שהן ארבע (אחת עשרה משניות)[5] עוסק בעיקר בשבועת ביטוי - הנשבע לשקר או שאינו עומד בשבועתו. הפרק עוסק גם בשבועת שוא - הנשבע על דבר שאינו אפשרי.
שבועת העדות (שלוש עשרה משניות)[6] עוסק בשבועת העדות - מי שהיה עד להתרחשות כלשהי ונשבע לשקר כדי להתחמק מלהעיד על כך בבית דין.
שבועת הפקדון (חמש משניות)[7] עוסק בשבועת הפיקדון - נתבע בבית דין שכפר בתביעה ונשבע לשקר.
שבועת הדיינין (שבע משניות)[8] עוסק בשבועת מודה במקצת - נתבע בבית דין שמודה במקצת מן התביעה, חייב להישבע על החלק מן התביעה שבה הוא כופר.
ארבעה שומרין הן (שש משניות)[10] עוסק בשבועת השומרים - אדם שקיבל אחריות לשמור על חפצים של אחר, וטוען שהחפצים אבדו שלא באשמתו, חייב להישבע כדי לגבות את דבריו.
