1514 – התחילה הפקת הזהב בקריביים, על ידי האירופאים הקולוניאליסטים. זו נקודת ציון לראשית ניצול משאבי אמריקה לרווחת האימפריות האירופאיות, שהתעצמה לאורך המאה והמשיכה במאות שלאחר מכן. באזורים מסוימים, כמו פרו ובוליביה המודרניות, לווה ניצול האוכלוסייה בהגירה כפויה של צעירים לאזורי מכרות, מהלך ששינה את הדינמיקה החברתית המקומית[4].
6 בספטמבר1522 – הספינה "ויטוריה", אחת מספינותיו של פרדיננד מגלן, שבה לספרד ועל סיפונה 18 איש בלבד, מגלן עצמו נהרג במהלך המסע. בכך הפכה ה"ויטוריה" לספינה הראשונה אשר הקיפה את כדור הארץ
1578 או 1581 – מסעה הצבאי של האימפריה הרוסית מזרחה הצליח להכריע את צבאו של קוצ'ום חאן (אנ'), ששימש כגורם המארגן העיקרי ששלט בחאנות סיביר. ללא ההנהגה הצבאית, עד סוף המאה עברה סיביר לשליטת האימפריה הרוסית ללא התנגדות משמעותית[7].
האירופים משתלטים על השיט והמסחר באוקיינוס ההודי. בתחילה יוצרים הפורטוגלים לעצמם מונופול על המסחר האירופי עם הודו והמזרח הרחוק. בעקבותיהם מגיעים בשלהי המאה ה-16 לאזור גם ההולנדים והאנגלים.
במאה זו שימוש בפטנטים מלכותיים הופך נפוץ באזורים מסוימים באירופה, ביניהם מדינות חצי האי האיטלקי ואנגליה. פטנטים אלו היו מעניקים מונופולים זמניים ליוצרים וחברות על מסחר במוצרים מסוימים. הפטנטים המלכותיים לא עסקו בזכויות היוצרים, אלא בהסדרת יכולתה של המדינה לקבל מיסים ולהשפיע על תוכן היצירות[14][15].
מאה זו נמצאת בין שני הגלים של תקופת "עידן הקרח הקטן" ומאופיינת בהתחממות יחסית של הטמפרטורה[16].
לאורך המחצית הראשונה של המאה התבססו קשרי גומלין בין ממלכת פורטוגל לבין ממלכת במערב–מרכז אפריקה ובראשן ממלכת קונגו וממלכת נדונגו (אנ'), סביב שיתוף פעולה בסחר עבדים ובסוגיות נוספות. בשליש האחרון של המאה השתנתה המדיניות של פורטוגל בעקבות הערכות למצבורי זהב וכסף באזור, והחלה לוחמה בלתי פוסקת עם המקומיים, במקביל לעסקאות חליפין בהן החליפו הצ'יפים האפריקאים עם הפורטוגזים עבדים בתמורה לנשק חם וסחורות מאירופה או אמריקה. בעשורים האחרונים החלו להופיע באזור קבוצות מקומיות של שודדים שלכדו אנשים לעבדות, והפורטוגזים החלו לסייע לקבוצות אלו[17].
האימפריה הפורטוגזית התקדמה בהדרגה מהחוף המערבי של אפריקה והשתלטה על ערי מפתח מפותחות בחוף המזרחי. הקמפיין הפרוטוגזי גרם לדעיכתן הכלכלית והתרבותית של ערי החוף המזרחי ביבשת[17].
המלך אנרי הרביעי מצרפת, מסיים את מלחמות הדת בצרפת, ואיחד את הממלכה תחת שלטונו (1553–1610).
אחרים
נוסטרדמוס, רופא ואסטרולוגצרפתי ממוצא יהודי (1503–1566). התפרסם לראשונה בזכות טיפול רפואי חדשני שלו למגפה שפרצה בשנת 1546, אך הוא ידוע בעיקר ככותב חרוזים של מאות בתים שהתיימרו לנבא את העתיד.
טכנולוגיית שריון הלוחות מגיעה לשיאה עם פיתוח שריון לוחות גותי (שהחל במאה ה-15) ושריון לוחות מקסימיליאן. עם זאת, בחלוף המאה השריון דעך עד שנעלם משדה הקרב עקב התפתחות כלי ירייה ונשק חם שיכלו לחדור שריון וניתן היה לתפעלם בקרב באופן סביר (מבחינת אמינות, משקל וקלות תפעול) ואפקטיבי (מבחינת טווח ירי, קטלניות ויכולת חדירת שריון).
בשנת 1583 הגיע לסין הכומר האיטלקי, מטאו ריצ'י, והפגיש את סין עם מאפייני תרבות מערבית, ביניהם תפיסות דתיות ומדעיות וכן מוזיקה וציור מערבי[20]. מפגש-תרבויות הוסיף גוונים חדשים לתרבות הסינית באזורים מסוימים.
בצפון הודו תחת האימפריה המוגולית פריחה תרבותית באה לידי ביטוי, בעיקר במחצית השנייה של המאה, בבנייתם של מבנים מונומנטליים בולטים ובסגנונות ציור חדשניים[21].
בארצות המוסלמיות, ובעיקר במזרחן, החלה מגמה חלוצית של ציור תוך התכתבות עם סגנונות היסטוריים. תקופה זו התאפיינה בקונפליקטים רבים בין רצונם של הציירים לחופש אומנותי לבין הגחמות המתחלפות של הפטרונים השונים. במזרח ארצות האסלאם כמה מהזרמים המרכזיים בתקופה זו עסקו בסגנונות של ציור מיניאטורי. לקראת סוף המאה אחד מהזרמים המשמעותיים היה ציור מיניאטורי ששם במרכז ידוענים, כמו משוררים, אנשי אצולה ואנשי חצר. באימפריה הספווית התאפיינו היצירות – ציורים, יצירות טקסטיל או שטיחים – מחד בצורות גאומטריות ומאידך בדמויות אנושיות או חייתיות[22].
ראשיתו של סגנון האדריכלות העות'מאני, שבא לידי ביטוי גם במסגדים, מאוזוליאומים ומדרסות, וגם בהתפתחות עיצובם של מבנים ציבוריים חדשים. הסגנון שילב מאפיינים של סגנונות המזוהים הן עם הנצרות והן עם האסלאם, לצד מאפיינים שהושפעו מאדריכלות איטלקית מאותה התקופה, ובאופן כללי התאפיין בבנייה יעילה ופרגמטית. הבנייה העות'מאנית השפיעה על אזורים סמוכים דוגמת פרס, והושפעה ממנה חזרה. בתקופה זו נבנים כמה מהמבנים המזוהים עם קו הרקיע של איסטנבול גם בראשית המאה ה-21[23].
בתקופה זו התגבשה תעשייה עות'מאנית אומנותית סביב ייצור עבודות מתכת ומשנהב, שטיחי אוסאק (אנ') וטכניקות חדשות לייצור טקסטיל. תעשייה זו השפיעה על עיצובם של חפצי נוי ואמנות דקורטיבית באירופה במשך מאות שנים[23].
במאה זו פרח באזור טורקיה תיאטרון הצלליות, הקאראגוז, והתפשט בהדרגה לאזורים סמוכים נוספים[24].
.jpg)
