שמה הראשון של העיר, עת נוסדה בידי פיסארו, היה "עיר המלכים" (בספרדית: Ciudad de los Reyes), על שם שלושת האמגושים, שכן ב-6 בינואר, הוא חג ההתגלות, התקבלה ההחלטה על ייסוד העיר. אולם, בחלוף הזמן, השתרש שמו המוקדם יותר של האזור, שמקורו אינו ודאי. ייתכן והמקור הוא בשפת האיימרה, בה משמעותה של המילה "לימה-לימאק" (lima-limaq) היא פרחצהוב. השערה אחרת היא שהמקור נעוץ בשפת הקצ'ואה, בה משמעות המילה "רימאק" (rimaq) היא "מדבר" ואשר בהגיית בני החוף נשמע צליל ה"ר" כ-"ל" ועל כן נהגה "לימאק". השם "רימאק" נשמר גם בשמו של אחד העמקים בה שוכנת העיר, ובנהר הרימק הזורם בו, כלומר "הנהר המדבר". גרסה אחת מצביעה על הרעש העולה ממימי הנהר כמקור השם, ואילו אחרת גורסת כי המקור הוא הימצאותו של אורקל שקדם לתרבות האינקה במקום אותו זיהו הספרדים עם הוואקה של סנטה אנה, ואשר בעבר עמד בו בית חולים שנשא את אותו השם.
היסטוריה
התקופה הקדם היספאנית
על אף שההיסטוריה של העיר לימה ראשיתה בייסוד העיר הספרדית בשנת 1535, הרי שבעמקים רימאק, צ'ייון ולורין התגוררו מספר קבוצות אמרינדיאניות. שרידי כלים מלמדים כי אלו הקימו מספר מרכזים טקסיים, או ואקאס, שרבים מהם נשמרו עד לימינו בכל רחבי העיר, דבר המעיד על תפוצתם הרחבה של המרכזים האמורים. כבר בתקופה זו ניתן להבחין בעליית השפעתה של תרבות צ'אווין, שמרכזה היה צפונה משם.
במהלך המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה התבססו באזור עליו משתרעת כיום העיר לימה תרבות מרנגה (Maranga) ותרבות לימה (Lima; 100–650). במרוצת תקופה זו נבנו המקומות הקדושים לאטי (Lati), כיום פורוצ'וקו (Puruchuco) שמחוז אטה (distrito de Ate), ופצ'אקמק, כיום במחוז פצ'אקמק (distrito de Pachacámac). תרבויות אלו נכבשו בידי תרבות וארי (בספרדית: Huari; 500–1200) במהלך התפשטותה האימפריאלית. במהלך תקופה זו נבנה המרכז הטקסי קחאמארקייה (Cajamarquilla). לאחר שקיעת הווארי חזרו התרבויות המקומיות וזכו באוטונומיה, ובמיוחד תרבות צ'אנקה ( 1200–1470). זמן קצר לאחר מכן סופח האזור, והתרבויות ששכנו בו, לאימפריית האינקה העולה ומתחזקת.
שנותיה הראשונות של העיר התאפיינו בהגירה מתמדת של אירופאים מחד, ובעימות מתמשך בין פיסארו ובין שותפו לכיבוש פרו, דייגו דה אלמגרו (Almagro), שהחריף עד לכדי מלחמת אזרחים, מאידך. במהלך העימות נהרגו שני הקונקיסטאדורים: אלמגרו הוצא להורג ואילו פיסארו נרצח בעודו בביתו בידי דייגו דה אלמגרו הצעיר (Almagro el Mozo), בנו של הקונקיסטאדור.
ב-1545 הייתה בעיר בישופות אחת, שסמכותה השתרעה על פני מלכות המשנה כולה. ב-15 בנובמבר1573 נערך האוטו דה פה הראשון של האינקוויזיציה הספרדית מבין 27 מקרים דומים במלכות המשנה. העלייה על המוקד נערכה מחוץ לגבולות העיר באתר בשם "הקרקע הסלעית" (El Pedregal), שכבר אינו קיים (כיום במחוז רימאק; distrito del Rímac).
המתיחות הפנימית בקרב הסיעות עיכבה את התפתחותם של מפעלי בנייה גדולים בעיר, ואלו החלו רק במהלך המאה ה-17. בשנת 1630 כבר מנתה אוכלוסיית העיר למעלה מ-30,000 איש. כמאה לאחר מכן, עם התרחשותה של רעידת האדמה ההרסנית של 28 באוקטובר1746 שהחריבה את מרבית העיר, התגוררו בלימה כ-60,000 איש. במרוצת התקופה הקולוניאלית התפתחה העיר בהתמדה, זולת התקפות של שודדי ים על נמל קייאו הסמוך.
עם כניסתו ללימה, הכריז סן מרטין על עצמאותה של פרו, וקבע את העיר כבירתה של האומה החדשה. משום כך הפכה העיר לבסיס הכוחות המתנגדים לספרד ומקום מושבו של הקונגרס המכונן, שהחליט בשנת 1822 שפרו תהיה רפובליקה. שנותיה הראשונות של הרפובליקה התאפיינו במאבקים חוזרים ונשנים בין קאודיוסצבאיים שביקשו לאחוז בכס השלטון, ועל כן התחוללו עימותים והתנגשויות אלימות ברחובות העיר.
מבחינה אורבנית עברה העיר תהליך מודרניזציה. בשנת 1862 הוחל בשינוי מדיניות הענקת השמות ברחבי העיר, ואילו בשנת 1868 נהרסו חומות העיר במצוות הנשיא חוסה בלטרה (Balta), דבר שאיפשר את סלילת השדרות רחבות הידיים הראשונות. תהליך זה נעצר עם תחילת מלחמת האוקיינוס השקט (1881) והכיבוש הצ'יליאני של העיר, והמשיך בתחילת המאה ה-20.
במהלך מלחמת האוקיינוס השקט נכבשה העיר בידי צבא צ'ילה. במהלך שלוש שנות הכיבוש נגרמו לעיר נזקים כבדים. הנראטיב הפרואני של שנות הכיבוש גורס כי הצ'יליאנים בזזו את העיר ונטלו איתם יצירות אמנות וחפצים משנות היות העיר בירת מלכות המשנה.
רעידות אדמה
לימה ממוקמת בעיקרה על שטח מישורי של קרקע של אדמת סחף נהרות מסוגים שונים. המרכיב העיקרי של הקרקע הוא קונגלומרט[2]. לימה נחשבת לפגיעה ביותר במקרה של רעידת אדמה בעצמה גבוהה בגלל בתים בתחזוקה ירודה ומיקום של חלק מהשכונות על קרקעות רגישות לרעידות אדמה.
במהלך התקופה הקולוניאלית פקדו את העיר רעידות אדמה רבות. הראשונה שבהן התחוללה בשנת 1582 ואחריה התרחשו נוספות בשנים 1586, 1609, 1630, 1655, 1694, 1699, 1716, 1725, 1732, 1734 ו-1743. שמונה הראשונות היו רבות עוצמה בעוד שהמאוחרות יותר לא גרמו נזק רב. ב-28 באוקטובר 1746 אירעה רעידת אדמה חמורה ביותר והסבה נזק רב לעיר. קייאו הסמוכה הושמדה לגמרי ברעידת האדמה הזאת, ובצונאמי שבאה אחריה[3].
בשנים 1940 ו-1966 אירעו בסביבות העיר רעידות אדמה חזקות.