הלסינקי ממוקמת בדרום המדינה, על מספר חצאי איים לחופי מפרץ פינלנד. המטרופולין שלה מורכבת מהעיר הלסינקי ועוד 3 ערים נוספות, אשר ביחד נחשבות לשטח של עיר הבירה. המטרופולין של הלסינקי רבתי מונה כ-1.5 מיליון נפש.
הלסינקי הוקמה בשנת 1550 על ידי גוסטב ואסה, מלך שוודיה, אשר שלט באותם ימים בפינלנד.
היא הוקמה כעיר מסחר מתחרה לטאלין בירת אסטוניה, אשר נמצאת מעבר למפרץ פינלנד. שנותיה הראשונות של העיר היו קשות, והיא צמחה באיטיות. למרות זאת, הלסינקי היוותה מוקד אסטרטגי-צבאי חשוב ונקודה ימית אסטרטגית במהלך המלחמות הרבות באזור בין המעצמות של אז - רוסיה ושוודיה, וב-1748 החלה בנייתה של מצודת סואומנלינה על קבוצת איים מדרום לעיר. מטרת המצודה הייתה הגנה על הלסינקי מכיוון רוסיה.
במהלך המלחמה הפינית בין רוסיה לשוודיה (9–1808), סואומנלינה לא היוותה מכשול אמיתי לרוסים והלסינקי נכבשה במרץ 1808. בנובמבר 1808 פרצה שרפה גדולה במזרח העיר וכילתה כרבע מהעיר.
לאחר ששוודיה הפסידה לרוסיה במלחמה הפינית, סופחה פינלנד לרוסיה בשנת 1809, כאזור אוטונומי. עקב החלטה של הצאר אלכסנדר הראשון, הלסינקי הפכה בשנת 1812 לבירתה של פינלנד, והוקמה בה האוניברסיטה של הלסינקי (אשר למעשה הוקמה בעיר טורקו בשנת 1630[1] - והועברה להלסינקי בשנת 1812).
בעקבות המהפיכה ברוסיה ב 1917, הכריזה פינלנד על עצמאותה ועל הלסינקי כבירתה. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה הלסינקי אחת משלוש הבירות של מדינות המשתתפות במלחמה, שלא נכבשה בשום שלב.
האדריכל בעל השם העולמי אלוור אלטו הטביע גם הוא חותם חשוב ברבים מהבניינים במאה ה-20.
בין מוזיאוני העיר ניתן לציין את המוזיאון הלאומי שפועל משנת 1916. באותו בניין ממוקמת סוכנות המורשת הפינית.
תחבורה
אוטובוס בהלסינקי. אוטובוסים הם אמצעי תחבורה חשוב במטרופולין
הלסינקי היא עיר מוטת תחבורה ציבורית והליכה. בסקר השוואתי מ-2018 שבחן את שביעות הרצון מהתחבורה הציבורית בערי אירופה, הגיעה הלסינקי למקום השני עם 75% שביעות רצון.[2]. על פי סקר נסיעות מ-2017, נעשו 35% מהמסעות בעיר ברגל, 34% בתחבורה ציבורית, 21% ברכב ו-9% באופניים. בין אמצעי התחבורה הציבורית הנפוץ ביותר היה האוטובוס (15% מכלל המסעות), אחריו המטרו (8%) והחשמלית (7%) ולבסוף הרכבת (4%). שיעור השימוש בתח"צ גבוה, על אף שהצפיפות בעיר נמוכה יחסית. תושב ממוצע מבצע 295 נסיעות בתח"צ בשנה.[3]
התחבורה הציבורית במטרופולין מנוהלת על ידי רשות מטרופולינית, HSL. רשת התחבורה הציבורית כוללת רכבת תחתית, חשמליות (טראמים) ואוטובוסים. פועל גם שירות מעבורות בהיקף מצומצם. הרשות קובעת את אמצעי הכרטוס, התעריפים, הקווים והתדירויות של השירות לסוגיו. הכנסות מכרטיסים מכסות כמחצית מעלות התפעול של התחבורה הציבורית.
רכבת תחתית
המטרו של הלסינקי
הרכבת התחתית של הלסינקי נחנכה ב-1982 כקו בודד. כיום פועלים שני קווים, כמחציתם מעל הקרקע. אורך המסילות הוא 35 ק"מ, קיימות 25 תחנות, ומספר הנסיעות בשנה עומד על 92.6 מיליון (2019).
חשמליות
חשמליות (טראם) הן אמצעי התחבורה העיקרי במרכז העיר. אורך המסילות 39 ק"מ, ופועלים 11 קווים. שעות הפעילות 5:30 עד 23:30. (בסופ"ש מ-7:00). מספר הנוסעים השנתי 57 מיליון.
אוטובוסים
האוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורית עם מספר הנוסעים הגבוה ביותר במטרופולין. 120 קווים פועלים בתחומי העיר, ועוד עשרות קווים לפרוורים. מספר הנוסעים בשנה הוא מעל 100 מיליון. את המסלולים ולוחות הזמנים קובעת הרשות האזורית, HSL, והיא מתקשרת במכרז עם מפעילים פרטיים שאחראים לתפעול בלבד.
אופניים
מחלקת התכנון אחראית על תכנון שבילי אופניים. עד 2020 הוקצו 1200 ק"מ שבילי אופניים, מתוכם 730 ק"מ סלולים. כמחצית מהשבילים בפארקים או טיילות. העירייה חותרת להעלות את השימוש באופניים, ונכון ל-2020 קיימות תוכניות להרחיב את הרשת, להוסיף שבילי אופניים פרווריים ליוממים ולהפחית את החיכוך עם הולכי הרגל.[4]
הליכה
החל מ-1989 מקדמת העיר בהדרגה אזורים מוטי הליכה בלב העיר. אזורים אלה כוללים מדרחובים, רחובות עם מדרכות רחבות, ורחובות מוכווני-הליכה הנגישים בתחבורה ציבורית. מעברים מקורים יוצרים חיבור בין רחובות אלה. נכון ל-2020 נשקלת אפשרות להרחיב משמעותית את האזור מוטה-ההליכה, בין היתר על-ידי סלילת כבישים תת-קרקעיים שישמשו כדרכי שירות לעסקים.[5]
.svg)
.svg)
.jpg){kind=small}
