פול נרס נולד לאמו מחוץ לנישואים. אימו, מרים נרס (Miriam Nurse), הרתה בגיל שבע עשרה,[1] ועברה להתגורר אצל קרובי משפחה בעיר נוריץ' עד להולדתו, כדי להסתיר את ההריון. לאחר הולדתו, חזרה אתו האם ללונדון, שם גידלו אותו סבו וסבתו שגרו במזרח לונדון, שהציגו את עצמם כהוריו ואת אמו, כאחותו. הסוד התגלה לנרס רק לאחר פטירת שלושתם (סבו, סבתו ואמו),[2] כאשר ביקש גרין קארד לארצות הברית.[3]
נרס למד בבית הספר היסודי ליאון-פארק (Lyon Park school) בעיר אלפרטון, ובגיל 11, עבר לבית הספר התיכון הממלכתי האקדמי לבנים (Harrow County Grammar School).[3] לאחר סיום לימודי התיכון, ניסה להתקבל לאוניברסיטאות הנחשבות אוקספורד, קיימברידג', סאסקס ויורק. אך, הואיל ולא הצליח להגיע לרמה המבוקשת בשפה זרה נוספת (צרפתית), לא התקבל. לפיכך, עבד כטכנאי במעבדה מיקרוביולוגית הקשורה למבשלת גינס.[3] אף על פי, שלא הגיע לרמה הנדרשת בבחינה בשפה הצרפתית, התקבל ללימודים באוניברסיטת ברמינגהם, וסיים שם בשנת 1970 את התואר הראשון בביולוגיה.[4] בשנת 1973,[5] קיבל תואר השלישי (PhD) מאוניברסיטת מזרח אנגליה. נושא הדוקטורט שלו: "The spatial and temporal organisation of amino acid pools in candida utilis".[6]
הוא היה הראשון במשפחתו אשר רכש השכלה גבוהה.[9] בהתייחסו לדת, הוא מציג את עצמו כ"אגנוסטיסקפטי".[10]
בשנת 1971, נשא לאשה את אן תריזה, ונולדו להם שתי בנות: שרה, העובדת בחברת ITV, ואמילי, פיזיקאית העובדת באוניברסיטת-מכללת לונדון (UCL) ובחברה האירופאית למחקר גרעיני (CERN).[1]
בעת לימודיו באוניברסיטת ברמינגהם, מכר נרס עיתון בשם "Socialist Worker" (אנ'), וכן השתתף ב״כיבוש״ משרדו של סגן נשיא האוניברסיטה בתור פעולת מרד.[9]
הוא כתב כתבה בנושא פוליטיקה ומדע. ובה, העביר ביקורת על חברים פוטנציאליים, אנשי המפלגה הרפובליקנית, הואיל והתנגדו ללימוד מנגנון הברירה הטבעית בתהליך האבולוציה, מחקר על תרביות תאים מתאי גזע עובריים ושינוי אקלים. יתרה מכך, האשים את המדענים שאינם מלמדים את הנושאים הללו. וטען, כי הוא מופתע מהעובדה, שקיימת התנגדות ללימוד הנושאים הללו בארצות הברית - מדינה הנחשבת כאחת המדינות המתקדמות בתחום המדע. ארץ שהיא מולדתם של בנג'מין פרנקלין, ריצ'רד פיינמן וג'יימס ווטסון. כמו כן, הביע את דעתו שאחת הבעיות היא, כאשר אנשים מתייחסים לדיון מדעי בתור דיון פוליטי, ומשתמשים באמצעים רטוריים במקום בהיגיון בנושאים הללו. נקודה אחרת שהעלה הייתה, נושא שיטת הלימוד שבה מלמדים את מקצוע המדעים בבתי הספר. לסברתו, התלמידים אינם מבינים ואינם יודעים כיצד לגשת ולדון במקצוע המדעים בצורה נכונה, וזה קורה בעיקר בבתי ספר דתיים ובמיוחד באנגליה. לפי הנחתו, יש וצריך להדגיש ולהסביר לתלמידים, שהתהליך המדעי הוא מקור אמין למידע, עקב ההוכחות, הסקפטיות, הבדיקה המתמדת של הרעיונות, והגישה הרצופה שנלווים לתהליך המדעי. מעבר לכך, נרס מאמין שלמנהיגים המדעיים יש את האחריות לחשוף את ה"שטויות". הוא מאמין שהם צריכים להיות פוליטיקאים, לדבר ולחשוף את ה"שטויות" במהלך הבחירות. יתרה מכך, הוא מאמין כי המדענים צריכים להשמיע את דבריהם בנושא המדעים באירועים ציבוריים, ולאתגר את הפוליטיקאים התומכים בחקיקות המבוססות על "פסאודו-מדע".[11]
באוגוסט 2014, היה נרס אחד מתוך 200 אישי ציבור, אשר היו חתומים על מכתב שהופנה לעיתון הגרדיאן, ובו הביעו תקוותם, שתושבי סקוטלנד יצביעו במשאל העם שהתקיים בספטמבר 2014, למען הישארותה של סקוטלנד חלק מהממלכה המאוחדת.[12]
נרס, תומך נלהב ביחסים בין ישראל והממלכה המאוחדת. בתקופת כהונתו כנשיא החברה המלכותית, יזם הסכם שיתוף פעולה עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.[7]
קריירה ומחקר אקדמי
במסגרת לימודיו לפוסט-דוקטורט במעבדה של מורדוך מיטצ׳יסון באוניברסיטת אדינבורו, השתמש נרס בגישה גנטית קלאסית, כדי ללמוד את מחזור התא, על ידי זיהוי ובחינה של מערכת מוטציות פגומות במחזור התא. עבודה זו הובילה אותו בשנת 1976, לזהות את הגן cdc2 הנמצא בשמר החלוקה, ולהראות שהוא שולט על התפתחות מחזור התא משלב G1 (גדילה) לשלב S (גדילה) ובמעבר משלב G2 למיטוזה= M (מיטוזה-ההתפצלות).[5]
בשנת 1979, במעבדתו באוניברסיטת סאסקס, פיתח טכניקה שאפשרה לו לשכפל את הגן cdc2 מביקוע שמרים, והראה שאם מקודדים את חלבון הקינאז, זה מבטיח שהגן של התא מוכן להעתיק את ה-DNA שלו ולהתחלק.[5][13]
ב-1984 הצטרף נרס לחברה למחקר בסרטן (Imperial Cancer Research Fund - ICRF), ובשנת 1987, זיהה את הגן הומולגוס בבני אדם, Cdk1 (Cyclin-dependent kinase 1).[7][5] שנה לאחר מכן (1988), עזב את החברה למחקר בסרטן לטובת תפקיד ראש המחלקה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת אוקספורד.[13] באוניברסיטת אוקספורד המשיך במחקרו על מחזור התא, ואף יזם מחקרים נוספים בתחום צורת התא והגנומיקה. הוא חזר ל-ICRF בתור מנהל המחקר בשנת 1993. ושלוש שנים אחר כך (1996) התמנה מנכ״ל החברה למחקר בסרטן. בשנת 2002, קיבל את תפקיד המנהל הבכיר של המרכז לחקר הסרטן בבריטניה.[13] שנה לאחר מכן, (2003), קיבל את תפקיד נשיא אוניברסיטת רוקפלר בניו-יורק. גם בתפקיד זה, המשיך לעבוד על מחזור התא והגנומיקה של שמרי הביקוע.[13]