כילד, גדל צור האוזן עם משפחתו בגלזנקירכן שבגרמניה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא התחיל את לימודיו בבית הספר בשנת 1942, אך בית הספר נסגר מיד לאחר מכן בגלל ההפצצות בעיר. צור האוזן לא הלך לבית ספר עד סוף המלחמה, בסוף שנת 1945[3]. כבר כילד התעניין בביולוגיה, ציפורים, בעלי חיים ופרחים. בנוסף, מגיל צעיר היה נחוש להפוך למדען. בגיל 10, התחיל ללמוד בגימנסיה, אך מפני שלימודיו עד אז לא היו סדירים, היו לצור האוזן פערים בהכשרתו החינוכית והלימודים בגימנסיה היו קשים. אף על פי כן, לאחר השנה הראשונה, אף על פי שלא היה תלמיד מצטיין, המשיך בלימודיו. בשנת 1950 עבר עם הוריו לצפון גרמניה, שם למד בבית הספר התיכון עד לסיום לימודיו בשנת 1955[4].
בשנת 1964 התחתן עם אשתו הראשונה ולהם שלושה ילדים[4]. אחרי סיום הדוקטורט, עבד במשך 3.5 שנים במכון למיקרוביולוגיה רפואית של אוניברסיטת דיסלדורף[5], עד שקיבל הצעה מהזוג ורנר וגרטרוד הנלה (Werner and Gertrude Henle) לעבוד בבית החולים לילדים בפילדלפיה, שם התחיל לעבוד בתחילת 1966.
ב-1969 חזר לגרמניה, ועבד באוניברסיטת וירצבורג, בה קיבל הכרה במומחיותו. בשנת 1972 התמנה ליושב ראש מכון הוירולוגיה הקלינית שהוקם באוניברסיטת ארלנגן-נירנברג. יחד עם קבוצת חוקרים, ביניהם פרופ' לוץ גיסמן ואתל-מישל דה ויליארס (אשר גם נישאה לצור האוזן לאחר גירושיו), ביצעו מחקרים על נגיף הפפילומה האנושי. ב-1977 התמנה ליושב ראש המכון לווירולוגיה באוניברסיטת פרייבורג ורוב החוקרים בקבוצה שהייתה איתו בארלנגן הצטרפו אליו בפרייבורג, בה המשיכו באינטנסיביות את מחקריהם בנושא נגיף הפפילומה[4]. משנת 1983 עד לשנת 2003 היה צור האוזן יו"ר וחבר במועצת המנהלים של המרכז לחקר הסרטן בהיידלברג שבגרמניה. הוא המשיך לעבוד במעבדה בתחום נגיפים במרכז לסרטן ומשנת 2000 היה לעורך הראשי של כתב העת " International Journal of Cancer". בשנת 2006 כתב את ספרו "Infections Causing Human Cancer" ומשנת 2010 הפך לנשיא ארגון סיוע הסרטן הגרמני[6].
גילוי הקשר בין נגיף הפפילומה לסרטן צוואר הרחם
בשנות השבעים, כשהחל לחקור בנושא, חוקרים לא האמינו שישנו קשר בין נגיפים לסרטן, אבל צור האוזן המשיך במחקרו. הוא הבין שה-DNA של נגיף הפפילומה יכול להתקיים במצב לא פעיל בגידול סרטני וניתן למצוא אותו באמצעות חיפוש ספציפי אחר DNA ויראלי[3]. בנוסף, גילה כי נגיף הפפילומה מהווה משפחה הטרוגנית של נגיפים. באמצעות דגימות ביופסיה של חולות סרטן צוואר הרחם גילה שבעיקר זנים 16 ו-18 ממשפחת נגיף הפפילומה, הם הגורמים לסרטן צוואר הרחם[7]. בשנים 1983–1984 הוא שיבט את הנגיף מסוגים 16 ו-18 והסתבר ששני הזנים הללו נמצאו בכ-70% מהביופסיות של חולות סרטן צוואר הרחם מכל העולם[8]. ב-2008 זכה צור האוזן בפרס נובל על גילויו שנגיף הפפילומה גורם לסרטן צוואר הרחם. גילוי זה היוה כעבור שנים את הבסיס לפיתוח חיסון כנגד זני נגיף הפפילומה, שנמצא יעיל במניעת התפתחות סרטן צוואר הרחם[9].