ברט זקמן

ברט זקמן
Bert Sakmann
לידה 12 ביוני 1942 (בן 82)
שטוטגרט, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Moritz Helmstädter עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברט זקמן (בגרמנית: Bert Sakmann; נולד ב-12 ביוני 1942) הוא פיזיולוג תאים גרמני. הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארווין נהר, בשנת 1991, על פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם.[1] ברט זקמן היה פרופסור באוניברסיטת היידלברג והוא חבר מדעי אמריטוס במכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג, גרמניה. מאז 2008 הוא מוביל קבוצת מחקר אמריטוס במכון מקס פלנק לנוירוביולוגיה.[2][3][4]

ביוגרפיה

זקמן נולד בשטוטגרט, בנם של אנמרי (לבית שייפר), פיזיותרפיסטית, וברטולד זקמן, מנהל תיאטרון.[5]

זקמן נרשם לפולקסשול בלינדאו וסיים את הגימנסיה ווגנבורג בשטוטגרט בשנת 1961. הוא למד רפואה משנת 1967 ואילך בטיבינגן, פרייבורג, ברלין, פריז ומינכן. לאחר שסיים את בחינות הרפואה שלו באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאנס במינכן, הוא הפך לעוזר רפואי בשנת 1968 באוניברסיטת מינכן, בעודו עובד כעוזר מדעי (וויסנשפטליכר אסיסטאנט) במכון מקס-פלאנק לפסיכיאטריה במינכן, במחלקה הנוירופיזיולוגית של אוטו דטלב קרויצפלדט. בשנת 1971 עבר ליוניברסיטי קולג' לונדון, שם עבד במחלקה לביופיזיקה בניהולו של ברנרד כץ. בשנת 1974 סיים את עבודת הדוקטורט שלו, תחת הכותרת "Elektrophysiologie der neuralen Helladaptation in der Katzenretina" ("אלקטרופיזיולוגיה של התאמת אור עצבי ברשתית החתול") בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת גטינגן.[2]

לאחר מכן (עדיין בשנת 1974) שב זקמן למעבדתו של אוטו קרויצפלדט, שעבר בינתיים למכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזית בגטינגן. זקמן הצטרף לקבוצת הביולוגיה הממברנתית בשנת 1979.

בשנת 1990 קיבל תפקיד בפקולטה לרפואה למדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג. שנה לאחר מכן הוא הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה בפקולטה לביולוגיה בהיידלברג.

בשנת 1991 חלק זקמן את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארווין נהר.[6] זקמן תרם חלק מכספי הפרס להקמת מפעל פרסים לכבודו של זוכה פרס נובל הבריטי סיר ברנרד כץ, שהיה מייסד תחום החקר החוץ תאי של התמסורת העצבית. הפרס ניתן לסירוגין למדענים צעירים בתחום מדעי העצב מגרמניה וישראל.[7]

פרס ברנרד כץ נוסד ב-1991 בידי פרופ' ברט זקמן שזכה בפרס נובל לרפואה באותה השנה ביחד עם ארווין נהר על הישגיהם בתחום תעלות היונים בקרום התא.

ב־2 ביוני 2009 הודיע פיטר גרוס, נשיא אגודת מקס פלאנק כי זקמן ישמש כמנהל המדעי של מכון מקס פלנק פלורידה, מתקן המחקר הביו-רפואי של הארגון באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק ביופיטר, פלורידה.

זקמן הוא המייסד של חברת ברט-זקמן-סטיפטונג.

פרסים והוקרה

בשנת 1986 הוענק לו ולארווין נהר פרס לואיזה גרוס הורביץ מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1987 הוא קיבל את פרס לייבניץ של דויטשה פורשונגסגמיינשאפט, שהוא הכבוד הגבוה ביותר שהוענק במחקר הגרמני. בשנת 1991 הוא קיבל את פרס ראלף וו. ג'רארד במדעי המוח, את פרס הארווי ואת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם נרה, איתו עבד בגטינגן.[2] הוא נבחר כחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 1994. ביוני 2009 קיבל זקמן תואר דוקטור לשם כבוד, בעצרת החגיגית של המושב ה-72 של חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית.[8]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברט זקמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Hamill, O. P.; Marty, A.; Neher, E.; Sakmann, B.; Sigworth, F. J. (1981). "Improved patch-clamp techniques for high-resolution current recording from cells and cell-free membrane patches". Pflügers Archiv: European Journal of Physiology. 391 (2): 85–100. doi:10.1007/BF00656997. PMID 6270629.
  2. ^ 1 2 3 "Nobel autobiography". אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Betz, W.; Sakmann, B. (1971). ""Disjunction" of frog neuromuscular synapses by treatment with proteolytic enzymes". Nature New Biology. 232 (29): 94–95. doi:10.1038/newbio232094a0. PMID 4328253.
  4. ^ Betz, W.; Sakmann, B. (1973). "Effects of proteolytic enzymes on function and structure of frog neuromuscular junctions". The Journal of Physiology. 230 (3): 673–688. doi:10.1113/jphysiol.1973.sp010211. PMC 1350622. PMID 4352108.
  5. ^ "Bert Sakmann – Biographical, The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1991". NobelPrize.org. Nobel Media AB. נבדק ב-15 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ סוכנויות הידיעות (סטוקהולם), פרס נובל ברפואה לשני גרמנים על גילויים בפיזיולוגיה של התא, חדשות, 8 באוקטובר 1991
  7. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ד"ר אינה סלוצקי מאוניברסיטת תל אביב זכתה בפרס ברנרד כץ. הרצאת הזכייה תעסוק במחלת האלצהיימר., באתר ערוץ 7
  8. ^ שמונה תוארי דוקטור לשם כבוד ו-305 תוארי דוקטור הוענקו בעצרת החגיגית של המושב ה-72 של חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית


זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925 פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950 פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975 תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000 בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)