לגבי מרבית מיני העצים בארץ ישראל, נחשבים עצים בני למעלה ממאה שנים כעצים עתיקים. קביעה זו תלויה גם במין העץ: אקליפטוס בן מאה בישראל נחשב עתיק, ואילו שקמה וחרוב בני מאה אינם נחשבים עתיקים במיוחד.
האמונה שעצים הצומחים במקום קדוש קשורים בקדושת המקום, ואף נחשבים לעצים קדושים, הביאה לכך שרבים מהעצים העתיקים שהשתמרו צומחים סמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייח'ים וקברי צדיקים). איסור הכריתה מאפשר לעצים לצמוח פרא ובאין מפריע. עצים בודדים שרדו גם בשטחי מרעה, בהם ביקשו רועי צאן ליצור אתר כינוס מוצל בלב שטח פתוח עבור העדר.
בדרך כלל ניתן ללמוד מה גילו של עץ רק אחרי גדיעתו ובחינת טבעות הגידול שלו. שיטות תיארוך אחרות נסמכות על קוטר הגזע, על כמות החוטרים והנצרים סביבו, על מידת הפיצול של הענפים מן הגזע הראשי ועוד. תיאורי ואיורי נוסעים יכולים לשמש עדות מהימנה לעתיקותו של עץ, אם ניתן לוודא את מיקומו המדויק של העץ המתואר. בחלק גדול מהעצים העתיקים בישראל אין טבעות שנתיות, ולכן קשה לאמוד באופן מדויק את גיליהם; בהיעדר מידע אמין, מצטטים פעמים רבות אמונות מסורתיות, שעלולות להפריז מאוד בגילי העצים.
חלוקה לקבוצות
בעבר, הייתה ארץ ישראל מיוערת בחלקה, ובעיקר בגליל, בשרון, בשומרון ובמישור החוף. ואולם, שיקולי פיתוח מואץ גרמו לכריתה נרחבת של עצים, ורוב העצים העתיקים ששרדו נשמרו בזכות היותם קשורים למקום קדוש. העצים הקדושים הם מהעתיקים ביותר, והם נחשבים לקבוצה נפרדת של עצים עתיקים בארץ ישראל. בקבוצה זו נמצאים בעיקר המינים אלון, אלה, זית, קטלב ומיש דרומי.
קבוצה אחרת היא שרידי בוסתנים עתיקים, ובהם עצי תאנה, חרוב, שיזף ותות (עצי בוסתן נפוצים, למשל רימון ושקד, לא שורדים שנים רבות). בוסתנים עתיקים מסוג זה מצויים בקרבת מעיינות ובשטח יישובים ערביים עתיקים. בשטח מישור החוף היו בעבר בוסתני שקמים, והם נחשבים לתת-קבוצה.
בדומה ליחס לממצאים ארכאולוגיים ולמבנים היסטוריים, גם היחס לשימור עצים עבר תהליך של הכרה ולימוד.[1] אומנם "פקודת היערות (1936)" מגדירה במפורש ש"לא יכרות אדם עץ-זית או עץ-חרוב"[2] והחקיקה הישראלית, שאימצה את הפקודה, קובעת שעקירת עץ ותיק מחייבת אישורו של פקיד היערות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות הטבע והגנים, הקרן הקיימת לישראל ו-15 רשויות מקומיות אך במקרים רבים מאוד נעקרו עצים, הוזנחו עד כדי התמוטטות, נכרתו מתוך נימוקים של הרחבת שטחי בינוי וחקלאות, סיכון חיי אדם ועוד. הבנת הצורך בתיעוד ובשימור של עצים חודרת באופן הדרגתי בתודעה ובפעילות הציבורית. דוגמה להתפתחות תודעת השימור היא ההבדל בין התפיסה שרווחה בעבר, לפיה ניתן "להעתיק" עץ ממקומו ולנטוע אותו הרחק ממקום צמיחתו על מנת לשמרו ובין התפיסה השולטת כיום בקרב העוסקים בתחום השימור, לפיה עץ איננו רק החומר הביולוגי אלא המכלול הנוצר סביבו מבחינה אקולוגית, היסטורית, תרבותית ודתית, ודורשת לקיים את העץ באתרו.
פעילות התיעוד והשימור נערכת משלהי שנות השמונים על ידי משרד החקלאות והקרן הקיימת לישראל. בשנים 1990–2005 נערך בישראל סקר עצים בוגרים ראשון מסוגו, בראשות האגרונום ישראל גלון, ראש המחלקה להנדסת הצומח ופיתוח הכפר במשרד החקלאות ובשיתוף הקרן הקיימת לישראל. הסקר כלל תיעוד של כ-1,500 עצים.[3] לאחר סיום הסקר, הוקמה ועדה בין-משרדית לטיפול ולשימור עצים בוגרים בהשתתפות משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך, משרד השיכון, משרד הפנים והקרן הקיימת לישראל. הוועדה, בראשותו של פרופ' אבישי שמידע, פועלת לקידום הטיפול בנושא בתחומי תיעוד ומחקר, חינוך, חקיקה (בעיקר חוקי עזר מקומיים), שותפות בתכנון סביבתי ונופי תוך התחשבות בעצים העתיקים, הגדרת תהליכי שימור אגרוטכניים כמו אחזקה שוטפת, גיזום, תמיכה וכדומה ותמיכה בגופים המפרסמים גיליונות עמדה, ניירות עבודה ומסמכים מקצועיים בנושא (כגון מרכז רת"ם). אחת הפעולות הנערכות במסגרת זו היא מבצע "עצי תפארת עתיקים" לשיקום עצים עתיקים מאוד,[4] במסגרתו, נעשים מאמצים לטפל בעצים מסוימים שנבחרו, לשקמם ולאפשר המשך חייהם ושגשוגם, זאת על ידי התייעצות עם מומחים מתחומי ידע רבים. סקר העצים הבוגרים בישראל ממשיך להתקיים ברציפות. מאגר המידע שנוצר, כולל כ-2,400 עצים (נכון לשנת 2020).[5]
מבחר עצים עתיקים בארץ ישראל
להלן תיאור קצר של מספר עצים, מהבולטים, המוכרים והמאוזכרים ביותר בספרות.
אורנים
אורן באבו גוש
עצי אורן בישראל אינם מאריכים ימים מעבר ל-100–150 שנה. רוב האורנים ניטעו על ידי אדם ואינם צומחים בר. שני עצי אורן עתיקים, בני למעלה ממאה שנה, נמצאים בחצר המנזר הבנדיקטיני באבו גוש. בשמורת המסרק בפרוזדור ירושלים נמצאו בעבר עצי אורן גדולים ומרשימים, שנתנו לה את שמה, כיוון שנראו למרחוק כשיני מסרק. רבים מהאורנים הוותיקים בשמורה נפגעו משריפות, ממחלות וממינים אחרים שהתפתחו לצידם. רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל עוסקות בשיקום ובשימור של עצי האורן העתיקים שנותרו.[6] הפרט העתיק ביותר, אורן הגלעין שהיה נטוע בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים, קרס בשנת 1996.
לפנים כיסה את מרכז ארץ ישראל, ממדרונותיו הדרומיים של הגליל התחתון ועד הרי בנימין יער אלונים. היער נכרת כמעט כליל מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד שלהי מלחמת העולם הראשונה, בעיקר עבור אספקת עץ להסקת קטרי הרכבות. עם זאת, נותר בארץ מספר גדול יחסית של אלונים עתיקים,[8] בבודדים ובחורשות, שריד ליער זה.
ליד קבר נבי חזורי (כק"מ מזרחה מקלעת נמרוד) נמצאת חורשת עצי אלון מצוי גדולים. לא רחוק משם, בהר הבתרים, נמצאים אלונים עתיקים המתנשאים לגובה של כ-15 מטרים. גם יער ברעם מצטיין בריבוי אלונים עתיקים, ששרדו בו בשל העובדה שהיער היה שייך לכנסייה המרונית. חורשות אלונים עתיקות נמצאות גם ליד אלוני אבא ואלונים, ברכס אמיר ויער עירון שבוואדי עארה. חורשות המקודשות לעדה הדרוזית נמצאות ב"חורשת הארבעים" ליד עספיא הנקראת על שמם של כארבעים עצי אלון בני מאות שנים הנמצאים בה. חורשה נוספת נמצאת במורד הצפון-מזרחי של הר זבול (נבי סבלאן) ליד חורפיש. העצים בחורשות אלה מקודשים לדרוזים, ולפי אמונתם אין לפגוע לא בעצים ולא בבעלי החיים החיים סביבם ועליהם. גם סמוך לחרבת סעדים בהרי ירושלים נמצאים אלונים גדולים המתנשאים לגובה 15 מטרים.
אלון התבור
בשטח העיר טייבה, בשדות השייכים למשפחתו של ווליד צאדק, לשעבר סגן שר החקלאות, נמצא אלון המוגדר כגדול בישראל. היקפו 690 ס"מ ובדצמבר 2007 הוערך כי גילו הוא כ-1,400 שנים.[11]
בפאתי קריית טבעון, נמצא אלון בעל היקף גזע של 530 ס"מ, שסביבו הוקם מסלול טיול סיבובי בשם "שביל אילן", על שם קצין שנפל במלחמת לבנון השנייה.
בשטח בית ספר שדה אלון התבור נמצא אלון תבור עתיק שנעשים מאמצים להחיותו. לפי יגאל אלון, עץ זה נתן לו השראה לעברת את שמו מפייקוביץ' לאלון לאחר שארב לא אחת בצל העץ הזה.[14]
אלה אטלנטית ענקית ומרשימה, בת כ-450 שנה, נמצאת ממערב למצודת כ"ח. ייתכן שזוהי האלה הגדולה והעתיקה ביותר בארץ ישראל.[15] לצידה מספר פרטים עתיקים נוספים, קטנים יותר. בחצר בית החולים הצרפתי סן לואי שבירושלים ניצבת אלה אטלנטית שגילה נאמד במאות שנים והייתה מוכרת עוד לפני בניית הבניין כמקום צל ומנוחה לבאים מצפון לכיוון שער יפו.[7]
בעמק בית שאן, על ראש מצפה אלות (כ-3 ק"מ מערב למנחמיה ו-4.5 ק"מ דרום-מזרחית ליבנאל), מתנשאת אלה אטלנטית גדולה. יש הטוענים שהיא ההשראה לסמל חטיבת גולני. האלה היא חלק מזוג עצים, שהיו במקום על קברו של שייח' או זוע'ית. האלה השנייה עלתה באש לפני עשרות שנים. אלות מרשימות נוספות ניתן למצוא בכניסה למושב דישון, בטירת צבי, בקיבוץ גונן ודרום-מזרחית למושב אדרת בעמק האלה.
בשמורת תל דן ניצב גדם שרוף של אלה אטלנטית, אשר לפי שלט ההסבר שלצידו הייתה בת 2,000 ונשרפה בשל רשלנות מטיילים. סמוך לשם, בנקודה הנקראת "מצפור האלה", ניצבת אלה אטלנטית עתיקה נוספת.
אלה ארצישראלית
בעמוקה ליד קבר יונתן בן עוזיאל נמצאת אלה ארצישראלית גדולה ועתיקה שלענפיה קשורים מאות בדים, כחלק מאמונה עממית שעל כל המבקש בקשה על הקבר ומעוניין שייענה לקשור חלק מבגדו לענפי העץ. גם בכפר עראבה, ליד קבר רבי חנינא בן דוסא, נמצאת אלה אטלנטית גדולה, עתיקה ומקודשת עליה נהגו תושבי המקום המוסלמים לתלות בדים רבים. בחפירה מ-1961 התגלה שהקבר יהודי (כיוון קבורה צפון-דרום) ומאז איבדו הקבר והעץ את קדושתם בעיני המוסלמים.[16] על הר כביר, ליד קבר שייח', נמצאת אלה ארצישראלית עתיקה ומרשימה שגילה מוערך ב-250 שנה.
אלת המסטיק
ליד מג'ד אל-כרום, בתוך חורשה, נמצא פרט בודד ענק של אלת המסטיק, המכוסה אף הוא קרעי בדים. המקום מקודש לתושבי המקום ויש בו אתר התבודדות ותפילה עם ספרי קוראן.
בשכונת מזכרת משה בירושלים נטועים שני עצי אקליפטוס גדולים, מראשית השכונה. אלו עצי האקליפטוס הגדולים בירושלים.
אשלים
קבוצת עצי אשל הפרקים נטועים בסביבות באר רבובה בנחל הבשור במסגרת גן לאומי אשכול.[17] העצים ניטעו בשלהי המאה ה-19 במסגרת ניסיון ליישב בדואים נודדים ביישוב קבע באזור. הם ניטעו כדי לשבור את הרוחות העזות ואת סחף החול. בחניון בארותיים (עזוז) ניטעו בזמן מלחמת העולם הראשונה עצי אשל לאותה מטרה על ידי קבוצה מבוגרי מקוה ישראל, בזמן שירותם בצבא הטורקי כפלוגת נוטעים.[18]
ברוש עתיק יומין ניצב בחצר מנזר המצלבה בירושלים, גם ליד המנזר ניצב ברוש גדול. האגדה מספרת שבחצר המנזר גדל עץ פלאי שנטע אברהם אבינו ושממנו נלקח העץ לצלב ששימש לצליבת ישו. המסורת מצביעה על הברוש כשריד לעץ פלאי זה. גם על הר הבית גדלים עצי ברוש עתיקים, המופיעים אף על חותמות יהודיות עתיקות כמתנשאים מעל לכותל המערבי. לצד עצי הברוש נטועה על ההר חורשה עתיקה של עצי מיש דרומי מקודשים.
ברמת השניים (עמק השלום, ליד יקנעם) ניצבים שני עצי ברוש גדולים שניטעו לזכרם של שני השומרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי.[19]
אחד הברושים הגדולים בארץ נמצא במזרעה (ליד קיבוץ עברון) ליד הבית בו התגורר הבהאא אללה, מייסד הדת הבהאית. עץ ברוש ענק נוסף ניצב לצד חדר האוכל של דגניה ב'. בזכרון יעקב ניטעו עם הקמתה מספר ברושים, חלקם קיימים עדיין בחצרות הישנות של המושבה. גם בחדרה ניטעו ברושים רבים עם הקמתה, אך רק אחד שרד, ברחוב רוטשילד 32.
בין תל חי לכפר גלעדי ניטעה בעבר שדרת ברושים, ששרידיה מצויים עדיין בתחומי כפר גלעדי.
עץ הזית הוא מסמליה של ארץ ישראל ומוזכר רבות במקורות כמאפיין בולט שלה. פקודת היערות, 1936 מגדירה במפורש ש"לא יכרות אדם עץ-זית או עץ-חרוב".[2] ככל הנראה, הזיתים העתיקים ביותר בישראל נמצאים בכרמי הזיתים שבין ראמה ובית ג'ן.
בחצר כנסיית גת שמנים נמצאת חורשת זיתים עתיקים שגילם מוערך ב-800 עד 1,200 שנה. לפי האמונה הנוצרית, אלו הם העצים ביניהם בילה ישו בתפילה בלילה שלפני משפטו וצליבתו, ומכאן קדושתם הרבה. עצים גדולים באתר זה מתוארים כבר בכתבי עולי רגל מהמאה השביעית.[23]
כ-300 מטרים ממערב למנזר בית ג'ימאל, בתוך גיא קטן, נמצא עץ זית עתיק, בעל גזע רחב (היקפו כ-9 מטרים) ומפורץ ביותר. מסורת המנזר טוענת שגילו של העץ כ-2,000 שנה.[24] בהר צובה, סמוך לאלון העתיק, נמצא גם עץ זית עתיק בעל גזע חלול.
בבאר שבע, בשטח המכללה האקדמית להנדסה בנגב, מצוי עץ זית בן כ-700 שנה.
לטענת סוהיל זידאן, פקיד היערות הראשי של קק"ל, העץ העתיק ביותר בארץ הוא עץ זית בן 4,000 שנה המצוי במטע זיתים מצפון לשפרעם.[25]
החרוב העתיק, הגדול והמקודש ביותר בישראל הוא העץ הנטוע בפתח מערת רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בכפר פקיעין. על רשב"י ובנו אלעזר מסופר כי התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס.
עץ חרוב מרשים ניצב בחוות חנניה, מקום ששימש כמעון הקיץ של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, בין השנים 1920–1925. החרוב ניטע על ידיו ב-1920, בכיכר אותה מקיפים עצי ברוש וזית. במרכז קיבוץ חניתה, מצוי עץ חרוב בן כ-200 שנה שהיה במקום בטרם הקמת הקיבוץ ונשמר. בשכונת נחלאות בירושלים, במפגש הרחובות אילת ויוסף חיים, נמצא, בתוך חצר פרטית, פרט חרוב בן כ-500 שנה, שהוערך על ידי עורכי סקר העצים הבוגרים ב-2005, כאחד משלושת העצים העתיקים ביותר בישראל.
עץ חרוב מיוחד מזן אהרנסון ניצב בחלקה מיוחדת בחוות אהרנסון ליד עתלית, שם ניסה האגרונום והמדען אהרן אהרנסון להשביח עצי פרי לתנאי החיים בארץ ישראל. תרמיליו של העץ ארוכים מהזן הסנדלאווי המקומי ותכולת הסוכר בהם נמוכה יותר.
עץ החרוב הדרומי ביותר בישראל נמצא בתוך גיא קטן במרחק כמאה מטרים מכביש 40, ליד צומת טללים, בסביבות ציון הק"מ ה-142. החרוב, שצומח בר במקום במשך עשרות שנים, הוצל על ידי הקרן הקיימת לישראל, שעה שנסלל במקום כביש הנפט לאורך קו צינור אילת-אשקלון.
מיש דרומי
עץ המָיִש הדרומי הוא העץ הקדוש ביותר לאסלאם ונפוצו עליו אגדות רבות. בין היתר, מספרת אגדה מוסלמית כי כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש, היה מוטרד כיצד יגן עליו מפני אשמדאי. אז נגלה אליו אלוהים בחלום וציווה עליו לטעת חורשת עצי מיש סביב המקדש, דבר שיגן על הבניין מכל רע. ואכן, נטועה על הר הבית חורשת עצי מיש עתיקים.[26]
עץ מיש בודד גדול נוסף נמצא בחורשת הזיתים ליד מנזר מאר אליאס שבדרום ירושלים. לפי האמונה, תחת אחד מאבות-אבותיו של העץ נחה מרים, אם ישו, בהימלטה מפני הורדוס. בכפר יברוד שבשומרון צומח עץ מיש גדול במרכז במה עתיקה. מיש קדוש נוסף מצוי בצפת, סמוך למערת שם ועבר.[27] בזכרון יעקב, בתוך מערה הנקראת "מערת המיש", צומח מיש בעל מספר גזעים שגילו מוערך ב-200 שנה. בשטח בית קברות ערבי נטוש סמוך לגדר קיבוץ יראון, צומח מיש דרומי שגם גילו מוערך בכ-200 שנה.
פיקוס
הפיקוס הבנגלי במקוה ישראלפיקוס השדרות, ניטע בשנות ה-30 של המאה ה-20 בחצר בית הספר היסודי שהוקם בשכונת הצריפים נשר, סביבו עצי דקל שניטעו בשנות ההקמה של בית החרושת ושכונת הפועליםהשקמה העתיקה בנתניה
פיקוס בנגלי
את הפיקוס הבנגלי במקוה ישראל נטע מייסד המוסד קרל נטר בשנת 1888 והוא מופיע בסקרים רבים כעץ המרשים ביותר בישראל. העץ מוקף בשורשי-אוויר מעובים כגזעים המשווים לו צורה של יער, אף על פי שמדובר בעץ בודד.[22] גובה העץ כ-17 מטרים, וקוטר נופו מעל 30 מטרים. ייחור מעץ זה נלקח על ידי אחד מתלמידי המוסד, ששתל אותו במרכז קיבוץ שדה אליהו, בחזית חדר האוכל.
בשנת 1933 הוקם בשכונת נשר מבנה "בית הספר לילדי עובדים ליד מפעל המלט נשר", שהיה שייך לזרם העובדים. המבנה נבנה על ידי בית החרושת למלט נשר ליד בית החרושת. בחצר בית הספר ניטע עץ פיקוס השדרות, ששימש את ילדיו שנהגו לטפס עליו בהפסקות. העץ קיים עד היום.
שיקמים
עצי השקמה אפיינו בעבר את אזור השפלה. ביטוי לכך במקרא (ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ז): "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב". כך היה גם בתקופת המשנה, על פי מסכת פסחים, נ"ג, א: "סימן לשפלה - שקמים". בעבר היה לשקמה ערך כלכלי, עצם שימש לנגרות ופריים נאכל. כיום, עקב הבינוי הרב באזור, לא נותרו עצי שקמה רבים, אך אלו ששרדו נחשבים למרשימים והם בין העצים הגדולים ביותר בארץ ישראל. עץ השקמה באום ח'אלד[28] הוא אחד מהעצים הגדולים והעתיקים בישראל.[29] ציור של העץ[30] הופיע במאמרה של מרי אליזה רוג'רס על ערי החוף של ארץ ישראל בסדרת "ארץ ישראל הציורית" שהפיק צ'ארלס וילסון ב-1881–1884.[31] כבר אז היה העץ גדול-ממדים ומסועף ענפים.
ליד כפר הנוערעיינות נמצא ריכוז של עצי שקמה עתיקים שענפיהם המשורגים מכסים קוטר של כ-12 מטר. שדרת השקמים הארוכה ביותר בישראל נמצאת בין אשדוד לניצנים, באזור חולות ניצנים. שרידים בודדים לשקמים רבים שצמחו לפנים בחולות דרום גוש דן נמצאים בצומת חולון, שם ניצבת שקמה בת כ-300 שנה, ובאזור, שם נמצא זוג עצי שקמה עתיקים ביותר. ברמת גן נמצא עץ גדול ועתיק בשכונת "רמת השקמה".
גם בעיר תל אביב היו עצי שקמה רבים ועתיקים, עליהם נכתב השיר "גן השקמים". חלקם שולבו במסגרת גן יעקב.[32] שקמים נוספים בתל אביב נמצאים ליד מצודת זאב, על אי-תנועה בדרך בן צבי ועוד.
תאנים
עצי תאנה עתיקים בני 100–150 שנה, כמו עצי החרוב, פזורים בארץ במספר רב יחסית מהגליל ועד צפון הנגב ובפרט בשפלת יהודה, בעיקר במקומות בהם התקיימו בוסתנים של יישובים ערביים שניטשו ב-1948, אך גם גדלים בר, כתוצאה מהזרעת זרעיהם על ידי ציפורים ועטלפים. עצי תאנה רבים צומחים על פתחי מערות ובורות מים.
אחד מעצי התאנה הגדולים נמצא בעיר צפת, בכיכר המעיין בקריית האמנים. עץ גדול נוסף נמצא בחורבת געתון, בין הקיבוצים געתון ויחיעם. ריכוז עצי תאנה עתיקים נמצא בעין קיני, למרגלות תל מגידו וליד קבר דן ביער צרעה נטועים שלושה עצי תאנה עתיקים.[33]
קטלבים ענקיים נוספים ניצבים על קבר שיח' בכפר עין קיניא שממערב לרמאללה וסמוך ליישוב דולב.
בלב בית הקברות הבריטי על הר הצופים בירושלים ניצב עץ קטלב עתיק. מקורו אינו ברור, וייתכן שהיה במקום עוד לפני בית הקברות ולא נעקר עקב סמליות צבע גזעו האדום המסמל את המלחמה ואת האימפריה הבריטית. השערה נוספת היא שהעץ צמח מזרעי פירות קטלב שהיו בכיסו של אחד החיילים הטמונים במקום. נכון ל-2010, מוגדר העץ כנמצא בסיכון עקב פטרייה שחדרה אליו.[35]
שיזף
השיזף בעין חצבהשיזף עין החורש
השיזף המצוי בעין חצבה נחשב לעץ העתיק ביותר בישראל וגילו מוערך ב-500–2,000 שנים, לפי מסורות והערכות שונות. היקף גזע העץ בין 6 ל-7 מטרים, גובהו כ-14 וקוטר נופו כ-15 מטרים. הראשון שנתן תיאור מדויק של העץ וצילם אותו היה החוקר הצ'כיאלואיס מוסיל, שעבר במקום ב-1902 בדרך לפטרה.[36]
ביער בן שמן, סמוך לבריכת המים של היישוב חדיד, נמצא שיזף שגילו מוערך בכ-400 שנה. העץ היה על סף קריסה אך טופל באינטנסיביות על ידי אנשי הקרן הקיימת לישראל.
עץ שיזף גדול ועתיק צומח בתוך המתחם המקודש (הכולל קבר ומסגד) מקאם שייח מסעוד שבטייבה.
ליד מוסךעין החורש נמצא פרט שיזף שהוא שריד יחיד של קבוצת עצי שיזף שהיו פזורים לאורך מישור החוף. גילו הוערך על ידי פרופסור אבינועם דנין בכ־500–700 שנה. גובה העץ כ-15 מטרים ורוחב נופו כ-25 מטרים. מצבו הוגדר בסקר העצים הבוגרים ב-2005 "בסכנת הכחדה".
תות
החל משלהי התקופה הביזנטית נעשו ניסיונות לפתח בארץ תעשיית משי ולשם כך ניטעו בה עצי תות. עצים אלה לא שרדו, אולם במאה ה-19 נערכו ניסיונות שונים להפוך את החברות היהודית והערבית בארץ ישראל לחברה מתועשת, כאשר תעשיית המשי הפכה למרכזית בניסיונות אלה והותירה אחריה עצי תות, שחלקם שרדו. בשכונת עג'מי שביפו (צומת הרחובות הדולפין-השחף) ניצב עץ תות ענק, זכר לקהילה המרונית שהתיישבה במקום ועסקה בייצור משי. בשכונת אהל משה בירושלים נטועה חורשה קטנה של עצי תות ("גן התות"), גם היא זכר לניסיון גידול תולעי משי לתעשייה. גם ראשוני נס ציונה ניסו להתפרנס מתעשיית משי ונותרו בה מספר עצי תות מרשימיםף כמו גם בגן הברון בראש פינה.
קבר רחל בציור מסדרת "ארץ ישראל הציורית", 1881; עץ הזית אינו קיים עוד, אך מראהו התקבע בתיאורים רבים של האתרשרידי האלה האטלנטית בת ה-2,000 בשמורת תל דן
ליד קבר רחל ניצב במשך מאות שנים עץ זית עתיק ומרשים, המוזכר בכתבים ומופיע בציורים רבים של המקום.
עץ האורן העתיק ביותר בארץ ישראל (גילוֹ, 240 שנה, אומת לאחר קריסתו), שהיה נטוע בחצר מוזיאון רוקפלר, קרס באירוע שלג בשנת 2000. אורנים עתיקים נוספים בגיל דומה בשמורת המסרק עלו באש.
