תות עץ בראשון לציוןתות לבןתות שחורפרי גדול של תות פקיסטני ליד פרי של תות שחור
תּוּת (שם מדעי: .Morus L) הוא סוג של עצי פרי או שיחים נשירים, בעל צֶמֶג (תַּחְלִיב צִמְחִי, לָטֵקְס) ממשפחת התותיים (Moraceae Gaudich.). הסיווג של מיני הסוג שנוי במחלוקת, בין היתר בשל קיום בני-כלאים פוריים; הסיווג המקובל מונה כיום 17 מינים בלבד[1][2], למרות שיש פרסומים של מעל 180 מינים שונים.
צמחי התות הם חד-ביתיים או דו-ביתיים. העץ הצעיר גדל בקצב מהיר, אך הקצב מאט וגובהו של עץ בוגר מגיע בדרך כלל ל-10 עד 15 מטרים. בדרך כלל הצמח מפיץ את הזרעים באמצעות בעלי חיים (בעיקר עטלפים וציפורים).
עצי התות מתחילים ללבלב בחודש אפריל והפירות מבשילים בחודשים אפריל-מאי.
מאפיינים
הניצנים הרדומים בחורף עטופים ב-3 עד 6 קשקשים רעופים. הלוואים חופשיים, ממוקמים בצדי בסיס הפטוטרת ונושרים בקלות או בהקדם.
העלים מסורגים והטרף שלהם פשוט עד מאונה עמוקות ככף יד והשוליים משוננים. הם בעלי 3 עד 5 עורקים ראשיים שיוצאים מבסיסם ועורקים משניים מנוצים.
התפרחות הזכריות חיקיות, בדרך כלל בזוגות, שיבוליות, מרובות פרחים, בעלי עוקץ קצר.
תפרחות הנקבה הן משיבולת קצרה ועד כדורית.
הפרחים חד-מיניים וקטנים, העטיף פשוט ללא כותרת עם 4 עלי גביע.
הפרחים הזכריים: אונות הגביע חופפות; אבקנים מתכופפים בניצן; עמוד עלי ראשוני ומנוון בדרך כלל קיים.
פרחי נקבה: יושבים; אונות הגביע חופפות, משתיירות בפרי; השחלה עלית עם מגורה אחת או שתיים; עמוד עלי קיים או לא; צלקת מפצלת לשתי חלקים, פלומה או מעין יבלות זעירות בהיקף.
הפרי פרי מדומה עסיסי שנושר כיחידה אחת. אחרי הַאֲבָקָה והפריה מתפתחת מכל עלה שחלה אגוזית (פרי יבש שאינו נפתח בהבשילו) קטנה וקשה. במהלך ההבשלה מתאחים ארבעת עלי העטיף, מתמלאים מוהל עסיסי ומתוק, תופחים, ומתערים בדופן עלה השחלה ובאגוזית. וכך, הופך מקבץ האגוזיות לפרי מדומה.
הזרע פחות או יותר כדורי בעל אנדוספרם; העובר מעוקל ושטוח; והטבורית אליפטית.
תועלות מהעץ
עלי העץ הם מזונם הכמעט בלעדי של זחלי טוואי המשי, ומכאן חשיבותם הכלכלית בתעשיית המשי. את טוואי המשי מגדלים בעיקר בסין, בה מגדלים את עצי התות במטעים גדולים ומפקעות העש מפיקים את סיבי המשי. סין היא היצרנית הגדולה ביותר של משי, בזכות מספר עצי התות העצום שגדלים בה.
קיימים גם תת-מינים הנקראים "בכותי" (pendula), שענפיהם צומחים כלפי מטה ויוצרים כעין סוכה עם חלל פנימי ומשמשים בעיקר לנוי. הללו קיימים גם במין הלבן (Morus alba) וגם במין השחור (Morus nigra). הפירות אדומים או לבנים ומבשילים בקיץ.
בארץ ישראל ובאגן הים התיכון אוקלמו שני עצי התות. התות השחור הוותיק יותר הגיע במאה השישית לספירה ממערב אסיה לאזור ותורבת כעץ פרי. תות לבן הגיע במאה ה-12 ממרכז ומזרח סין לטובת תעשיית המשי. בישראל נפוצים בעיקר מיני התות הבאים:
תות שחור (Morus nigra)[5] - עץ ענף ורחב נוף, גובהו מגיע עד 10 מ', ענפיו חום כהה, ענפיו הצעירים שעירים. העלים שעירים בצדם התחתון. העלים ירוקים ובלתי מבריקים וצדם העליון מחוספס ובסיסם דמוי לב. הפרי אורכו כדי 2.5 ס"מ וצבעו ארגמני או שחור וטעמו חמצמץ.
תות לבן (Morus alba)[5] - עץ ענף ורחב נוף ועגול, גובהו מגיע עד 15 מ', ענפיו אפורים או אפרפרים-צהבהבים, ענפיו הצעירים אינם שעירים. העלים דקים, קירחים וצבעם ירוק בהיר. הטרף על פי רוב לא סימטרי ובסיסו ישר כמעט או דמוי לב. הפרי אורכו כדי 1 עד 2 ס"מ וצבעו לבנבן עם נגיעות סגולות עד סגול כהה או ארגמן וטעמו מתוק.
עץ תות ברקפת (יישוב) יישוב קהילתי בגליל התחתון במועצה אזורית משגב
תות פקיסטני על עץ
תות עץ ארוך (פקיסטני)
גרגרי אבקה של עץ תות
עץ תות לבן בעיר נשר. עצי התות ניטעו בשנת 1922 על ידי בנות קבוצת אחווה (שהקימו לאחר מכן את קיבוץ יגור) ביוזמתו של הברון רוטשילד במסגרת ניסיונותיו להקים בארץ תעשיית משי. היוזמה לא צלחה.
_JPG1a.jpg)
