היישוב ממוקם בעיקרו בצדו הצפוני של כביש 85. שכונה אחת של היישוב, ד'יל אל-מסיל, נמצאת מדרום לכביש 85.
היסטוריה
בחפירות באזור מג'ד אל-כרום התגלה יישוב עתיק. חלק מהחוקרים מזהים אותו כ"בית הכרם" המוזכר במשנה ובתלמוד.[6]
בתקופת דאהר אל-עומר ובנו עלי, שהיה מושל הגליל, נבנתה חומה סביב הכפר ובה מגדלי שמירה. כאשר עלי ניסה למרוד באחמד אל-ג'זאר הגיע האחרון בראש צבא למג'ד אל-כרום וכבש אותה.
"הכפר מג'דל כרום עולה באשרו על כפרים הרבה הודות לכרמיו הרבים, כשבעת אלפים עצי זית, כאלפים עצי תאנה והרבה עצי פרי שונים ימצא שמה. לפני הכפר ישתרעו גני זרע הטאבאק, ואחריו ימשכו שדי תבואותיו המלאים בר. בתי הכפר יפים ומשוחים בסיד, אף כי נבנו בלי סדר כטעם הערבים. בו מעין גדול ובאר אבן בנויה עליו, גם חנות, גם בית מלון לעוברים ושבים היהודים ימצא שם."
בימי המרד הערבי הגדול היו באזור הכפר התקפות רבות כנגד יהודים ובריטים, ובאזור חנו כנופיות.[10] ליד הכפר היו מספר התקפות כנגד העובדים והציוד שלהם שעבדו בסלילת כביש עכו צפת,[11] כנגד הנוסעים בדרך[12] וכן כנגד תחנת המשטרה של הכפר.[13]
במדינת ישראל
במהלך מלחמת העצמאות הגנה על הכפר יחידה של צבא ההצלה הערבי. בליל 29 באוקטובר 1948, במהלך "מבצע חירם", נסוגו אנשי צבא ההצלה ללבנון ועמם יצאו מהכפר כשליש מתושביו. ב-30 באוקטובר הכפר נכבש. על פי חקירה של אנשי האו"ם, ב-5 בנובמבר ציוותה יחידת צה"ל על התושבים להתאסף במרכז הכפר, ודרשה מהמוח'תאר שימסור את כל כלי הנשק של הכפר. המוח'תאר טען כי אין נשק בכפר, ובעקבות זאת לקחו החיילים חמישה מצעירי הכפר והוציאו אותם להורג ביריות.[14] לאחר מכן נערך חיפוש בכפר, שבמהלכו נהרגו עוד שני גברים ושתי נשים, ובתים רבים נבזזו. עשרות משפחות נטשו את הכפר וברחו ללבנון. בית המוח'תאר פוצץ ולפנות ערב עזבה יחידת הצבא את המקום.[14] לטענת עאדל מנאע החיילים בצעו בכפר גם מעשי אונס.[15] מתושבי הכפר נלקחו גם מאות ראשי צאן. בני מוריס מצטט דו"ח של קצין או"ם המייחס זאת ליחידת צבא,[14] ובעיתונות נטען בשם המשטרה שהשודדים היו דרוזים.[16]
ברישום התושבים תש"ט, ב-8 בנובמבר 1948, נמנו בכפר פחות מ-200 תושבים. במאי 1949 הגיע מספר התושבים בכפר ל-2,000–3,000.[17] בכפר התיישבו גם פליטים מן הכפרים שעב ואל-בירווה.[דרוש מקור] בנובמבר 1949 גרשו שלטונות ישראל 200 מסתננים שנמצאו במג'דל כרום ושעב.[18] במאי 1950 הוחל בחלוקת תעודות זהות לתושבי הכפר שהביאו אישורים שהיו בכפר בעת מפקד האוכלוסין בנובמבר 1948.[19] בסוף אוגוסט 1950 הטיל צה"ל עוצר על הכפר למשך 8 ימים.[20] במהלך שנת 1951 הוציא בג"ץ מספר פעמים צו על תנאי המורה לשר הפנים לנמק מדוע לא יינתנו לתושבים במג'ד אל-כרום תעודות זהות.[21] בחלק מהמקרים נפסק שיש לתת לפונים תעודות זהות.[22] לגבי מקרים אחרים טען פרקליט המדינה שהבקשות מבוססות על עדויות מזויפות.[23] במקרים אחרים נדונו מבקשים על ניסיון לקבל תעודת זהות במרמה.[24]
באוגוסט 1952 הוטל עוצר על הכפר ונעשו בו סריקות.[25]
בראשית ימי מדינת ישראל שויך הכפר למועצה אזורית נעמן (בימינו חלק ממועצה אזורית מטה אשר). לפחות חלק מתושבי מג'ד אל-כרום התנגדו לשיוך זה, בטענה שאינם מקבלים מהמועצה כל שירותים ודרשו להוציאם מתחומה. פנייתם לבג"ץ נדחתה.[28] בשנת 1964 הוקמה מועצה מקומית ביישוב.[5]
בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיותבענה, דיר אל-אסד ומג'ד אל-כרום תחת מועצה מקומית מאוחדת בשם שגור.[30] בשנת 2005 הוכרז היישוב המאוחד כעיר.
בנובמבר 2008 אישרה הכנסת חוק המבטל את האיחוד, החל מ-1 בדצמבר 2008, ומשיב את המצב לקדמותו.[31] בבחירות חדשות למועצות המקומיות הנפרדות שהתקיימו ב-18 באוגוסט 2009, נקבע כי יש צורך בסיבוב שני על מנת להכריע בין המתמודדים. מוחמד מנאע נבחר לראשות המועצה המקומית.
תושבי מג'ד אל-כרום עוסקים בעיקר בתעשייה קלה, מסחר ושירותים לכלי רכב. שיעור המועסקים בחקלאות, בעיקר זיתים וגידולי שדה, נמוך יחסית לממוצע בקרב ערביי ישראל,[32] כיוון שרוב האדמה בסביבת היישוב אינה ראויה לעיבוד.[33]
במהלך מלחמת לבנון השנייה ספגה מג'ד אל-כרום מטחי קטיושות כשאר יישובי הצפון, ושניים מתושביה נהרגו ב-4 באוגוסט 2006 מנפילת קטיושה.
ב-25 באוקטובר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, נהרגו שני תושבים ושבעה נפצעו כתוצאה מפגיעת רסיסים ממטח רקטות מלבנון.[34]
