שעב (בערבית: شعب, בכתבי חז"ל: שאב) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, השוכנת במערב הגליל התחתון. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1975. ראש המועצה הוא מחמוד בוקעי (אבו מנהל).
נכון ל-2021, כלל תושבי שעב הם ערבים-מוסלמים.
היסטוריה
שאב העתיקה
המועצה הערבית-מוסלמית כיום שוכנת במיקומה של העיירה היהודית שאב מימי הבית השני, תקופת המשנה והתלמוד והתקופה הערבית בארץ ישראל. בספרו של יוספוס פלביוס מלחמות היהודים נזכר אלעזר בן שמי כיליד המקום שהצטיין בהגנת יודפת הסמוכה במהלך המרד הגדול ברומאים. שאב שרדה את החורבן לאחר המרד, ונזכרת בסקר היישובים היהודיים בגליל לאחר המרד בספרו של פרופ' מיכאל אבי יונה 'גאוגרפיה היסטורית'.
בתקופת המשנה והתלמוד שאב התקיימה כעיירה יהודית בתווך שבין המרכזים היהודיים הגדולים בסכנין הסמוכה ממזרח ובכבול הסמוכה ממערב. בין חכמי המקום נזכרים בכתבי חז"ל האמוראים מהדור השלישי והרביעי רבי זכאי דשאב[5] ורבי מנא דשאב[6].
היישוב היהודי בשאב המשיך להתקיים עד התקופה הצלבנית, ועדות לכך נמצאת בתעודה מן המאה ה-11 המזכירה יהודי שנפטר במקום[7].
המאה ה-20
ביולי 1935 השתוללה בכפר מגפת טיפוס[8]. באוגוסט 1938 הרס הצבא הבריטי צריפים רבים בכפר לאחר שעקבות של מניחי מוקש הובילו אל הכפר[9]. בשנת 1945 היו בכפר כ-1,750 תושבים והוא נחשב אחד הכפרים העשירים ביותר באזורו. הכפר נכבש על ידי צה"ל סמוך לסופו של מבצע דקל, רוב תושביו עזבו אותו והוא נותר עם כ-250 מתושביו המקוריים[10]. צה"ל לא נשאר בכפר, והערבים חזרו לשלוט בו בתחילת ההפוגה השנייה, תוך התכתשויות רבות עם צה"ל, אשר כבש סופית את הכפר במבצע חירם. חלק מתושבי הכפר שנמצאו במקומות אחרים בתוך ישראל לא הורשו לשוב אליו[11]. במקום התושבים שעזבו, שוכנו בכפר עקורים ערבים מכפרים אחרים.
במרץ 1951 פונו מהשטח המפורז בגבול עם סוריה הערבים שהתגוררו במקום והועברו לשעב[12]. ישראל פינתה את התושבים מאזור החולה מחשש שיסייעו לסורים ויפריעו לייבוש החולה ונתנה להם אפשרות להגר לסוריה או לעבור לשעב[13][14]. בלחץ של הגנרל ויליאם אדוארד ריילי, ראש מטה משקיפי האו"ם, הסכימה ישראל להשיב את המפונים לכפריהם וקיימה בקיץ 1951 משאל בין המפונים בשעב, בו נשאלו אם רצונם לחזור לאזור המפורז או להישאר בשעב[15]. במשאל הביעו כ-230 תושבים רצון לחזור וכ-420 הודיעו שרצונם להישאר בשעב[16]. בתחילת 1961 נחנכה שכונת קבע עבורם[17]. בשנת 1983 הורחב שטח השיפוט של המועצה[18].
אוכלוסייה
תושבי היישוב התפרנסו בעבר בעיקר מחקלאות ממטעי הזיתים הנרחבים המקיפים את המקום. כיום הכפר מתגאה באחוז משכילים גבוה ואנשיו עוסקים במשלחי יד מגוונים.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בשעב 7,766 תושבים (מקום 205 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 87.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,348 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[19]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור
סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור
סוף 2023.
- ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
- ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור
סוף 2022
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ במדבר רבה יז ג', פסיקתא רבתי קא א', מדרש תנחומא, חקת סימן י"ח.
- ^ ויקרא רבה ז' א', ט' ט', פסיקתא דרב כהנא קב ב', קפב ב' ועוד.
- ^ הכפר שעב היה בעבר ישוב יהודי בשם שאב, ד"ר רבקה שפק ליסק, באתר ארץ הצבי
- ^ טיפוס, דבר, 4 ביולי 1935
- ^ פרטי הקרב ליד עכו, דבר, 23 באוגוסט 1938
- ^ מנחם תלמי, מתקני העולם סוללים כביש, מעריב, 24 ביולי 1960
- ^ צו על תנאי בעניין ערבים שגורשו ע"י קאוקג'י, דבר, 19 בדצמבר 1951
- ^ ג. צימרמן, אצל המפונים מהאזור המפורז, מעריב, 4 ביוני 1951
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, 1991, עמ' 323-324
- ^ נקנסו על שהעתיקו מגוריהם ללא רשיון, מעריב, 11 בדצמבר 1968
- ^ תלונות חדשות של ריילי, דבר, 11 ביולי 1951
- ^ החלה החזרת הערבים שפונו, מעריב, 5 ביולי 1951
- ^ כפרים רדומים קמים לתחיה, דבר, 3 בפברואר 1961
- ^ מוחמד חליליה, ראשי המגזר הערבי מרוצים מהרחבת תחומי ישוביהם, דבר, 14 ביוני 1983
- ^ פרופיל שעב באתר הלמ"ס
