צריף הראשונים התנוסס למרחוק ונקרא בפי הערבים "א-תַּחְשִׁיבָּה" - "צריף העץ" (בערבית: التَّخْشِبَة, תעתיק מדויק: אל-תַּחְ'שִׁבָּה), וסימל את היישוב בשנותיו הראשונות. תחילה חשבו לקרוא ליישוב "גבעת־השומר" אבל בסוף הוחלט על השם 'כפר ב"ג', ראשי תיבות של ארגון בר גיורא, שחבריו הקימו את ארגון השומר. בשנת 1918, עם מות חברם, ישראל גלעדי, שהיה מראשי "השומר" ומנהיג הקבוצה שהתיישבה במקום, הוחלט לקרוא ליישוב על שמו.
גִּלְעָדִי הוא שם ייחוס מן גִּלְעָד. גִּלְעָד או הַגִּלְעָד הוא שמו של חבל ארץ הררי בעבר הירדן המזרחי. הגלעד נזכר לראשונה בסיפור הברית שבין יעקב ללבן. שם מצליח לבן להדביק את יעקב עם נשיו, ילדיו, רכושו ומקנהו בבורחם מבית לבן אל ארץ כנען. במקום שבו נכרתה הברית מוקם גל אבנים – "וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" (בראשית לא, מז). לבן מעניק למקום שם ארמי, ויעקב מעניק לו שם עברי זהה בהוראתו. יש מי שסובר שהֶלחם המילים גַּל ועֵד הוא מקור השם גִּלְעָד. אחרים משערים כי השם מבוסס על השורש גלע"ד, המוכר מן הערבית במובן 'קשה ומחוספס' (וגם 'עז ואמיץ'), אולי לציון מקום הררי וסַלעי.[3]
בית ראשונים בכפר גלעדי. המקום משמש את ארכיון הקיבוץ
במלחמת העולם הראשונה, עת חיפשו הטורקים את אנשי ניל"י, הם אסרו את כל הגברים במקום והיישוב ננטש. הוא נעזב פעם נוספת בעקבות אירועי תל חי במרץ 1920, ולאחר שבעה חודשים שבו המתיישבים למקום. בספטמבר 1921 הצטרפו אנשי "השומר" מכפר גלעדי לגדוד העבודה, ובשנים שלאחר מכן קלט הקיבוץ מאנשי הגדוד. בשנת 1926 התאחדו שני הקיבוצים השכנים לקבוץ אחד ושמו: "כפר גלעדי-תל חי". לאחר הצטרפות קיבוצי גדוד העבודה לקיבוץ המאוחד קלט כפר גלעדי בשנת 1932 את "קיבוץ טבריה" של תנועת נצ"ח, מעולי המדינות הבלטיות וברית המועצות. בשנת 1936 באו לקיבוץ עולים מגרמניה ובהמשך הגיעו קבוצות רבות של נוער מניצולי השואה ועולים מארצות המזרח.
במהלך שנות השלושים והארבעים, שימש כפר גלעדי כתחנת מעבר מרכזית למעפילים שעלו לארץ דרך סוריה ולבנון. העולים דרך לבנון הוסתרו תחילה בכפר גלעדי, הועברו לאיילת השחר, משם לראש פינה ולאחר שצוידו בבגדים מתאימים ותעודות נשלחו לחיפה. בשיטה זו עברו בכפר גלעדי כ-8,000 עולים באופן בלתי-חוקי.
במלחמת העולם השנייה נדרשו החברים להתפנות בגלל הסכנה מצבא צרפת של וישי ששלט בסוריה. היישוב לא פונה, פרט לילדים שהועברו זמנית לתל יוסף. בשנות המאבק בבריטים שימש בסיס לפלוגות השדה (פו"ש), לפלמ"ח ובסיס להעפלה דרך היבשה מגבול סוריה וגבול לבנון.
בראשית שנות החמישים, בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד עבר כפר גלעדי טלטלה קשה כאשר חלק מן החברים בקיבוץ פרשו לקיבוץ הגושרים וקבוצת פורשים מדפנה נקלטה בו.
במאה ה-21
מאז שנת 2004 כפר גלעדי הוא קיבוץ משתנה (מופרט) שחבריו מקבלים שכר דיפרנציאלי (לא שוויוני) ומשלמים עבור חלק מהשירותים שמספק הקיבוץ לחבריו. בקיבוץ בית ספר יסודי אזורי בשם "עלי גבעה".
במהלך מלחמת לבנון השנייה, ב־6 באוגוסט 2006, פגעה קטיושה שירה החזבאללה בקבוצת חיילי מילואים, מחטיבה 226, שחנתה בסמוך לכניסה לבית הקברות, בהמתנה לכניסה ללבנון לפעילות מבצעית. מהפגיעה נהרגו 12 חיילים, והייתה זו אחת התקריות הקשות במלחמה. לאחר האירוע האשימו חלק מהמשפחות השכולות את בני הקיבוץ בכך שלא התירו לחיילים את הכניסה לקיבוץ בטענה שהחיילים יפגעו ברכוש הקיבוץ, אך אנשי הקיבוץ התנערו מאחריות ואילו תא"ל אלון פרידמן, ראש מטה פיקוד הצפון, שלח מכתב למזכירות הקיבוץ שבו נטל בשם צה"ל את מלוא האחריות על התקרית.[4]
במקום הוקם גל-עד לזכר החללים.
באוקטובר 2023 פונה הקיבוץ זמנית כחלק ממלחמת חרבות ברזל.
ענפי הפרנסה
עד הקמת המדינה היו ענפי המשק העיקריים, ענפי החקלאות המקובלים: רפת לפרות, מכלאה לצאן, לולים לתרנגולות, תפוחים וגידולי ירק ופלחה. היה גם מפעל שימורים לזיתים בתל חי. בסוף שנות החמישים החלה לפעול ליד הקיבוץ מחצבה. הוקם תאגיד של הקבוץ ושמו "מחצבות כפר גלעדי" ובית מרגוע, אשר היום הפך למלון ונקרא מלון כפר גלעדי.[5] היום הם מהווים את מקורות הפרנסה העיקריים של הקיבוץ.
לקיבוץ ארבע מחצבות המצויות באזור של אבני גיר ובזלת. המחצבות מספקות את מוצריהן גם לביצורי הגבול בגולן ובצפון. המחצבות מייצרות מגוון מוצרים: חומרי מחצבה, חצץ, מצעים, אספלט, בטון, חצץ בזלת מיוחד לכבישים ראשיים, אבקות גיר לתעשיות הפלסטיק, הצבע, הנייר והדבק וחמרי קוורץ ליצור משטחי מטבח ייחודיים.
אתרים
מוזיאון בית השומר
בכפר גלעדי ממוקם מוזיאון בית השומר, אחד מ-12 המוזיאונים של משרד הביטחון, אשר נחנך בשנת 1969.[6] הוקם כדי להציג את תולדותיהם של ארגוני בר-גיורא והשומר, ואת תפקידיהם בהתיישבות, בגיוס נשק ובהגנת היישוב. הוא מתמקד בשני נושאים: התפתחות כוח המגן בארץ ישראל, וההתיישבות בגליל ובאצבע הגליל. המוזיאון הוקם על ידי אחרוני אנשי השומר, ובראשם מאיר ספקטור, רחל ינאית בן-צבי ונחום הורביץ. הבניין תוכנן כעין מגדל שמירה הצופה לעבר כל אצבע הגליל ולחצר תל חי. התצוגה במוזיאון כוללת מסמכים היסטוריים, צילומים, דגמים, שחזור "המדאפה" (חדר האורחים). דיוראמה אור-קולית, חיזיון אור-קולי, מבחר כלי נשק, דגלים ותלבושת מלאה של חבר השומר. בשנת 2008 שופץ ושודרג המוזיאון כדי שיתאים לתקופה המודרנית. המבקר עובר בין תחנות שונות ומפעיל סרטי טלוויזיה המראים את התקופה ההיא וברקע מוקראים מכתבים שאיש השומר כותב למשפחתו.
בבית הקברות של הקיבוץ מצוי אתר ההנצחה לחללי תל חי ובו אנדרטת האריה השואג וקבריהם של מגיני תל-חי, כמו כן קיים במקום בית קברות בו טמונים חברי ארגון "השומר", חללי צה"ל ותושבי היישוב.
גבעת השוקת
במערב הקיבוץ, ליד הכביש, סמוך למחצבות ולעינות גלעדי, מצויה "גבעת השוקת". בה נתגלה בית קבורה מן התקופה הרומית. במקום נמצאו שרידי בנייה וחרסים. על דופן הבניין כתוב באותיות עבריות מרובעות "חזקיה" - כנראה אבי המשפחה. ההערכה היא שאבי המשפחה נקבר במקום בסביבות שנת 200 לפנה"ס. בתוך הבור יש ארון קבורה נוסף, מהודר, עשוי שיש ועליו כתובת יוונית המציינת את שם הנקבר: הירקלידס, כנראה פקיד ממשלתי בכיר.
האתר נחפר בראשית שנות השישים על ידי הארכאולוגיעקב קפלן, בסיוע חברי קיבוץ כפר גלעדי. קפלן הציע לזהות את האתר כינוח המקראית.[8]
ייסוד ישוב חדש בעצם המלחמה: ראשיתו של כפר־גלעדי, מזכרונות אלכסנדר זייד, תרע"ו–תרע"ז (1916–1917). בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק צט, עמ' 1047–1055.
יעקב גולדשטיין, השומר באצבע הגליל, בתוך: מרדכי נאור (עורך), אצבע הגליל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 16), ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ב-1991, עמ' 71–74.
מיכה לבנה, קיבוץ לבדד ישכון: פרקים בתולדות כפר-גלעדי, קיבוץ עצמאי רחוק מהמרכז, בתוך: מרדכי נאור (עורך), אצבע הגליל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 16), ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ב-1991, עמ' 112–124.
מרדכי נאור, ההעפלה מגבול הצפון, בתוך: הנ"ל (עורך), אצבע הגליל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 16), ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ב-1991, עמ' 150–151.
גדעון קלוורי, תולדות הספרייה בכפר גלעדי והרקע החברתי לצמיחתה כדגם להתפתחות ספריית קיבוץ, יד לקורא כ, 1981, עמ' 51–68.
יעקב קפלן, המאוזוליאום בכפר-גלעדי, בתוך: ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה – ספר אלעזר ליפא סוקניק ח, ירושלים: הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1967, עמ' 104–113.
שלמה קפלנסקי (עורך), קובץ השומר, תעודות, זכרונות ודברי הערכה, תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937.
דרורה הייק, בליווי פרופ' יוסי בן-ארצי, כפר גלעדי - שער עלייה / ההעפלה היבשתית מגבול הצפון 1946-1919, הוצאת אפי מלצר, 2015.
הדסה ברלינסקי (רבינוביץ)-יומנים ומכתבים של צעירה ירושלמית שעברה לכפר גלעדי בשנות השלושים ("מירושלים לכפר - גלעדי" אתר "כרמוניה")
.jpg)
