ראשיתה של תנועת נצ"ח בתנועת הנוער "השומר הצעיר ס.ס.ס.ר", שצמחה בברית המועצות בסוף מלחמת העולם הראשונה, בנפרד מתנועת השומר הצעיר באירופה. ראשוני בוגריה עלו לארץ ישראל ב-1924 וייסדו את "קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר". על מנת להרחיב את מאגר העולים של התנועה לקראת הקמת קיבוצים נוספים בארץ, פעלו כמה מחברי הקיבוץ כשליחי התנועה בליטא ולטביה, והקימו שם סניפים גדולים ופעילים שהצטרפו לתנועה העולמית של השומר הצעיר.
ב-1930 נערכה בוורוטקי(אנ') שבצ'כוסלובקיה (כיום בסלובקיה) ועידה עולמית של השומר הצעיר, שבה נדון בין השאר הקשר בין תנועת הנוער למפלגות ולארגונים בארץ ישראל. לאחר שהוועידה קבעה שעל כל בוגר להצטרף, עם עלייתו לארץ, לקיבוץ הארצי של השומר הצעיר, פרשו ממנה אנשי "השומר הצעיר ס.ס.ס.ר", שתמכו בהצטרפות לאחדות העבודה והתנגדו לכפיית אחידות פוליטית. אליהם הצטרפו סניפי השומר הצעיר מליטא, לטביה וטרנסילבניה, וכן חברים מתנועת "תכלת לבן" באוסטריה וצ'כוסלובקיה וחברי הבונים מארצות דוברות אנגלית. מרכז התנועה היה בלטביה.
קיבוצי נצ"ח
בארץ ישראל היה "קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר" בין מקימי הקיבוץ המאוחד באוגוסט 1927. מנהיגיו, אלעזר גלילי, יוסף יזרעאלי ואחרים, ביקשו לשמור על אוטונומיה של תנועתם בהגשמה בקיבוץ, כלומר שקבוצות העולים שלה תשארנה בשלמותן ולא תפוזרנה בין משקי התנועה. מעמד זה נשמר לבוגרי נצ"ח עם הקמתה, על אף התנגדויות מצד גורמים וקבוצות אחרות בקיבוץ המאוחד ובתנועת החלוץ.
אנשי "קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר" התיישבו ב-1929 בחצר כנרת, וב-1932 עברו לנקודת קבע והקימו את קיבוץ אפיקים.
בעקבות הפילוג בוורוטקי והקמת נצ"ח, התפלג קיבוץ ג' של השומר הצעיר, שישב אז בבת גלים, ומחציתו הצטרפה לנצ"ח והקימה כעבור כשנתיים את קיבוץ גבעת חיים.
"קיבוץ ב'" של נצ"ח הוקם בסוף 1929 על ידי עולים מלטביה ומברית המועצות, וישב בטבריה עד 1932, אז הצטרף לכפר גלעדי. קיבוץ נוסף של התנועה נוסד ברמת גן ב-1932, והצטרף לקבוצת כנרת ב-1934.
בוגרים נוספים של נצ"ח הקימו את עין גב ואחרים, מעולי המדינות הבלטיות ומבוגרי "הבונים" בבריטניה הקימו את "הקיבוץ האנגלו-בלטי", לימים כפר בלום.
לקריאה נוספת
אברהם איתי ומרדכי ניישטט, קורותיה של תנועה: נצ"ח בלטביה, הוצאת עם עובד, 1972
אברהם איתי, קורות השומר הצעיר בס.ס.ס.ר.: נוער צופי חלוצי - נצ"ח, הוצאת האגודה לחקר תפוצות ישראל, 1981
