אזור הרי בית אל הם אחד מתוך שלושת החלקים אליהם מחולקים הרי יהודה (שני החלקים האחרים הם הרי ירושלים והרי חברון). אזור הרי בית אל הוא החלק השני בגובהו מבין שלושת החלקים של הרי יהודה ומתנשא לגובה של 1016 מטרים מעל פני הים בפסגתו (הר בעל חצור). הוא נבדל מהשומרון במערכת ערוצים תלולים, המבתרת את הנוף. משום כך, מעטות הדרכים החוצות אותו והן מפותלות והרריות. שני הצירים העיקריים: כביש 443 - מעלה בית חורון, וכביש 465 - כביש חוצה בנימין. עם-זאת, הוא דומה לשומרון ברוחבו: הוא אינו מתאפיין בשפלה מתונה במערבו, כדוגמת שפלת יהודה שממערב להרי ירושלים והר חברון, אלא ב'הדום' הר (במת הר נמוכה מגב ההר המרכזי) הנמשך מהדום-השומרון שלצפונו ומהווה גבול טבעי לעמק לוד וסביבתו.
האזור נחשב חלק מאזור הרי יהודה, מסיבות גאוגרפיות, טופוגרפיות והיסטוריות.
היסטוריה
תקופת המקרא
אזור זה התחלק בין נחלות בנימין ואפרים. שבט בנימין ישב באזור הדרומי של הרי בנימין, בין ירושלים לבית אל, ושבט אפרים ישב באזור הצפוני והמערבי, שהיה מיוער ברובו.
באזור הרי בנימין התגוררו חלק ממשפחות הכהונה ששרתו במקדש. באזור גופנה היה ריכוז של משפחות כהנים. אחת ממשפחות הכהנים שהתגוררה באזור הייתה משמרת בילגה, ובואדי חרמיה אף נמצאה מערת קבורה המיוחסת למשמרת זו.[2]
בהרי בנימין התקיימו כמה מקרבות המכבים, ובאזור זה אף נהרג יהודה המכבי בקרב מול בקכידס המצביא היווני.