הוקם לראשונה בפברואר 1940 כחלק ממצודות אוסישקין על ידי 20 משפחות מהתנועות "הנוער הציוני" ו"העובד הציוני". המושב תוכנן ל-60 משפחות[4]. נקרא בהתחלה "מצודת אוסישקין ג.". עם שוך הקרבות של מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק בסוף שנת 1948 נעזב מרבית המושב מיושביו עקב ההפגזות הקשות של הסורים (מתל עזזיאת, המשקיף מלמעלה), חלק מהתושבים פונה לווילהלמה (היום בני עטרות) שבמרכז הארץ.
בשנת 1949 יושב בשנית כמושב שיתופי, על שרידי המושב הקודם. הפעם על ידי ארגון "עלה רש" (השם על פי ספר דברים א כא) שהיו חברים מתנועת "הנוער הציוני" מהונגריה ששרדו את השואה, עלו ארצה בזמן מלחמת העצמאות ובגמר המלחמה השתחררו מצה"ל וביקשו להקים יישוב.
אריה זהורי, ממקימי המושב ויושב ראש הוועד שנים רבות: "איבדנו את כל משפחתנו ורכושנו בשואה. באנו למדינת ישראל בכלל ולשאר ישוב בפרט לחזק את חלקה הצפוני של מדינת ישראל על מנת להבטיח ששוב לא יגזלו את היקר לנו".
בגלל סיבות בירוקרטיות, שינו את שם המושב מ"עלה רש" לשמו הקודם - שאר ישוב. בשנים הראשונות, המושב השיתופי קיבל ורכש כלים חקלאיים, שתילים ופרות שפרנסו את תושביו.
הסורים צלפו על חברי המושב במשך 19 שנים מתל עזזיאת ובשנת 1957 אף רצחו את אחד מחברי המושב[5]. ב-6 בספטמבר 1966 נפצעו 7 עובדי קרן קיימת מהתפוצצות מוקש סמוך למושב[6]. עקבות הובילו ממקום הפיצוץ אל המוצב הסורי הסמוך בתל עזזיאת. יומיים אחר כך, ב-9 בספטמבר, עלה ג'יפ של צה"ל על מוקש, סמוך לאותו מקום. שלושה חיילים נפצעו בפיצוץ[7].
