חסידות סלונים (בכתיב יידי: סלאנים) היא חצר חסידית שנוסדה בעיר סלונים, במערבבלארוס, באמצע המאה ה-19. מ-1981 מחולקת החסידות לשתי חצרות, שתיהן בירושלים: הגדולה יותר, סלונים, בראשות רבי שמואל ברזובסקי; וסלאנים בראשות רבי אברהם וינברג. ב-2016 נמנו 1,388 בתי אב בסלונים ו-732 בסלאנים[1].
לאחר פטירתו המשיך את דרכו נכדו (בן בנו היחיד, רבי יחיאל מיכל אהרן), רבי שמואל וינברג (מכונה בקרב החסידים "הדברי שמואל" או ביידיש "דער פאטער", כלומר האב, עקב היותו אביהם של שני אדמו"רים). הוא כיהן כאדמו"ר במשך 32 שנה, ייסד את ישיבת "אור תורה" על קבר רבי מאיר בעל הנס. היה ממניחי היסודות לתנועת "אגודת ישראל". נפטר בי"ט בשבטתרע"ו (1916) בוורשה.
בנו הצעיר של רבי שמואל, רבי אברהם וינברג (השני) (מכונה בקרב החסידים "הבית אברהם" על שם ספרו או "דער רבי פון ברנוביץ", כלומר: הרבי מברנוביץ'), שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בברנוביץ'. הקים שם מרכז חסידי שכלל גם את ישיבת "תורת חסד". נפטר בסלונים בא' באיירתרצ"ג (1933).
בנו של רבי אברהם היה רבי שלמה דוד יהושע וינברג, שכונה גם "האדמו"ר הצעיר" בשל גילו (נולד ה'תרע"ב). הוא הוכתר כאדמו"ר עוד טרם נישואיו וימי כהונתו היו קצרים. לחסידות לפני השואה היו עשרות "שטיבלאך" בליטא ההיסטורית (בלארוס של היום), ואף שטיבלאך בוורשה ולודז'[3]. השואה הכתה קשות בחסידי סלונים שנכחדו כמעט כליל, כולל האדמו"ר, שעל פי עדויות ניצולים ויתר על הזדמנות לברוח כי לא רצה לעזוב את חסידיו ונרצח בחיסול מחנה הריכוזקולדיצ'בו (Koldichevo) שבבלארוס בוו' בחשווןתש"ד (1943). יום זה נקבע בחסידות סלונים כיום זיכרון לשואה[4].
בחסידות סלונים מרבים לציין את העובדה שאבי השושלת, רבי אברהם וינברג הראשון, זימן בשנת תרל"ג (1873) כמה מנכדיו, בהם רבי נח וינברג (שהיה אז בן 13 שנים בלבד) ורבי יצחק מתתיהו סנדברג, וכן אחדים מחסידיו, וציוום לעלות לארץ ישראל, להשתקע בטבריה ולהקים שם גרעין של החסידות. באותה עת הפליאה עובדה זו את חסידיו שכן תנאי החיים בארץ ישראל היו קשים ביותר. כעבור שנים רבות, לאחר שחלק גדול מבני החסידות הוכחד בשואה, התפתחה חסידות סלונים מחדש בארץ ישראל הודות לאותו גרעין. חסידי סלונים רואים בכך ראייה נבואית של רבם. מרכז החסידות היה בטבריה ואף רב העיר, הרב משה קלירס היה חסיד סלונים.
ראשי החסידות בטבריה בדור הראשון היו תלמידי רבי משה מקוברין, הרב הערש מיכל (שהיה הממונה על כולל רייסין), הרב אליעזר הכהן רוזובסקי הרב מנדל וועג והרב יהודה לייב קסטלניץ (אחיינו וכותב תורותיו של ה"יסוד העבודה") וכן הרב מרדכי לידר (ממונה על כולל רייסין וחותנו של רבי אברהם וינברג ה"ברכת אברהם"). בדור שאחר כך היו ראשי העדה רבי יצחק מתתיהו סנדברג, רבי נח וינברג, רבי מרדכי חיים סלאנים והרב משה קלירס[6].
האדמו"ר רבי אברהם השני מסלונים-ברנוביץ' (בעל "בית אברהם") ביקר פעמיים בארץ, בשנים תרפ"ט ותרצ"ג. בביקורו השני הניח אבן פינה לבית הכנסת של חסידי סלאנים בשכונת בית ישראל בירושלים. בשנת תשכ"ה נמכר בית הכנסת לחסידי לעלוב. המרתף נשאר בבעלות הקהילה, ומשנת תשמ"א פועל בו שטיבל של חסידי סלאנים.
בשנות ה-30 נפתח בית כנסת של חסידי סלונים בתל אביב, בהנהגת הרב נחום זאב ברזובסקי (אחיו המבוגר של רבי שלום נח). בהמשך נפתח בית כנסת גם בבני ברק. עם השנים עברו לשם רוב חסידי סלונים בתל אביב.
החסידות בטבריה אימצה מספר מנהגים ארצישראלים-ספרדים, לפי פסיקת ה"בית יוסף", כמו ברכה אחת על תפילין, אי אמירת ברכה על הלל בראש חודש וימים שאין גומרים בהם את ההלל. גם מסורת הנגינה בטבריה הייתה שונה מהמסורת במזרח אירופה. בעת פתיחת בית הכנסת בירושלים הורה ה"בית אברהם" להנהיג בבית הכנסת את מנהגי טבריה. בבית הכנסת בתל אביב ואחריו בבני ברק, נוהגים את מנהגי ברנוביץ'. מסורת הנגינה השתנתה עם השנים אף בירושלים, בהשפעת רבי שלום נח שלימד את הניגונים שהכיר מצעירותו.
לאחר פטירתו נערכו בחירות בין ארבעה מועמדים: הרב אהרן לוריא, הרב יצחק מתתיהו לוריא, רבי אברהם וינברג ורבי שלום נח ברזובסקי. מועמדותו של רבי שלום נח הוצגה על ידי תלמידי ישיבתו אך הוא תמך בחמיו, רבי אברהם וינברג, שאכן נבחר לבסוף ברוב קולות וכיהן כאדמו"ר 27 שנים.
לפני פטירתו של רבי אברהם הוא חדל מלתפקד בשל זקנותו. זקני החסידים, בהם בני רבי אברהם, חששו מהתפרקות הקהילה אם המצב יימשך עוד שנים רבות. הם הכתירו לאדמו"ר את חתנו, רבי שלום נח ברזובסקי אותו ייעד רבי אברהם להיות ממלא מקומו[7]. תוך שהם מציגים מכתב של הרבי הקודם המורה לפעול כך. מעמד ההכתרה התקיים ביום א' באיירה'תשמ"א. מיעוט החסידים, העלו טענות לגבי האותנטיות של המכתב והתנגדו למהלך בטענה של פגיעה באדמו"ר החי. לאחר פטירת רבי אברהם, בי"ב בסיוון ה'תשמ"א, פרשה קבוצה זו והפכה לחסידות סלאנים.
ממשיך דרכו כאדמו"ר הוא בנו, רבי שמואל ברזובסקי. דברי תורתו מודפסים מדי שנה בספרים בשם "דרכי נעם", על פי הכתוב "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", כהמשך לשמם של ספרי אביו "נתיבות שלום". לחסידות בראשותו קהילות בירושלים, בני ברק, ביתר עילית, קריית גת, חזון יחזקאל, עמנואלאלעד ובית שמש, וכן קהילות קטנות מחוץ לישראל בבורו פארק, מונסי, ולונדון. בשנת 2016 מנתה החסידות כ-1,400 בתי-אב, רובם הגדול בישראל.
שמה של החסידות התפרסם בציבור הכללי בפרשת ההפרדה בעמנואל, שבה היה לחסידי פלג זה ולאדמו"רם חלק מרכזי.
לחסידות מכון הוצאת ספרים בשם "אמונה ודעת" שמקומו בישיבת בית אברהם המוציא לאור את ספרי החסידות, ומכון "דרכי נעם" בביתר עילית המוציא לאור את ספרי האדמו"ר הנוכחי. לחסידות סידור תפילה (המבוסס על סידור קוידנוב) בשם "מגן אברהם".
ספרי החסידות יוצאים על ידי מכון "נחלי אמונה". מכון נוסף באלעד מוציא לאור סידורי תפילה ומחזורים לימים נוראים. סידור התפילה מבוסס על סידור קוידנוב בשם "אור הישר".
דרך ומאפייני החסידות
הנושאים המדוברים ביותר בחסידות הם: אמונה, שבת וקדושה. רבי משה מקוברין אמר: "כל חבורה (= קבוצה) יש לה שער בשמים, והשער שלנו הוא אמונה ושפלות"[12].
החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ויש בה מספר גדול של אברכים. בימי השובבי"ם נערכים בישיבה שני סדרי לימוד של 5 שעות רצופות ובחורים רבים עורכים גם סדר שלישי של 3 שעות. בישיבות של החסידות, הן בברנוביץ' ("תורת חסד") והן כיום, סגנון הלימוד ליטאי ובדומה לישיבות הליטאיות המשמעת מבוססת במידה רבה על משמעת עצמית של התלמידים. הברת התפילה גם היא ליטאית.
רבי שלום נח ברזובסקי דיבר רבות על מעלת וקדושת ארץ ישראל, והורה לחסידיו למעט לצאת מהארץ, מלבד במקרים נצרכים. גם האדמו"ר הנוכחי, רבי שמואל ממשיך בדרך זו. רבי שמואל גם מתנגד לנסיעה לנופש או לשבתות במלונות אף בארץ.
בשל מוצאה של החסידות ברוסיה הלבנה הלבוש שונה מעט מהמקובל בחצרות אחרות. חסידי סלונים הולכים בחליפה ארוכה ופתוחה שמתוכה בולט טלית קטן. חסידי סלאנים הולכים בחליפה סגורה בסגנון החסידי הנפוץ. בסלונים חסידים רבים וכן האדמו"רים האחרונים הולכים כשפאותיהם מאחורי האוזן. בדומה לחצרות חסידיות אחרות שמוצאן מתחום המושב, שפת אמם של החסידים היא עברית, בפלג סלאנים היידיש נפוצה יותר. רבים מפלג זה משתייכים ליישוב הישן וחלק קטן אינו משתתף בבחירות בישראל.
משה חיים קליינמן, אור ישרים[14] - דברי תורתם של ארבעת אבות החסידות, רבי מרדכי מלעכוויטש, בנו רבי נח, רבי משה מקוברין ורבי אברהם מסלונים. בריסק תרפ"ד.
תורת אבות - ליקוטים של דברי תורה מאדמו"רי לעכוויטש, קוברין וסלונים, בנושאי עבודת ה', התקשרות לצדיקים והמועדים. ספר זה זכה לתפוצה אף מחוץ לחסידות בשל ייחודו בליקוט אמרות קצרות וחריפות לפי נושא. הספר יצא לראשונה על ידי רבי שלום נח בשנת תשכ"א. רבי שלום נח הוסיף הקדמה ארוכה על דרכה של חסידות סלונים.
הרב משה מידנר[16], כתבי קודש, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת מכתבי הרב אהרן לוריא, ירושלים תשכ"ו
רבי מרדכי חיים סלאנים, סיפורי מרן הרמ"ח, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת, בעריכת הרב פנחס שמעון קופלוביץ (חתנו של רבי אברהם וינברג (השלישי)), בני ברק תשכ"ט
רבי מרדכי חיים סלאנים, מאמר מרדכי, דברי תורה וסיפורים שסיפר, בעריכת נכדו זאב סלונים, ירושלים תשס"ב
יאיר שוורצמן, יהי אור, תולדות החסידות וסיפורים על האדמו"רים
הרב ישראל שמעון קסטלניץ (אחיינו של הרב מרדכי חיים), מזקנים אתבונן, דברי תורה וסיפורים בעיקר מאדמו"רי וחסידי סלונים. בעריכת נכדו יוסף וינברג, ירושלים תשס"ז
הרב אשר ארקוביץ, אשרי האיש, דברי תורה וסיפורים מאדמו"רי וחסידי סלונים. בעריכת הרב שמואל לוריא והר' חיים שפירא, ירושלים תש"ע
עזריאל זליג וינברג, זיכרון עוז, קורות אדמו"רי סלונים וגדולי החסידים
לקריאה נוספת
נגה בינג, חסידות ישראלית : סיפורה של חסידות סלונים בישראל. ירושלים : כרמל, תשפ"ב 2022.
^רשימת הקהילות ורשימה שמית חלקית של מאות חסידים, נמנו בקונטרס "אלה אזכרה" בסוף ספר "זיכרון קדוש". על קהילת סלונים בלודז' יצא ספר בעריכת אהרן סורסקי בשם "זכר קדושים".
