רבי שלום נח ברזובסקי (י"ד באב תרע"א, 8 באוגוסט 1911 – ז' באב תש"ס, 8 באוגוסט 2000) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן היה ראש ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים, שאותה הקים. מכונה על שם ספריו "נתיבות שלום".
קורות חייו
נולד לרב משה אברהם ברזובסקי, ראש הקהילה בברנוביץ', ולצביה, בתו של הרב אשר וייסשטיין, ראש ישיבת "ענף עץ חיים" בסלונים, שהיה חתנו של רבי הלל ויינברג אחיו של מייסד חסידות סלונים, רבי אברהם וינברג.
למד בישיבת תורת חסד בברנוביץ' שהוקמה והונהגה על ידי רבי אברהם וינברג, ה"בית אברהם", הוא אף מונה לכתוב את תורת רבו ה"בית אברהם". הוסמך על ידי הרב מאיר קרליץ.
היה חברותא של רבי שלמה דוד יהושע וינברג בנו של רבי אברהם. לאחר פטירת אביו עודדו לקבל את האדמו"רות[1]. לימים קבע את יום הירצחו ליום זיכרון לשואה ולקהילות סלונים שנספו בה.
בשנת תרצ"ג (1933) נישא לחוה (תרע"ט -י"א בתשרי תש"ע)[2], בתו של רבי אברהם וינברג, בעל ה"ברכת אברהם". ובשנת תרצ"ה (1935) עלה לארץ והתגורר בטבריה.
לאחר נישואיו לימד בישיבת אור תורה בטבריה, ובשנת ת"ש נקרא לכהן כראש ישיבת תומכי תמימים בתל אביב[3].
בחודש חשוון ה'תש"ב, כשהגיעו ידיעות על המתחולל באירופה, אמר: "אם אין בידינו להציל את הגופים הבה נציל את הרוח", עזב את תפקידו כראש ישיבת תומכי תמימים והקים את ישיבת בית אברהם שבראשה עמד (עד שהתמנה לאדמו"ר), במשך 39 שנים.
בב' באייר ה'תשמ"א הוכתר לאדמו"ר בחיי חמיו.
עמד בנשיאות החינוך העצמאי וועד הישיבות והיה חבר במועצת גדולי התורה. בשנות השמונים נמנע ליטול חלק במחלוקת בין הליטאים לחסידים ופרש ממועצת גדולי התורה[4]. בשנת תשמ"ט כשהוקמה מפלגת דגל התורה הליטאית לא התערב בבחירות והורה לחסידיו: "המשכיל בעת ההיא ידום". שימש כנשיא ישיבת אופקים.
התנגד למסירת חלקים מארץ ישראל לערבים. לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים נשא דרשה על חובת ההודאה לה' על נס ההצלה ועל הטובה שהחזיר ה' ליד ישראל את הכותל המערבי (בחסידות סלונים לא אומרים תחנון ביום ירושלים בעקבות הוראתו).
נפטר בז' באב תש"ס (8 באוגוסט 2000), ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.
צאצאיו
בניו:
בנותיו:
- נחמה לוריא מחנכת בסמינר גור בבני ברק. אשת הרב ישראל מחבר הספרים נתיבי ישרון, ר"מ בישיבת סלונים
- צביה וינברג מחנכת בסמינר הישן בירושלים. אשת הרב שלמה, משגיח ומנהל בישיבת סלונים
- ברכה קופילוביץ מחנכת בסמינר הישן בירושלים. אשת הרב ישראל
ספריו
ערך מורחב – נתיבות שלום
כתב את ספרי "נתיבות שלום"-7 כרכים.
הוציא לאור את ספרי אדמו"רי סלונים, וכתב בהם הקדמות על קורותיהם ושיטתם של האדמו"רים: "באר אברהם", "דברי שמואל", "בית אברהם" ו"זיכרון קדוש", שעליו כתב מאמר הקדמה בשם "בסוד קדושים" על השואה בראי החסידות וכן צירף לו בשם "סיום התקופה" - מאמרי זיכרון לקהילת סלונים בברנוביץ'.
מתלמידיו הבולטים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
