PROFILPELAJAR.COM

דטרויט
**Detroit**
סמל דטרויט סמל דטרויט	דגל דטרויט דגל דטרויט
	פוטומונטז' של דטרויט
	פוטומונטז' של דטרויט
מדינה	ארצות הברית
מדינה	מישיגן
ראש העיר	מייק דוגן (המפלגה הדמוקרטית)
רשות מחוקקת	מועצת עיריית דטרויט
תאריך ייסוד	24 ביולי 1701
על שם	דטרויט
שטח	370.03 קמ"ר
גובה	183 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	639,111 (2020)
‑ במטרופולין	4,392,041 (2020)
‑ צפיפות	1,778.92 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	42°19′54″N 83°02′51″W / 42.331666666667°N 83.0475°W
אזור זמן	UTC -5
	detroitmi.gov
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; דטרויט ; מיקום מחוז ויין ובו דטרויט, במדינת מישיגן

ערך זה עוסק בעיר במדינת מישיגן, ארצות הברית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דטרויט (פירושונים).

דטרויט (באנגלית: Detroit) היא העיר הגדולה ביותר במדינת מישיגן שבארצות הברית. נכון למפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך בשנת 2020 התגוררו בעיר 639,111 תושבים, מה שהופך את העיר ל-27 בגודלה בארצות הברית. העיר מהווה את מרכז תעשיית הרכב האמריקאית, ונפגעה קשות ממעבר מרבית התעשייה לדרום-מזרח אסיה, החל משנות ה-90 של המאה ה-20. רבעים שלמים בעיר התרוקנו מיושביהם.

היסטוריה

דטרויט הוקמה ב-1701 על ידי הסוחר ומגלה הארצות הצרפתי אנטואן דה לה מוט קאדילק(אנ'); הוא העניק לה את השם Ville d'Etroit, בצרפתית: "עיר המצר"; במשך השנים הפך השם ל-Detroit. בין השנים 1805 ל-1847 שימשה דטרויט כבירתה של מדינת מישיגן.

השגשוג הכלכלי והמשבר הכלכלי

העיר התפתחה במהלך המאה ה-20 סביב תעשיית הרכב, ובימי הזוהר של תעשייה זו, בשנות ה-50, מנתה 2 מיליון תושבים והייתה העיר החמישית בגודלה בארצות הברית.

לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים נחשבה דטרויט לעשירה בערי ארצות הברית^[1]. בשנת 1930 נפתח נמל התעופה של מטרופולין דטרויט.

ב-1946 הפך וולטר רויטר(אנ') ליו"ר "איגוד העובדים של תעשיית הרכב" בעיר, והצליח להשיג לעובדים הסכמי שכר קיבוציים, פנסיות וביטוח רפואי, שכר גבוה, קביעות ועוד^[1].

בשנות ה-70 סבלה העיר ממיתון קשה, ובשנות ה-80 דעכה תעשיית הרכב, בין השאר כתוצאה מתחרות קשה עם כלי רכב מיפן. בין הגורמים להתרסקות תעשיית כלי הרכב בעיר נמנים הסכמי השכר הקיבוציים המפליגים, שמנעו את הגמישות וההתייעלות שנדרשו בתחרות מול הייצור במזרח הרחוק^[1]. כל אלו הביאו לנהירה המונית של תושבים, בעיקר לבנים, אל מחוץ לעיר ולדעיכתה של דטרויט.

ב-18 ביולי 2013 הגישה דטרויט בקשה לפשיטת רגל בשל חוב של כ-18.5 מיליארד דולר^[2], כשבמקביל, שיעור האבטלה בעיר טיפס ל-16.3%.

שינוי דמוגרפי ושגשוג הפשע

בשנות ה-60 התחוללו בעיר מהומות רבות על רקע בין גזעי והגיעו לשיאן במהומות ב-1967; המושל ג'ורג 'וו. רומני הורה למשמר הלאומי של מישיגן להגיע לדטרויט, והנשיא ג'ונסון שלח כוחות צבא ארצות הברית. התוצאה הייתה 43 הרוגים, 467 נפצעו, מעל 7,200 מעצרים, ויותר מ-2,000 מבנים נהרסו, בעיקר באזורי מגורים ועסקים שחורים. אלפי עסקים קטנים נסגרו לצמיתות או עברו להתגורר בשכונות בטוחות יותר. המחוז שנפגע שכב בהריסות במשך עשרות שנים. זו הייתה המהומה היקרה ביותר בארצות הברית.

דטרויט הייתה לסמל הדעיכה הכלכלית-חברתית והבליה העירונית במדינות חגורת החלודה בארצות הברית, בעקבות קריסת התעשיות הכבדות במחצית השנייה של המאה ה-20, בעיקר תעשיות הפלדה והרכב. כתוצאה, החל תהליך מתמשך של הגירה שלילית של מובטלים שחיפשו מקורות תעסוקה, ובחודש יולי 2015 ירד מספר התושבים בדטרויט ל-677,116, שהם 36.6% מהאוכלוסייה בשיאה: 1,849,568 נפש בשנת 1950. זהו אמדן התושבים הנמוך ביותר בעיר מאז שנת 1850^[3].

ההגירה השלילית המסיבית הותירה שכונות שלמות ואלפי בניינים ריקים ונטושים; בינתיים התפתח בעיר הנוהג המפוקפק של הצתת בניינים נטושים בלילה שלפני ליל כל הקדושים (מנהג זה מכונה Devil's Night, ליל השטן; מאז התאגדו משמרות אזרחים המסיירים בשכונות העיר בלילה האמור ומנסים למנוע את ההצתות. אלו מכנים את פועלם Angels' Night, ליל המלאכים). מספר המועסקים בעיר ירד ממעל 350,000 בשנת 2000 לכ-280,000 משנת 2009 והלאה. הכנסות העיר צנחו והיא הגיעה למצב כלכלי קשה. בעקבות זאת רמת השירותים העירוניים ירדה והמסים עלו^[4].

דטרויט היא העיר ה"שחורה" הגדולה ביותר בארצות הברית. ויותר מכך, דטרויט היא היישוב בעל אחוז האפרו-אמריקאים הגדול ביותר מחוץ לדרום ארצות הברית: למעלה מ-80% מתושביה הם אמריקאים-אפריקאים.

בנובמבר 1973 בחרה העיר בקולמן יאנג לראש העיר השחור הראשון שלה. לאחר כניסתו לתפקיד, יאנג הדגיש את הגדלת הגיוון הגזעי במחלקת המשטרה, שהייתה בעיקר לבנה. יאנג פעל גם לשיפור מערכת התחבורה של דטרויט, אולם המתיחות בין יאנג למקבילו הפרברי בנושאים אזוריים הייתה בעייתית לאורך כהונתו. בשנת 1976 הציעה הממשלה הפדרלית 600 מיליון דולר לבניית מערכת מעבר אזורית תחת רשות אזורית אחת, אולם אי יכולתם של דטרויט ושכנותיה הפרבריות לפתור סכסוכים פנימיים על תכנון מעבר הובילה לכך שהאזור איבד את מרבית המימון למעבר מהיר.

בשנות ה-70 וה-80 כיכבה העיר בראש רשימת ערי הפשע בארצות הברית; סרטים רוויי פשע המתרחשים בדטרויט, כדוגמת "רובוקופ" ו"השוטר מבוורלי הילס" תרמו לחלחול התדמית הקודרת של העיר בתודעה האמריקאית. הפשיעה ממשיכה להיות בעיה חריפה של דטרויט גם בתחילת המאה ה-21 והמשטרה, הסובלת ממורל ותקצוב נמוכים, אינה מצליחה להתמודד עם הפשיעה^[5].

ב־16 באוגוסט 1987 התרסקה טיסה 255 של נורת'ווסט איירליינס ליד דטרויט, והרגה את כולם מלבד אחד מ-155 האנשים שהיו על הסיפון, כמו גם שני אנשים בשטח.

בשנת 1993 פרש יאנג כראש העיר המכהן בזמן הארוך ביותר בדטרויט, חמש קדנציות והחליט שלא לבקש כהונה שישית. באותה שנה העיר בחרה את דניס ארצ'ר, לשעבר שופט בית המשפט העליון במישיגן. ארצ'ר קבע עדיפות לפיתוח במרכז העיר ולהקל על המתחים עם שכניו, הפרברים של דטרויט. משאל עם האם לאפשר הימורי קזינו בעיר עבר בשנת 1996; כמה מתקני קזינו זמניים נפתחו בשנת 1999, ובתי קזינו בעיר התחתית עם מלונות שנפתחו בשנים 2007-2007.

האוכלוסייה הצטמצמה מאז שנת 2000 ב-25%, ואזורים רבים נותרו שוממים לאחר גל של עיקולי בתים. ברבים מהבתים הללו מתגוררים פולשים, ומרתפי בניינים נטושים הפכו לאתר מועדף לקיום קרבות כלבים. העיר אף סובלת מבעיה חמורה של כלבים נטושים: עשרות אלפי כלבים, רובם מסוג פיט בול^[6], משוטטים ללא השגחה ברחובות.

בספטמבר 2008 התפטר ראש העיר קוואמה קילפטריק (שכיהן במשך שש שנים) בעקבות הרשעות פשע. בשנת 2013, קילפטריק הורשע על 24 סעיפים עבירה פדרלית, לרבות הונאה באמצעות הדואר, הונאה בנקאית, וכן סחיטה, ונגזרו עליו 28 שנות מאסר בכלא פדרלי. פעילות ראש העיר לשעבר עלתה לעיר כ-20 מיליון דולר. בשנת 2013 הוגשו נגד שבעה מפקחי בניין אישומי שוחד בגין עבירות שוחד. בשנת 2016 הובאו אישומים נגד שחיתות כנגד 12 מנהלים, מפקדת לשעבר ומוכרת אספקה לשעבר בגין סכום השבת 12 מיליון דולר. פרופסור למשפטים פיטר הנינג טוען כי השחיתות של דטרויט אינה דבר חריג בעיר בגודלה, במיוחד בהשוואה לשיקגו.

ב-2013 לפי תיעוד ה-FBI ומשרד המשפטים האמריקאי, שלוש השכונות המסוכנות ביותר בארצות הברית נמצאות בדטרויט.

כמחצית מכל הרציחות במישיגן בשנת 2015 אירעו בדטרויט. אף על פי ששיעור הפשיעה האלימה צנח ב-11% בשנת 2008, לא נרשמה ירידה בפשע האלים בדטרויט בהשוואה לממוצע הארצי בשנים 2007–2011. שיעור הפשע האלים הוא אחד הגבוה ביותר בארצות הברית. Neighborhoodscout.com דיווח על שיעור פשע של 62.18 לאלף תושבים בגין פשעי רכוש, ו-16.73 לאלף עבור פשעים אלימים (לעומת נתונים לאומיים של 32 לאלף בגין פשעי רכוש ו-5 לכל 1,000 בגין פשעים אלימים בשנת 2008). נתונים סטטיסטיים שנתיים שפרסמה מחלקת משטרת דטרויט לשנת 2016 מעידים כי בעוד ששיעור הפשע הכללי של העיר ירד באותה השנה, שיעור הרצח עלה משנת 2015. בשנת 2016 היו 302 מקרי רצח בדטרויט, עלייה של 2.37% במספר נפגעי הרצח מהשנה שקדמה לה.

במרכז העיר הפשע בדרך כלל נמוך יותר מאשר ממוצעים לאומיים ומדיניים. על פי ניתוח משנת 2007, גורמים רשמיים בדטרויט מציינים כי כ-65 עד 70 אחוז מהרציחות בעיר היו קשורות לסמים, ושיעור מקרי הרצח שלא נפתרו בערך 70%.

גאוגרפיה

דטרויט שוכנת על גבולה הצפוני של ארצות הברית, לגדותיו של נהר הנושא את שם העיר, נהר המקשר בין ימת אירי ואגם סיינט קלייר (אנ'). על הגדה שממול שוכנת העיר וינדזור שבאונטריו, קנדה; דטרויט היא העיר האמריקאית היחידה (חוץ מערים באלסקה) הנמצאת מצפון (בקו מאונך) לשטח כלשהו בקנדה. בתחומי העיר נמצאים שלושה מעברי גבול בין שתי המדינות.

אקלים

בדטרויט ובשאר דרום מישיגן שורר אקלים יבשתי - לח בקיץ וחום שמושפע מהאגמים הגדולים כמו במקומות אחרים במדינה, העיר והפרברים הקרובים הם חלק מאזור הקשיחות של USDA 6b, ואילו הפרברים הצפוניים והמערביים הרחוקים יותר כלולים בדרך כלל באזור 6a. החורפים קרים, עם גשם ושלג בינוני וטמפרטורות שאינן עולות מעל ה-0 בממוצע 44 יום בשנה, תוך ירידה או מתחת ל-18 מעלות צלזיוס בממוצע 4.4 יום בשנה; הקיץ חם עד חם מאוד עם טמפרטורות העולות על 32 מעלות צלזיוס במשך 12 יום. העונה החמה נמשכת ממאי עד ספטמבר.

המשקעים הם מתונים ומפוזרים באופן שווה במקצת לאורך כל השנה, אם כי החודשים החמים יותר כמו מאי ויוני עם ממוצעים גבוהים יותר, בממוצע 850 מ"מ בשנה, אך היסטורית נעים בין 520 מ"מ בשנת 1963 ל-1,212 מ"מ בשנת 2011. שלג, שנמצא בדרך כלל בכמויות מדידות בין 15 בנובמבר עד 4 באפריל מדי פעם באוקטובר ולעיתים רחוקות מאוד בחודש מאי) סופות רעמים נפוצות באזור דטרויט. אלה מתרחשות בדרך כלל במהלך האביב והקיץ.

דמוגרפיה

בשנת 2010, היו בעיר 713,777 תושבים, והיא העיר ה-18 המאוכלסת ביותר בארצות הברית. (ראה לעיל שינוי דמוגרפי)

713,777 תושבי דטרויט מייצגים 269,445 משקי בית, ו-162,924 משפחות המתגוררות בעיר. צפיפות האוכלוסייה הייתה 5,144.3 אנשים לקילומטר רבוע (1,895 / קמ"ר). היו 349,170 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של 2,516.5 יחידות לקילומטר רבוע (971.6 / km²). צפיפות הדיור ירדה. העיר הרסה אלפי בתים נטושים של דטרויט, נטעה כמה אזורים ובאחרים אפשרה גידול ערבה עירונית.

מבין 269,445 משקי הבית, ל-34.4% היו ילדים מתחת לגיל 18 שגרים איתם, 21.5% היו זוגות נשואים שגרים יחד, 31.4% היו בעלי בית ללא בעל נוכח (נשים חד הוריות), 39.5% היו לא משפחות, 34.0% היו מורכבים מאנשים בודדים, ו-3.9% מהם חיו לבד בגיל 65 ומעלה. גודל משק הבית הממוצע היה 2.59, וגודל המשפחה הממוצע היה 3.36.

קיימת תפוצה רחבה של גיל בעיר, עם 31.1% מתחת לגיל 18, 9.7% בין 18 ל-24, 29.5% בין 25 ל-44, 19.3% בין 45 ל-64 ו-10.4% מגיל 65 ומעלה. הגיל הממוצע היה 31 שנים. לכל 100 נקבות היו 89.1 זכרים. לכל 100 נקבות מגיל 18 ומעלה היו 83.5 גברים.

על פי מחקר שנערך בשנת 2014 67% מאוכלוסיית העיר הזדהו כנוצרים, כאשר 49% נוכחים בכנסיות פרוטסטנטיות, ו-16% מתיימרים לאמונות רומית-קתוליות, ואילו 24% טוענים כי אין להם כל שייכות דתית. דתות אחרות מהוות ביחד כ-8% מהאוכלוסייה.

עד 1940, 80% מאזורי דטרויט היו עם הגבלות האוסרות על אמריקאים אפריקאים לקנות בתים שיכלו להרשות לעצמם. טקטיקות מפלה אלה הצליחו שכן רוב האנשים השחורים בדטרויט נהגו להתגורר בכל השכונות השחורות כמו בלאק בוטן ועמק גן העדן. משנות הארבעים לשנות השבעים עבר גל שני של אנשים שחורים לדטרויט בחיפוש אחר תעסוקה ועם הרצון לברוח מחוקי ג'ים קרואו האוכפים הפרדה בדרום. עם זאת, עד מהרה הם מצאו את עצמם שוב מודרים מהזדמנויות רבות בדטרויט - דרך אלימות ומדיניות שמנציחה את האפליה הכלכלית. תושבים לבנים תקפו בתים שחורים: שבירת חלונות, פצצת שריפות והפצצת פצצות. תוצאה מפרכת במיוחד של התחרות הגוברת הזו בין אנשים שחורים ולבנים הייתה המהומה של 1943 שהייתה לה השלכות אלימות. עידן זה של אי-סובלנות הפך כמעט בלתי אפשרי לאמריקאים אפריקאים להצליח בעיר ללא גישה לדיור ראוי או ליציבות הכלכלית לשמור על בתיהם ותנאי שכונות רבות החלו לרדת. בשנת 1948 היה ציון הדרך הגבוה ביותר כשההגבלות הוצאו מחוץ לחוק, ובעוד שהגזענות בדיור אמנם לא נעלמה, היא אפשרה למשפחות שחורות אמידות להתחיל לעבור לשכונות לבנות באופן מסורתי, בעקבות כך משפחות לבנות רבות עם היכולת הכספית עברו לפרברי דטרויט.

המהומות של 1967 נחשבות לאחת מנקודות המפנה הגזעיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של העיר. השלכות ההתקוממות היו נפוצות מאחר שהיו טענות רבות על אכזריות של המשטרה הלבנה כלפי אמריקאים אפריקאים ואבדו בה מעל ל-36 מיליון דולר רכוש. אפליה ומייבשת תעשייה, בד בבד עם מתחים גזעיים שהתחזקו בשנים הקודמות הצטברו אצל השחורים והביאו לאירוע שנחשב כמזיק ביותר בתולדות דטרויט.

אוכלוסיית הלאטינים גדלה משמעותית בשנות התשעים עקב עלייתם מג'ליסקו. עד שנת 2010 היו בדטרויט 48,679 היספנים, כולל 36,452 מקסיקנים: עלייה של 70% משנת 1990. בעוד שחברות אמריקניות אפריקניות היו בעבר רק 13% מאוכלוסיית מישיגן, עד 2010 הם היוו כמעט 82% מאוכלוסיית דטרויט. קבוצות האוכלוסייה הבאות הגדולות ביותר היו אנשים לבנים, 10%, וההיספאנים, 6%.

בשנת 2001 היו כ־103,000 יהודים במטרופולין של דטרויט, כולל בעיר אן ארבור, ביתה של אוניברסיטת מישיגן.

נכון לשנת 2010, בעיר ישנם כ־18.4% לבנים, 82.7% שחורים, 6.8% לאטינים והיספנים ו-1.1% אסיאתיים.

ממשל

העיר מנוהלת על ידי ראש עיר ומועצת העיר דטרויט הכוללת תשעה חברים, מועצת המפקחים המונה עשרה חברים, ופקיד. הללו נבחרים בהצבעה שאינה מפלגתית, למעט ארבעה ממפכ"ל המשטרה שמונה על ידי ראש העיר. לדטרויט מערכת "ראשות עיר חזקה", כאשר ראש העירייה מאשר את המינויים שבמחלקות. המועצה מאשרת תקציבים, אך ראש העיר אינו מחויב לדבוק בשום ייעוד. פקיד העיר מפקח על בחירות ומופקד רשמית על שמירת רשומות עירוניות. על אישור המועצה יש לאשר את תקנות העירייה וחוזים גדולים מהותית. בחירות עירוניות לראשות העיר, מועצת העיר ופקיד העיר מתקיימות בפרקי זמן של ארבע שנים, השנה שאחרי הבחירות לנשיאות. בתי המשפט של דטרויט מנוהלים על ידי המדינה והבחירות אינן מפלגתיות.

החל מהקמתה בשנת 1802, היו לדטרויט בסך הכל 74 ראשי ערים. ראש העיר האחרון של דטרויט מהמפלגה הרפובליקנית היה לואי מיראני, שכיהן בין השנים 1957 עד 1962. בשנת 1973 בחרה העיר בראשות העירייה לראשונה השחור, קולמן יאנג. למרות מאמצי פיתוח, הסגנון הלוחם שלו במהלך חמש הקדנציות שלו בתפקיד לא התקבל יפה על ידי תושבים רבים בפרברים. ראש העיר דניס ארצ'ר, שופט בית המשפט העליון לשעבר במישיגן, הפנה מחדש את תשומת לב העיר לפיתוח מחדש עם תוכנית להתיר לשלושה בתי קזינו במרכז העיר. עד שנת 2008, שלושה מלונות נופש גדולים בקזינו הקימו פעילויות בעיר.

תעשיית הרכב

דטרויט מהווה את מרכז תעשיית הרכב האמריקאית. בעיר ובאזור המטרופוליטני שלה ממוקמים המשרדים הראשיים של שלוש מחברות הרכב הגדולות בעולם: ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר. הרכב הראשון בעולם אשר יוצר בצורה מסחרית, פורד מודל T, פותח והורכב בדטרויט.

שני שמות של מכוניות מתוצרת ג'נרל מוטורס כרוכים בתולדות העיר: קאדילק קרויה על שם מייסד העיר דטרויט, ופונטיאק קרויה על שם ראש השבט האינדיאני אוטווה (על שם השבט קרויה עיר הבירה של קנדה), אשר היה ידוע בלחימתו העיקשת בבריטים על השליטה באזור הימות הגדולות.

עם המשבר הכלכלי של שנת 2008 הגיעה תעשיית הרכב לסף חדלות פרעון ועקב השפל במכירות פוטרו עובדים רבים וצומצמו הזמנות מקבלני משנה.

מוזיקה

תרומתם של מוזיקאים בני העיר למוזיקה הפופולרית הייתה, ועודנה, רבה ביותר. דטרויט נחשבת למולדת סגנון המוטאון (Motown) וסגנונות נלווים אחרים במוזיקה השחורה; סגנונות הג'אז והבלוז שאבו אף הם רבות מאומנים שפעלו בדטרויט. המוטאון עצמו קרוי על-שם חברת תקליטים שהוקמה בעיר ב-1959; החברה נקראה כך כמחווה לעיר הרכב, Motor Town. כמה מהמוזיקאים הידועים ביותר בשנות ה-60 וה-70 החלו את דרכם בחברת מוטאון, ורובם היו אף תושבי העיר: סטיבי וונדר, דיאנה רוס, מרווין גיי, אריתה פרנקלין ורבים אחרים. גם בשנים מאוחרות יותר הייתה העיר ביתם של מוזיקאים רבים מסגנונות שונים, חלקם מהחשובים והידועים בעולם המוזיקה: מדונה, אמינם, הטמפטיישנס, איגי פופ, אליס קופר, The White Stripes, ג'ורג' קלינטון ועוד.

סגנון הטכנו שהתפתח בעולם לקראת סוף שנות ה-90 שאב את מקורותיו מהדטרויט טכנו שהושפע רבות משלושה אמנים מבלוויל, פרבר של דטרויט: חואן אטקינס, דריק מיי וקווין סונדרסון. הדטרויט טכנו התפתח לצד ההאוס של שיקגו, אך שורשיו נבעו בעיקר מחלוצי המוזיקה האלקטרונית קרפטוורק ומיצירות האלקטרו המוקדמות של חואן אטקינס. ההשפעה המוזיקלית של סגנון הטכנו הייחודי מדטרויט תרם רבות להתפתחות המוזיקה האלקטרונית ולטכנו בפרט.

אירועי קיץ שנתיים כוללים את פסטיבל המוזיקה האלקטרונית, פסטיבל הג'אז הבינלאומי, שייט החלומות וודוורד, פסטיבל העולם האפריקני, מוזיקת הקאנטרי היידאון, נואל ליל ודאלי בסמטה. במרכז העיר מארח פארק קמפוס מרטיוס אירועים גדולים, כולל הפיצוץ החורף השנתי של מוטאון. כמרכז הרכב המסורתי בעולם, העיר מארחת את מופע הרכב הבינלאומי של צפון אמריקה. מצעד ההודיה של אמריקה, שהוחזק מאז שנת 1924, הוא אחד הגדולים במדינה. נהר ימי, פסטיבל קיץ בן חמישה ימים בחוף הנהר הבינלאומי מוביל אל העירזיקוקי דינור הבינלאומי של פסטיבל החופש של ווינדזור-דטרויט, המושכים קהל סופר-גדול שנע בין מאות אלפים ליותר משלושה מיליון איש.

ספורט

קבוצות הספורט בליגה הגדולה של מישיגן כולן מאזור המטרו דטרויט: קבוצת הבייסבול של דטרויט טייגרס, קבוצת הפוטבול של דטרויט ליונס, קבוצת הוקי קרח דטרויט רינג ווינגס, וקבוצת הכדורסל לגברים של דטרויט פיסטונס.

דטרויט היא אחת מ-13 אזורי מטרופולין בארצות הברית, בהם מתגוררים קבוצות מקצועיות המייצגות את ארבעת ענפי הספורט הגדולים בצפון אמריקה. מאז 2017 כל הקבוצות הללו משחקות בגבולות העיר של דטרויט עצמה, הבחנה המשותפת רק עם שלוש ערים אחרות בארצות הברית. דטרויט היא העיר היחידה בארצות הברית בה ארבע קבוצות הספורט הגדולות שלה משחקות במחוז העיר שלה.

דטרויט היא העיר שהציעה הכי הרבה פעמים הצעות לארח את אולימפיאדת הקיץ מבלי שזכתה לארח: שבע הצעות מחיר לא מוצלחות היו למשחקי 1944, 1952, 1956, 1960, 1964, 1968, 1972. כאמור, כולן סורבו.

קהילה יהודית

יהודים ראשונים הגיעו לעיר בשנות ה-70 של המאה ה-18. בשנת 1856 החל לצאת לאור עיתון יהודי בגרמנית Die Deborah. קהילת "בית אל" הרפורמית החלה לפעול בשנת 1850.

בשנת 1921 הוקם בית הכנסת אייזיק אייגרי, שבשנת 2023 היה האחרון שפועל בתחומי העיר.

בשנת 1937 התגוררו בעיר 71 אלף יהודים וזו הייתה הקהילה ה-7 בגודלה במדינה. בשנות ה-70 של המאה ה-20 התגבר מעבר לפרברי העיר. בשנת 1976 בעיר והסביבה התגוררו כ-80 אלף יהודים.

Michigan Jewish Institute הוקם בשנת 1994 ופעל עד לשנת 2016.