רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כיוון שהבלוז נבנה במקור כמוזיקה שבה מאלתרים היה חשוב שהבסיס שלו יהיה קבוע וברור לכולם. לכן היה חשוב לשמור על הפשטות, ועל מנת לשמור על הפשטות אומצו חוקים מאוד נוקשים לשירי הבלוז. הבלוז הוא שיר מלנכולי, לרוב איטי, בעל הרמוניות סינקופיות והרמוניות המכילות תווים מונחתים (במול). בשיר בלוז כמעט תמיד יהיו 12 תיבות בבית והן יהיו מסודרות באחת מכמה תבניות בסיסיות. שתי התבניות הכי בסיסיות של הבלוז, שאפשר לומר שהן הבסיס שלו הן: 3 סדרות בנות 4 תיבות כל אחת, והסדרה השנייה היא חזרה על הראשונה. השורה האחרונה מאולתרת על רקע ליווי קבוע. התבנית השנייה בנויה על רצף של אקורדיםמז'ורים המתייחסים לסולם המקורי (הסולם לפני שעבר שינוי לבלוז). הרצף הוא: 5 1 4 5 1 1 4 4 1 1 4 1. כאשר כל מספר מייצג את האקורד בסולם (אם הסולם הוא דומז'ור אז האקורדים הםׁׁׁׁ (C F C C F F C C G F C G) מספר התיבות שכל אקורד מנוגן משתנה בין תבנית לתבנית. התחושה הריתמית בבלוז נקראת "שאפל" והיא מתקבלת מחלוקת כל רבע לשני חלקים לא שווים באורכם ("שמיניות סווינג") בערך יחסי של שני שלישים (חלק ראשון של הרבע) לשליש (חלק שני של הרבע). המוטיבים בשיר הבלוז הטיפוסי חוזרים על עצמם שוב ושוב, ולרוב במהלך השיר אין "הפתעות" קצביות או מוזיקליות.
הבלוז מאופיין במשפט מוזיקלי שחוזר על עצמו פעמיים, ובתשובה למשפט. המנגינה בנויה כך שההתחלה והסוף של כל קטע יהיו בעלי תבנית זהה. יש מבנה פואטי חד משמעי הן בטקסט והן במוזיקה שמזוהה כבלוז. אמני בלוז יכולים להוסיף למבנה הבסיסי צבע וקישוטים, אך המבנה תמיד נשאר.
רוברט ג'ונסון, אחד מסמלי הבלוז ומהמוזיקאים רבי ההשפעה בדלתא בלוז ובכלל
אקורדים ברמה שביעית - "ספטאקורדים" - הם אקורדים שכיחים בבלוז. האקורדים בנויים כ-1 3 5 קלאסי בתוספת של טרצה קטנה אחרי ה-5. האקורדים יוצרים טריטונים, היוצרים אווירה מלנכולית. "כיפוף תווים" (Bending) הוא טכניקה שבה מעוותים את התו המנוגן בחצי טון כלפי מעלה. בגיטרה חשמלית הכיפוף נעשה על ידי מתיחת המיתר המנוגן כלפי מעלה (ראו פירוט בפריטה על גיטרה). במפוחית הכיפוף נעשה לרוב כלפי מטה. הייחודיות של הכיפוף היא בעובדה שאפשר לשמוע את כל המרעדים בין חצי טון אחד להבא. ישנם גם כיפופים כפולים ובחלק מהכלים יש גם כיפופים הפוכים.
התבנית המוזיקלית של הבלוז משמשת בסיס לג'אז מחד, ולרוק מאידך.
המילים
מילות הבלוז פשוטות בדרך כלל, ישירות וכנות ומדברות על חיי היומיום, על אהבה ועל עבודה, מנקודת מבט מלנכולית בעיקרה. במילות השירים, כמו גם במוזיקה, יש מוטיבים של קריאה ותגובה. כך לדוגמה, בשיר Five Long Years, שנכתב במקור על ידי אדי בויד והושר על ידי מאדי ווטרס, אריק קלפטון ועוד רבים אחרים, יש שימוש בולט במיוחד בקריאה ותגובה, וכן במוטיב הבלוזי של חזרה.
למרות שמקורות הבלוז אינם ניתנים להוכחה,[1] ההנחה הרווחת היא שמקורו של הבלוז הוא בשילוב של שירי נשמה עם שירתם של העבדים השחורים בארצות הברית במאה ה-19. מטבע הדברים, בשל היותם עבדים, לא ידעו קרוא וכתוב, על אחת כמה וכמה שלא ידעו תווים. אך כשעבדו בשדות הכותנה, היו שרים שירים עצובים שהמציאו בעל-פה, ואשר ביטאו את מצוקתם או שירים שנשזרו בהם קטעי נבואות נחמה מהתנ"ך. שירים אלה נקראו "שירי עבודה" (Work Songs) או "שירי עצבות" (sorrow songs) והיוו תשתית לבלוז.
עם שחרור העבדים במחצית השנייה של המאה ה-19, החלה מוזיקת הבלוז להתפתח ולהתפשט אל מעבר לשדות הכותנה. תמלילי השירים החלו להיות מתוחכמים יותר ושולבו בהם ציניות והסתכלות וביקורת אירונית על מצבם. זמרים שחורים היו עומדים במרכז כיכרות הערים והיו שרים לקהל הרחב, ממש כשם שעשו זמרי הקאנטרי הלבנים באותה תקופה. צורה זו של בלוז ווקאלי (השימוש בכלי נגינה בשנים אלו, הסתכם, לכל היותר, בליווי שולי ופשוט אשר נועד לתת קצב) הייתה נפוצה באותה תקופה באזור הדלתא של מיסיסיפי, הכוללת את המדינות מיסיסיפי, ארקנסו, אלבמה ולואיזיאנה.
בתחילת המאה ה-20, החל הבלוז לצבור פופולריות באזורים נוספים ברחבי ארצות הברית, בין השאר בעקבות הגירה מאסיבית של שחורים מהדלתא לערים צפוניות יותר (כגון שיקגו). אז גם התפרסמו יצירות הבלוז הראשונות: "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914) מאת ויליאם כריסטופר הנדי (שמכונה לעיתים "אבי הבלוז"), ו"ג'לי רול בלוז" (1915), מאת ג'לי רול מורטון. הבלוז אף השפיע על מלחינים קלאסיים, כגון הפסנתרןג'ורג' גרשווין, שהלחין את היצירה התזמורתית "רפסודיה בכחול" (1924).
בתחילת שנות ה-20 של המאה, הבלוז החל לשקוע ולאבד מהפופולריות שלו, בשל עלייתו של סגנון מוזיקלי חדש: הג'אז, אשר לימים הושפע רבות מהבלוז.
מהפכת הגיטרה החשמלית
בשנות הארבעים החל הבלוז בתהליך של חזרה למרכז תעשיית המוזיקה. זאת, בעקבות המצאתה של הגיטרה החשמלית בשנת 1930. מבלי לדעת תווים, לקחו נגני הבלוז לידיהם את הגיטרה החשמלית והחלו לאלתר. הם למדו אלו תווים מתאימים לאלו, וכך פיתחו את שני סולמות הבלוז, הסולמות הפנטטוניים (המלה פנטה= 5 ביוונית), אשר כוללים בסה"כ 5 תווים כל אחד (סולם מז'ורי למעט הדרגות הרביעית והשביעית וסולם מינורי למעט הדרגות השנייה והשישית). הם לא הסתפקו בפריטה רגילה על המיתרים, והוסיפו גלישות של האצבעות לאורך המיתרים (סלייד) ומתיחות מיתרים כלפי מעלה (בנד). פעולה זו האחרונה גרמה לעיוות הצליל ולהגבהתו ההדרגתית. הם אף השתמשו בספטאקורדים, אקורדים אשר להם נוסף התו השביעי בסולם (ספט= 7 ביוונית). הספטאקורדים שימשו לליווי לאלתור. ליווי זה נוגן בקצב נגינה איטי של צליל ארוך וצליל קצר לסירוגין.
לכל צורת הנגינה החדשה שפותחה, צורפו שירי הבלוז הישנים, שירי העבודה. וכך נוצרה מוזיקת הבלוז ה"משודרגת", אשר נוסף על השירה, כללה גם נגינה מפותחת. הבלוז החדש היה בעיקר אינסטרומנטלי, והדגש החזק ניתן לכלים, ובמיוחד לגיטרה החשמלית.
מבלוז לרוק אנד רול
בשנות החמישים, הבלוז עבר שינוי מהפכני נוסף. כאמור, קצב הבלוז חזר, אך לא רק בצורתו המקורית, אלא גם בצורה של רוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול– גרסה הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. בניגוד ליוצרי הבלוז, אומני הרוק'נרול ברובם היו לבנים. הרוק'נרול ירש מהבלוז את הקצב ואת טכניקת הנגינה בשלמותם, על כן, בלוז (בגרסתו האינסטרומנטלית) ורוק'נרול הם סגנונות אחים, בלתי ניתנים להפרדה. אף-על-פי-כן, אומני הרוק'נרול הוסיפו גם מספר חידושים, כגון, שירה שמחה, קצב תופים מהיר, ופריטה הרבה יותר מהירה על אקורדים מז'וריים יותר. מוזיקת הרוק'נרול הייתה מוזיקה סוחפת שלוותה בריקודי זוגות סוערים. חלק גדול מאמני הבלוז-רוק'נרול הוסיפו גם גיטרות אקוסטיות בנוסף לגיטרות החשמליות, ואף הולחנו שירי בלוז-רוק'נרול במיוחד עבור גיטרה אקוסטית.
השפעות הבלוז
תרבות הרוק אנד רול הלבנה הססגונית, אשר הגיעה לשיאה בשנות השישים, דחקה בהדרגה את רגלי תרבות הבלוז השחורה. אך מבחינה אומנותית, הבלוז המשיך לפרוח גם בשנות השישים והשבעים, אם כי, בצלו של הרוק, ההולך ומתעצם. עם זאת, כי כל יוצרי הרוק ינקו את יסודותיהם והשראתם מהבלוז.
