מיתון הוא מונח במקרו כלכלה שפירושו תקופה ארוכה יחסית של פעילות כלכלית מואטת בכלל המשק. מיתון בדרך כלל גורר עמו ירידות מחירים, צמצום של הייצור והמסחר וירידה בתעסוקה.

אין הסכמה בין כלכלנים לגבי שיעור הצמיחה שמתחתיו נמצא המשק במיתון. אחת ההגדרות המקובלות של מיתון היא צמיחה שלילית של המשק (היינו, ירידה בתמ"ג) בשני רבעונים רצופים. עם זאת, במדינה כמו ישראל בה קצב גידול האוכלוסייה גבוה יש משמעות גם לשיעור הגידול בתמ"ג לנפש, אשר עלול להיות שלילי גם כאשר הצמיחה בתמ"ג חיובית, כל עוד זו אינה מדביקה את קצב גידול האוכלוסייה. ההגדרה של בנק ישראל למיתון היא: "מצב שבו התוצר המקומי של המשק לא גדל".^[1] בארצות הברית פועלת הלשכה למחקר כלכלי בארצות הברית (NBER), אשר מגדירה את המיתון בתור "ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית שהתפשטה לרוחב הכלכלה ונמשכת יותר מכמה חודשים". חוקרי הלשכה בוחנים גורמים כלכליים שונים לפני הכרזה על מיתון.^[2]

למיתון עשויות להיות סיבות כלכליות רבות כגון גידול בחוב לאומי, השקעות כושלות כתוצאה מבועה כלכלית ואירועים בלתי צפוים שפוגעים בכלכלה כמו אסונות טבע, מלחמות ועוד. יש הרואים במיתון חלק אינטגרלי של מחזוריות כלכלית. ככל שהמיתון חמור יותר, כך מתרחבים ממדי התופעות, כיוון שפגיעה בחברה אחת או בענף אחד מתפשטים למגזרים אחרים של הכלכלה במה שקרוי "אפקט הדומינו". מיתון חמור ומתמשך קרוי "שפל כלכלי". בשפל כלכלי מחריפות התופעות של מיתון – אבטלה, פשיטות רגל של עסקים, צמצום הפעילות העסקית והכלכלית. כתוצאה מכל אלה הייצור בשפל כלכלי אינו ממצה את הפוטנציאל היצרני של השוק.

לפי תאוריית עודפי הייצור של קרל מרקס מיתון הוא עניין שגרתי ומחזורי בכלכלה חופשית, כי אין בה תכנון מרכזי. לטענתו, חוסר תכנון מרכזי הוא הסיבה לרוויה של השוק – הייצור אינו מותאם לצריכה "מלמעלה". בכלכלות מתוכננות באופן ריכוזי, כאלה של משטרים קומוניסטים, מוגבל הייצור מעבר ליכולת הצריכה. למרות זאת, ובנגוד לתאוריה של מרקס, במדינות אלה תופעה רחבה של ייצור שאינו עונה על הביקוש ומחסור תדיר בסחורות.

השיטה "הקלאסית" כנגד מיתון היא הגדלת הוצאות הממשלה. דרך זו מכונה לעיתים "תרופה קיינסיאנית" על שם הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס אשר הגה בעת השפל הכלכלי הגדול את הרעיון להוציא את המשק משפל כלכלי ואבטלה בעזרת הגדלת הביקושים הממשלתיים למוצרים ושירותים. בשיטה זו, כדי להוציא את המשק מהגלגל החוזר של ירידה בביקושים – ירידה ביצור – פיטורים וסגירת מפעלים – גידול באבטלה – ירידה בביטחון הצרכנים – ירידה בביקושים, מפעילה הממשלה מיזמים גדולים של בניית תשתיות תוך הגדלת הגרעון הממשלתי. ביקושים אלו אמורים להתניע את הצמיחה במשק על ידי שבירת המעגל ולהשתלם בעתיד כאשר הצמיחה משתמשת ומואצת על ידי התשתיות המשופרות.

שיטה זו נוסתה בזמן השפלים הכלכליים של תחילת ואמצע המאה העשרים שאכן הסתיימו, אך לא ניתן לבדוק אם אכן בשל הגדלת הוצאות הממשלה, ואינה מקובלת כיום כאשר הגישה המוניטרית שלטת וגרעון ממשלתי מופרז נחשב תמרור אזהרה למצב המשק.

כלי חשוב נוסף לסיום המיתון הוא הורדת מיסים. כאשר נטל המס יורד האזרחים צורכים יותר, האבטלה פוחתת ועסקים קטנים מגדילים את הפעילות העסקית שלהם. יש הטוענים כי חלק מהסיבות לעובדה שהשפל הגדול נמשך קרוב לעשור נבע מסירוב הממשלות המרכזיים להוריד מיסים.

שיטה מוניטרית לטיפול במיתון היא הורדת ריבית והגדלת כמות הכסף על ידי הבנק המרכזי. הורדת הריבית מקלה מחד על עסקים את נטל הריבית, מאפשרת להם הגדלת החוב (נטילת אשראי נוסף) ומקטינה מאידך את האטרקטיביות של חיסכון אצל משקי הבית על מנת לעודד צריכה. דוגמה לשימוש בשיטה המוניטרית ניתן לראות בהתנהגות הבנק המרכזי האמריקאי בשנים 2001–2003.

לעומת זאת, כלכלת יפן מתנדנדת בין יציאה וכניסה למיתון מאז 1990, אף על פי ששער הריבית נותר אפסי לאורך כל התקופה. מצב זה של יפן נחשב על ידי כלכלנים רבים כמלכודת הנזילות, תאוריה (המיוחסת בדרך כלל לקיינס) המדברת על כך שכאשר ישנו מיתון ושער הריבית הוא אפסי, הרי שרק מדיניות פיסקלית מרחיבה של הגדלת הביקושים הממשלתיים תוכל להוציא את המשק ממיתון.

השפל הכלכלי המפורסם ביותר היה המשבר הכלכלי הגדול שהתחיל בשנת 1929 עם קריסת הבורסה לניירות ערך של ניו יורק. כאשר פרץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 היו חששות כי הוא יתפתח לשפל כלכלי, אך הן התבדו.

• מיתון 1966 בישראל
• שפל כלכלי

• מיתון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עמי גינזבורג, (מיתון) Recession, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2008
• תני גולדשטיין, מיתון – מה זה אומר? שאלות ותשובות, באתר ynet, 26 בינואר 2009
• עדי בן ישראל, ‏ב"י: תקופות מיתון בישראל – שכיחות וארוכות יותר מבעולם, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2010