ערך זה עוסק בנשיאה השלישי של מדינת ישראל. אם התכוונתם למשורר והסופר, ראו זלמן שניאור.

זלמן שזר
שניאור זלמן רובאַשאָװ

שזר בשנת 1963
לידה	22 בדצמבר 1889 א' בכסלו ה'תר"ן מיר, האימפריה הרוסית
פטירה	5 באוקטובר 1974 (בגיל 84) י"ט בתשרי ה'תשל"ה ירושלים, ישראל
שם מלא	שניאור זלמן שַזָּ"ר
שם לידה	שניאור זלמן רוּבָּשוֹב
מדינה	ישראל ישראל
תאריך עלייה	1924 (ביקור ראשון 1911)
מקום קבורה	הר הרצל
השכלה	האוניברסיטה של שטרסבורג
מפלגה	מפא"י, פועלי ציון
דת	יהדות
בן או בת זוג	רחל כצנלסון-שזר
נשיא מדינת ישראל ה־3 21 במאי 1963 – 24 במאי 1973 (10 שנים) → יצחק בן-צבי אפרים קציר ←
שר החינוך והתרבות ה־1 10 במרץ 1949 – 1 בנובמבר 1950 (שנה) תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון דוד רמז ←
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 8 באוקטובר 1956 (7 שנים) כנסות 1 – 3
תפקידים נוספים עורך העיתון "דבר" ממייסדי מפא"י חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית מנהל הוצאת הספרים "עם עובד" חבר הנהלת הסוכנות היהודית
פרסים והוקרה
פרס ביאליק (1966) אזרח כבוד של ירושלים

שניאור זלמן שַזָּ"ר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹב (בכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן, מיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית – 5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים), היה נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

שז"ר נולד כשניאור זלמן רוּבָּשוֹב ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך גרודנו (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (בהמשך השתנה למחוז הורדנה בבלארוס), למשפחת רבנים מחסידי חב"ד. הוא דור חמישה-עשר לרב יואל סירקיש, מחבר הב"ח^[1]. לימים שינה את שם משפחתו ל"שַזָּ"ר" – ראשי התיבות של שמו המלא (כהצעת הרב שמואל אהרון שזורי)^[2].

ילדותו עברה עליו בעיירה סטויבץ, שם הכיר את השפה, הספרות והתרבות העברית. ב-1903, בגיל 14, ערך את "הירחון: עיתון עברי אורגן ציוני", שכתב בכתב ידו והפיץ בעיירה ובסביבותיה. בשנת 1905, בגיל 16, הצטרף שזר למפלגת "פועלי ציון" בסטויבץ. בימי הצאר הרוסי נאסר על ידי השלטונות על פעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית.

בין השנים 1908–1912 למד באקדמיה לחכמת ישראל בסנקט פטרבורג. בפטרבורג פגש לראשונה בשנת 1909 באוניברסיטה את רחל כצנלסון, לימים אשתו. בשנת 1910 כיהן כמזכיר אספת הרבנים שנערכה בסנקט פטרבורג, שדנה בבעיות הנוגעות ליהדות רוסיה.

בשנת 1911 ביקר לראשונה בארץ ישראל, ושהה בה מספר חודשים. בעת שהותו בארץ ישראל, הכיר בחוות כנרת את רחל המשוררת ואף יצר עמה קשר רומנטי. יש הסוברים (כמו החוקרים יחזקאל צורף וד"ר תמר שכטר) כי שזר בדה את הרומן והעצימו, אף שסייע לא במעט למשוררת החולנית. רחל אף הקדישה לו כמה משיריה, כמו "גַּן נָעוּל". שיר זה, שהולחן בשנות ה-70, מבטא את כאבה לחוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה "לזר", שמהווה אנגרמה לראשי תיבות שמו הקודם של שזר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך אינה מגלה את זהותו.

לאחר הביקור בארץ ישראל, הפך לפעיל בולט בקונגרסים הציוניים, בכנסים יהודיים, בוועידות סוציאליסטיות בינלאומיות, ונבחר לוועד הפועל הציוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה שהה שזר בגרמניה, ולא יכול היה לחזור לרוסיה; בגרמניה הפך לפעיל בתנועת העבודה הציונית ובארגון "החלוץ".

בשנים 1912–1919 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בפרייבורג, בשטרסבורג ובברלין. שזר כתב ופרסם מאז שנות ה-20' לחייו אינספור מאמרים בנושאים מגוונים הנוגעים לתולדות עם ישראל: אנקדוטות מחיי רבנים בימי הביניים, תולדות השבתאות, מצבם המדיני של יהודים בתחילת העת החדשה (בין השאר על מעורבותם של יהודים מסורתיים בהגנה על ערים ובלקיחת חלק פעיל במלחמות במאה ה-17 כחיילים בצבאות שונים), מחשבות ותובנות על השלטון העות'מאני בארץ-ישראל, היחסים בין הרעיון הציוני לסוציאליזם של משה הס, פרדינאנד לאסאל, וקרל מארקס, ועוד. חלק מהמאמרים פורסמו בקובץ שעצם שמו - "אורי דורות"^[3] - משקף את עומק הגותו היהודית-ציונית, עליה כתב ההיסטוריון בן ציון דינור את הדברים הבאים:

"רבי שניאור זלמן שזר הוא בן-בית 'כל-חוזה': הוא לא רק יודע, חש מתוך תפיסה רוחנית, מהירה וחריפה, את 'העתים', אלא חוזה את הקשר הפנימי בין 'העתים', קשר שרק מתוך חזיון, מתוך חזות-הכול ניתן לעמוד עליו, לחוש אותו, ורק איש היושב בשער המצפה וצופה יום-יום על משמרתו, מה מתרחש ומה עומד להתרחש בישראל, ניתן לו להבין ב'עתים', לחזות בצינורות-קשר בלתי-נראים בעבר ולהבחין בשבילי התהוות חדשה, חבויים במעבה השיגרה של יום-קטנות".^[3]

בראש חודש אייר תר"פ (1920) נישא שזר לרחל כצנלסון (לימים דודתו של שר המשפטים שמואל תמיר) בטקס שנערך בירושלים.

לזוג הייתה בת אחת - רודה שזר (1921–1983), שנולדה עם תסמונת דאון.

בשנת 1924 עלה שזר לארץ ישראל, המשיך את פעילותו במפלגת אחדות העבודה (שהוקמה כמיזוג של פועלי ציון ו"הבלתי מפלגתיים") והיה בין מייסדי מפא"י, שנוצרה ב-1930 מאיחוד של אחדות העבודה עם הפועל הצעיר. שז"ר היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ונמנה עם צוות העורכים הראשון של עיתונה, "דבר" שנוסד ב-1935. לאחר מותו של ברל כצנלסון, בשנת 1944, נתמנה שז"ר לעורך הראשי של העיתון, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1949. נוסף על כך שימש כמנהל הוצאת הספרים "עם עובד", והיה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית העולמית.

בערך בשנת 1945 חיפש דוד רמז, יו"ר ישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות באותה עת, חלופה עברית למילה אינטרפֵּלציה (interpellation) מעולם הפרלמנט; הוא פנה אל שזר, והלה הציע מיד לייחד להוראה זו את המילה הקיימת שאילתא (בעקבות הארמית שְׁאֵלְתָא; כיום מקובל הכתיב שאילתה).^[1]

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, ישבה הנהלת הסוכנות מחוץ לארץ ישראל, כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ ישראל הושמו במעצר, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בישראל, שבה כיהן שזר יחד עם לוי אשכול ועם הרב מאיר בר-אילן. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, שאותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו במוצאי יום הכיפורים תש"ז, והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.

עם קום המדינה, נבחר לכנסת הראשונה, והתמנה לתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. בימי כהונתו בתפקיד, נחקק חוק חינוך חובה, אולם פרצו סכסוכים רבים בנושא אופייה של מערכת החינוך במדינת ישראל (האם יונהג חינוך ממלכתי אחיד או חינוך לפי זרמים מפלגתיים). משבר נוסף בנושא החינוך לילדי מחנות העולים הוביל להקמת ועדת חקירה, ועדת פרומקין באוקטובר 1950. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, לא שב שזר לתפקיד שר החינוך בממשלה שהוקמה זמן קצר לאחר מכן.

שזר כיהן כחבר הכנסת גם בכנסת השנייה והשלישית.

לאחר מותו של הנשיא יצחק בן-צבי ב-1963 נבחר שזר לנשיאות המדינה, והחל לכהן ב-21 במאי 1963. ב-1968 נבחר לקדנציה שנייה, שהסתיימה ב-24 במאי 1973.

שזר מילא את תפקיד הנשיא בצנעה, ועמד מאחורי הקלעים של האירועים הפוליטיים. בתקופה זו בלטה בו מעט "תדמית זלמנית", לא מעט משום שמו וחזותו, והעובדה שהטלוויזיה הישראלית, שהחלה לשדר לקראת סוף תקופת כהונתו, ראתה בו דמות נוחה לסאטירה (אם כי בצעירותו היה רחוק מתדמיתו ה"זלמנית" ודווקא התאפיין כמחזר מוכשר).

שזר היה נשיא המדינה הראשון שערך ביקורים ממלכתיים בחו"ל, בין היתר כנציג המדינה בהלוויותיהם של ג'ון קנדי ווינסטון צ'רצ'יל. בשנת 1964 קיבל בישראל את פניו של האפיפיור פאולוס השישי, שביקר בישראל. היה זה הביקור הראשון של אפיפיור בישראל. בטקס קבלת הפנים לאפיפיור בירך הנשיא שזר את האורח ואת ברכתו סיים בציטוט, רב-משמעות לאותו אירוע, מדברי מיכה הנביא: ”כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד”. בחירתו של הנשיא להביא בפני ראש הכנסייה הקתולית את דבריו אלה של הנביא נתקבלה באהדה על ידי רבים בישראל.

התעניינותו בתנ"ך הביאה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון לייסד בימי כהונתו את החוג לחקר התנ"ך, אשר התכנס בבית הנשיא ובהשפעתו הפך ל"חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו". כמו כן ייסד את "קרן עמו"ס" (הקרן לעידוד מלומדים וסופרים) לסיוע בהוצאה לאור של ספרות עברית. שזר היה גם הנשיא הראשון שהתגורר במשכן הנשיא הנוכחי.

זלמן שזר נפטר ב-5 באוקטובר 1974, ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות היהדות. החל משנת ה'תשמ"ו (1985) מוענק ביום האזכרה השנתי לנשיא שזר פרס שזר לחקר תולדות ישראל עבור ספר או כתב יד העוסק בתולדות עם ישראל. דיוקנו הופיע על שטר של 200 שקלים חדשים.

על שמו נקראו נקראו רחובות בערי ישראל, ובהם שדרות שזר בכניסה לירושלים שבהן שוכנים בנייני האומה.

כנצר למשפחה חב"דית, נשא שזר בגאווה את עובדת השתייכותו לחסידי חב"ד. הוא נהג לבוא מדי שנה בשנה להתוועדות "י"ט בכסלו" בכפר חב"ד, ואף נסע מספר פעמים לבקר את הרבי מנחם מנדל שניאורסון בבית מדרשו בברוקלין^[4], והשתתף בהתוועדות. שז"ר סייע רבות להקמת כפר חב"ד ליד ראשון לציון בעזרת ההסתדרות והממשלה.

לקראת סיום כהונתו, שאל את הרבי האם להמשיך בכהונה שלישית לאחר שינוי חקיקה, ולאחר שהרבי השיב בשלילה הודיע על פרישתו^[5]. לאחר שחדל לכהן כנשיא הידק את קשריו עם החסידים והיה מגיע מדי פעם לתפילות בבית הכנסת צמח צדק של חסידי חב"ד, בעיר העתיקה בירושלים.

בשנות כהונתו תרם הנגיד סר יצחק וולפסון מבנה גדול בכפר חב"ד המוקדש לחסידי חב"ד וקרא לו "בית שזר", על שם ידידו נשיא המדינה. בחנוכת המבנה השתתפו רבים, והוא משמש כבית צעירי אגודת חב"ד בישראל, ממנו מופצת פעילות חב"ד לכל ישראל.

עוד כאשר התגורר בתל אביב, הכיר שזר את ר' שמואל מאיר אנשין, סוחר ספרים שהיה מראשוני חסידי ברסלב בירושלים. לפי מה שסיפר שזר ההיכרות ביניהם אירעה בביתו של יצחק בן צבי^[6], שהיה מלקוחותיו של אנשין. בהמשך, הכיר אנשין לשזר את ר' ישראל דב אודסר^[7] מחסידות ברסלב^[8], קשר שבהמשכו התפתח לידידות גדולה. שזר שמר על המכתבים ושלח אותם להדפסה^[9] וקרא לספר "אב"י הנחל" כרמז לשמו של הרב ישראל דב אודסר, (אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר). במכתבים עצמם הרב אודסר כותב לשזר דברי חיזוק ממשנתו של רבי נחמן מברסלב וכותב אליו בצורה לבבית (’’עצמי ובשרי, מר זלמן שזר’’). שזר השיב על המכתבים^[10][11] ואף תמך כלכלית ברב אודסר^[12][13]. בהמשך התקרב ליהדות^[14] ולחסידות ברסלב, ואף הגיע מספר שנים להתפלל עם חסידי ברסלב ב"שול" בראש השנה^[15].

זלמן שזר כתב מאמרים וספרים רבים, רובם עוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל וכן בתנועת החסידות וביוגרפיות שונות.

בין ספריו:

• צופייך צפת (הספר בקטלוג ULI)
• על תלי בית פרנק (תרפ"ג). (הספר בקטלוג ULI); על תלי בית פרנק: רשמי אופנבך, עם אחרית דבר מעשה ידי יונתן מאיר, ירושלים וברלין: ספרי בלימה, תשפ"ד.
• תולדות בקורת המקרא (תרפ"ה).
• כוכבי בקר (קטעים אוטוביוגרפיים, תש"י). (הספר בקטלוג ULI)
• אור אישים (רשימות ביוגרפיות, תשכ"ד). עליו זכה בפרס אוסישקין. (הספר בקטלוג ULI)
• התקוה לשנת הת"ק - על רבי יצחק קנטריני וספרו "עת קץ". מאגנס, תש"ל. (הספר בקטלוג ULI)
• אורי דורות (מחקרים בתולדות ישראל, תשל"א). (הספר בקטלוג ULI)
• שאלו שלום ירושלים (תשל"ג).
• לוית ניב (שירים ותרגומי שירה בעיקר מיידיש, תשל"ד). (הספר בקטלוג ULI)
• ספור מעשה שבתי צבי (תשל"ח).
• סופרו של משיח - לתולדותיו של שמואל פרימו, מזכירו של שבתאי-צבי, מאת ז. רובאשוב, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ל (הספר בקטלוג ULI)
• מפרדס התנ"ך, החברה לחקר המקרא על ידי הוצאת קרית ספר, תשל"ט - יצא לאחר פטירתו (הספר בקטלוג ULI)
• ציון וצדק: מבחר מאמרים בעניני תנועת העבודה בישראל, הוועד הפועל - המרכז לתרבות ולחינוך, 1971 (הספר בקטלוג ULI)

• רשימת הפרסומים של זלמן שזר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של זלמן שזר באתר רמב"י

• יצחק בן-צבי ומאיר בניהו (עורכים), ספר היובל לשניאור זלמן שזר: מחקרים ומקורות לתולדות התנועה השבתאית, ירושלים: מכון בן צבי על ידי קריית ספר, תש"ך-1960.
• בן ציון לוריא (עורך), 'זר לגבורות' - קובץ מחקרים במקרא, בידיעת הארץ, בלשון ובספרות תלמודית, ירושלים: הוצאת קריית ספר, תשל"ג (1973)

• אברהם ליס (עורך), זלמן שזר, נשיא וסופר: ילקוט מאמרים ומסות על זלמן שזר בהגיעו לגבורות, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תש"ל-1969.(הספר בקטלוג ULI)
• דוד זכאי, חנוך ברטוב, ישעיהו אברך, זלמן שזר – דיוקנו של נשיא, תל אביב: עם עובד, 1973.
• צבי לבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות -כרך ד, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות תל אביב, 1972, עמודים א-י"ב

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: זלמן שזר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זלמן שזר

• זלמן שזר, באתר הכנסת
• זלמן שזר, באתר כנסת פתוחה
• זלמן שזר, דף שער בספרייה הלאומית
• זלמן שזר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• זלמן שזר, באתר הסוכנות היהודית
• זלמן שזר, באתר מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
• אוסף זלמן שזר, באתר ארכיון המדינה
• זלמן שזר – הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1974-1889), באתר ארכיון המדינה
• חגי צורף (עורך), ‏זלמן שזר – הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1889–1974), ירושלים: גנזך המדינה, תשס"ח, באתר "כותר"
• זלמן שזר סדרת גדולי העם היהודי, סרטון באתר יוטיוב ארכיון המדינה
• ארכיון אוסף זלמן שז"ר, בספרייה הלאומית
• יום הולדת 80 לנשיא זלמן שזר -ארכיון צה"ל ומעהב"ט, סרטון באתר יוטיוב
• שטר של 200 ש"ח, באתר בנק ישראל.
• "נשיא ומאמין", סרט בבימויו של יעקב גרוס, 1994. פרק א | פרק ב | פרק ג | פרק ד
• השבעת זלמן שזר לנשיא השלישי של מדינת ישראל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, מאי 1963
• זלמן שזר בסיור ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים
• הנשיא שזר עם הרמטכ"ל חיים בר לב בסיור בסיני ובסנטה קתרינה, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• שז"ר בביקור ממלכתי בנפאל, מתקבל על ידי מהנדרה מלך נפאל, ארכיון המדינה, 1965
• זלמן שזר נבחר שנית לנשיא המדינה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1968
• לציון 40 שנים למותו של הנשיא זלמן שזר- אוסף תצלומים וסרטים בבלוג של ארכיון צה"ל
• הנשיא שזר בביקור אצל הרבי מחב"ד, סרטון באתר יוטיוב י"ג אב תשכ"ו
• שמואל קראוס, נשיא וחסיד, מסכת הקשרים של הרבי מלובביץ' עם הנשיא שזר, ניו יורק
• תגובתו של הנשיא שזר למות נשיא מצרים נאצר. פורסם בבלוג של ארכיון המדינה, 24 בספטמבר 2015:
• זלמן שזר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זלמן שזר מבקר בנצרת, יולי 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• "הברסלבים הראשונים בירושלים", מאמר שכתב שזר מפיו של ר' שמואל מאיר אנשין, ובתחילתו הוא מספר על היכרותם

• "למקום תורה" מתוך 'כוכבי בוקר', עם עובד, 1950, - עם הקדמה מאת יואב שורק, השילוח גיליון 13, פורסם בתאריך 06.03.2019.
• ז. רובשוב (שזר), ‏בשלהי אבלנו הלאומי, מערכות 14 - 15 ינואר 1943
• ז. רובשוב (שזר), ‏לסגולת ההגנה בישראל, מערכות 16 - 17 יולי 1943

נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן (1949–1952) • בן-צבי (1952–1963) • שזר (1963–1973) • קציר (1973–1978) • נבון (1978–1983) • חיים הרצוג (1983–1993) • עזר ויצמן (1993–2000) • קצב (2000–2007) • פרס (2007–2014) • ריבלין (2014–2021) • יצחק הרצוג (2021–)

שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרן ידלין • זבולון המר • יצחק נבון • יצחק שמיר • זבולון המר • שולמית אלוני • אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי • יוסי שריד • אהוד ברק • לימור לבנת • מאיר שטרית • יולי תמיר • גדעון סער • שי פירון • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • רפי פרץ • יואב גלנט • יפעת שאשא-ביטון • יואב קיש שרים נוספים במשרד החינוך: חיים ביטון

יושבי ראש הנהלת הסוכנות היהודית
ארתור רופין • דוד בן-גוריון • ברל לוקר • זלמן שזר • משה שרת • לואי אריה פינקוס • פנחס ספיר • יוסף אלמוגי • אריה דולצ'ין • שמחה דיניץ • אברהם בורג • סלי מרידור • זאב בילסקי • נתן שרנסקי • יצחק הרצוג • יעקב חגואל (בפועל) • דורון אלמוג

אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה
	קבריהם של שניאור זלמן שזר ושל רחל כצנלסון-שזר

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים	התנועה הציונית • התקווה • ארץ ישראל • אוטואמנציפציה • תוכנית בזל • תוכנית אוגנדה • תוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבות • תחיית הלשון העברית • עבודה עברית וכיבוש העבודה • חלוציות • קיבוץ • מחתרות עבריות בארץ ישראל • כוח המגן העברי • כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה • אנטישמיות • טריטוריאליזם יהודי • הצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקה • הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות • דגל ישראל • הסכסוך הישראלי-פלסטיני • פוסט-ציונות ואנטי-ציונות • החלטת האו"ם 3379 • החלטת האו"ם 4686
זרמים בציונות	ציונות מדינית • ציונות מעשית • ציונות סינתטית • ציונות רוחנית • הציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטית • ציונות רוויזיוניסטית • ציונות דתית • ארץ ישראל השלמה • ציונות נוצרית • ניטשה והציונות
ארגונים ציוניים	קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה • ההסתדרות הציונית העולמית • הקונגרס הציוני העולמי • הוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית • הסוכנות היהודית • קרן קיימת לישראל • קרן היסוד • מינהל מקרקעי ישראל • המשרד הארצישראלי • המוסדות הלאומיים • הכשרת הישוב • אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה • פיק"א • הגדודים העבריים • ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל • הסתדרות העובדים הכללית החדשה • סולל בונה • הארכיון הציוני המרכזי • ארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות	ביל"ו • חובבי ציון • ציוני ציון • פועלי ציון • ההתיישבות העובדת • התנועה הקיבוצית • עליית הנוער • תנועת המזרחי • ברית הציונים הרוויזיוניסטים • ציונות ברוסיה • ציונות בלוב
מחתרות עבריות	בר-גיורא • השומר • הרועה • הגדעונים • ארגון המגן • ניל"י • הקיבוץ • ההגנה • פלמ"ח • אצ"ל • לח"י • תנועת המרי העברי
ראשוני הציונות	מבשרי הציונות • יהודה לייב פינסקר • בנימין זאב הרצל • נתן בירנבוים • מקס נורדאו • אחד העם • ליאו מוצקין • דב בר בורוכוב • משה הס • נפתלי הרץ אימבר • דוד וולפסון • חיים ויצמן • משה לייב ליליינבלום • נחום סוקולוב • נחמן סירקין • יוסף לוריא • מקס בודנהיימר • אדמונד ג'יימס דה רוטשילד • יצחק יעקב ריינס • אוטו ורבורג • נחום גולדמן • יחיאל צ'לנוב • אבא הלל סילבר • צבי הירש קלישר • שמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב	אהרן דוד גורדון • מרטין בובר • רחל המשוררת • שמואל הוגו ברגמן • הנרייטה סאלד • זאב ז'בוטינסקי • מאיר בר-אילן • חיים ארלוזורוב • זלמן שזר • אברהם יצחק הכהן קוק • ארתור רופין • דוד בן-גוריון • מנחם אוסישקין • אב"א אחימאיר • חיים בוגר (בוגרשוב) • ברל כצנלסון • אלכסנדר זייד • יוסף שפרינצק • ישראל שוחט • שמריהו לוין • יוסף טרומפלדור • מיכאל הלפרן • גרשם שלום • יהודה לייב מאגנס • יצחק טבנקין • יצחק בן-צבי • מנחם בגין • אברהם שטרן (יאיר) • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל

עורכי עיתון דבר
ברל כצנלסון • זלמן שזר • הרצל ברגר • יחיאל הלפרן • חיים שורר • יהודה גוטהלף • חנה זמר • יורם פרי • דניאל בלוך • רון בן ישי