הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאל (בנפאלית: संघीय लोकतान्त्रिक गणतन्त्र नेपाल) היא מדינה הררית בדרום אסיה, הגובלת ברפובליקה העממית של סין מצפון ובהודו ממערב, ממזרח ודרום. חלק ניכר משטחה מורכב מרכס הרי ההימלאיה, כולל המקום הגבוה בעולם, הר האוורסט. כ-19 אחוז משטחה של נפאל מוכרזים כשמורות טבע וחי.
בעמק קטמנדו קיימת התיישבות חקלאית משמעותית לפחות החל מהמאות הראשונות לפני הספירה, ושלטון מלוכני ריכוזי החל מהמאה החמישית לספירה. עם זאת, לאורך מרבית ההיסטוריה לא היה שטח מדינת נפאל המודרנית נתון תחת שלטון אחד, והשם נפאל התייחס לאזור עמק קטמנדו בלבד.
נפאל אוחדה במחצית השנייה של המאה ה־18, כאשר פריטוי נאראיאן שאה, השליט של נסיכות גורקה הקטנה, כבש שטחים רבים ויצר מדינה המורכבת מכמה מדינות עצמאיות. יורשיו לא הצליחו לשמור על שלטון מרכזי חזק, מה שהוביל לתקופה של מהומות פנימיות. בשיאן התרחשה מלחמה בין נפאל לבין בריטניה, שהסתיימה בהסכם שהעניק לבריטניה מספר נפות נפאליות. עם זאת, הבטיח ההסכם את עצמאותה של נפאל, והיא מעולם לא הייתה נתונה תחת שלטון קולוניאלי. היציבות חזרה לאחר 1846, כאשר משפחת ראנה תפסה את השלטון בהפיכה אלימה, וביצרה את מעמדה על ידי ראשי ממשלה תורשתיים שהשאירו את המלוכה במעמד סמלי בלבד. שלטונם נמשך עד 1951, אז חזר השלטון לבית המלוכה בהפיכה הנחשבת לייסודה של נפאל המודרנית. תחת שלטון זה נעשו ניסיונות לשילוב משטר מלוכני עם דמוקרטי ולקדם תהליכי מודרניזציה במדינה.
מאז 1996 התקיים מאבק מזוין במדינה בין כוחות הממשלה לבין המורדים המאואיסטים בצפון מערב המדינה. מלחמת אזרחים זו גבתה יותר מ-12,000 הרוגים. בנובמבר 2006 נחתם הסכם שלום בין הצדדים, שבו התחייבו המורדים להעביר את נשקם וצבאם לפיקוחו של האו"ם ולהצטרף לפרלמנט ולממשלה.
כיכר דורבר בקטמנדו
בתחילת שנת 2005 פיטר המלך את הממשלה, הכריז על משטר חירום ותפס צבאית את השלטון במדינה[6]. תחת השלטון הצבאי הקצין המלך את מאבקו במורדים.
בעקבות לחץ בין-לאומי, ומהומות והפגנות במדינה, ביטל המלך את משטר החירום. בהסכמת המפלגה השלטת הוקמה ועדה לבדיקת האירועים והמהומות שפרצו לאחר תפיסת השלטון על ידי המלך.
אזרחים רבים רואים בגיינדרה אחראי לטבח המלכותי ביוני 2001. בנו פאראש, יורש העצר גם הוא דמות שנויה במחלוקת, ואף נחשד מספר פעמים ברצח, אבל מעולם לא נחקר. נפאלים רבים לא רצו לראות את גיינדרה או בנו על כס המלוכה, ולכן צברה תנועת המחאה הרפובליקנית המובלת על ידי סטודנטים פופולריות רבה[דרוש מקור].
ב-28 במאי 2008 ביטלה האספה הלאומית המיוחדת של נפאל את שלטון המלוכה[7].
ב-1990 הוקמה מונרכיה חוקתית לאחר שנערך משאל עם[8]. המלך בירנדרה, היה אהוד על האזרחים, אך מאבקים בין מפלגות פוליטיות ובעיות חברתיות רבות הובילו למרד מאואיסטי, שנמצא בהסלמה מאז 1996. לאחר הטבח בארמון המלכותי, ניסה המלך האחרון לקבל יותר שליטה על הממשלה, לטענתו על מנת להילחם במרד ובבעיות אחרות. הדמוקרטיה הושעתה ברובה על ידי גיינדרה, שהיה מעוניין למנות בעצמו את ראשי הממשלה.
ב-28 במאי 2008 בוטלה המלוכה והמדינה הפכה לרפובליקה דמוקרטית.
על פי חוקת נפאל מ-2015 צורת הממשל של נפאל היא משטר פרלמנטרי רב-מפלגתי, תחרותי, רפובליקני, דמוקרטי, פדרלי המבוסס על פלורליזם. דגלה של המדינה הוא הדגל היחיד בעולם שאיננו מרובע.
בית המחוקקים הפדרלי של נפאל מורכב משני בתים:
בית הנבחרים: קדנציה של חברי בית הנבחרים היא חמש שנים. בית הנבחרים מורכב 275 חברים כאשר 165 נבחרים בשיטת בחירות ישירות (לפי מחוז) ו-110 בשיטת בחירות יחסיות (לפי רשימה).
האספה הלאומית: כהונה של חברי האספה הלאומית היא שש שנים. האספה הלאומית מורכבת 59 חברים כאשר 56 חברים נבחרים מתוך חבר אלקטורים הכולל חברי מועצה ומנהלי ועידות מחוזיות וסגני יושבי ראש מועצות כפר וראשי הערים וסגני ראש עיר ומועצות עירוניות, עם משקלים שונים של קולות עבור כל ציר, עם שמונה חברים מכל מחוז, אשר כוללים לפחות שלוש נשים, אחד המשויך לקסטת הדלית, אדם אחד עם מוגבלות או המשויך לקבוצת מיעוט. שלושת הנוספים, מהם לפחות אישה אחת, נבחרים על ידי הנשיא על פי המלצת הממשלה של נפאל.
כלכלה
נפאל היא בין המדינות העניות והפחות מפותחות בעולם. כמעט מחצית מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. חקלאות היא הבסיס של הכלכלה, ומספקת פרנסה למעלה מ-80% מהאוכלוסייה, ומספקת 41% מהתל"ג. תוצאי התעשייה כוללים בעיקר עיבוד של תוצרי חקלאות, בעיקר: יוטה, קני סוכר, טבק ותבואה. ייצור של טקסטיל ושטיחים התרחב והיווה כ-80% מההכנסות מייצוא בשלוש השנים האחרונות[דרושה הבהרה]. קצב גידול הייצור החקלאי הוא כ-5% לשנה, לעומת קצב גידול האוכלוסייה שהוא 2.3% לשנה. 15% מההכנסה במדינה מגיעה מתיירות, ו-6% מהכנסות של חיילי גורקה שכירים בצבאות הממלכה המאוחדת, הודו ומספר מלכויות קטנות.
מאז מאי 1991 מנסה ממשלת נפאל לקדם רפורמות כלכליות, במיוחד כאלה שיקדמו סחר ומשקיעי חוץ, למשל בהקלה על דרישות הרישוי והרישום של עסקים במטרה להקל על הליכי ההשקעה. הממשלה גם קיצצה בהוצאותיה על ידי צמצום סובסידיות, הפרטה של חברות תעשייה ממשלתיות ופיטורים בשירות המדינה. היציבות הפוליטית במדינה התערערה (חמש ממשלות שונות)[דרושה הבהרה], וחוסר היציבות מקשה להשיג קונצנזוס שדרוש לביצוע רפורמות כלכליות חשובות. נפאל מעוניינת להאיץ צמיחה כלכלית על ידי ניצול פוטנציאל התיירות שלה מחד, ויצירת חשמל הידרואלקטרי מאידך – שני תחומים שזכו בהשקעות זרות. הסיכוי להשקעות או סחר חוץ משמעותיים במגזרים אחרים הוא נמוך בגלל קוטנה של הכלכלה, הפיגור הטכנולוגי, הריחוק הגאוגרפי והחשיפה לאסונות טבע. הקהילה הבין-לאומית מממנת יותר מ-60% מתקציב הפיתוח של נפאל ויותר מ-28% מסך ההוצאה התקציבית במדינה, והיא תמשיך כנראה להוות מרכיב צמיחה משמעותי.
צבא נפאל (אנ') הוא צבא קטן של 95,000 איש, צבא נפאל מורכב בעיקר מכוח חיל רגלים קרקעי המתמחה בלוחמה בשלג, וביחד עם הצבא ההודי אחראי על הגנה של נפאל מפני פולש זר. הגיוס הוא בהתנדבות[9].
הרי האנפורנהערוץ נהר הקאלי גנדאקי, ברקע הר האנאפורנה
נפאל היא ארץ הכלואה יבשתית בין שתי ארצות הענק סין והודו, כשהריה הגבוהים משמשים כמעין חיץ פיזי ביניהן. שטח המדינה הוא הררי, אך עם גיוון פיזי רב. ישנם שלושה אזורים פיסיוגרפיים: טראי (שפלה) שטוח בדרום, הרים נמוכים וגבעות במרכז, והרי ההימלאיה הגבוהים ברצועה הצפונית. על ההרים הידועים נמנים הר האוורסט, בן 8,848 המטרים, וכן פסגות נוספות מעל 8,000 מטרים, כמה מהן נמצאות ברכס האנאפורנה. מבין 14 הפסגות הגבוהות בעולם, 8 נמצאות בשטחה של נפאל. מסיבה זו הפכה נפאל ליעד תיירותי מבוקש, ויש המחשיבים את נופיה כיפים בעולם.
בנפאל חמישה אזורי אקלים, המתחלקים לפי גובה, החל מאזור סובטרופי בדרום, ועד לקיץ קריר וחורף קשה בצפון. גשמי המונסון מכים בדרך כלל בנפאל בחודשים יוני עד ספטמבר, ומספקים 60 עד 80 אחוז מכמות המשקעים השנתית: 2,500 מ"מ במזרח המדינה, 1,420 באזור קטמנדו ו-1,000 במערב המדינה.
במרכז המדינה נמצא עמק קטמנדו, אחד האזורים הפוריים הגדולים בהימלאיה. זהו האזור המפותח ביותר בנפאל וליבה התרבותי והשלטוני. בגלל האופי ההררי של חלק גדול מהשטח, והיערות הצפופים בחלקו האחר, רק כ-20% משטח המדינה מעובדים חקלאית, ובנוסף לכך ישנה בעיה חמורה של כריתת יערות.
אוכלוסיית נפאל מורכבת מקבוצות אתניות מגוונות, שאף אחת מהן אינה רוב. חלק גדול מהאוכלוסייה מהווים עמים ממוצא הודי, חלק גדול אחר ממוצא טיבטי-בורמזי, ובנוסף מתקיים מגוון גדול של תרבויות מקומיות.
כ-5% מהאוכלוסייה מרוכזים בעמק קטמנדו, שבו נמצא הריכוז הגדול ביותר של התיישבות עירונית ומוקד השלטון. תושביו המקוריים של אזור זה הם הנווארים. הקבוצה השלטת באזור הם ממוצא הודו-ארי (דוברי נפאלית), המאכלסים גם את מרבית אזור הטראי. האזורים ההרריים וחלק מאזורי הגבעות מאוכלסים על ידי קבוצות נוספות. חלקן, כמו בני הגורונג והשרפה, הגיעו בגלי הגירה מטיבט במהלך מאות השנים האחרונות. מקורן העתיק של קבוצות אחרות בבורמה ובסין. בנפאל גם אוכלוסיית מהגרים טיבטים שהתיישבו בה אחרי הכיבוש הסיני החל משנות החמישים.
הלשונות הרבות המדוברות בנפאל מתחלקות לשפות הודו-אירופיות (ביניהם שפת המדינה, הנפאלית), לשונות שמקורן טיבטי (כמו שפת השרפה), לשונות מונגוליות ושפות מקומיות אחרות.
מבחינת החלוקה הדתית, רוב האוכלוסייה היא הינדית – למעלה מ-80%. כ-10% הם בודהיסטים, 4.2% מוסלמים וכ-0.5% בלבד הם נוצרים. השאר משתייכים לאחת מני דתות מקומיות רבות. בנפאל מקובל לשלב אלמנטים בודהיסטים באמונה ההינדית, כך שרבים מקיימים שילוב מנהגים של שתי הדתות.
_2.jpg)
