במשך מאות בשנים, הטריטוריה של טורקמניסטן נכבשה על ידי אימפריות ומלוכות שונות עקב היותה מרכז מעבר חשוב באסיה המרכזית.
המדינה גובלת באפגניסטן בדרום-מזרח, באיראן בדרום, בקזחסטן בצפון, באוזבקיסטן בצפון ובמזרח, ויש לה חוף על הים הכספי. אלכסנדר מוקדון כבש אותה בדרכו להודו. לאחר מות אלכסנדר מוקדון, אימפריית פרתיה כבשה אותה ומלך פרתיה שלט על הממלכה מבירתו החדשה ניסה בטורקמניסטן – שרידי העיר מצויים היום בפרוור של הבירה אשגבאט.
במאה ה-13 הוביל ג'ינג'יס חאן את המונגולים למסע כיבושים עד אירופה, וטורקמנים רבים מצאו את מותם עקב אכזריות המונגולים. לאחר מותו איבדו המונגולים את שליטתם בטורקמניסטן, עד שטימור לנג (צאצא של ג'ינג'יס חאן) השתלט על האזורים שאבדו והקים את האימפריה הטימורית.
באופן רשמי, מוגדרת טורקמניסטן כרפובליקה דמוקרטית שבראשה עומד נשיא, אולם בפועל השלטון במדינה אינו דמוקרטי. מאז עצמאותה באוקטובר 1991, שלט בה ספרמורט ניאזוב שליטה מלאה. ב-28 בספטמבר1999, אף הורחבה תקופת כהונתו לצמיתות על ידי הפרלמנט (מג'לס). המפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן (DPT), מפלגתו של ניאזוב, הייתה המפלגה החוקית היחידה במדינה, ואין אופוזיציה. לפני קבלת העצמאות נקראה מפלגת השלטון "המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטן".
ניאזוב יזם פולחן אישיות סביבו, וכינה את עצמו "טורקמנבאשי" (אבי הטורקמנים). פניו נראו בכל מקום ועל כל דבר במדינה התנוססה תמונתו, החל בשטרות כסף ובטפסי בנקים, וכלה במודעות רחוב בערים, בבתי ספר ואפילו על בקבוקיוודקה. הנשיא גם שינה את שם חודש ינואר לשמו, והעניק לחודשים האחרים את שמות בני משפחתו. על מגדל גבוה בעיר הבירה הציב פסל זהב בדמותו, המסתובב במשך היום כך שפנה תמיד אל השמש; ספר שכתב ניאזוב, שתוכנו הוא אפוס המגולל את תולדות האומה הטורקמנית, הופיע בכל הספריות הציבוריות ובתוכניות הלימוד, וכל האזרחים חויבו לקרוא בו. בקיאות בספר נדרשה כתנאי לקבלת שירותים שונים. פולחן האישיות, לטענת ניאזוב, נועד "ליצור אחדות טורקמנית שתגבש את האומה הטורקמנית."
בין השאר חוקק ניאזוב חוקים יוצאי-דופן, כמו איסור על גידול שפמים וזקנים, או איסור על האזנה לאופרה. כל האזרחים חויבו לשאת תעודות זהות בכל עת, והוטלו מגבלות חמורות על כניסה למדינה ויציאה ממנה. כאשר עלה ניאזוב לשלטון הוא הצהיר כי עד שנת 2020 יחולקו מים, מלח, חשמל וגז חינם לכל התושבים. בשנת 2006 הודיע שמועד התחלת ההטבות יידחה בעשר שנים, לשנת 2030.
על אף שחוקת טורקמניסטן מגינה על חופש העיתונות, שלטה הממשלה בתקשורת, והיו קיימים רק שני עיתונים לא-ממשלתיים – "אדלט" ו"גלקיניש", שאף הם נוסדו בצו הנשיא. תחנות הכבלים שהיו קיימות במדינה בשנות ה-80 נסגרו, ומהתושבים נמנעה גישה לאינטרנט.
הכוח העצום שרוכז בידי הנשיא ומקורביו הוביל לשחיתות גדולה. שחיתות זו לא טופלה, כיוון שמערכת המשפט הייתה כפופה למשטר, וכל השופטים מונו על ידי ניאזוב לכהונה של חמש שנים ללא פיקוח הרשות המחוקקת.
גורבנגולי ברדימוחמדוב התמנה כיורשו של ניאזוב, וב-11 בפברואר 2007 נבחר ברוב של 89 אחוזים לנשיא. עם בחירתו הודיע ברדימוחמדוב כי ימשיך את דרכו של ניאזוב, אך בפועל החל לצמצם משמעותית את פולחן האישיות של קודמו ופעל להפסקת הבידוד הבינלאומי של המדינה. כמו כן הסיר חלק מההגבלות שהוטלו על חופש המידע, חופש העיתונות וחופש התנועה במדינה.
עד לשנת 2012 התקיימה במדינה רק מפלגה בודדת. לאחר הסדרת החוק, הוקמה מפלגה נוספת – מפלגת התעשיינים והיזמים. בבחירות לפרלמנט שנערכו בשנת 2017 היא זכתה ב-11 מושבים מ-125. המפלגה נחשבת ככלי של המפלגה השלטת למניעת ביקורת על כך שטורקמניסטן היא מדינה של מפלגה אחת.
על אף שיגור לוויין התקשורת הראשון של טורקמניסטן באפריל 2015, TurkmenAlem52E/MonacoSAT[7] הוציאה הממשלה איסור גורף על שימוש בצלחות לוויין ופתחה בתהליכים של הריסת צלחות הלוויין הקיימות, לפי דיווח, כדי לפגוע באפשרות לשמוע את Radio Azatlyq, השידור הטורקמני של רדיו אירופה החופשית[8].
ברדימוחמדוב הודיע בשנת 2022 על בחירות בזק בהן התמודד מועמד יחיד, בנו, סרדאר ברדימוחמדוב שנחשב כיורשו המיועד[9][10].
סרדאר ברדימוחמדוב זכה בבחירות לנשיאות טורקמניסטן ב-2022 ברוב של כ-73% מקולות המצביעים. הבחירות הוגדרו על ידי משקיפים מהמערב כלא חופשיות ולא הוגנות.
כלכלה
כלכלת המדינה מבוססת על חקלאות, גידול מקנה, משאבי נפט וגז טבעי רבים, המפורסם שבהם הוא מכתש האש הנקרא "שער הגיהנום" שליד הכפר דרווזה שבמרכז המדינה. 3% משטח המדינה משמשים את החקלאות, 61.5% מהשטח משמשים למרעה, 8% מכוסים יערות.
גודלה של המדינה הוא 488,100 קמ"ר. על כ-70% משטחה משתרע מדבר קאראקום.
מרכז הארץ נשלט על ידי מדבר קאראקום ושקע טוראן (אנ') אשר ברובם שטוחים. לאורך הגבול הדרום מערבי מתפרס רכס קופטדאג (אנ') על פני 2,912 קמ"ר. הנקודה הגבוהה ביותר היא הר Aýrybaba (שמו הרשמי שונה ב-2004 לכבוד ניאזוב: Beýik Saparmyrat Türkmenbaşy belentligi) המתנשא לגובה 3,138 מטר.
הרמה היחידה במדינה היא רכס קופטדאג בדרום מערב, והנהרות הראשיים של המדינה הם אמו דריה והרי רוד. בצפון מערב המדינה נמצאת לגונת גאראבוגאזקול.
האקלים הוא יבשתי צחיח ברוב שטחה של המדינה. הבדלי הטמפרטורה בין החורף לקיץ ובין היום והלילה גדולים. הטמפרטורות הממוצעות של החודש הקר ביותר ושל החודש החם ביותר הן: לחוף הים הכספי 0 ו-32, בדרום מזרח 6- ו-32, בצפון מזרח 13- ו-33. הגשמים יורדים באביב ובחורף וכמותם הממוצעת 75–300 מ"מ. בהרים כמותם יותר גדולה.
דמוגרפיה
טורקמני לבוש בגדים מסורתיים
אוכלוסיית טורקמניסטן מונה כ-6.4 מיליון נפש. תוחלת החיים הממוצעת היא 68.69 שנים. ממוצע הילודה הוא 2.7 צאצאים לאישה.
מבחינה אתנית, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא הטורקמנים המהווים כ-85% מהאוכלוסייה. קיימים מספר מיעוטים אתניים גדולים כמו האוזבקים המהווים 5% מהאוכלוסייה, הרוסים המהווים 4% מהאוכלוסייה, ועוד 6% מורכבים מקזחים, טטרים, ארמנים, אזרים, אוקראינים ואחרים.
מבחינה דתית רוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה מוסלמיתסונית אשר מהווה 89% מהאזרחים. 9% נוספים הם נוצרים-אורתודוקסים ויתר האוכלוסייה, כ-2%, מתחלקים בין דתות שונות או שאין לגביהם נתונים ספציפיים.
השפה המדוברת ביותר במדינה (שהיא גם השפה הרשמית במדינה) היא השפה הטורקמנית אשר מדוברת בפי 72% מהאוכלוסייה. השפה הרוסית מדוברת בפי 12% והיא אחד השרידים שנותרו מהשלטון הסובייטי. השפה האוזבקית מדוברת בפי 9% מהאוכלוסייה ועוד 7% מדברים בשפות שונות (ביניהן השפה הבלוצ'ית (אנ')).
יהדות טורקמניסטן
בתקופת ברית המועצות ועד לפירוקה בתחילת שנות ה-90 חיו בטורקמניסטן מאות יהודים.
מוצאם של היהודים היה מאיראן, אפגניסטן ואוזבקיסטן. יהודי טורקמניסטן חיו יחדיו בקהילות קטנות ושמרו על המסורת היהודית.
רוב בני הקהילה חיו בערים יילותן וביירמלי שבמחוז מארי ובעיר טורקמנאבאט שם יש בית כנסת ושני בתי עלמין יהודיים.
עם פירוקה של ברית המועצות יהודי טורקמניסטן עזבו לישראל בעיקר לחולון ולניו יורק בארה״ב.
הטלוויזיה נפוצה משנות השבעים של המאה העשרים והיא מקור הנאה פופולרי בקרב האוכלוסייה המקומית. אולם מאז קבלת העצמאות והמשטר החדש כל מקורות התקשורת נמצאים בידי השלטון ומיועדים להלל את המדינה והעומד בראש בלבד, כיום במדינה 7 ערוצי תקשורת העוסקים בשבח של תחומים תרבותיים לאומיים שונים ועוברים מערכת סינון נוקשה מצד השלטון.
.jpg)
