Sign o' the Times (מסוגנן תכופות כ־Sign "☮︎" the Times, ובעברית: סימני הזמן) הוא אלבום האולפן התשיעי של המוזיקאי האמריקאיפרינס. הוא יצא לאור כאלבום כפול ב־30 במרץ1987 על ידי "וורנר ברדרס רקורדס" ופייזלי פארק רקורדס (אנ'). היה זה האלבום הראשון שהוציא פרינס מאז פירק את להקתו, הרבולושן (אנ'). השירים הוקלטו בעיקרם ב־1986 ותחילת 1987 ויועדו לשלושה אלבומים שבסופו של דבר נגנזו: Dream Factory (אנ'), האלבום שתוכנן לצאת בשם העט והאלטר אגו של פרינס באותן שנים Camille (אנ'), והאלבום המשולש (שבחלקו הגדול התבסס על שני האלבומים לעיל) Crystal Ball (אנ')[1]. פרינס נאלץ להתפשר עם חברת התקליטים, שסירבה להוציא לאור אלבום משולש, וקיצץ מן האחרון חומר[2]. התוצאה הייתה האלבום הכפול Sign o' the Times, שהקיף מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, ובכללם פאנק, מוזיקת נשמה, פופפסיכדלי, סינת'פופ, ג'אז, אלקטרו ורוק.
כמו ברבים מאלבומי שנות ה־80 של פרינס, גם ב־"Sign o' the Times" נעשה שימוש נרחב, במרבית השירים, במכונת תופים מסוג Linn LM-1 (אנ'). נוסף על כך, שירים רבים כוללים תזמור מינימלי ושימוש בדוגם צלילים (החדשני ביותר באותה העת) מסוג Fairlight CMI (אנ'). ארבעה מבין השירים הבולטים של האלבום, "Housequake", "Strange Relationship", "U Got the Look" ו־"If I Was Your Girlfriend", כוללים עיוותי קול כתוצאה מהסטה בגובה קול הזמרה לקול גבוה יותר — הקול של "Camille".
אף על פי שלא הצליח מבחינה מסחרית כמו "Purple Rain", "Sign o' the Times" קיבל את הביקורות הטובות ביותר מבין אלבומיו של פרינס. הוא דורג בכמה פרסומים תקשורתיים כאחד מהאלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים. מיכלאנג'לו מאתוס, מבקר "רולינג סטון", תיאר אותו במילים ”הדוגמה השלמה ביותר של רוחב היריעה האומנותי [של פרינס], וללא ספק ניתן לטעון לגביו שהוא האלבום הטוב ביותר של שנות ה־80”[6]. "רולינג סטון" דירג אותו במקום ה־45 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים שפרסם ב־2020[7], לאחר שהיה מדורג במקום ה־93 ברשימה המקורית שפרסם המגזין (ב־2003)[8]. האלבום היה מועמד לפרס גראמי לאלבום השנה בטקס פרסי הגראמי ה־30, והסינגל "U Got the Look" היה מועמד לשני פרסים באותו טקס[א][9]. ב־2017, האלבום הוכנס להיכל התהילה של גראמי (אנ')[9].
רקע
בטרם פירוק "הרבולושן" באוקטובר 1986, עבד פרינס על אלבום שהוקלט עם הלהקה, Dream Factory (אנ'), שנכללו בו כמה רצועות עם תרומות ושירה מובילה של וונדי וליסה (אנ')[11] (חברות "הרבולושן")[ב]. הוצאת האלבום בוטלה לאחר פירוק הלהקה. אלבום נוסף, שהוקלט לאחר פירוק הלהקה, תוכנן לצאת בשם העט והאלטר אגו של פרינס באותה תקופה Camille (אנ')[ג][12]. גובה קול הזמרה ב־"Camille" מוסט לקול גבוה יותר כדי להסוות את קולו של פרינס לקול אחר, נשי אנדרוגיני. פרינס תכנן להוציא לאור את "קמיל" בלי לחשוף את זהותו האמיתית[13]. לבסוף הוא משך את ידו מהפרויקט כמה שבועות לפני יציאתו המתוכננת לאור. פרינס שילב חומר משני האלבומים הגנוזים, "Dream Factory" ו־"Camille", יחד עם עוד שירים חדשים, לאלבום משולש שתכנן להוציא בשם Crystal Ball (אנ')[14][ד], אך חברת התקליטים סירבה להוציא לאור אלבום משולש ודרשה ממנו לקצץ חומר לשם הוצאת אלבום כפול[2]. פרינס חתך שבע רצועות והוסיף אחת חדשה: השיר "U Got the Look", החליף את רצועת הנושא וערך את ההתאמות הנדרשות. התוצאה הייתה "Sign o' the Times"[15][16].
באמצע שנות ה־80 (ומעבר) פרינס היה נתון בתקופה פורייה ואינטנסיבית ביותר[2]. לא זו בלבד שהוא כתב שירים לאלבומי האולפן שלו (וכהרגלו – הרבה מעבר למה שנכנס לאלבום. ראו מהדורת הסופר דלוקס ב"רשימת השירים"), הוא גם ליווה כמה מהם בסרטים[ה], פיקח על הבנייה של קומפלקס האולפנים (והבית שלו) "פייזלי פארק" (אנ'), הציע חומר למוזיקאים שהעריץ, בהם מיילס דייוויס, ג'וני מיטשל ובוני רייט, עבד על אלבום לאלטר אגו שלו "Camille", עסק בכתיבה והפקה ללהקות שהקים בפרויקטים הצדדיים שלו, בהם אפולוניה 6 (אנ') ו־"The Family" (אנ') ועבד על כמה פרויקטים נוספים שלא יצאו לאור[ו]. סוזנה מלווין (זמרת וארוסתו לשעבר) סיפרה:
מוסר העבודה שלו היה מטורף. אם לא יכולת לעמוד בקצב, היית בחוץ [...] הוא היה מתקשר אליך בשלוש בבוקר והיה אומר: 'אני חותך לאולפן, מה את עושה?' ואז הוא היה מנתק, ואת ידעת שאת צריכה להיות באולפן. זה היה זמן לעבוד. לא היו דיבורים. את היית על לוח הזמנים שלו.
אני שומע דברים בשינה שלי. אני הולך סביב ומגיע לחדר האמבטיה ומנסה לצחצח את השיניים שלי, ופתאום המברשת מתחילה לרטוט. זה מגניב, אתה יודע? אתה צריך לזרום עם זה, וזה אומר לשמוט את המברשת ולהגיע לאולפן, או להשיג גיטרה בס, במהירות! הדברים הטובים ביותר שלי באו ככה.
כברבים מאלבומי שנות ה־80 של פרינס, גם ב־"Sign o' the Times" נעשה שימוש נרחב במכונת תופים מסוג Linn LM-1 (אנ'), במרבית השירים[17][18]. נוסף על כך, שירים רבים מן האלבום (כדוגמת "If I Was Your Girlfriend") כוללים תזמור מינימלי ושימוש בדוגם צלילים (החדשני ביותר באותה העת) Fairlight CMI (אנ'). בשונה מרבים מהמוזיקאים בני תקופתו, פרינס השתמש בצלילים המובנים שב־Fairlight כדי ליצור את רצועת הנושא.
בדרך כלל ההקלטות באולפן הקלטות נעשות בחדר המיועד לכך – חדר ההקלטה – המופרד מחדר השליטה (ה"קונטרול") על ידי חלון או דלת אקוסטיים. פרינס, לעומת זאת, היה ידוע בהקלטת חלק הזמרה דווקא בחדר השליטה – חדר שבו נמצא בדרך כלל איש הסאונד. אשת הסאונד באותה תקופה הייתה סוזן רוג'רס, וכשפרינס רצה להקליט שם את הזמרה, הוא ביקש ממנה לצאת. בפעמים הנדירות שהיא נשארה שם, הוא הפנה לה את הגב כשהקליט. רוג'רס נזכרת:
התקדמנו עם הרצועה עד לאמצע הדרך או שלושה רבעים ממנה ואז ארגנו אותו עם מיקרופון בחדר השליטה. היו לו רצועות מסוימות ברב־ערוצי[ז] שהוא השתמש בהן, והוא היה מבצע את הזמרה לגמרי לבד. אני חושבת שרק ככה הוא הצליח לקבל באמת את הביצועים.
פרינס הקליט את הזמרה עם אוזניות. הוא השתמש באותה תקופה בדרך כלל במיקרופון דינמי סנהייזר (אנ') 441 (בהמלצתה של סטיבי ניקס)[19].
שירי האלבום הוקלטו בין מרץ 1986 לינואר 1987, למעט שני שירים, שגרסאות ראשוניות שלהם הוקלטו מוקדם יותר: "I Could Never Take the Place of Your Man" הוקלט ב־1979, ו־"Strange Relationship" הוקלט ב־1983. פרינס השקיע עבודה נוספת בשני השירים בכוונה לשבצם ב־"Dream Factory (אנ'). וונדי מלווין וליסה קולמן (הידועות כצמד וונדי וליסה (אנ')) סייעו בעבודה על השיר הראשון. לאחר שהפרויקט "Dream Factory" בוטל, עקב פירוק ה"רבולושן" (על רקע מחלוקת עם וונדי וליסה לגבי צירוף חברים חדשים ללהקה), פרינס השקיע עבודה נוספת ב־"Strange Relationship" לשם שיבוצו ב־Camille (אנ') (שכאמור גם יציאתו בוטלה).
ארבעה מהשירים הבולטים שבאלבום, "Housequake", "Strange Relationship", "U Got the Look" ו־"If I Was Your Girlfriend" כוללים הסטה בגובה הקול של הזמרה לקול גבוה יותר — הקול של "Camille", האלטר אגו של פרינס באותה תקופה[17]. השירים למעט "U Got the Look" יועדו לאלבום "Camille", אף שגם שיר זה הוקלט באותו אופן. רוג'רס סיפרה על הקלטת הקול של "קמיל":
זה נעשה באמצעות חוגת שינוי המהירות במכשיר הטייפ האנלוגי. הוא [פרינס] היה מאט את מכשיר הטייפ בזמן שהקליט, והיה שר במפתח אחר וטמפו אחר. אבל כשהחזרת את זה למהירות הרגילה, קיבלת את הגוון הזה של הסטה בגובה הקול. זה נשמע לא בדיוק גברי ולא בדיוק נשי.
גרעין ההשראה לשיר "The Ballad of Dorothy Parker" הגיע מחלום שחלם פרינס. השיר היה השיר הראשון שהוקלט באולפן הביתי שהקים פרינס בביתו שבצ'נהאסן, מינסוטה[20]. אף על פי ששולחן המיקסינג באולפן לא הותקן באופן מלא – הסאונדמנית סוזן רוג'רס עדיין ערכה בדיקות – פרינס רצה לשמר את ההשראה ולהקליט באופן מיידי. התוצאה הייתה צליל "עמום", בלשונו של פרינס (מאוחר יותר במהלך היום התגלה שהייתה תקלה באספקת החשמל לקונסולה). עם זאת, ואף על פי שהסאונד הייחודי של השיר הושג באופן לא מתוכנן, לדעת רוג'רס הוא דווקא משרת היטב את "מצב החלום התת-מימי" (בשיר מתוארת רחצה באמבטיה) שפרינס ניסה לתאר בשיר[21][20][15]. עוד אמרה רוג'רס שבשביל פרינס, הדקויות של ההבדלים באיכות הצליל היו "משניות לקסם שבביצוע מסוים"[ח].
גם בהקלטת השיר "Forever in My Life" חלה טעות שנשארה בגרסה הסופית: זִמרת הליווי נשמעת לפני הזמרה המובילה. אף על פי שהדבר נעשה בטעות, פרינס אהב את התוצאה והשאיר את הגרסה באלבום[15] (השיר עוסק ביחסיו עם סוזנה מלווין, שהייתה ארוסתו באותה תקופה. כמה שירים נוספים באלבום עוסקים ביחסיו עם מלווין[23]).
אף על פי שנשמעו טענות על כך שהאלבום לא מלוטש כקודמיו, פרינס ציין שהוא וחברת התקליטים שלו הוציאו על "Sign o' the Times" "יותר זמן וכסף" מאשר על כל דבר אחר שהוא עשה אי פעם, והוסיף ש"[הרבה] יותר עבודה הושקעה בו"[15] (רוג'רס סיפרה שפרינס השקיע הרבה מחשבה גם בקביעת סדר השירים באלבומיו: ”כל צד היה כמו מערכה במחזה: היה חייב להיות לו התחלה, אמצע וסוף”[21]).
מוזיקה וכתיבה
"Sign o' the Times" מקיף מגוון רחב של סגנונות. סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר AllMusic, כתב שפרינס עושה שימוש בערכה של סוגות – מאלקטרו־פאנק בסיסי וסול עדין לפסודו פופ פסיכדלי והארד רוק חורק, עם נגיעות גוספל, בלוז ופולק על הדרך[24]. באותו אופן, הסופר וחוקר פרינס בן גרינמן כתב: "R&B פוליטי מפחיד, פופ פסיכדלי קולני, פאנק שלדי משקשק עצמות, ו"פוקט סול" כל כך עדין ומגוון עד שכמעט אפשר לקרוא לזה פולק"[25]. לדברי עיתונאי המוזיקה טורה (אנ'), יותר מכל דבר אחר האלבום הוא פשיטה של פרינס על מוזיקת נשמה[26]. לעומתו, הסופר והמלחין פול גרימסטד ראה באלבום דוגמה לאוונט פופ (אנ')[27]. יוזימה פיליפ כתב ב"האובזרבר": "אני חושב שהאלבומים שלפני כן היו אלבומי פופ ומוזיקה ניסיונית ברמה הגבוהה ביותר, אבל 'Sign' היה האלבום שבו הוא הראה שהוא שם לב לרצינות שבעולם, תוך שהוא משקף את זה בצליל ובמצב הרוח – שהחיים לא היו רק מסיבה". עוד כתב, שהשימוש שנעשה לאורך האלבום במכונת תופים הוא דוגמה ל"מוזיקת רוק אותנטית שנעשית עם מחשבים"[28]. העיתונאי ג'ון ברים כתב בסטאר טריביון (אנ') שהאלבום הוא "שילוב מושלם בין הכל" – כל מה שהאמן חקר באופן מסוגנן עד אז – כולל "פאנק מלוטש, פופ קליט, רוק המנוני ובלדות רגישות"[29].
חאניף עבדוראקיב (אנ'), כתב MTV News, כתב שבאלבום יש מסרים פוליטיים ושמסרים אלה ”אינם כאלה של פתרונות, אלא כאלה של הישרדות לנוכח כל אשר לא תוכל לשרוד מולו עוד זמן רב. הפוליטיקה של ההישרדות אומרת שאנו עשויים לרקוד בפרצופה של אפוקליפסה קרבה, להיכנס למיטה עם אלה שאנו אוהבים [...]. אנחנו יכולים לנגן ברחובות, או לפנטז על עולם חדש לברוח לתוכו. ב־"Sign ‘O’ The Times", אחרי שפורשים את כל הנוף המבהיל, פרינס שם את הנוף בצד, מציג את כל האפשרויות שלנו להישרדות על השולחן, ואומר לנו לבחור”[30].
הצלחה והוצאה לאור
אף על פי שבעיני מבקרי המוזיקה "Sign o' the Times" נחשב כאחד מאלבומיו הטובים ביותר של פרינס, מבחינה מסחרית הוא לא הצליח כשלושת האלבומים שקדמו לו[3]. פרינס לא ערך סיבוב הופעות לאלבום בארצות הברית. הוא גם ביטל הופעות בבריטניה (כלומר סיבוב ההופעות הגיע רק למיינלנד של אירופה[ט]). יתר על כן, ב־1987, שנת יציאת האלבום, יצאו לאור גם מספר נכבד של קלאסיקות מצליחות[16] בהן "Bad" של מייקל ג'קסון, "Faith" של ג'ורג' מייקל, "Who's That Girl" של מדונה, "The Joshua Tree" של U2 ו־"Hysteria" של דף לפרד. "Sign o' the Times" הגיע למקום השישי בבילבורד 200 והגיע לטופ 10 בהממלכה המאוחדת, צרפת, אוסטריה, איטליה, נורווגיה, שוודיה וניו זילנד וכן הגיע למקום הראשון בשווייץ. שלושה מבין ארבעת הסינגלים הגיעו לטופ 10 בבילבורד הוט 100: "Sign o' the Times" הגיע למקום השלישי, "U Got the Look" הגיע למקום השני, ו־"I Could Never Take the Place of Your Man" הגיע למקום העשירי[5]. האלבום נכנס למצעד בילבורד 200 מחדש בעקבות מות פרינס ב־2016 והגיע למקום ה־20.
האלבום הונפק מחדש במהדורות עריכה דיגיטלית מחודשת (רימסטרד), דלוקס וסופר דלוקס, ב־25 בספטמבר 2020. מהדורת הסופר דלוקס כוללת תשעה תקליטורים עם עריכה דיגיטלית מחודשת של האלבום המקורי, כל 13 הסינגלים, המקסי סינגלים והצדדי הב', 45 רצועות שלא פורסמו בעבר ושתי הקלטות מהופעות חיות שנערכו בסיבוב ההופעות של האלבום, Sign o' the Times Tour (אנ'): הקלטת אודיו מהופעה שנערכה ב־20 ביוני 1987 באצטדיון חאלחנווארט (אנ') באוטרכט, הולנד והקלטת וידאו של הופעה שערך פרינס ב־31 בדצמבר 1987, ערב ראש השנה האזרחית, בפייזלי פארק (אנ')[31][2]. נוסף לכך, יצא לאור מארז סינגלים "7 במהדורה מוגבלת של 1987 יחידות. המארז כלל אודיו ערוך דיגיטלית מחדש (remastered) של ארבעת הסינגלים "7 שיצאו לאור ב־1987, שני סינגלים פרומו בהוצאה רשמית של "וורנר רקורדס" וכן, לראשונה, הוצאה של סינגל "7 הכולל שתי גרסאות לרצועה שלא פורסמה בעבר "Witness 4 The Prosecution"[32].
העטיפה
הצלם ג'ף כץ צילם את כל הצילומים המופיעים באלבום, בקידום האלבום ובחוברת סיבוב ההופעות.
כץ הוזמן לערוך את הצילומים במיניאפוליס, במחסן שהוסב לאולפן הקלטות ושימש את פרינס לחזרות ולהקלטות. כשכץ הגיע, היו רק תופים במקום. פרינס שלח אנשים לביתו שבפייזלי פארק (אנ') כדי להביא חפצים שישמשו תפאורה לצילום, אך כץ ציין שעדיין חסר רקע. מכיוון שהיה זה יום ראשון, וכפי שכץ סיפר – "במיניאפוליס הכל סגור ביום ראשון", קארן קרטינגר, מנהלת המשרד, הציעה לשלוח משאית ל"תיאטרון עם ארוחה" (Dinner theater) הסמוך כדי לבדוק האם יש בו רקע מתאים. הצוות חזר עם הרקע ל"ברנשים וחתיכות", שהוצג אז בתיאטרון, ורקע זה שימש לצילומי האלבום[15]. המעצבת לאורה ליפומה התמקדה באותו רקע (מ"מברנשים וחתיכות") לשם עיצוב העטיפה האחורית[33].
ביקורת והכרה תקשורתית וציבורית
"Sign o' the Times" היה לאלבום שזכה לשבחי הביקורת יותר מכל אלבום אחר של פרינס. בארט בול, מבקר מגזין ספין (אנ'), כתב שהקשר הרופף בין השירים הוא "גאוני" יותר מאשר ותרני, ושאף על פי שאין בו שירים פורצי דרך כדוגמת "Girls & Boys"[י] ושהוא נשמע כמו השמטות[י"א], ”השמטות של אף אחד אחר לא יישמעו כל כך חזק, ינענעו כל כך חזק, ינדנדו כל כך בחופשיות”[34]. דון מקליז מ"שיקגו סאן-טיימס" כתב שזה ”מופע של איש אחד, הפגנת כישרון, ואישור לכך שילד הפלא בעברו התבגר”[35]. רוברט קריסטיגו, מבקר "וילג' ווייס", כתב שאף שהאלבום אינו "פריצת דרך רשמית", הרי ש”מוזיקאי הפופ המוכשר ביותר בדורו” מוכיח את כישרונו ”למשך שני תקליטורים מתחילתם ועד סופם”. בייחוד הוא התפעל מ”תכסיסי הלהקה של איש אחד” ומהזמרה הרב־ערוצית, שגורמים לסטיבי וונדר”להישמע כמו פיתום מתקשה” ושמביעים ”רגשות אמיתיים – הבדידות באולפן לא הפעילה מחדש את הסוליפסיזם שלו”[36].
"Sign o' the Times" היה מועמד לפרס גראמי לאלבום השנה בטקס פרסי הגראמי ה־30, והסינגל "U Got the Look" היה מועמד לשני פרסים: פרס גראמי לביצוע ה־R&B הקולי הטוב ביותר על ידי צמד או קבוצה[י"ב] ופרס גראמי לשיר הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר[י"ג][9]. הוא נבחר לאלבום הטוב ביותר של 1987 במשאל המבקרים השנתי Pazz & Jop (אנ') של "וילג' ווייס"[37]. לדברי רוברט קריסטיגו, יוזם ומארגן המשאל, האלבום היה "בקלות המנצח הגדול ביותר" בתולדות המשאל ”וכונן את פרינס כמוזיקאי הרוק אנד רול הגדול של העידן – כזמר־מוזיקאי [...] ביטמאסטר, אין לו מתחרים”[38]. רצועת הנושא, "Sign o' the Times", נבחרה כסינגל הטוב ביותר של 1987 באותו משאל, והסינגלים "I Could Never Take the Place of Your Man" ו־"U Got the Look" דורגו גם הם בעשירייה הראשונה[37]. האלבום דורג שני[י"ד] מבין "אלבומי השנה" של 1987 במשאל מבקרי NME, ורצועת הנושא דורגה ראשונה מבין השירים[39]. בריאיון שנערך בדצמבר 1989, ציין רוברט סמית' מהקיור את "Sign o' the Times" כאחד מהדברים הטובים ביותר בשנות ה־80[40].
בעשורים שחלפו, "Sign o' the Times" נחשב על ידי מבקרים רבים לטוב מבין אלבומיו של פרינס[48]. לדברי העיתונאית קריסטן פיסצ'יק, ”מבקרים נוטים להתחלק באופן די שווה בנוגע לאלבום הטוב ביותר של פרינס: בערך מחצית יסכימו על "Purple Rain", והשאר לרוב יתחייבו ל־"Sign o' the Times", אלבום כפול שלפעמים נתפס כמגנום אופוס של פרינס”[49]. ג'ון מקי מ־BBC News כתב בביקורת רטרוספקטיבית, שהאלבום הוא ”אחד האלבומים המוערכים במחצית השנייה של המאה ה־20”, ו”יצירת מופת שמקיפה את כל האישיויות המוזיקליות של פרינס: זמר בלדות של חדר המיטות, נוצרי המכה על חטא, מאהב שחושב רק על דבר אחד, מוביל הרכב עכשווי בסגנון בייסי, מספר סיפורים שובבי, מתזמר קפדן, קרדומן אוחז בגיטרה ואומן פופ”[48]. המבקר סימון פרייס ראה בו את האלבום הטוב ביותר של פרינס[44]. כך גם מאתוס מיכלאנג'לו, שכתב במדריך האלבומים של רולינג סטון (אנ') (2004): ”הדוגמה השלימה ביותר של רוחב היריעה האמנותי שלו, שניתן לטעון לגביו שהוא האלבום הטוב ביותר בשנות ה־80”[6]. מיכלאנג'לו כתב גם שהוא ”אלבום ה־ R&B הקלאסי האחרון בטרם השתלטות ההיפ הופ על המוזיקה השחורה, והבלוקבסטר הארבע־צידי האחרון של עידן הויניל”[50].
פול גרימסטד כתב בברוקלין רייל (אנ') ש”יש לכלול [את האלבום] יחד עם סטים כפולים שהם באמת מלוכדים ועקביים ("האלבום הלבן", "The Basement Tapes", Something/Anything? (אנ')). מוכיח שאין גבול למה שהוא [פרינס] יכול לעשות”[27]. דריל איסלה, מבקר BBC Music, השווה גם הוא את האלבום ל"אלבום הלבן" של "הביטלס", בכותבו ש”אף על פי ש־"Sign ‘O’ The Times" לא התחרה מבחינה מסחרית בשיא המכירות של 'Purple Rain', זהו ה'אלבום הלבן' שלו”. הוא אף החשיב את תקופת "Sign o' the Times" של פרינס כאחת התקופות הגדולות של המוזיקה הפופולרית: ”זה, וסרט ההופעה הנלווה (Sign o' the Times (אנ')) נשארים בין המסמכים הבוהקים ביותר של אמן בפסגה בשיא כוחו [...] כשאתה מאזין [שוב] ל־"Sign 'O' The Times", אתה מבין מדוע פרינס תויג כדבר שבשגרה כגאון בשנות ה־80 המאוחרות”[51]. קית' האריס מבלנדר (אנ') תיאר את "Sign o' the Times" כ”יצירת מופת” והעיר שהוא (פרינס) ”מעולם לא נתן לסקרנות שלו לגבי נשים לשוטט לכאלה פינות בלתי צפויות”[41]. אריק הנדרסון ממגזין סלנט תיאר אותו במילים ”התפוצצות כפולת תקליטור של זיעה, פאנק וכישרון גולמי מרוכז”[52]. גם קנת' פטרידג' מ"בילבורד" ראה באלבום ”יצירת מופת” וככזה שהפריך את התיאוריה שפרינס נזקק ללהקת "הרבולושן (אנ') כדי "להשגיח עליו"[53]. נלסון ג'ורג' מ"פיצ'פורק" החשיב את "Sign o' the Times" לפסגת הקריירה של פרינס. הוא כתב שאף על פי שחלק מההפקה נשמע מיושן, ”ההיקף של השירים, המוזיקליות, והעיבודים באופן כללי, נהדרים מדי בשביל להיתפס לקטנות”. הוא סיכם שהעוצמה חסרת המנוח של האלבום מצילה אותו מלהיות נוסחתי או שבע רצון מעצמו: ”כל אותן שנים שלאחר מכן, זה עדיין דבר תוסס, מוצר של אמן גדול בשיא כוחו”[45].
סטיבן דיוזנר ממגזין Uncut (אנ') כתב שזהו אחד מאלבומיו הטובים ביותר של פרינס, ושניתן לטעון לגביו שהוא השאפתני ביותר והאישי ביותר[54].
"Sign o' the Times" נכלל תכופות בפרסומים ומשאלים של האלבומים הטובים בכל הזמנים. על פי האתר Acclaimed Music (אנ'), המשקלל מאות דירוגים עיתונאיים מעין אלו (דירוגי קוראים לא נכללים), האלבום מדורג במקום ה־30 ברשימת האלבומים ה"נחגגים ביותר" (כלומר המדורגים במיקום גבוה בדירוגים ששימשו בניתוח) בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית, במקום הרביעי מבין אלבומי שנות ה־80, והאלבום הטוב ביותר של 1987[55].
מגזין NME דירג את האלבום במקום ה־16 ברשימת 100 האלבומים הגדולים בכל הזמנים שלו[55]. מגזין Hot Press (אנ') דירג אותו במקום השלישי ברשימת 100 האלבומים הטובים בכל הזמנים[55], וערוץ VH1 דירג אותו במקום ה־35 ברשימת 100 האלבומים הטובים בכל הזמנים שלו[55]. המגזין ההולנדי "Nieuwe Revu" (אנ') דירג אותו במקום השמיני ברשימת 100 האלבומים הטובים בכל הזמנים[55]. "הטיימס" דירג אותו במקום ה־29 ברשימת 100 האלבומים הטובים בכל הזמנים[55]. הוא דורג במקום ה־19 במהדורה השלישית (2000) של הספר "All Time Top 1000 Albums" (אנ') מאת המחבר קולין לרקין (אנ')[ט"ו]. מגזין "רולינג סטון" דירג אותו במקום ה־93 ברשימה המקורית (מ־2003) של 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים[8]. ברשימה המעודכנת מ־2020, דירוגו התקדם למקום ה־45[7]. מגזין קיו (אנ') דירג אותו במקום ה־12 ברשימת 40 האלבומים הטובים של שנות ה־80, שפרסם ב־2006[56]. מגזין סלנט דירג אותו במקום ה־11 ברשימת האלבומים הטובים של שנות ה־80, שפרסם ב־2012, תוך שהוא מתאר אותו במילים ”האלבום המגוון ביותר של פרינס, והאוטוקרטי באופן שמודע לעצמו ביותר”[57]. האלבום נכנס להיכל התהילה של גראמי (אנ') ב־2017[9].
רשימת השירים
כל השירים נכתבו והולחנו על ידי פרינס (למעט היכן שמצוין אחרת).
מהדורת הרימסטרד כוללת רימסטר – עריכה דיגיטלית מחודשת – של האלבום המקורי (שני תקליטורים). מהדורת הדלוקס כוללת את שני התקליטורים של האלבום המקורי שעבר רימסטר ותקליטור שלישי הכולל את כל המיקסים של הסינגלים, מקסי סינגלים והבי סיידים. מהדורת הסופר דלוקס כוללת (בנוסף לשלושת התקליטורים המוזכרים לעיל) שישה תקליטורים נוספים: שלושה מהם כוללים 45 רצועות של הקלטות אולפן שלא פורסמו קודם לכן, שניים כוללים הקלטות חיות מהופעה שנערכה ב־20 ביוני 1987 באצטדיון חאלחנווארט (אנ') באוטרכט, הולנד כחלק מסיבוב ההופעות של האלבום, Sign o' the Times Tour (אנ'). התקליטור הנוסף הוא DVD של הקלטת וידאו מהופעה שערך פרינס ב־31 בדצמבר 1987, ערב ראש השנה האזרחית, בפייזלי פארק (אנ'). הופעה זו, (שפורסמה כבוטלג עד להוצאה זו), הייתה ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות "Sign o' the Times Tour", והיא גם ההופעה היחידה שבה פרינס הופיע על הבמה עם מיילס דייוויס. המהדורות יצאו גם בפורמט ויניל: כמארזים של שני תקליטי ויניל, שני תקליטי ויניל אפרסק, ארבעה תקליטים, ו־13 תקליטים + DVD. הם זמינים כולם בשירותי ההורדה הדיגיטלית והסטרימינג, למעט הווידאו מההופעה בפייזלי פארק, שזמין ב־DVD פיזי בלבד. מהדורת הסופר דלוקס כוללת גם ספר הכולל שירים מפורסמים של פרינס, כתובים בכתב ידו, ותמונות שלו, אותן צילם ג'ף כץ, שהיה הצלם העיקרי של פרינס מאמצע שנות ה־80 עד לתחילת שנות ה־90[58]. כשמהדורת הסופר דלוקס יצאה לאור ב־25 בספטמבר 2020, פיצ'פורק דירג אותה בציון 10/10 וכינה אותה "ההנפקה המחודשת החדשה הטובה ביותר"[59].
כל השירים נכתבו והולחנו על ידי פרינס (למעט היכן שמצוין אחרת).
הקהל ב־"It's Gonna Be a Beautiful Night" (15) הוקלט במהלך הופעה חיה של פרינס והרבולושן בפריז ב־25 באוגוסט 1986, כחלק מסיבוב ההופעות Parade Tour (אנ'), והקרדיט לו נתון ל"6,000 פריזאים נפלאים". עם זאת, הזמרה, הראפ של שילה אי והאוברדאבס הכליים הוקלטו באולפני "סאנסט סאונד" ב־22 בנובמבר[61].
למעט רצועת הנושא, כל הווידאו קליפים של הסינגלים הם הסצנות המוצגות בסרט ההופעה. אמנם הקליפ של "U Got the Look" צולם בנפרד. לאחר זמן קצר "Sign o' the Times" בוצע חי בפרסי הווידאו קליפים של MTV, והקליפ אף הגיע ל־VH1 Soul (אנ'), כלומר לכל הסינגלים יש ווידאו קליפים שצולמו במועדון או בהופעה.
^פרס גראמי לביצוע ה־R&B הקולי הטוב ביותר על ידי צמד או קבוצה (BEST R&B PERFORMANCE BY A DUO OR GROUP WITH VOCAL) ופרס גראמי לשיר הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר (BEST RHYTHM & BLUES SONG.)
^אין לבלבל בין "Crystal Ball" שהוזכר לעיל למארז Crystal Ball (אנ') שיצא ב־1998. למעט השם ורצועת הנושא המשותפים, והעובדה ששניהם אלבומים משולשים, מדובר בשני אלבומים שונים.
^”הוא לא היה קפדן בדיוק באודיו [...] הוא הכיר בכך שאף אחד לא נכנס לחנות התקליטים לחפש צלילים, הוא הולך לשם לחפש מוזיקה. מה שהוא היה צריך מציוד האודיו ומהאנשים שהפעילו אותו זה רק לתת לאות לזרום – לא לתת לשום דבר להתקלקל או לגרום לו לעצור. התשובה הייתה חייבת תמיד להיות 'כן' – אז היית צריך להבין איך לבצע את זה!”[22].
^Ben Greenman, Dig If You Will the Picture: Funk, Sex, God and Genius in the Music of Prince, Henry Holt and Company, 2017, עמ' 43, ISBN 978-1250128379
^המצעד הגרמני, יש להגיע לשורת החיפוש דרך הפינה הימנית העליונה, להקליד "Sign 'O' The Times", ללחוץ אישור, וללחוץ על "Album", באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 28 בפברואר 2021
^המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 28 בפברואר 2021
^Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
^המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה 28 בפברואר 2021
^מכירות באיטליה, באתר archiviolastampa.it, בדיקה אחרונה 28 בפברואר 2021
^מכירות בבריטניה, באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, ב־"Format" יש לבחור "Albums", ב־"Certification" יש לבחור "Platinum", ב־"Search BPI awards" יש לכתוב "Sign of the times" (עם המילה "of"), בדיקה אחרונה 28 בפברואר 2021
^זהב בגרמניה, יש להקליד בשורת החיפוש "Sign o the Times", באתר BVMI, בדיקה אחרונה 28 בפברואר 2021
.svg){kind=logo}
