על אף שבעבר כלי נשיפה ממתכת נבנו מפליז וכלי נשיפה מעץ נבנו מעץ, כיום אין להסיק לאיזו מהמשפחות שייך כלי על פי החומר ממנו הוא עשוי, אלא על פי הדרך בה מופק ממנו הצליל. בכלי נשיפה ממתכת מופק הצליל מרטט שפתיו של הנגן. בכלי נשיפה מעץ מופק הצליל באחת משתי דרכים:
האוויר שנושף הנגן מרטיט כפיס במבוק המכונה עלה (כמו בקלרינט ואבוב).
האוויר שנושף הנגן יוצר מערבולת המרטיטה את האוויר שבכלי (כמו בחליל, חלילית או משרוקית).
סקסופון, לדוגמה, עשוי בדרך כלל מפליז, אך משתייך למשפחת כלי הנשיפה מעץ, מכיוון שהצליל מופק בו על ידי עלה, בדומה לקלרינט. באופן דומה, הסרפנט, כלי נשיפה עתיק, נבנה מעץ אך מקור הצליל בו הוא רטט שפתי הנגן והוא שייך למשפחת כלי המתכת.
בכלי הנשיפה נעשה גם שימוש נרחב בתזמורת ואף קיימות תזמורות כלי נשיפה.
כיווניות הצליל
לא תמיד היה כך הדבר, אך כיום נבדלים כלי הנשיפה ממתכת מכלי הנשיפה מעץ בישירות הצליל שלהם. בכלי נשיפה מודרניים ממתכת הצליל בוקע אך ורק מן הפעמון, מכיוון שאין חורים נוספים בצינור. לעומת זאת, כלי נשיפה מעץ מחוררים לכל אורכם, והצליל מתפזר מהם בכיוונים רבים בעצמה לא שווה. צלילם של כלי המתכת המודרניים ישיר מאוד, בעוד שצלילם של כלי העץ אינו ישיר. עובדה זו משמעותית כשמקליטים את הכלי: כלי נשיפה מעץ דורשים לפחות שני מיקרופונים וקשה יותר לתעד את צלילם באופן נאמן בגלל פיזור הצליל.
עם זאת, אין זה הבדל מהותי בין המשפחות. כלי נשיפה ממתכת עתיקים כאופיקלייד והסרפנט שהוזכר למעלה מחוררים לאורכם ומתאפיינים בצליל לא כיווני. כמו כן, אין מניעה תאורטית לייצר כלי נשיפה מעץ ללא חורים שצלילו יהיה כיווני, ואף נעשו ניסויים בכלים כאלה על ידי סקסופוניסט הג'אזאדי האריס (Eddie Harris), שחיבר פיה של סקסופון לחצוצרה וטרומבון (כלי שכונה סקסובון). המלחין הסאטירי פ. ד. ק. באך (P. D. Q. Bach) עשה שימוש קומי בשילוב דומה כשהמציא את הטרומבּוּן (Tromboon), כלי נשיפה המשלב פיה של בסון עם גוף של טרומבון.
