Parade

Parade
אלבום אולפן מאת פרינס והרבולושן (אנ')
יצא לאור 31 במרץ 1986
הוקלט אפריל 1985 – ראשית 1986
אולפני פייזלי פארק (אנ') (צ'נהאסן (אנ'), מינסוטה)
אולפני סאנסט (אנ') (הוליווד, קליפורניה)
Monterey Sound (הקלטת תזמורת) (גלנדייל, קליפורניה)[1]
סוגה פופ פסיכדלי[2] • R&B‏[3] • ג'אז[4] • מוזיקת נשמה[4] • פאנק (Funk)[2] • בארוק פופ[5]
שפה אנגלית
אורך 40:57
חברת תקליטים וורנר ברדרס רקורדס • פייזלי פארק רקורדס (אנ')
הפקה פרינס
כרונולוגיית אלבומים של פרינס והרבולושן (אנ')
Around the World in a Day
(1985) 		Parade
(1986) 		Sign o' the Times
(1987)
סינגלים מ-Parade
  1. ""Kiss"
    צד ב': "♥ or $"    "
    תאריך יציאה: 5 בפברואר 1986
  2. ""Mountains"
    צד ב': "Alexa de Paris"    "
    תאריך יציאה: 7 במאי 1986
  3. ""Anotherloverholenyohead"
    צד ב': "Girls & Boys" (ארצות הברית) • "I Wanna Be Your Lover" (בריטניה)    "
    תאריך יציאה: 2 ביולי 1986
  4. ""Girls & Boys"
    צד ב': "Under the Cherry Moon" • ‏"Erotic City" (בריטניה "12) • "She's Always in My Hair" (בריטניה סינגל "7 כפול) • "17 Days" (בריטניה סינגל "7 כפול)    "
    תאריך יציאה: 4 באוגוסט 1986

Parade (בעברית: תהלוכה) הוא אלבום האולפן השמיני של המוזיקאי האמריקאי פרינס, והשלישי והאחרון שבו חלק את הקרדיט עם להקת הליווי שלו, הרבולושן (אנ'). הוא גם הפסקול של הסרט Under the Cherry Moon (אנ'), בבימויו ובכיכובו של פרינס. הוא יצא לאור ב־31 במרץ 1986 על ידי "וורנר ברדרס רקורדס" ופייזלי פארק רקורדס (אנ').

ב־"Parade" נמנע פרינס מהגיטרה החשמלית והאלמנטים של רוק שאפיינו את "Purple Rain", לטובת אלמנטים של פופ פסיכדלי אותם חקר באלבומו הקודם, "Around the World in a Day", תוך שהוא מניב, בהפקה קפדנית ופשוטה, פאנק ומוזיקה לסרטים[2], אולם בשונה מהאלבום הקודם "Parade" התקבל באהדה על ידי הביקורת. הסינגל "Kiss" הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100, והאלבום הוסמך למעמד אלבום פלטינה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי ביוני 1986.

מגזין "NME" בחר ב־"Parade" לאלבום השנה שלו, ומגזין "וילג' ווייס" דירג אותו כאחד האלבומים הטובים של השנה.

רקע

"Parade" היה האלבום שבא אחרי "Around the World in a Day" ופסקול סרטו השני של פרינס, "Under the Cherry Moon". הוא כלל מוזיקה תזמורתית בהיקף נרחב. פרינס הציג בו תדמית חדשה: שיער משוח בג'ל לאחור וחליפות ערב החליפו את השיער המסולסל, התלבושות הסגולות והחולצות הפרועות שאפיינו אותו מאז "Controversy" ‏(1981) ועד "Around the World in a Day" ‏(1985). הסינגל הראשון, "Kiss", היה להיט שהגיע למקום הראשון בארצות הברית, שם גם האלבום כולו התקבל היטב, אם כי באירופה האלבום הצליח יותר, ולראשונה בקריירה של פרינס המכירות באירופה עברו את המכירות בארצות הברית.

"Parade" היה האלבום האחרון שיצא באופן רשמי עם להקת הליווי של פרינס, "הרבולושן". אלבום נוסף בשם "Dream Factory (אנ') הוקלט עם הלהקה, אך נגנז כשפרינס פירק את הלהקה באוקטובר 1986[א].

מוזיקה וכתיבה

ב־"Parade" נמנע פרינס מהגיטרה החשמלית ומהאלמנטים של רוק שאפיינו את "Purple Rain", לטובת הסגנון הנאו־פסיכדלי אותו חקר באלבומו הקודם, "Around the World in a Day", תוך שהוא מניב, בהפקה קפדנית ופשוטה, פאנק (Funk) ורצועות של מוזיקה לסרטים[2]. לדברי קית' האריס ממגזין בלנדר (אנ'), פרינס ”עושה תהלוכת פופ מאותן השפעות של "Around the World in a Day”‏[6]. רוברט קריסטיגו (אנ') מ"וילג' ווייס" תיאר את המוזיקה כהיתוך של הבסיס של "Fresh" ורקימות מ־"Sgt. Pepper's", עם שירים אותם תיאר כ”יצירות בארוק פופ”‏[5]. לדברי עורך PopMatters קוונטין בי. האף, ”'Parade' לא נשמע כמו שום דבר אחר בקאנון של פרינס. האלבום הוא תערובת של ג'אז ומוזיקת נשמה עם מגמה צרפתית מסוימת, שכנראה נספגה מצילומי הסרט בצרפת”[7].

השיר הפותח את האלבום, "Christopher Tracy's Parade", והשיר המסיים, "Sometimes It Snows in April", כוללים התייחסויות לכריסטופר טרייסי, הפרוטגוניסט בסרט Under the Cherry Moon (אנ'). ‏ "Sometimes It Snows in April" הוא בלדה אקוסטית עם מקהלות כרומטיות ומילים רגשניות שנפרדות לשלום מטרייסי[8]. המבקר רוברט קריסטיגו חושב שייתכן שפרינס שר כטרייסי, אם כי הוא לא יכול להיות בטוח[5]. "Parade" כולל גם מילים בצרפתית ועיבודי שנסון המתייחסים לצילומי הסרט בצרפת[8].

העטיפה

הצילומים

הצלם ג'ף כץ, שכמה חודשים קודם לכן עבד עם להקות מהפרויקטים הצדדיים של פרינס, הוזמן למקום צילומי הסרט בריביירה הצרפתית כדי לצלם, לראשונה, את פרינס עצמו. הוא סיפר:

הוא הוביל אותי לבמה אקוסטית (אנ') ענקית והחלטנו לשמור על פשטות: הצבתי רקע לבן עם איזו תאורה פשוטה ולא דקדקנית. [...] פרינס נתן לאנשי השיער והאיפור להקים מהומה סביבו, ואז שלח את כולם אל מחוץ לחדר כשהוא היה מוכן. הוא שם מוזיקה במכשיר סטראופוני נייד גדול ואמר לי שהוא מוכן לפעולה. בתוך שלושה גלילים של סרט ידעתי שיש לי את התמונה. תפסתי בדיוק את מה שקבעתי להשיג: משהו פשוט, דרמטי ואייקוני. הדרך שבה העדינות של הפנים שלו מתאזנת עם השריריות של הבטן שלו והדרמה שבמחוות הידיים שלו עושות את התמונה הזאת מיוחדת עבורי. זה נגמר על העטיפה של אלבומו "Parade".

עיצוב העטיפה

אחרי שפרינס והצלם ג'ף כץ השלימו את הצילומים, תפקידה של המעצבת לאורה ליפומה נאש היה למיין את הצילומים, להדגיש מוטיבים ולהשתמש בלוחות הצבעים האהובים על פרינס באותה תקופה כדי לעצב את חזות שאר העטיפה. ליפומה נאש אהבה את התמונה שנבחרה לעטיפה, אך גם אהבה תמונה נוספת שאותה ביקשה להוסיף לעטיפה:

אם הוא רצה תמונה מסויימת לעטיפה, הייתי עושה זאת. הפעם זו הייתה הפעם הראשונה שבה חשבתי, 'אני חייבת להציג אותו עם התמונה האחרת'. יש תמונה שבה הוא מביט עם הראש לצד והוא מרים את החולצה. זו אחת התמונות הסקסיות ללא ספק, לדעתי. [...] אם אני משלבת את שתי התמונות באופן שהטבור הוא היכן שהעטיפה מתקפלת ואתה פותח את העטיפה כמו אקורדיון, הוא לא יוכל להתנגד לזה.

נאש בנתה דגם, ופרינס אישר מייד.

הצלחה

בארצות הברית, "Parade" הגיע למקום השלישי במצעד בילבורד 200[9] ולמקום השני במצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ[10], תוך שמכר מיליון עותקים. הייתה זאת ירידה במכירות בארצות הברית לעומת האלבום הקודם (וכל שכן לעומת "Purple Rain"). מכל מקום, האלבום משך קהל חדש באירופה ומכר מעל 2,000,000 עותקים ברחבי העולם[11].

מגזין "NME" בחר ב־"Parade" לאלבום השנה שלו ל־1986 (וב־"Kiss" לרצועת השנה)[12].

ביקורת

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [13]
בלנדר (אנ') [6]
שיקגו סאן-טיימס [14]
אנטרטיינמנט ויקלי -C
הגרדיאן [15]
Hi-Fi News & Record (אנ') A‏[16]
פיצ'פורק 9.1/10[17]
מדריך האלבומים של רולינג סטון (אנ') [18]
מדריך האלבומים האלטרנטיבי של ספין (אנ') 7/10[19]
וילג' ווייס -A‏[5]

האלבום קיבל בעיקר ביקורות חיוביות.

סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר "AllMusic", מציין שהאלבום נועד מלכתחילה להיות אלבום כפול. עוד הוא מציין שבאלבום יש שינוי מצבי רוח ומרקמים מוזיקליים משיר לשיר, ושכמות היסודות המוזיקליים שפרינס ולהקתו מכסים ב־12 שירים "באמת ראויה לציון". אמנם ארלוויין טוען שהאלבום ”מעט לא מאוזן, עוצר מהר מדי מכדי לתת ל־"Sometimes It Snows in April" המכשף את התהודה שהוא צריך. לטעמים מסוימים, המילים עלולות להיות מעט חידתיות מדי, אבל המטפורות הדתיות והמיניות המוזרות של פרינס מתפתחות למוטיב שדווקא מעניק לאלבום משקל”. ארלוויין מסכם שהאלבום הוא ”כמעט פגיעה, שבאופן מפתיע מספקת”.

דון מקליז, מבקר "שיקגו סאן-טיימס", כתב שהמוזיקה של פרינס מתפתחת באופן שנראה חסר מאמץ, ואפילו מעט מדי חסר מאמץ, ”כאילו הוא לא הלך עד הסוף לנקודה שבה פיסות של ניסויים קוליים מתמזגות לשירים”. מקליז הוסיף שפרינס לא נותן להצלחות העבר, כמו "Dirty Mind" או "Purple Rain", הצלחות שאמנים קונבנציונליים יותר היו מבססים קריירות עליהן – להגדיר אותו. סימון פרייס, מבקר "הגרדיאן", כתב: ”הצליל של פרינס כשהוא הכי חסר מאמץ ובטוח. תוך שהוא מגובש וקר כמו גלידה, אף אחד לא היה מנחש שזה היה פסקול לסרט (סרט למטה מהממוצע). ויש שם את 'Kiss'”. ג'ון רוקוול (אנ') מ"ניו יורק טיימס" כתב שהאלבום מצליח באופן חלקי בגלל השירים האגרסיביים יותר, ”בהם פרינס בוחר לשחק על הצד השחור שבכושר החישה המוזיקלי רב הפנים שלו”[8].

בנימה ביקורתית יותר כתב ד. בראון מ"אנטרטיינמנט ויקלי": ”הבלדות המצועצעות והחומר הלא עקבי שבאלבום הופכים אותו ליותר נהנתני מאשר 'Around the World in a Day'”. מוסי ריבס מנאפסטר כתב ש”המעריצים המושבעים של פרינס ראו את האלבום כתערובת מקסימה של סגנונות פאנק, ג'אז ופופ רוק, אבל אי אלו מלעיזים הרגישו שהמוזיקה שלו הייתה מנופחת מעבר למידה”. הוא הוסיף ש"שינוי הכיוון הקיצוני הזה הוא אנומליה". במגזין Hi-Fi News & Record (אנ') תיארו את השירים "New Position" ו־"Girls & Boys" במילים "Funk מעוצב היטב" והוסיפו: ”כשפרינס בוחר להשתטות לגמרי, כפי שהוא עושה ב־"Do U Lie" [...] אפילו אז התוצאה איכשהו נוגעת ללב ומתחבבת באופן מיידי”.

"סאנדיי טיימס" מצא את ההיקף המוזיקלי שלו "מרשים", ו־Detroit Free Press (אנ') תיאר את האלבום במילים ”אישור מחדש למקומו של פרינס כמלחין, מעבד ונגן בכיר, כמו גם חגיגה של היצירתיות שלו”[20].

צ'אק די (אנ'), מנהיג להקת "פאבליק אנמי", אמר:

פרינס דחה הרבה מעריצים שחורים [עם האלבום]. לא יכולתי להבין את זה. אנשים לא רוצים שאמנים יחזרו על עצמם ללא הפסקה, עם זאת הם גם לא יכולים לסבול שינוי. פרינס משתנה כל הזמן, תמיד עובד על הדימיון של הקהל, תמיד מנסה להקדים אותו.

— סלקט (אנ'), גיליון 1, לונדון, יולי 1990

רשימת השירים

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי פרינס (למעט היכן שמצוין אחרת). 

צד א'
מס' שם משך
1. Christopher Tracy's Parade (פרינס, ג'ון ל. נלסון (אנ') (אבא של פרינס)) 2:11
2. New Position 2:20
3. I Wonder U 1:39
4. Under the Cherry Moon (פרינס, ג'ון ל. נלסון) 2:57
5. Girls & Boys 5:29
6. Life Can Be So Nice 3:13
7. Venus de Milo 1:55
צד ב'
מס' שם משך
8. Mountains (פרינס, וונדי וליסה (אנ')) 3:57
9. Do U Lie? 2:44
10. Kiss (פרינס, בעיבוד דייוויד זי (אנ')) 3:37
11. Anotherloverholenyohead 4:00
12. Sometimes It Snows in April (פרינס, וונדי וליסה) 6:48
משך כולל:
 40:57

משתתפים

המידע נלקח מאתר Discogs‏[21] ומהערות האלבום.

תזמורת

  • טומי ג'ונסון (אנ') – טובה
  • אלן דה ורטיך (אנ') – ויולה
  • אלן הרשמן – ויולה
  • קרול הרשמן – ויולה
  • קרול מאקוגווה – ויולה
  • דייוויד סטוק – ויולה
  • ג'ורג' מורגה – ויולה
  • מרגוט מקליין – ויולה
  • מיילר בלו – ויולה
  • נורמן פורסט – ויולה
  • פמלה גולדסמית – ויולה
  • אסא דרורי –כינור
  • בטי מור – כינור
  • בילי הייבל – כינור
  • דונלד פלמר – כינור
  • אד גרין – כינור
  • אנדרה גרנאט (אנ') – כינור
  • פרנסין וולש – כינור
  • הרולד וולף – כינור
  • הנרי פרבר – כינור
  • אירמה ניומן – כינור
  • איזבלה דסקוף – כינור
  • ג'ניס גוור – כינור
  • ג'וזף שונברן– כינור
  • קארן ג'ונס – כינור
  • מארי בוטניק – כינור
  • אוסקר צ'אסו – כינור
  • פאם גייטס – כינור
  • פט ג'ונסון – כינור
  • רג'ינלד היל – כינור
  • רון קלארק – כינור
  • שלדון סאנוב – כינור
  • טרי שונברן – כינור
  • ויליאם הימנסון – כינור
  • בוב טריקריקו – כלי נשיפה מעץ
  • דייב אדוארדס (אנ') – כלי נשיפה מעץ
  • דיק מיטשל – כלי נשיפה מעץ
  • דון אשוורת' (אנ') – כלי נשיפה מעץ
  • גארי פוסטר (אנ') – כלי נשיפה מעץ
  • ג'ין קיפריאנו – כלי נשיפה מעץ
  • ג'ק נימיץ (אנ') – כלי נשיפה מעץ
  • ג'ים קנטר – כלי נשיפה מעץ
  • ג'ו סולדו – כלי נשיפה מעץ
  • ג'ון לואה – כלי נשיפה מעץ
  • ג'ון קלארק – כלי נשיפה מעץ

הפקה

מצעדים

מצעדים שבועיים

‏
‏‏  מצעדים שבועיים (1986)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 7[27]
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 8[28]
ארצות הברית בילבורד 200 3[9]
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 2[10]
גרמניה GfK – טופ 100 6[29]
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 1[30]
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 4[26]
נורווגיה VG-lista 10[31]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 7[32]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 11[33]
שוודיה סוורייטופליסטן 5[34]
שווייץ המצעד השווייצרי 2[35]
  • האלבום צעד מחדש לאחר מות פרינס ב־2016.
‏
‏‏  מצעדים שבועיים (2016)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 50

סינגלים

  • מיקומי שיא בבילבורד ובמצעד הסינגלים הבריטי.
סינגל מצעד מיקום

שיא

Kiss בילבורד הוט 100[36] 1
מצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ[37] 1
מצעד הסינגלים הבריטי[38] 6
Mountains בילבורד הוט 100[36] 23
מצעד הסינגלים הבריטי[38] 45
Anotherloverholenyohead בילבורד הוט 100[36] 63
מצעד הסינגלים הבריטי[38] 36
Girls & Boys מצעד הסינגלים הבריטי[38] 11

נתוני מכירות

מדינה הסמכה יחידות מאושרות / מכירות
ארצות הברית (RIAA)[39] פלטינה 1,000,000^
הממלכה המאוחדת (BPI)[40] פלטינה 300,000^
גרמניה (BVMI)[41] זהב 250,000^
דנמרק (IFPI)[42] זהב 50,000צלבון כפול
הולנד (NVPI)[43] פלטינה 100,000^
ספרד (PROMUSICAE)[44] זהב 50,000^
צרפת (SNEP)[45] פלטינה 300,000*
שווייץ (IFPI)[46] זהב 25,000^
^אומדן היחידות המופצות מתבסס על הסמכת האלבום בלבד
*אומדן המכירות מתבסס על הסמכת האלבום בלבד
צלבון כפולאומדן מכירות + הזרמת מדיה מתבסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ פרינס שילב רבים משירי "Dream Factory" הגנוז, יחד עם שירים מאלבום גנוז נוסף בשם "Camille", לאלבום משולש שתוכנן לצאת בשם "Crystal Ball", אך חברת התקליטים, "וורנר רקורדס", סירבה להוציא אלבום משולש ולאחר קיצוץ שבע רצועות (והוספת אחת), האלבום יצא לאור כאלבום (הכפול) הבא, "Sign o' the Times". שבע הרצועות הנותרות יצאו לאור באופנים אחרים (כבי סיידים ועוד). אין קשר בין "Crystal Ball" של 1987 למארז Crystal Ball (אנ') שיצא ב־1998, למעט השם ורצועת הנושא המשותפים, והעובדה ששניהם אלבומים משולשים.

הערות שוליים

  1. ^ הערות אלבום
  2. ^ 1 2 3 4 ג'ון ברים, Prince // `Parade' is marketing savvy test, באתר webcitation.org, ‏30 במרץ 1986, בדיקה אחרונה 28 בינואר 2021
  3. ^ טימותי וייט, ספין, באתר גוגל ספרים, מאי 1986, בדיקה אחרונה 28 בינואר 2021
  4. ^ 1 2 קוונטין ב. האף, התהלוכה של פרינס: זה באמת הכל על מוזיקה, באתר PopMatters ,‏16 ביוני 2011, בדיקה אחרונה 28 בינואר 2021
  5. ^ 1 2 3 4 רוברט קריסטיגו, ביקורת "וילג' וויס" (ב"מדריך לצרכן" של רוברט קריסטיגו), באתר robertchristgau.com, ‏29 באפריל 1986, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  6. ^ 1 2 קית' האריס, ביקורת "בלנדר", באתר ארכיון האינטרנט, ‏יוני–יולי 2001, אורכב מה מקור ב־20 באוגוסט 2004, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  7. ^ ביקורת "PopMatters", באתר PopMatters, ‏16 ביוני 2011, בדיקה אחרונה 4 בפברואר 2021
  8. ^ 1 2 3 ג'ון רוקוול, ביקורת "ניו יורק טיימס", באתר ניו יורק טיימס, ‏30 במרץ 1986, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  9. ^ 1 2 פרינס בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  10. ^ 1 2 פרינס בבילבורד Top R&B/Hip-Hop Albums, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  11. ^ Bob guilla, Icons of R&B and Soul, Greenwood Publishing Group, 2008, עמ' 493, ISBN 978-0-313-34046-8
  12. ^ אלבומי ורצועות השנה – 1986, באתר NME, ‏10 באוקטובר 2016, בדיקה אחרונה 4 בפברואר 2021
  13. ^ סטיבן תומאס ארלוויין, ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  14. ^ דון מקליז, ביקורת "שיקגו סאן טיימס" (הדיסקוגרפיה של פרינס), באתר ארכיון האינטרנט, ‏7 באפריל 1986, אורכב מהמקור ב־11 ביוני 2014, בדיקה אחרונה 28 בינואר 2021
  15. ^ סימון פרייס, ביקורת "הגרדיאן לכל אלבומי פרינס", באתר הגרדיאן, ‏22 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  16. ^ "Prince and the Revolution: Parade". Hi-Fi News & Record Review. London. ביולי 1986. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ דאגלס ווק, ביקורת "פיצ'פורק", באתר פיצ'פורק, ‏30 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  18. ^ דייוויד הווארד ונתן ברקט (ביקורת מאת מאתוס מיכלאנג'לו), The New Rolling Stone Album Guide, מהדורה רביעית מעודכנת, סיימון ושוסטר, 2004, עמ' 654-7, ISBN 978-0-7432-0169-8, בדיקה אחרונה 22 בפברואר 2021
  19. ^ אריק ויסברד, קרייג מרקס, Spin Alternative Record Guide, ניו יורק: Vintage Books, 1995, ISBN 0679755748
  20. ^ Jason Draper, Prince: Chaos, Disorder, and Revolution, Backbeat Books, 2011, ISBN 978-1-4584-2941-4
  21. ^ קרדיטים באתר דיסקוגס, באתר Discogs, בדיקה אחרונה 1 בפברואר 2021
  22. ^ אדורד סידונס, פרינס על העטיפה של "Parade" – התמונה הכי טובה של ג'ף כץ, ‏24 ביוני 2020, באתר הגרדיאן, בדיקה אחרונה 2 בפברואר 2021
  23. ^ צילומים נדירים של פרינס מאת ג'ף כץ, באתר princebyjeffkatz.com, בדיקה אחרונה 2 בפברואר
  24. ^ לידיה מורן, המעצבת לאורה ליפומה מספרת על עיצוב עטיפות האלבומים של פרינס מ־"Purple Rain" עד "Lovesexy", באתר KCMP (אנ'), ‏30 ביולי 2019, בדיקה אחרונה 1 בפברואר 2021
  25. ^ ג'ון ברים, בעיה לפרינס, באתר אנטרטיינמט ויקלי, ‏22 בפברואר 1991, בדיקה אחרונה 1 בפברואר 2021
  26. ^ פרינס בחברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את האלבום יש להקליק על לשונית "Albums" (שצמודה לרשימה), באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  27. ^ המצעד האוסטרי, באתר austriancharts.at, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  28. ^ דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, St Ives, New South Wales: Kent Music Report, 1993, ISBN 0-646-11917-6
  29. ^ המצעד הגרמני, יש להקליד "Parade" בשורת החיפוש, ללחוץ אישור, ללחוץ על לשונית "Albums" ולאתר את האלבום ברשימת התוצאות, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  30. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  31. ^ המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  32. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  33. ^ המצעד הקנדי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  34. ^ המצעד השוודי, באתר swedishcharts.com, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  35. ^ המצעד השווייצרי, באתר hitparade.ch, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  36. ^ 1 2 3 היסטוריית פרינס בבילבורד הוט 100, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  37. ^ היסטוריית פרינס במצעד שירי ה-R&B/היפ הופ, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  38. ^ 1 2 3 4 היסטוריית פרינס במצעד הבריטי (אלבומים/סינגלים), באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 28 בינואר 2021
  39. ^ מכירות בארצות הברית, באתר RIAA, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  40. ^ מכירות בבריטניה, באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, ב־"Format" יש לבחור "Albums", ב־"Certification" יש לבחור "Platinum", ב־"Search BPI awards" יש לכתוב "Parade", בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  41. ^ זהב בגרמניה, באתר BVMI, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  42. ^ זהב בדנמרק, באתר IFPI, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  43. ^ פלטינה בהולנד, באתר NVPI, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  44. ^ Fernando Salaverri, Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, ספרד: Fundación Autor-SGAE, 2005, עמ' 949, ISBN 8480486392
  45. ^ פלטינה בצרפת, באתר SNEP, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021
  46. ^ זהב בשווייץ, באתר Music & Media (אנ'), ‏26 בדצמבר 1987, בדיקה אחרונה 31 בינואר 2021