תל ערד - תל המצודותמראה המקדש (הדביר או קודש הקודשים)המזבח בתל המצודותתעלת מים בתל
תֵּל עֲרָד הוא אתר ארכאולוגי בנגב המזרחי, כ-8 ק"מ מערבית לעיר ערד. התל שוכן בבקעת ערד ממזרח לבקעת באר שבע, וגובהו 576 מטר מעל פני הים. תל ערד נמצא על צומת דרכים חשוב מתקופת הברונזה הקדומה ועד ימינו. בתקופת הברזל הגנה ערד על הדרך המרכזית שעברה מירושלים, חברון, בקעת ערד לכיוון חורבת עוזה וים המלח. יוחנן אהרוני מזהה את דרך זו בדרך האתרים של דרך ארץ אדום.
בסמיכות לתל ערד נמצא בסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל.
הממצאים הארכאולוגיים
הממצא הארכאולוגי בתל מתחלק לשתי תקופות עיקריות: הממצאים בעיר התחתונה הם מתקופת הברונזה הקדומה בלבד, ותל המצודות ובו שרידים מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית.
העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם, והוקפה בחומה בצורה באורך כ-1,200 מטרים. היא אחת מהערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים, מבני ציבור ושלטון וחומה. בעיר הייתה קיימת מערכת מים שניקזה את מי הגשמים מהרחובות אל מאגרים בחלק הנמוך שבמרכז העיר. בתי העיר נבנו בתבנית אחידה הכוללת חדר גדול וחדר קטן צמוד לו ששימש כמחסן או כמטבח. הכניסה לבית הייתה מצידו הרחב. סגנון בנייה זה קרוי "הבית הערדי" והוא מהווה אב טיפוס לבניינים דומים מהתקופה אשר נמצאו באזור. בשכבות החפירה נמצאו חפצים עתיקים רבים מתקופות שונות ובהם כלים ותכשיטים. בעיר נמצאו גם סרכים הכתובים על שברי חרסים.
בסוף המאה ה-12 לפנה"ס או בתחילת המאה ה-11 לפנה"ס, בראשית התקופה הישראלית, נבנה בראש הגבעה יישוב מפורז שבמרכזו במה ומזבח. בסמוך ליישוב זה נבנו החל מהמחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לראשית המאה ה-6 לפנה"ס שש מצודות ישראליות מרובעות. כל המצודות היו מבוצרות, והשתרעו על שטח של כ-50 או 55 מ"ר. מתקופה זו נמצאו גם כ-235 אוסטרקונים, חלקם ארמיים וחלקם עבריים. באוסטרקונים העבריים מוזכרים בעיקר שמות עבריים, אך גם נוכרים, חלקם הם פתקים למשמרות הכוהנים במקדש, בחלקם כתובות מנהליות וכמויות אספקה. האוסטרקונים שנתגלו יוצרים רצף היסטורי לכל אורך תקופת בית ראשון.[1]
במצודה שבראש התל נמצא מקדש ישראלי שלדעת החופרים היה מקדש עברי שנחרב, אולי, על ידי המלך חזקיהו בעת הרפורמות הדתיות שהנהיג.[2][דרוש מקור][מפני ש...] המקדש כלל היכל רחב ואולם קטן בסמוך לו. בין הממצאים מצבת אבן בגובה של מטר אשר נמצאה על הבמה המרוצפת באולם הקטן. באתר נתגלו חרסים עם כתובות אשר כללו שמות של משפחות כוהנים. צורת המקדש דומה למקדשים בעולם הדתי הישראלי והכנעני, ובמיוחד למקדש באדיל שגם בו נמצאו מצבות שהיו מושא הפולחן.[3] המקדש הוקדש, בוודאות גבוהה, לה'. מידת ההשקעה הקטנה יחסית במקדש תואמת את מיקומו בעיר היהודית־יהודאית הפריפריאלית ערד.[4]
בשנת 2020 בדקו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב (בשיתוף עם גרפולוגית) 18 כתובות על חרסים בתל ערד, וגילו כי 12 מתוכן נכתבו על ידי אנשים שונים. לדעתם, הדבר מעיד על רמת אוריינות גבוהה ביותר בקרב האוכלוסייה העממית באותה התקופה.[5]
על פי החפירות שנעשו בשנות ה-60 על ידי פרופ' יוחנן אהרוני, יש לתארך את המטמון למאה ה-9 לפנה"ס. לעומת זאת, על פי מחקרו של הרצוג משנת 2002, ועל פי הססרטיגרפיה המחודשת המטמון מתוארך למאה ה-8 לפנה"ס.[7]
מיקום מציאת המטמון
בשטח המצודה נמצא מבנה ציבורי שתואר על פי פרופ' אהרוני כ"מקדש", ופרופ' אהרוני סבר כי על פי הממצאים שנמצאו דרומית ל"מקדש" יש לשער כי שם ישבו בעלי המלאכה. באזור זה נמצאו שני חדרים. במרווח ביניהם נמצא פך ובתוכו מטמון כסף שנמצא עטוף בבד. הרצוג, אחד מחוקרי האתר, שיער כי מטמון הכסף היה שייך לצורף או חרש שפעל באזור המצודה.[6]
תכולת המטמון
בתוך הפך נמצאו שני צרורות דבוקים של כסף כמעט טהור, רובם בצורה של בצעים ומיעוטם שרידי תכשיטים שבורים. משקלם הכולל של פריטי הכסף בשני הצרורות יחד הוא כ-200 גרם. איכות הכסף מאוד גבוהה, כלומר הכסף נקי ומכיל 96% של כסף, ללא סגסוגת. תמונות של המטמון ניתן למצוא במאמר הכסף מערד.[8] נמצאו שני עגילים מטיפוס קרס, במרכז הבסיס של אחד העגילים, טבעת עשויה בחוט מלופף. ניתן לראות כי העגיל עוצב ביציקה. מהעגיל השני נותר רק חצי ממנו. במרכזו יש מסגרת עגולה ששובצה בה בעבר אבן חן, אך האבן לא נמצאה. מסגרת האבן עוצבה בטכניקת גראנולאציה, טכניקה עתיקה לעיצוב כסף וזהב טהור על ידי עיטור המסגרת בגרגירים זעירים של כסף. בנוסף נמצאו שני מקטעים של שרשרת שלא הופרדו.[8]
מקור הכסף
בארץ ישראל לא קיימות עופרות כסף עשירות במתכת הכסף, וניתן להגיד בתקופה זו כי מתכת הכסף הגיעה לאזורינו ממרחקים. אנליזות כימיות הראו כי הכסף מערד ומעוד מטמונים שנמצאו במרחב בתקופה זו (אשתמוע ותל מקנה) מגיע מחצי האי האיברי וככל הנראה הגיע לאזורינו על ידי סחר פיניקי שנעשה בים התיכון.[9]
מטמוני כסף באמצעי תשלום
באלף הראשון לפנה"ס הכסף שימש כאמצעי לתשלום. נמצאו מטמוני כסף נוספים דומים לאלו שנמצאו בערד כמו באתרים אשתמוע, בית שאן ומגידו. יש לשער כי ערך הכסף היה מאוד רב, מכאן יש להעיד כי המצאות מטמון הכסף מעידה על חשיבותה הרבה.[8]
שכבה IV - תקופת הברונזה הקדומה I ב' (3100-2950 לפנה"ס) - יישוב פרזות כפרי. האוכלוסייה התגוררה במערות טבעיות ובנקיקים, נמצאו מעט שרידי בניה.
שכבה III - תחילת תקופת הברונזה הקדומה II (2950-2800 לפנה"ס) - יישוב עירוני גדול בשטח של כ-100 דונם, ובו 2,500 עד 3,000 נפש. יש רצף אוכלוסייה עם שכבה IV. זו הקדומה בשכבות העיר. השכבה כללה: חומה עם מגדלים, מאגר מים בחלק הנמוך של העיר, אשר אסף, לדעתה של עמירן, מי נגר מכל העיר דרך רחובות רדיאליים שהסתיימו בו (לדעתו של זאב הרצוג העיר לא כללה תכנון מסודר והתפתחה באופן אורגני). מסביב למאגר המים היו חגורת מבנים ובהם "מבצר המים". מבנים נוספים בעיר כגון "צמד מקדשים", אשר זוהו כך עקב מציאת מצבה בתוכם. ארמון, בו התגלתה אסטלה עם חרוטת דומוזי ובנייני ציבור. בשכבה זו זוהה הבית הערדי (יחידה המכילה לרוב חדר גדול, חדר קטן וחצר תחומה). השכבה חרבה בשרפה בהתקפת אויב.
שכבה II - אמצע תקופת הברונזה קדומה II - רצף באוכלוסייה ללא פער כרונולוגי עם שכבה III. נמשך סגנון הבנייה של שכבה III. ניתן לייחס את הרס השכבה לסיבות הבאות: התמעטות משקעים, השתלטות מצרים העתיקה על חצי האי סיני ופגיעה בסחר הנחושת של ערד וכן זעזועים פוליטיים ברחבי ארץ כנען אשר גרמו לחדירת אוכלוסיות חדשות.
שכבה I – שלהי ברונזה קדומה II. יישוב דל לאחר החורבן.
שינוי אקלימי כהסבר לסופו של היישוב
בתקופת הברונזה הקדומה הייתה ערד עיר גדולה ומפותחת, ששמשה ככל הנראה גם כמרכז עירוני מסחרי ומנהלי ליישובים הקטנים ולעורף הכפרי סביב לה. בהיעדר מקורות מים שיתמכו בצרכי החקלאות, נאלצו החקלאים להסתמך על גשמים. באזור גודלו דגנים וקטניות, אך נמצאו גם גלעיני זיתים וחרצני ענבים (בהנחה שהם גודלו במקום ולא יובאו מהרי חברון). גידול זיתים וענבים דורש אקלים לח יותר, ואילו גידולי בעל דורשים כמות משקעים של לפחות 200 מ"מ לשנה. יציבות האוכלוסייה לאורך כמה מאות שנים מעלה את ההשערה שהאקלים בבקעה במחצית הראשונה של האלף ה-3 לפנה"ס היה לח יותר מאשר האקלים כיום.
שכבות II ו-I מתוארכות לשנים 2650–2800 לפנה"ס. מחקרים בתחומים שונים שנעשו באגן הים התיכון העלו את ההשערה שבאמצע האלף ה-3 לפנה"ס, לקראת סופה של תקופה זו, התרחש באזור תהליך של יובש אקלימי, אשר השפיע השפעה מכרעת על המערכת היישובית, ובמיוחד על האזורים המדבריים למחצה. ייתכן וערד, אשר שכנה על גבול המדבר, הושפעה מתהליך זה, אשר גרם לאובדן ענף החקלאות ולאובדן העורף הכפרי התומך בעיר וכתוצאה מכך לנטישה סופית של העיר.
כלכלה
כלכלת העיר הייתה מגוונת, וכללה חקלאות, גידול בעלי חיים, מסחר עם ערי כנען, מצרים וסיני ומלאכות שונות:
חקלאות - ממצאים באתר, הן בבתים פרטיים והן במבני הציבור, חשפו גרעינים מפוחמים בכמויות גדולות. הזיהוי הבוטנאי העלה שהגרעינים הם של שעורה, חיטה וקטניות, ובהיקף קטן יותר אפונה, עדשים וחומוס. בנוסף נמצאו גלעיני זיתים וחרצני ענבים. עוד נמצאו באתר כמויות גדולות של להבי מגל ושל מכשירי קציר עשויים מצור. אלה התאפיינו בצלעות מקבילות ובברק שימוש חזק שמקורו ממגע עם גבעולי תבואה. כמות הגרעינים המפוחמים וכלי העבודה מחזקות את ההנחה שהחקלאות הייתה גורם כלכלי חשוב במקום.
גידול צאן ובקר - עצמות עזים וכבשים רבות ומעט עצמות בקר התגלו בתל והן מעידות על חשיבות הענף במקום. כן נמצאו עצמות חמורים, ששימשו כאמצעי תחבורה.
טוויה, אריגה ותפירה - נמצאו כלים למלאכות עדינות מעצמות בעלי חיים: מחטים, מרצעים וספאטולות אשר שימשו כנראה להפרדת השתי מן הערב באריגה. כן נמצאו מרצעי נחושת וניתן להניח ששימשו בעיבוד בדים.
בורסקאות - נמצאו מקרצפים מצור לווחי. הנפוצים היו "מקרצפי מניפה" אשר שימשו לחיתוך עורות ועיבודם. המקרצפים עשויים מצור מעולה. כן נמצאו מרצעי צור מקדחים ועוד. גם כלי הנחושת הכילו מרצעים אשר שימשו כנראה לעיבוד עורות.
כתישה וטחינה - על מלאכה זו מעידים המכתשים ואבני הרחיים שנמצאו באתר. כלי הכתישה היו בצורות מגוונות ונועדו לטחינה, לכתישה ולגריסה. מציאת מכתשים ורחיים באותו חדר מעידה על תפקידם השונה.
קרמיקה - נמצאה כמות גדולה של כלי חרס. הכלים כללו פיטסים, קנקנים, כלי בישול, כלי הגשה, כלי אכילה וכלי שתייה, כלי אגירה קטנים וכן קעריות נר. לא נתגלו באתר בתי יוצר או כבשנים, ולכן נראה שלא פעלה במקום תעשיית קרמיקה.
חותמות - באתר נמצאו חותמות גליל וחותמות טביעה מרובות. נמצאו גם חותמות שהכנתן לא נשלמה. החותמות עשויות מאבן קירטון מקומית. זו עדות לתעשייה מקומית מפותחת.
תכשיטים - האתר הכיל כלים עדינים עשויים מעצם, וכן תכשיטים וחרוזים רבים העשויים צדפים שונים אבן אודם וחרס. מקור הצדפות והאבנים הוא מיבוא. אבל אפשר להניח שהתכשיטים עצמם יוצרו בערד.
מסחר - על קשרי המסחר הענפים מעידים כלי החרס שנמצאו בערד ומקורם אינו מקומי. נמצאו כלים כנענים העשויים מטין שאינו מקומי. כלים אלה מעידים על קשרי מסחר עם ערים אחרות בכנען. נמצאו גם עדויות לקשרי מסחר עם מצרים. העדויות הן בדמות קנקנים מצריים במידות שונות המשמשים לאחסון ולהובלה. מספרם קטן ממספר הכלים הכנענים. כן נמצא שבר חרות עם שמו של המלך נערמר. עדויות לקשרי מסחר עם סיני נמצאו בבדיקות הפטרוגרפיות של סירי הבישול אשר העידו שהטין מכיל מרכיבי גרניט שמקורו, אולי, בדרום סיני. במקביל, בחפירות בדרום סיני בראשות יצחק בית אריה, נמצאו ממצאים אשר העידו על קשר אמיץ עם ערד. הבתים שנמצאו שם היו בתצורת הבית הערדי. כן נמצאה זהות בחלק מכלי החרס והנחושת. המצאות כלי נחושת בערד מעידה על יבוא שכן אין מרבצי נחושת באזור העיר. כך גם לגבי צדפי ים סוף והים התיכון אשר שובצו בתכשיטים. במקביל נמצאה כמות גדולה של ביטומן מים המלח בחדרים באתר. אפשר להניח שסוחרי ערד ייצאו אותו יחד עם גושי מלח, שהיה תמיד מוצר מבוקש.
^יוחנן אהרוני, האוסטרקונים של ערד, קדמוניות 3, 1968, עמ' 101-104
^לפי המקרא, חזקיהו ביקש להעדיף את המקדש שבירושלים כמקום תפילה אחד מרכזי, ולכן ביקש להרוס את כל אלה שנמצאו מחוצה לה. ניתן לראות עדות לכך בפסוק ”הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת” (מלכים ב', י"ח)
^Zeev Herzog, The Fortress Mound at Tel Arad an Interim Report, Journal of the Institute of Archaeology of Tel Aviv University, 2002
^ 123מרים אהרוני, מטמון הכסף מערד, קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, 1980, עמ' 39-40
^Tzilla Eshel et al, From Iberia to Laurion: Interpreting Changes in Silver Supply
to the Levant in the Late Iron Age Based on Lead Isotope Analysis, Archaeological and Anthropological Sciences, 2022
