החותם היה אישי, לרוב עשוי מאבן קשה, וגם מחומרים נוספים כגון פיאנס מצרי, טין, ומינרלים שונים כגון: המטיט, אובסידיאן, אחלמה, קרנליאןלפיס לזולי ועוד. פני האבן גולפו בעיצוב מסוים, כתובת או תמונה מסוימת כגון בעלי חיים, צמחים, אלים, בני אדם, סצנות פולחניות ועוד. החותם שימש לחתימה באמצעות טביעת חותם, מסמכים שנכתבו על גבי לוחות טין שלא עברו צריפה, ושימשו אישור למקוריות המסמך. העיצוב על פני החותם יכול היה להיות באמצעות שקעים או בליטות, בעת גלגול החותם על גבי הלוחות השאיר החותם את רישומו על גבי הלוח כבליטה או שקע בהתאמה.
חותמי גליל בארץ ישראל
חותמות גליל נמצאו באתרים בארץ ישראל. בתל בית שאן נמצא חותם גליל של לבאיה מושל שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב על גבי חותם זה נמצאה כתובת ”ללבאיה אדוני אמור, מסר מתאגי: למלך, אדוני: שמעתי את המסר שלך אלי...”.[1] בתל גמה נמצא חותם קטן כתוב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה II. בתל מבורך נמצאו בתוך מקדש מתקופת הברונזה המאוחרת, שתי חותמות בסגנון מיתני. בתל אשדוד נמצא חותם גליל בשכבות הפלשתיות, בתל דור חותם גליל אשורי מהמאה ה-7 לפנה"ס בתל בית מירסים ועוד. טביעות של חותמות גליל נמצאו גם על כלי חרס בעיקר קנקנים, נוהג זה היה נפוץ במיוחד בארץ ישראל. טביעות חותם גליל נמצאו גם בסוריה. בחפירות הארכאולוגיות שנעשו בקטנה עיר מדינה בסוריה נמצא חותם גליל שנשא את שמו של המלך אישי-אדו שמלך במאה ה-18 לפנה"ס. כתובות נוספות נמצאו גם ביוון ובמקרים ספורים גם במסופוטמיה ובעילם.[2]
Louis Delaporte, Catalogue des cylindres, cachets et pierres gravées de style oriental, I. – fouilles et missions, Librairie Hachette, 1920 ([1][2]) Louis Delaporte, Catalogue des cylindres, cachets et pierres gravées de style oriental, II. – acquisitions, Librairie Hachette, 1923 ([1][2])
Edith Porada, Corpus of Ancient Near Eastern Seals in North American Collections: Volume I – Text; Volume I – Plates, Pantheon Books, 1948