אהורה מזדא (ימין, עם כתר גבוה) נותן לארדשיר הראשון את טבעת המלוכה. נקש-י רֹסתַם, המאה השלישית לספירה.
אַהוּרַא מַזְדָא (באווסטית: 𐬨𐬀𐬰𐬛𐬁 𐬀𐬵𐬎𐬭𐬀, "האדון החכם"; ידוע גם כארמזד, אורמזד, הורמזד, הורמוז ואזאנדארא) הוא האל הבורא והרוח העליונה בדת הזורואסטריות.
מאפיינים
אהורה מזדא מתואר כישות האלוהית הגבוהה ביותר בזורואסטריות, כמו כן כאל הראשון והמוזכר ביותר ביסנה(אנ'). משמעות המילה "אהורה" היא אור, ו"מזדא" - חכמה. לכן אהורה מזדא הוא אל האור והחכמה. אהורה מזדא הוא היוצר והמחזיק של ארתא (אמת). אהורה מזדא הוא אל יודע כל (אך לא כל יכול), שהביס את הרשע. הרוח הרעה שברא אהורה מזדא נקראת אהרימן (שנקרא גם אנגורה מניו). אהרימן, כיוצר הרשע, הושמד לפי אגדת פרשוכרתי (השמדת הרשע).
אהורה מזדא הופיע לראשונה בתקופה האח'ימנית בכתובת הביסותון של דריווש הראשון. עד תקופת ארתחששתא השני (405 עד 359 לפנה"ס) עבדו את אהורה מזדא לבדו. בתקופת מלכותו של ארתחששתא השני עבדו את אהורה מזדא יחד עם מית'רה ועם אפאם נפאת. בתקופה האח'ימנית לא היו ייצוגים ויזואליים לאהורה מזדא מלבד המנהג שלפיו לכל קיסר הייתה מרכבה ריקה מובלת בידי סוסים לבנים, המזמינה את אהורה מזדא ללוות את הצבא הפרסי בקרבותיו. צלמים של אהורה מזדא החלו להופיע בתקופה הפרתית, אך הדבר נפסק והצלמים הוחלפו בדמויות אבן בתקופה הסאסאנית.
על אף שאהורה מזדא היה ישות אלוהית כבר בדת האיראנית העתיקה, באותה תקופה עדיין לא ניתן לו התואר "אל שלא נברא". התואר הזה ניתן לו רק על ידי זרתוסטרה, שטען כי אהורה מזדא היה אל שלא נברא, החכם בשלמותו, נדיב וטוב, הבורא והשומר של הארתא (אמת). כפי שמתואר אהורה מזדא כיוצר וכמחזיק האמת, הוא תומך ומגן הצדק, וחבר של האדם. זרתוסטרה ציין כי אהורה מזדא איננו אל כל יכול, אך הוא יכול להרוס את הרשע בסופו של דבר. בעוד שאהורה מזדא לא היה כל יכול, זרתוסטרה ציין שהוא עדיין יודע כל.
זרתוסטרה גם דיבר על יריב לאהורה מזדא, שבאופן דומה גם הוא לא נברא. אחת ממטרותיו של אהורה מזדא היא להשמיד את אנגורה מניו וליצור יקום שהוא טוב באופן מוחלט. כדי להגיע ליקום שכזה, ראשית הציע אהורה מזדא מנחת שלום לאנגורה מניו, אך אנגורה מניו סרב. אהורה מזדא יצא להקים צבא רוחני. אחד ממעשיו הראשונים היה יצירת 7 ישויות, האמשא ספנדאן, שהן רוחות שתפקידן לנטר ולהגן על כל אחד משבעת הברואים.
ההתגלות של זרתוסטרה
בגיל שלושים זרתוסטרה חווה התגלות. בעוד שזרתוסטרה שאב מים לטקס מקודש, הוא ראה דמות בוהקת של יזתה, והו מנה, שהוביל את זרתוסטרה לנוכחות אהורה מזדא, שם לימדו אותו את העקרונות העיקריים של הזורואסטריות. כתוצאה של חיזיון זה הרגיש זרתוסטרה שהוא נבחר להפיץ ולהטיף את הדת. הדת האיראנית הקדומה עבדה אלים רבים שנקראו יחד "דַאֵווֹת", יחד עם שלושת האלים הגדולים יותר. כל אחד משלושת האלים נשא את התואר "אהורה". זרתוסטרה טען שרק אחד משלושת האלים האלו, אהורה מזדא, הוא הבורא הבלתי-נברא של היקום. הוא טען שהמקור לכל הטוב הוא אהורה מזדא ורק אותו יש לעבוד. הוא טען הלאה כי אהורה מזדא יצר רוחות הידועות כ"יזתה" שמטרתם לסייע לו. זרתוסטרה טען שכל הדאוות האיראנים הם שדים שאינם ראויים להערצה. שדים אלו נוצרו על ידי אנגורה מניו, הרוח העוינת. הקיום של אנגורה מניו היה המקור לכל החטאים ולכל האומללות ביקום. זרתוסטרה טען שאהורה מזדא לא היה אל כל-יכול, אך השתמש בעזרת בני אדם במאבק הקוסמי נגד אנגורה מניו. ובכל זאת, אהורה מזדא עליון לאנגורה מניו, לא שווה לו. אנגורה מניו והדאוות שלו, המנסים להבריח את בני האדם מדרך הישר (אשה) יושמדו לבסוף.
יש דיון מתמשך על האם האח'ימנים היו זורואסטרים. עם זאת, ידוע שהאח'ימנים עבדו את אהורה מזדא. את עבודת אהורה מזדא ואת ייצוגו ניתן לראות בכתובות מלכותיות שנכתבו על ידי המלכים האח'ימנים. העיקרית בהם היא כתובת ביסותון שנכתבה על ידי דריווש הראשון, המכילה אזכורים רבים של אהורה מזדא. החל משלטון דריווש ועד שלטון ארתחששתא השני עבדו את אהורה מזדא לבד. תחת שלטון ארתחששתא השני הפסיקו הכתובות המלכותיות להזכיר את אהורה מזדא לבדו והחלו להזכיר שלישיית ישויות – אהורה מזרא, מית'רה ואנאהיטא. כתובת שנכתבה ביוונית נמצאה במקדש מהתקופה האח'ימנית המאוחרת בפרספוליס שציינה את אהורה מזדא ושתי ישויות אחרות, קרוב לוודאי מיסרה ואפאם נפאת. לוח 377 שנמצאה במבצר עילמי בפרספוליס מוזכר אהורה מזדא עם מיסרה ועם וֹרוּנַה (אפאם נפאת). ארתחששתא השלישי גם הוא מציין את שלישיית הישויות בזמן מלכותו.
אין ייצוג של אהורה מזדא בתקופה האח'ימנית המוקדמת. הסמל המכונף עם דמות זכרית שמלומדים אירופיים חשבו שציין את אהורה מזדא מציין, לפי הקונצנזוס המדעי החדש, את ״xvarənah״ – האנשה של הכוח המלכותי ושל התהילה. עם זאת, היה זה מנהג של כל שליט מכורש הגדול ועד דריווש השני להשאיר מרכבה ריקה הנמשכת על ידי סוסים לבנים שילוו את צבא האימפריה האח'ימנית בקרבות. השימוש בצלמיות של אהורה מזדא החל אצל האחשדרפנים המערביים של האימפריה האח'ימנית במאה החמישית לפני הספירה. תחת שלטון ארתחששתא השני נכתב האזכור הכתוב הראשון וגם הוקם פסל של אהורה מזדא על ידי השליט הפרסי של לידיה בשנת 365 לפני הספירה.
האימפריה הפרתית
ידוע שיראת הכבוד שנרכשה לאהורה מזדא, וגם לאנאהיטא ולמית'רה, המשיכה עם אותן המסורות בתקופה זו. הערצת אהורה מזדא על פסליו וציוריו היא משהו מורגש, אך כל זה נעצר בתחילת התקופה הסאסאנית. איקונוקלאזם זורואסטרי, שניתן לתארך לסוף התקופה הפרתית ותחילת התקופה הסאסאנית, שם סוף, בסופו של דבר, לשימוש בצלמים של אהורה מזדא בעבודת האל. עם זאת, אהורה מזדא נשאר דמות זכרית מכובדת, עומדת או על סוס, כפי שנראה בטקס ההסמכה הסאסאני.
במהלך התקופה הסאסאנית, צורה כופרת של זורואסטריות, הנקראת זורוואניזם התחילה לצמוח. כת זו צברה חסידיה בכל רחבי האימפריה הסאסאנית, והעיקריים שבהם הם המלכים הסאסאניים. בשליטתו של שאפור הראשון הזורוואניזם צמח והפך לכת ידועה. הזורוואניזם ביטלה את המסר המקורי של אהורה מזדא בבחינת האל הבלתי-נראה וצמצמה אותו למעמד של אל ברוא, אחד משני הבנים התאומים של זורוואן, אביהם והישות האלוהית המרכזית. הזורוואניזם גם הופכת את אהורה מזדא ואת אנגורה מניו לשווי כוח ומנוגדים רק מבחינת מהותם.
בתלמוד
אהורה מזדה מוזכר כמה פעמים בגמרא בשם מקוצר, הורמיז. הגמרא גם מביאה דברי פרסי שאומר שהוא הכוח הטוב השולט[1].
