רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צבעו של הקרנליאן נקבע לפי כמות וסוג תרכובת הברזל שבו. תחמוצת הברזל יוצרת גוון כתום-אדמדם בעוד שהידרוקסיד הברזל נותן לאבן גוון חום. בחימום הופך הידרוקסיד הברזל לתחמוצת הברזל וגוון הקרנילאן משתנה בהתאם לאדום. כמו בכל צורות הכלקדון הגבישים של המינרל קטנים עד כדי כך שניתן לראותם במיקרוסקופ בלבד (קריפטוקריסטלים - גבישים סמויים). תכונה זו מבדלת את הקרנליאן מקוורץ שקוף, אמטיסט, ציטרין וסוגים נוספים של קוורץ גבישי שהם בדרך כלל שקופים ויוצרים גבישים בעלי שש פאות הניתנים לזיהוי בקלות. סוגים נוספים של קוורץ בעל גבישים זעירים כוללים את האגט, הכריזופראס והאוניקס. שלא כמו בסוגים רבים אחרים של אבני חן מקוורץ בלתי שקוף שבהם האבן נחשקת בשל תבניות של פסים בגוונים שונים על האבן, הקרנליאן הפכה לאבן חן בשל צבעה האדמדם בלבד. הגוון הנחשק ביותר היא אבן שלפניה יש גוון שחור אדמדם, אבל בהסתכלות דרכה נראים גוונים של אדום אש. הקשיות הגבוהה יחסית של הקרנליאן (7 בסולם מוס) מאפשרת להשתמש בו לצורכי קישוט, לשיבוץ בטבעות, בשרשרות ולגילוף צלמיות.
על שם האבן נהוג לקרוא לגוון אדום מסוים "קרנליאן", כדוגמת צבע הלוגו של אוניברסיטת קורנל וחברת המרקים "קמפבל".
קרנליאן בהיסטוריה
במצרים העתיקה נהגו לכנות את האבן, "אבן החיים", בשל צבעה המזכיר דם. משום כך שיחקה האבן תפקיד חשוב בפולחן הקבורה המצרי והיא מוזכרת בספר המתים המצרי. קישוטים המכילים קרנליאן נמצאו בקברו של תות ענח' אמון. גם במקומות אחרים בעולם העתיק היה המינרל אבן חן חשובה, בייחוד בטבעות. דוגמאות נודעות:
קישוטים עתיקים עוד יותר המכילים קרנליאן נמצאו בקפריסין ובטרויה. בתקופת האימפריה הרומית היה הקרנליאן החומר הנפוץ ביותר בו השתמשו כאבן חן. מכיוון שלקרנליאן יש תכונה חשובה, שעווה חמה אינה נדבקת אליו, השתמשו בו לרוב בטבעות חותם שבהם הטביעו חותם ביטחון על מכתבים או מסמכים חשובים.
מתקופת ימי הביניים החלו להשתמש בקרנליאן בקמעות משום האמונה בכוחה המרפא של האבן בין השאר בפני דימומים, כאבי ראש, שיעולים והצטננות. במאה ה-18 התפשטה האמונה שגבר הנושא קרנליאן מושך אליו נשים בדרכים מוזרות.
בתקופה המודרנית התחדש השימוש בקרנליאן כאבן חן וכמה משוררים גרמנים כדוגמת יוהאן וולפגנג פון גתה, ושטפן גאורגה מזכירים את האבן בשיריהם. באוסף שיריו המאוחר, "דיוואן מערבי מזרחי" כתב גתה בשיר Segenspfänder ("משכונות הברכה"):
Talisman in Karneol,
Gläub’gen bringt er Glück und Wohl;
Steht er gar auf Onyx Grunde,
Küss’ ihn mit geweihtem Munde!
Alles Übel treibt er fort,
Schützet dich und schützt den Ort.
קמע עשוי קרנליאן,
למאמיניו מעיין לאושר ואורה;
אם על מצע שוהם ייחצב,
ינשקו מנשיקות פיו הנאהב!
כל צר וצרה יהדוף
עליך ועל ביתך יגונן, יעטוף
מקורות
ערך זה כולל מידע מתוך הערך כריזופראס, מידע מהערך Carnelian מוויקיפדיה באנגלית ומידע מהערך Karneol מוויקיפדיה בגרמנית.
