צ'ארלס רייס
צ'ארלס מואן רייס (באנגלית: Charles Moen Rice; נולד ב-25 באוגוסט 1952) הוא וירולוג אמריקאי, שעל עבודתו החלוצית ותרומתו לגילוי הווירוס הפטיטיס C קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2020. רייס הוא פרופסור לווירולוגיה באוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק.
ביוגרפיה
רייס נולד בשנת 1952 בסקרמנטו שבקליפורניה. אביו היה חוקר תביעות ביטוח ואמו עקרת בית, ורייס הוא בנם היחיד.[1] סיים תואר ראשון (BSc) בזואולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בשנת 1974. בשנת 1981 סיים את הדוקטורט (PhD) שלו בביוכימיה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק), שם חקר נגיפי RNA. הוא המשיך במכון הטכנולוגי ל-4 שנים נוספות של פוסט-דוקטורט.[2]
בקלטק היה מעורב בחקר הגנום של וירוס הסינדביס, הנפוץ בין היתר בדרום אפריקה ובמזרחה, והיה מהראשונים לרצף חלבונים מבניים של הווירוס ולקבוע את מנגנוני השכפול והשעתוק שלו.[1] במהלך הפוסט-דוקטורט שלו החל לחקור את אחד הזנים של וירוס הקדחת הצהובה, וממצאיו, שפורסמו בכתב העת המדעי Science בשנת 1985, סייעו באפיון של משפחת הווירוסים פלאוויווירידה (משפחה הכוללת בין היתר את הקדחת הצהובה, קדחת דנגי וקדחת מערב הנילוס) כמשפחה נפרדת של וירוסים בעץ החיים. חשוב מכך, הזן בו השתמש רייס למחקריו היה הזן בו נעשה שימוש ביצירת החיסון לקדחת הצהובה.[1]
רייס משמש כפרופסור באוניברסיטת רוקפלר משנת 2001. בנוסף הוא מכהן כפרופסור עמית (adjunct professor) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ובאוניברסיטת קורנל. כיהן בוועדות של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, של המכונים הלאומיים לבריאות ושל ארגון הבריאות העולמי.
רייס היה העורך של כתב העת Journal of Experimental Medicine בין השנים 2003–2007, של כתב העת Journal of Virolog בין 2003–2008 ושל PLoS Pathogens (אחד מכתבי העת של PLoS) משנת 2005 ועד היום. הוא מופיע כמחבר בלמעלה מ-400 פרסומים מדעיים.
בשנת 2005 מונה כחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וכחבר באקדמיה האמריקאית למיקרוביולוגיה (AAM). בשנת 2015 זכה בפרס רוברט קוך ובשנת 2016 זכה בפרס לסקר.
חקר נגיף ההפטיטיס C
רייס ועמיתים חקרו את וירוס ההפטיטיס C (HCV), ויצרו מערכת המאפשרת את השכפול של הגנום של הווירוס בתרבית תאים הומניים במעבדה. הם בודדו זן אלים של וירוס ה-HCV מחולה יפני, והצליחו לשכפל אותו בתרבית של תאי סרטן כבד שמקורם באדם, שגודלו במעבדה.[1] דבר זה אפשר לחוקרים ברחבי העולם לבצע מחקרים שקודם לכן התאפשרו רק בפרימטים שאינם אדם, ולפצח את מחזור החיים הכולל של הווירוס. בטכניקה זו נעשה שימוש גם על ידי חברות תרופות הפועלות לפתח תרופות להפטיטיס C; כך פותחו בשנים האחרונות מספר תרופות המעכבות את השכפול של הווירוס בתאים ובבני אדם, כאשר שילוב שלהן יכול להביא ברוב המקרים להכחדת הנגיף.[3] על עבודתו זו זכה בשנת 2020 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם מייקל האוטון והארווי אלטר.
מלבד זאת, מחקריו של רייס הפיקו ממצאים חשובים נוספים באשר לווירוס ה-HCV; אחד מהם הוא זיהוי החלבון קלאודין-1 המצוי בצמתים בין תאיים צפופים (tight junction) בין תאי האפיתל של הכבד, החיוני עבור כניסת הווירוס לכבד. בהמשך, בשנת 2009, גילתה קבוצת המחקר של רייס חלבון הומני נוסף בשם אוקלודין, החיוני אף הוא לכניסת הווירוס לתאי הכבד.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
|
1901–1925
|
פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
|
|
1926–1950
|
פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
|
1951–1975
|
תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
|
1976–2000
|
בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
|
2001 ואילך
|
הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)
|
|
|