במהלך המשפט פרץ ויכוח משפטי האם ניתן להדיח בדיעבד נשיא ולהעמידו לדין כאשר הוא כבר לא בתפקיד. אף על פי שלא ניתן היה לסלק אותו מתפקידו — המטרה הרגילה של הדחה — נותרה האפשרות למנוע לצמיתות מנשיא לשעבר שהורשע למלא בעתיד תפקיד ציבורי כלשהו. לטענת הדמוקרטים חוקת ארצות הברית לא קובעת האם ניתן לקיים משפט הדחה בסנאט לאישים כולל הנשיא שתמה כבר כהונתם בתפקיד ציבורי, ואילו לטענת עורכי הדין של טראמפ, פרשנות טבעית של נוסח החוקה מלמד שניתן להדיח רק נשיא מכהן. הדמוקרטים הסתמכו על תקדים המאפשר משפט הדחה שכזה: בשנת 1876 התפטר מתפקידו ויליאם בלקנאפ, מזכיר המלחמה של ארצות הברית, אחרי שהיה מעורב בשערוריית עמדת הסחר בטרם הועמד לדין. למרות זאת, הוא הודח בידי בית הנבחרים לאחר התפטרותו ועמד למשפט בפני הסנאט (הוא זוכה לאחר שלא הושג הרוב המינימלי בן שני השלישים הדרוש להרשעה, על אף שלמעלה ממחצית חברי הסנאט תמכו בהרשעתו)[3].
כאשר השליטה המפלגתית בסנאט התפצלה באופן שווה, 17 סנאטורים רפובליקנים היו צריכים לחבור לדמוקרטים ולהצביע בעד הרשעה כדי להשיג את הרוב הדרוש להרשעה בן שני השלישים[6][7]. בסופו של דבר, 57 סנאטורים הצביעו בעד הרשעתו של טראמפ, ומנגד התנגדו 43 סנאטורים[8]. בכך טראמפ זוכה מכל אשמה[9].
ב-11 בינואר 2021 הציגו חברי בית הנבחרים דייוויד סיסליני, ג'יימי רסקין וטד ליו את סעיף ההדחה נגד טראמפ. טראמפ הואשם ב"הסתה להתקוממות" בשל קריאתו לתומכיו לצעוד אל עבר הקפיטול, מה שהוביל להסתערות על מתחם הקפיטול. בסעיף נאמר כי טראמפ ביצע "פשעים חמורים ועוונות" כשסיפק הצהרות אחדות ש"עודדו והביאו לכאורה לביצוע פעולות לא-חוקיות" אשר הפריעו לחובתו החוקתית של הקונגרס לאשר את קולות חבר האלקטורים, ונקבע כי טראמפ "איים על שלמות המערכת הדמוקרטית בכך שהתערב במעבר שקט של השלטון וערער על הרשות המחוקקת, ועשה זאת בצורה שהפכה אותו לאיום על הביטחון הלאומי, הדמוקרטיה והחוקה אם ישלים את כהונתו כנשיא"[10]. בסך הכול, 218 מתוך 222 הדמוקרטים בבית הנבחרים תמכו במאמר ההדחה והבטיחו את מעברו אל מליאת בית הנבחרים[11].
ב-13 בינואר 2021 הדיח בית הנבחרים את טראמפ, ברוב של 232 תומכים מול 197 מתנגדים[12]. כל 222 הדמוקרטים בבית הנבחרים הצביעו פה אחד בעד ההדחה, ואליהם חברו עשרה רפובליקנים (בהם יו"ר הסיעה הרפובליקנית ליז צ'ייני)[13]. ארבעה רפובליקנים לא הצביעו, ויתר 197 הרפובליקנים הצביעו נגד ההדחה[14]. עם זאת, חרף ההחלטה הדו-מפלגתית להדיח את טראמפ, יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי החליטה לעכב את העברת מסמכי ההדחה לסנאט[15], ובכך את פתיחת המשפט. צעד זה הזכיר פעולה דומה שביצעה פלוסי בינואר 2020, כאשר המתינה כמעט חודש ימים בהעברת ההליך לסנאט לאחר שבית הנבחרים הדיח את טראמפ לראשונה, בשל פרשת טראמפ–אוקראינה[16]. בהליך ההדחה השני, עם זאת, הדמוקרטים בשני בתי הקונגרס המעורים בהליך ההדחה אמרו כי הם מצפים שהעיכוב יהא קצר יותר. פלוסי יכלה להעביר את סעיפי ההדחה לסנאט לכל המוקדם כבר ב-18 בינואר2021, מה שיוביל לפתיחת משפט ההדחה מיד עם תחילת נשיאותו של ג'ו ביידן[17].
הגורם לעיכוב של העברת מסמכי ההדחה לסנאט היה הגעה לעמק השווה במסגרת המשא ומתן בין הדמוקרטים בסנאט לבין עמיתיהם הרפובליקנים על צורתו של הליך יוצא דופן זה[17]. עם זאת, עורכי הדין של טראמפ טענו כי הגורם לעיכוב הוא הרצון של הדמוקרטים למנוע מהנשיא טראמפ למנות כמקובל את נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית לנהל את המשפט. על רקע השתלטות כפולה של הדמוקרטים על הקונגרס ועל הבית הלבן כאחד, פעלו הדמוקרטים לנסח כללים שיאפשרו לסנאט לפעול במסלולים כפולים כדי לאשרר את מינוי מועמדיו של ביידן לקבינט של ארצות הברית ומיסוד האג'נדה שלו, בו בזמן עם ניהול משפט ההדחה[18].
מנהיג המיעוט בסנאט, הסנאטור צ'אק שומר ממדינת ניו יורק, קרא למקונל להשיב במידית את הסנאט למושב רגיל לאחר שבית הנבחרים יעביר את סעיפי ההדחה לסנאט, ולקדם את תהליך אשרור מינוי מועמדיו של הנשיא הנבחר ביידן לקבינט, כך שהקבינט יחל לפעול כבר ביום הראשון לנשיאות ביידן[20]. מנהיגים אחרים בקונגרס, בהם מצליף הרוב בבית הנבחרים ג'ים קלייבורן, הציעו תחילה כי בית הנבחרים עשוי להעביר את סעיפי ההדחה לסנאט במועד מאוחר יותר (אולי לאחר 100 הימים הראשונים לנשיאות ביידן), ובכך יינתן לסנאט זמן דיו למסד את סדר היום של הבית הלבן החדש ולאשרר את מועמדיו של ביידן לקבינט[21]. עם זאת, דמוקרטים בבית הנבחרים התנגדו לעיכוב, וקבעו כי טראמפ הוא "סכנה" כל אימת שהוא מכהן כנשיא, ומנהיג הרוב הדמוקרטי, סטני הוייר, הצהיר ב-14 בינואר סעיפי ההדחה יועברו לסנאט ללא דיחוי[22].
לאחר שבית הנבחרים הדיח את טראמפ, הצהיר הנשיא הנבחר ביידן: ”כולי תקווה שהנהגת הסנאט תמצא דרך להתמודד עם האחריות החוקתית שלהם בנושא ההדחה, תוך כדי עבודה על העסקים הדחופים של האומה הזו[23].” ביידן הוסיף ואמר כי בראש סדר העדיפויות נמצאת חקיקת חוק תמריצים חדש ובניית המשק האמריקאי מחדש. הוא דן עם מקונל באפשרות "לפצל" את לוח השנה של הסנאט, כדי לאפשר את המשך משפט ההדחה תוך מתן אפשרות לאג'נדות אחרות (כמו חקיקת חוקים ומינויים לקבינט) להתקדם ללא הרף. על פי תוכנית זו, יכול הסנאט לחלק את ימיו בין משפט ההדחה לפעולות אחרות, במקום לבזבז את כל משאביו על משפט הדחה מרוכז[24]. אלן פרומין (אנ'), לשעבר הפרלמנטר הראשי של הסנאט, אישר כי אכן הסנאט יכול להתנהל במתכונת שכזו. מקונל אמר לביידן כי הוא יתייעץ עם הפרלמנטרית הנוכחית של הסנאט, אליזבת מקדאנה (אנ'), על אודות התנהלות במתכונת מקבילה זו. צ'אק שומר, שיחליף את מקונל כמנהיג הרוב בסנאט, אמר כי משפט ההדחה עשוי להתחיל מידית עם כניסתו לתפקיד.
רונלד קרוטוצ'ינסקי (Krotoszynski), פרופסור למשפטים באוניברסיטת אלבמה, כתב באתר "פוליטיקו" כי ביכולת הסנאט לזרז את משפט ההדחה (להשלים את התהליך בימים אחדים, ולא במספר שבועות) באמצעות תהליך הדומה לפסק דין בהליך מקוצר. פעולה זו מותרת לפי חוקת ארצות הברית, הקובעת כי על הסנאט "לשפוט" את סעיפי ההדחה ולהצביע על הרשעה והדחתו הסופית של הנשיא ברוב בן שני שלישים, אך באותה נשימה מאפשרת לסנאט לקבוע כללי משפט או נוהלים עצמאיים משלו, כפי שאישר בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין "ניקסון נגד ארצות הברית (1993)"[25].
ב-22 בינואר2021 הכריז צ'אק שומר, מנהיג הרוב בסנאט, כי יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי תעביר את סעיף ההדחה לסנאט ב-8 בפברואר, ורק אחר כך יחל משפט ההדחה[26]. זאת, בין היתר, כדי לאפשר את אישור מינוי מועמדיו של הנשיא ביידן לקבינט ולהעניק זמן דיו לצוות ההגנה המשפטית של הנשיא לשעבר טראמפ להתכונן למשפט[27]. ב-25 בינואר בית הנבחרים שלח באורח רשמי את סעיפי ההדחה אל הסנאט, 12 יום לאחר ההדחה בבית הנבחרים[28]. המשפט החל ב-9 בפברואר.
הדחת נשיא לשעבר
ישנו תקדים להדחה בדיעבד ולהעמדה לדין של נושא משרה פדרלית שכבר עזב את תפקידו ("הדחה מאוחרת")[29]. בשנת 1797 הדיח בית הנבחרים את הסנאטור ויליאם בלאונט (אנ') מטנסי בגין קשירת קשר. הסנאט שפט אותו, אף על פי שכבר סילק אותו מתפקידו מוקדם יותר[30]. ב-1876 התפטר ויליאם בלקנאפ, מזכיר המלחמה של ארצות הברית, לאחר שערוריית עמדת המסחר בה היה מעורב. ובכל זאת, הוא הודח בידי בית הנבחרים ועמד למשפט בידי הסנאט. במשך כמה שבועות התדיינו הסנאטורים בשאלה אם רשאי הסנאט לדון בתביעה לאור העובדה שבלקנאפ כבר התפטר מתפקידו במרץ. צוות ניהול ההגנה של בלקנאפ טען שלסנאט אין כל סמכות שיפוטית. ברוב של 37 תומכים מול 29 מתנגדים החליט הסנאט כי הסמכות השיפוטית במקרה מוקנית לו. בלקנאפ הואשם בחמישה סעיפי הדחה והסנאט האזין ליותר מ-40 עדים. להרשעה היה דרוש רוב של 40 תומכים ובתוצאות הצבעה נמנו 35 תומכים מול 25 מתנגדים ונמנע אחד, וכך זוכה בלקנאפ בשל אי ההגעה לרוב מיוחס של שני שלישים. כל הסנאטורים הסכימו שבלקנאפ קיבל כספים ממארש, אך 23 מהסנאטורים שהצביעו בעד האמינו שלא הייתה לסנאט סמכות שיפוטית במקרה.
במהלך הליך הדחתו של סמואל קנט, שופט בבית המשפט המחוזי הפדרלי בדרום טקסס, חברי קונגרס רבים נקטו בעמדה לפיה התפטרותו של קנט לא תמנע ממנו לעמוד למשפט בפני הסנאט[29].
הפרופסורים למשפטים לורנס ה. טרייב מבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד וסטיבן ולאדק מאוניברסיטת טקסס באוסטין טוענים כי מכיוון שהדחה סופית מתפקיד היא רק נגזרת אחת משתי אפשרויות של הרשעה בסנאט (השנייה היא פסילה עתידית לכהונה בתפקיד ציבורי נוסף), תכלית המשפט אינה בטלה לו הנידון הוא אדם שלא מאייש משרה פדרלית[31][32]. גרג נונזיאטה (Nunziata), לשעבר משפטן רפובליקני בוועדת המשפט של הסנאט, ציין גם הוא באופן דומה כי משום שסמכות ההדחה כוללת את הכוח לפסול את האדם משירות פדרלי לכל החיים (Disqualification), מה שמאפשר לנושאי משרה להתחמק מכך על ידי התפטרות גרידא, "יעניק לעונש חשוב זה אמינות".
קייט שו, פרופסורית למשפט חוקתי בבית הספר למשפטים של ישיבה יוניברסיטי, טוענת כי "ניתוח ההיסטוריה, רעיון ההדחה כשלעצמו ועיצוב חוקתי בסיסי מצביעים בבירור על החוקתיות של משפט הדחה עבור נשיא לשעבר". המלומד המשפטי בריאן קאלט (אנ'), שפרסם מחקרים על הדחות שבדיעבד, קבע כי "במקרים רבים, בית הנבחרים והסנאט המשיכו בהליך ההדחה כאילו הם יכולים להטיל דופי ולשפוט אנשים שכבר עזבו את תפקידם, ובמקרה אחד הסנאט קיים הצבעה ספציפית כהדחה שבדיעבד[29]. לעומת זאת, השופט בדימוס ג'ון מייקל לוטיג מבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית והסנאטור טום קוטון מארקנסו טענו כי אין לסנאט הסמכות החוקתית לנהל משפט הדחה כשהמושא הוא נשיא לשעבר[33][34]. הסנאטור הרפובליקני ג'ון קורנין אמר שמשפט תקדימי זה יכול להוביל לכך שבעוד שנתיים הרפובליקנים ידיחו נשיאים דמוקרטים לשעבר, אם יהיה להם רוב בקונגרס[35].
סעיף 6 בפסקה השלישית של פרק 1 לחוקת ארצות הברית קובע כי ”אם נשיא ארצות הברית הוא הנאשם, יכהן השופט העליון כיושב-ראש; ולא יורשע אדם בדין אלא בהסכמת שני שלישים של החברים הנוכחיים[36].” משפט הדחה זה הוא ייחודי, משום שמושא ההדחה אינו נושא משרה מכהן, לכן לא ברור האם על נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית לנהל את המשפט במקרה של נשיא לשעבר[37]. ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת פרינסטון, קית' ויטינגטון, ציין כי הנושא "מעורער, לחלוטין ללא תקדים, ולא מובחן בכללי ותקדימי הסנאט הקיימים". מייקל גרהרדט, מומחה להליכי הדחה ופרופסור למשפטים באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, הצהיר כי הוא מאמין שאם משפט ההדחה יתחיל לאחר שטראמפ יסיים את תפיקדו, בראש המשפט תעמוד סגנית הנשיאקמלה האריס, ולא נשיא ביהמ"ש העליון ג'ון רוברטס, מתוקף תפקידה כנשיאת הסנאט להלכה, משום שהחוקה קובעת כי רק אם הנאשם הוא נשיא מכהן – מנהל המשפט הוא נשיא ביהמ"ש העליון.
לעומת זאת, סטיב ולדאק, פרופסור למשפטים באוניברסיטת טקסס באוסטין, גורס כי "השאלה צריכה להיות האם מושא ההדחה היהנשיא ארצות הברית בזמן המשפט" ולכן רוברטס צריך להוביל את משפטו של טראמפ גם לאחר תום נשיאותו[38]. ולאדק הוסיף ואמר כי "אם טראמפ יתפטר (או כהונתו הסתיימה) באמצע המשפט, יהיה זה תמוה אם נשיא בית המשפט העליון יפנה את מקומו לסגנית הנשיא[39]. השקפתו של ניל קינפוף (Kinkopf), פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'יה, היא ש"משפט של נשיא (אפילו של נשיא לשעבר) הוא אירוע מכונן, לכן נשיא בית המשפט העליון עשוי להיות דמות מכובדת ליותר לאירוע זה". ייתכן גם שהסנאטור פטריק לייהי ממדינת ורמונט יכול להוביל את המשפט, כיוון שהוא הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית[39].
רודי ג'וליאני, עורך דינו האישי ויד ימינו של טראמפ, היה צפוי לייצג אותו במהלך משפט ההדחה[43]. עם זאת, על פי דיווחים שונים בעיתונות האמריקאית, ממקורות שזהותם לא פורסמה, הוא מודר משיחות מוקדמות על אודות בניית ההגנה המשפטית של הנשיא, וטראמפ הורה לעוזריו להפסיק לשלם לג'וליאני[44]. המשפטן ג'ון איסטמן, שהצטרף לג'וליאני על הבמה בעצרת "הצילו את אמריקה" ב-6 בינואר, נחשב גם הוא לחבר פוטנציאלי בצוות ההגנה המשפטית של טראמפ[45].
היועץ המשפטי של הבית הלבן, פט סיפולוני (אנ'), שסייע להוביל את ההגנה המשפטית של טראמפ במהלך ההדחה הראשונה, אף הוא לא השתתף בהדחה השנייה. סיפולוני עזב את תפקידו ב-20 בינואר, מיד עם ההשבעה של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית. ג'יי סקולוב, עורך דין אישי נוסף של טראמפ שמילא תפקיד במהלך ההדחה הראשונה, גם הוא לא הגן על טראמפ במשפט ההדחה[45]. עורכי דין אחרים שהגנו על טראמפ במהלך משפט ההדחה הראשון שלו, בהם התובעת הכללית של פלורידה לשעבר, פאם בונדי, מארק קסוביץ', סגן היועמ"ש של הבית הלבן פטריק פילבין והמשפטן אריק הרשמן, לא הצטרפו לצוות פרקליטיו של טראמפ. יתרה מכך, חלק מעורכי הדין שמיאנו להצטרף לצוות ההגנה המשפטית של טראמפ, הסבירו כי מעשיו של טראמפ אינם ניתנים להגנה[46]. משרדי עורכי דין בולטים רבים סירבו לייצג את טראמפ בהקשר לניסיונותיו לערער על תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020. קבוצת החשיבה "The Lincoln Project" לחצה בפומבי על משרדי עורכי דין שלא לייצג את טראמפ[46].
בסוף ינואר הקים טראמפ צוות הגנה בן חמישה עורכי דין בהובלתו של בוּץ' בָּאוורס, עורך דין מקרוליינה הדרומית, אשר סייע למושל מדינתו לשעבר מארק סנפורד לחמוק מהליך הדחה ולמושלת ניקי היילי במהלך חקירת אתיקה בעניינה[47]. הסנאטור לינדזי גרהאם מקרוליינה הדרומית סידר את העסקתו של באוורס בידי טראמפ. לאחר מכן, ארבעה עורכי דין נוספים הצטרפו לצוות ההגנה תחת באוורס: דבורה ברבייר, עורכת דין פלילית מקולומביה ותובעת פדרלית לשעבר שייצגה לקוחות ידוענים ומעוררי מחלוקת[48]; התובע הפדרלי בפועל לשעבר ג'וני גאסר; הסניגור הפלילי גרג האריס; וג'וש הווארד מקרוליינה הצפונית[49][50]. עם זאת, ארבעת עורכי הדין פרשו ב-30 בינואר, שבוע לפני תחילת המשפט. הגורמים לעזיבות היו לטענת התקשורת, עימותיו של טראמפ עם עורכי הדין בדבר האסטרטגיה המשפטית: טראמפ רצה להתמקד בטענותיו כי לכאורה נגנבו ממנו הבחירות, בניגוד לעורכי הדין שהתעקשו להתמקד בחוקיות ההרשעה של נשיא לשעבר[51]. גם שכר הטרחה של עורכי הדין היווה גורם לעזיבה, שכן טראמפ לא היה מרוצה משכר הטרחה והחשבון שהוערך על ידי עורכי הדין[52]. לאף אחד מעורכי הדין לא שולמו הוצאות מקדמה, ולא נחתמו הַצְהָרַת כַּוָּנוֹת בין הצדדים[53].
ב-1 בפברואר, לאחר קריסת צוות ההגנה המשפטית, הודיע טראמפ כי דייוויד שון (Schoen) וברוס ל. קסטור ג'וניור, לשעבר התובע הכללי בפועל של פנסילבניה, יהיו עורכי דינו[54][55].
בהנחה שכל הסנאטורים הדמוקרטים (ושני הסנאטורים העצמאיים שבשיטתיות חוברים אליהם, ברני סנדרס ואנגוס קינג) יצביעו בעד הרשעת טראמפ, יצטרכו 17 סנאטורים רפובליקנים לחבור אליהם כדי להבטיח העברת ההרשעה ברוב של שני שלישים (67 סנאטורים). אם טראמפ יורשע, הסנאט יוכל לפסול אותו מלמלא כל משרה פדרלית בעתיד באמצעות רוב פשוט בן 51 סנאטורים. באמצע ינואר 2021 הביעו חמישה סנאטורים רפובליקנים את נכונותם להרשיע את טראמפ, והם ליסה מרקאוסקי, סוזן קולינס, מיט רומני, פט טומי ובן סאס. לעומת זאת, הסנאטור לינדזי גרהאם מקרוליינה הדרומית פעל לשכנוע עמיתיו הרפובליקנים להצביע נגד ההרשעה. מנהיג הסיעה הרפובליקנית בסנאט, מיץ' מקונל, אמר לעמיתיו כי ההחלטה אם להרשיע את הנשיא היוצא תהיה "הצבעת מצפון", והוסיף כי הוא עצמו עדיין מתלבט האם להצביע בעד ההרשעה או נגדה[59].
נכון ל-1 בפברואר, 40 סנאטורים (39 דמוקרטים וסנאטור עצמאי אחד, ברני סנדרס) תמכו בהרשעה, 37 סנאטורים (כולם רפובליקנים) התנגדו להרשעה, 21 סנאטורים (8 דמוקרטים, אנגוס קינג העצמאי ותריסר רפובליקנים) הביעו נכונות להרשעה אך לא תמכו או התנגדו, ושתי סנאטוריות (דב פישר וקירסטן סינמה) מיאנו לספק עמדה רשמית או הביעו את עמדותיהן במעורפל[56].
סעיף 6 של החלק השלישי בפרק 1 לחוקת ארצות הברית, קובע כי ”לסנאט בלבד הסמכות לשפוט בכל ההאשמות של נושאי משרות ציבוריות.” על פי כללי ההדחה בסנאט שהתקבלו בשנת 1986, הגשת מסמכי ההדחה אל הסנאט משיקה את משפט ההדחה[60].
ב-13 בינואר חתמה ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים, על מסמכי ההדחה[61]. ב-25 בינואר הועברו המסמכים באורח רשמי אל הסנאט[62]. יום אחר כך, ב-26 בינואר, מנהלי בית הנבחרים, בליווי מזכירת בית הנבחרים וקצין משמר בית הנבחרים בפועל, ניהלו את התהלוכה הטקסית ממליאת בית הנבחרים לזו של הסנאט (מהיכל הפסלים הלאומי דרך הרוטונדה של הקפיטול) כדי להעביר את סעיף ההדחה הפיזי אל הסנאט[63]ג'יימי רסקין, המנהל המוביל מטעם בית הנבחרים, הקריא את סעיף ההדחה בפני הסנאט.
הנשיא הזמני של הסנאט בדימוס, צ'אק גראסלי, נשבע לאחר מכן כפקיד הממונה הנוכח במליאה, בשעה שהנשיא הזמני פטריק לייהי השביע אמונים את יתר חברי הסנאט כחבר המושבעים של המשפט. כל סנאטור חתם אז בספר ההשבעה, כל אחד מהם נדרש לשאת שבועה או לחלופין לדקלם הצהרה:
אני נשבע חגיגית שבכל הדברים המשתייכים למשפט ההדחה של דונלד ג'ון טראמפ, נשיא ארצות הברית לשעבר, שכעת תלוי ועומד, אעשה צדק בלתי משוחד על פי החוקה והחוקים, כה יעזור לי האל.
המקור באנגלית
I solemnly swear that in all things appertaining to the trial of the impeachment of Donald John Trump, former President of the United States, now pending, I will do impartial justice according to the Constitution and laws: So help me God.
קצינת משמר הסנאט בפועל, ג'ניפר המינגוויי, הקריאה לאחר מכן בקול את ההכרזה הבאה לציון תחילת המשפט:
שמעו נא! שמעו נא! שמעו נא! כל האנשים מצווים לשתוק, בשם סבל המאסר, בשעה שבית הנבחרים מציג בפני הסנאט ארצות הברית את סעיף ההדחה נגד דונלד ג'ון טראמפ, נשיא ארצות הברית לשעבר.
המקור באנגלית
Hear ye! Hear ye! Hear ye! All persons are commanded to keep silent, on pain of imprisonment, while the House of Representatives is exhibiting to the Senate of the United States articles of impeachment against Donald John Trump, former President of the United States.
הסנאטור הרפובליקני ראנד פול, אחד משני נציגיה של קהיליית קנטקי, כפה על הסנאט ב-26 בינואר הצבעת "טיעון סדר" (Point of order) מתוך כוונה לדחות את האישום של בית הנבחרים, בתואנה כי אין זה חוקתי להדיח נשיא ארצות הברית לשעבר[65]. ההתנגדות נדחתה ברוב של 55 מתנגדים אל מול 45 תומכים[66], כאשר כל הסיעה הדמוקרטית לצד חמישה סנאטורים רפובליקנים (סוזן קולינס ממיין, ליסה מרקאוסקי מאלסקה, מיט רומני מיוטה, בן סאס מנברסקה ופט טומי מפנסילבניה) הצביעה בעד דחיית ההצעה של פול[67]. הצבעה זו נתפסה כ"הצבעת מבחן", כזו שנתנה עדות מוצקה לכך שהסנאט לא יגיע לרוב בן שני שלישיים הדרוש להדחתו של טראמפ[68].
תזכיר המשפט
על פי הסכם בין מנהיג הרוב צ'אק שומר למנהיג המיעוט מיץ' מקונל, נקבע לוח הזמנים הטרום-משפטי[69].
בית הנבחרים, באמצעות תשעת מנהלי ההדחה הדמוקרטים, הגיש ב-2 בפברואר כתב קדם-משפט בן 80 עמודים[70]. בתזכיר המפורט נכתב כי טראמפ היה "האחראי היחיד" להסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר, בנימוק המערכה שהוביל קודם לכן לערעור על תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020. בתזכיר נקבע כי זיכויו של טראמפ ואי-פסילתו מכהונה עתידית במשרה פדרלית (לרבות כהונה פוטנציאלית כנשיא) תפגע קשות באומה האמריקאית: ”הנשיא טראמפ הוכיח מעל לכל ספק שהוא ינקוט בכל שיטה שתשמור או תשיב לעצמו את אחיזתו בכס הנשיאות. נשיא שתוקף באלימות את התהליך הדמוקרטי אין לו אף זכות להשתתף בו[71].” מנהלי ההדחה גרסו כי סיום כהונתו של טראמפ, ומעמדו החדש כאזרח פרטי, לא היוו עילה לאי-קיום המשפט ולהרשעתו הסנאט, וכתבו: ”אין 'חריג בינואר' להדחה או כל הוראה אחרת בחוקה לכך. נשיא חייב לתת דין וחשבון באופן מקיף על התנהלותו בתפקיד מיומו הראשון עד ליומו האחרון[71]”.
כתגובה, ב-2 בפברואר הגישו עורכי הדין של טראמפ תגובה בת 14 עמודים, שטענה כי הסנאט אינו יכול להצביע בדבר הרשעתו של טראמפ כאשר הוא כבר לא ממלא את התפקיד, כמו גם כי נאומו של טראמפ על הבחירות לנשיאות טרם ההסתערות על הקפיטול היה מוגן בחסות התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית[72]. התובעים מטעם בית הנבחרים חזו שטראמפ ישתמש בתיקון הראשון לחוקה כקו הגנה עבורו, שכנגדו טעו מנהלי ההדחה כי התיקון הראשון אינו חל על משפט הדחה, וכתבו: ”התיקון הראשון מגן על אזרחים פרטיים מפני הממשלה; הוא אינו מגן פקידי ממשלה ממתן דין וחשבון על שימוש לרעה בתפקידיהם שלהם עצמם[73].” תוך ציטוט תיק "ברנדנבורג נגד אוהיו" (אנ') מ-1969, החלטה בולטת של בית המשפט העליון של ארצות הברית לפירוש התיקון הראשון לחוקה, הוסיפו התובעים כי "הנאום של טראמפ אינו מוגן במסגרת התיקון בשעה שהוא 'מכוון להסתה או לייצר פעולה לא חוקית ממשמשת ובאה העשויה להסית או לבוא לידי ביטוי"[74]. כמעט 150 משפטנים המתמחים בתיקון הראשון לחוקה וחוקרים חוקתיים מכל הקשת הפוליטית מצאו כי טענת התיקון הראשון של טראמפ "קלת דעת מבחינה משפטית" ולא מהווה הגנה בת קיימא מפני הרשעה[75]
הצגת התזכיר הטרום-משפטי הוצג בפני הסנאט ב-8 בפברואר, ושלב ההגנה במשפט החל יממה לאחר מכן ב-9 בפברואר[76][77].
כתב ההגנה של טראמפ
כתב ההגנה של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ (לכתב ההגנה המלאה לחצו על התמונה)
טראמפ, באמצעות עורכי דינו ברוס ל. קסטור הבן, דייוויד שׁוֹאֶן ומייקל ט. ואן דר וין[78], טען כי ההנהגה הדמוקרטית בבית הנבחרים עוסקת ב"ניסיון אנוכי" לתעל לטובתה את ההסתערות על הקפיטול ואת השלכותיה. הם טענו שבמקום לרפא את האומה או להעמיד לדין מחוקקים שהשתתפו בהסתערות, הדמוקרטים פועלים "לרתום באופן נחרץ את הכאוס של האירוע לרווח פוליטי אישי". באופן לא שגרתי למסמכים משפטיים, עורכי הדין של טראמפ השתמשו ברטוריקה מפלגתית, וכתבו שהדמוקרטים סובלים מ"תסמונת הפרעת טראמפ" (Trump derangement syndrome); ביקשו "להשתיק יריב פוליטי ומפלגת מיעוט" כחלק ממאמץ שנמשך שנים; ו"רעבים לתיאטרון פוליטי שיהווה סכנה לדמוקרטיה הרפובליקנית שלנו ולזכויות היקרות לנו"[79][80].
כחלק מניסיון להרחיק את טראמפ מתמוכיו שהסתערו על הקפיטול, כתבו עורכי דינו כי "האנשים שסתערו על הקפיטול באופן פלילי עשו זאת על דעת עצמם ומסיבותיהם שלהם, והם ניצבים בפני דין פלילי". עורכי הדין של טראמפ, תוך ציטוט מקורות מפוקפקים כמו אתר הקונספירטיבי "The Gateway Pundit", בנוסף טענו בכתב ההגנה שלהם באופן משולל-בסיס כי מספר היבטים בהסתערות על הקפיטול כללו דמויות המתנגדות לטראמפ ולא כאלה התומכות בו[81]. עוד בכתב ההגנה הוכחש כי טראמפ לא נקט צעדים כלשהם כדי לבלום את האלימות, וטראמפ תואר כמי שנחרד מהאירועים ונטען שהיה "שטף של פעילות בתוך הבית הלבן שהוגבל בידי גורמים נוהליים מורכבים". מנגד, היו מי שטענו ובהם העיתון "וושינגטון פוסט" הליברלי שטענו כי מדובר בשכתוב ההיסטוריה הסותר את השתלשלות האירועים בפועל ב-6 בינואר[82], כאשר טראמפ התעלם תחילה מבקשות ממנו לרסן את ההמון הזועם, ותואר על ידי גורמים רבים בממשלו ואישים אחרים שהיו עמו בקשר באותו היום כשמח על עצירת ספירת קולות חבר האלקטורים[83].
עורכי דינו של טראמפ טענו כי הנשיא לשעבר לא הסית את הפורעים וכי הערותיו והרטוריקה שלו לגבי לחימה היו מטפוריים ולא היוו קריאה לאלימות[84]. הם טענו כי טראמפ, בעצרת שקדמה להתסערות על הקפיטול, השתמש במונח קרב (Battle) "במובן הפיגורטיבי" ולא "כדי לעודד מעשי אלימות"[78]. עורכי הדין תיארו בנוסף כמה ממעשיו של טראמפ עצמו, כולל שיחת טלפון בה לחץ טראמפ על מזכיר המדינה של ג'ורג'יהבראד ראפנספרגר "למצוא" קולות נוספים עבורו כדי לבטל את ניצחונו של ביידן בג'ורג'יה, כפוליטיים גרידא. עורכי דינו של טראמפ הרחיבו גם את טיעוניהם בדבר חופש הדיבור, וטענו כי לא ניתן היה להרשיעו בשל התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. מיעוט של חוקרים משפט סבור כי התיקון הראשון חל על הליכי הדחה[85].
כתב ההגנה של טראמפ הציג 15 התייחסויות למאמר שכתב המלומד המשפטי בריאן קאלט (אנ') ב-2001, בו הסיק קלאט כי הדחה של נשיא לשעבר אינה חוקתית. קאלט לעומת זאת השיב כי עורכי הדין של טראמפ העלו "מצג שווא תפל" על עבודתו, וכי למעשה הסיק שישנו "בסיס איתן" להדחות בדיעבד של נשיא, לאחר שהצהיר ודחה טיעונים מנוגדים[86].
זימונו של טראמפ למתן עדות בידי ג'יימי רסקין, ראש מנהלי ההדחה
במכתב לעורכי הדין של טראמפ ב-4 בפברואר הזמין מנהל ההדחה הראשי ג'יימי רסקין את דונלד טראמפ להעיד (ולהיות מושא לחקירה נגדית (אנ')) לפני משפט ההדחה או במהלכו. מנהלי ההדחה מבית הנבחרים טענו כי עדותו של טראמפ הכרחית לאחר שהודיע קבל עם ועדה כי הוא חולק על טענות בית הנבחרים כי הסית את ההתקוממות בקפיטול. במכתב נאמר כי מיאונו של טראמפ להעיד יתמוך ב"הסקה שלילית" (Adverse inference) נגד טראמפ[88][89]. עוד במכתב צוין כי אין כל מחסום בפני נשיא לשעבר לתת עדות במהלך משפט, בנימוק כי הנשיאים ג'רלד פורד וביל קלינטון העידו במהלך תפקידם, ובית המשפט העליון קבע פסק הדין "טראמפ נגד ואנס" (אנ') כי טראמפ אינו היה חסין מפני הליך חוקי בעת כהונתו כנשיא[90].
עורכי הדין של טראמפ, קסטור ושואן, הגיבו לרסקין באותו יום במכתב נחרץ שדחה את ההזמנה[91]. בתגובתם כינו את בקשת בית הנבחרים לעדות מצדו של טראמפ כ"פעלול של יחסי ציבור", דחו את המשמעות של ההסקה השלילית בגין סירובו של טראמפ להעיד, אמרו כי בית הנבחרים "אינו יכול להוכיח" את טענותיו, קבעו כי משפט ההדחה הוא "הליך בלתי חוקתי", וקבעו כי זה רציני דיו "לנסות ולשחק את המשחקים האלה"[92][93][94].
מנהלי ההדחה הודיעו כי לא יזמנו באורח רשמי ומחייב את הנשיא לשעבר טראמפ להעיד, בנימוק כי ישנן עדויות רבות נוספות (כולל עדויות וידאו) התומכות באשמתו. רסקין הצהיר כי "מיאונו המידי של עדות מדבר בעד עצמו ומבסס בבירור הסקה שלילית התומכת באשמתו"[95].
הכנת הטיעונים
תביעה
כהכנה למשפט, בנו הדמוקרטים בבית הנבחרים תיק מפורט נגד טראמפ, והטעימו את מה שטראמפ לכאורה ידע לפני ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר, והשפעת דבריו ומעשיו על תומכיו המתפרעים במטרה להראות כי טראמפ "זימן את ההמון, קיבץ את ההמון והצית את להבת ההתקפה הזו"[96]. בשינוי בולט באסטרטגיה, המנהלים סירבו לדון בלוגיסטיקה של התיק, בעוד שבמשפט ההדחה הקודם עשו הדמוקרטים שימוש בכלי תקשורת שונים כדי להסביר את עמדתם לציבור. המנהלים ביקשו גם ליישם את הלקחים שנלמדו במשפט ההדחה האחרון: לא להתנגד לרפובליקנים, להשתמש בסרטונים מרובים ולהעלות טיעונים תמציתיים[97]. המנהלים התכוננו לסיים את טיעוניהם בתוך שבוע, תוך שהם מוותרים על זימון עדים מתוך אמונה שיהיה זה מיותר ויעכב את סדרי העדיפויות של ממשל ביידן למסד חקיקות ולאשרר מינויי מועמדים לקבינט[98]. המנהלים התכוונו להשתמש כראיות בתצהירי ה-FBI בהם הואשמו מאות ממתפרעים בקפיטול, שרבים מהם ציינו את הערותיו של טראמפ כהרשאה להסתער על הקפיטול. בתיקים מסוימים, טראמפ מתואר כ"קושר דה פקטו" להסתערות על הקפיטול והכוח המניע מאחורי ההתקוממות, על פי פעיל "הנערים הגאים" איתן נורדיאן[99]. כפועל יוצא, התובעים מטעם בית הנבחרים הודיעו כי הם מציגים את התיק כ"תביעה פלילית של פשע אלים"[100].
מנהלי בית הנבחרים וצוותם, בסיוע משרד עורכי הדין "Debevoise & Plimpton", ערכו צילומי וידאו ושמע מהעצרת של טראמפ וההסתערות שבאה בעקבותיה על הקפיטול, כמו גם פרטים על הפגיעות בנפש שנגרמו לכוחות אכיפת החוק[101][102]. המנהלים הסתמכו רבות על תצלומי וידאו וקיוו להציג מצגת טעונה רגשית, כולל הצהרות רבות במהלך הקיץ של טראמפ וגורמים בממשלו לערעור על תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, כולל תמליל שיחת הטלפון בין טראמפ לראפנספרגר; התמקדות בערעור על ספירת קולות חבר האלקטורים; והצמדת דבריו, הצהרותיו והתנהלותו של טראמפ במהלך ההסתערות על הקפיטול[103][104].
על פי העיתון "ניו יורק טיימס", המנהלים היו מודאגים מלערב חברי קונגרס רפובליקנים שהדהדו את טענותיו של הנשיא בדבר הונאת בחירות כדוגמת פול גוסאר, ובייחוד אלה שהטילו ספק והתנגדותו לספירת קולות חבר האלקטורים, למשל במקרה של ג'וש האולי וטד קרוז. המנהלים ביקשו להבהיר כי לא המפלגה הרפובליקנית עומדת למשפט אלא טראמפ עצמו, במטרה שלא לנכר את הסנאטורים הרפובליקנים ממשפט ההדחה[105].
הגנה
צוות ההגנה המשפטית של טראמפ ציין כי יציג את טיעוני הפתיחה שלהם ביום אחד[106]. ברוס קסטור, דייוויד שואן, מייקל ואן דר וין ו-ויליאם ג'יי ברנן היו סנגוריו של טראמפ. עוד בטרם המשפט הכריז טראמפ כי לא ייגש להעיד בפני הסאנט[107].
קסטור ושואן אמרו בכוונתם להגן על טראמפ הגנה טכנית בעיקר, וטענו כי הסנאט חסר סמכות לדון נשיא לשעבר לאחר שעזב את תפקידו מכיוון שחוקת ארצות הברית אינה אומרת מפורשות שניתן לעשות כן, מה שלטענתם נותן לרפובליקנים נקודת יציאה משפיטת התנהגותו של טראמפ. קסטור ושואן התכוננו גם להכחיש שטראמפ הסית לאלימות או התכוון להפריע למיסוד ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות בידי הקונגרס, וטענו כי טענות טראמפ משוללות-הבסיס כי הבחירות "נגנבו" מוגנות על ידי התיקון הראשון לחוקה. בריאיון עיתונאי לפוקס ניוז, קסטור אמר כי יסתמך על תיעודי וידאו, כולל מקרים של פרעות וביזה שהתרחשו בהפגנות Black Lives Matter בפורטלנד ובערים אחרות בהן התרחשה תסיסה על רקע גזעי, והביא את הרטוריקה של הדמוקרטים בדבר אי-שקט כדוגמה לצביעות[108]. עורכי הדין של טראמפ עשו שימוש בקליפים המציגים מנהיגים דמוקרטים רבים המשתמשים באותו ביטוי שטראמפ השתמש בנאומו, "fight like hell" ודומים לו, כולל סרטון של צ'אק שומר נואם מחוץ למשכן בית המשפט העליון ואומר: ”אני רוצה לומר לךָ, גורסץ', אני רוצה לומר לך, קוואנו, אתם שחררתם מערבולת ואתם תשלמו את המחיר. אתם לא תדעו מה יכה בכם לו תמשיכו הלאה עם ההחלטות הנוראיות האלה[109].” עוד טענו עורכי הדין של טראמפ שהדמוקרטים מהללים את האלימות באמצעות הצגת סרט על אודות ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר.
בערב שלפני טיעוני הפתיחה של צוות ההגנה, נראו הסנאטורים מייק לי, טד קרוז ולינדזי גרהאם נכנסים לחדר בו שהו עורכי הדין טראמפ במטרה להתאמן על הליטיגציה הקרבה ובאה במשפט. קרוז המעיט בערכה של הפגישה, ותיאר אותה כהזדמנות "לחלוק את מחשבותיהם על האסטרטגיה המשפטית של ההגנה". כאשר כתבים התעמתו עם שואן בנוגע לנייטרליות של הסנאטורים כמושבים חסרי-פניות המתייעצים עם צוות ההגנה, הוא אמר כי למשפט לא היה "שום מראית עין של הליך הוגן"[110][111].
החלטה נוהלית
ההחלטה הנוהלית שארגנה את כללי משפט ההדחה
ב-8 בפברואר הגיעו מנהיגי הסיעות בסנאט, צ'אק שומר ומיץ' מקונל, להסכמה על ההחלטה הנוהלית עבור המשפט, תוך שהם מעניקים למנהלי ההדחה ולעורכי הדין של טראמפ עד 16 שעות לכל צד להציג את טיעוניהם וליצור אפשרות לדיון, ולהצביע על זימון עדים אם מנהלי ההדחה יחפצו בכך. שומר הודיע כי כללי המשפט סוכמו בצוותא עם הדמוקרטים והרפובליקנים בסנאט, כמו גם בשיתוף מנהלי ההדחה והצוות המשפטי של טראמפ[112]. עורך דינו של טראמפ דייוויד שואן, יהודי אדוק, ביקש במקור להשהות את המשפט לקראת השבת, החל מערב יום שישי ב-12 בפברואר, ולחדש את המשפט ביום ראשון, 14 בפברואר[113][114]. מנהיג הרוב צ'אק שומר (גם הוא יהודי[115]) ויתר הנהגת הסנאט נעתרו לבקשה זו, אך שון נמלך בדעתו מאוחר יותר מבקשתו ואמר כי עורכי דין אחרים בצוות ההגנה המשפטית של טראמפ יוכלו להמשיך במשפט במהלך השבת. לו אכן המשפט היה מושהה בשבת, לוח הזמנים של המשפט שנקבע בטיוטת ההחלטה הנוהלית היה משתנה[116].
ברוב של 89 תומכים מול 11 מתנגדים, החליט הסנאט לאמץ את כללי הנוהל של המשפט ב-9 בפברואר, והמשפט החל בדיון בן ארבע שעות על חוקתיות ההליך, ואז הצביע הסנאט ברוב פשוט על אישור ההליכים ברוב של 56 מול 44[117]. מנהלי ההדחה מבית הנבחרים החלו את הליטיגציה שלהם ב-10 בפברואר בצוהריים, במהלך 16 שעות שהוקצו להצגת טיעוניהם בפני הסנאטורים. מנהלי ההדחה החלו לטעון לאחר עורכי דינו של טראמפ, שגם הם ניצלו את 16 השעות שלהם למען הצגת טיעוניהם. באותו היום התקיימה ישיבה בת ארבע שעות בה שאלו הסנאטורים שאלות לשני הצוותים המשפטיים, כמו במשפטי הדחה קודמים. לאחר מכן דרשו מנהלי ההדחה להשהות את ישיבה זו ולהצביע על זימון עדים.
חוקתיות המשפט ועימותים
במצגת בת שעתיים שהתקיימה ב-9 בפברואר, טענו מנהלי ההדחה כי לסנאט ישנה הסמכות לדון בהדחתו של טראמפ[118]. קסטור, אחד מעורכי דינו של טראמפ, פתח את טיעון ההגנה במה שרבים מתחו ביקורת כהצגה לא ממוקדת ומבולבלת במשך 48 דקות[119][120]. קסטור טען כי ההדחה נבעה ממניעים פוליטיים[121], ומיותרת מכיוון שהמצביעים כבר היו "חכמים דיו" בכך שלא בחרו בטראמפ פעם נוספת לנשיאות[122], ובכך הודו במפורש טראמפ ועורכי דינו כי ביידן זכה בבחירות חופשיות והוגנות[123][124]. בתגובה, ג'יימי רסקין השמיע קטעי וידאו מההסתערות על הקפיטול ואת הרטוריקה של טראמפ כדי להדגיש את ההשלכות האפשריות אם נשיאים יוכלו לבצע עבירות בלתי ניתנות לערעור בשבועות האחרונים לכהונתם ללא אחריות חוקתית.
ההצהרה כי ביידן ניצח בבחירות נראתה כערעור הן על טענותיו של טראמפ בכתב ההגנה לפיהן לכאורה הבחירות נגנבו וזוייפו; והן כפועל יוצא מטענות אלה נאומו בעצרת שקדמה להסתערות על הקפיטול היה לכאורה מוצדק שכן טראמפ האמין שהבחירות מיסודן היו חשודות. תחילה טראמפ הבהיר ליועציו כי הוא אינו רוצה שעורכי דינו יאמרו כי ביידן ניצח בבחירות בצורה הוגנת, גם אם לא היה זה מוקד המשפט שלהם. בעקבות זאת, דווח כי טראמפ היה מאוד לא מרוצה מהביצועים של קסטור במשפט[125][126]. טיעוניו של קסטור זכו לביקורת נרחבת בשל הצהרות מוזרות וחסרות קוהרנטיות כמו ”נברסקה, אתם הולכים לגלות, היא מקום חשיבה-שיפוטית למדי[127]”. בתגובה אמר אלן דרשוביץ, מעורכי דינו של טראמפ בהליך ההדחה הראשון: "אין שום ויכוח. אין לי מושג מה הוא עושה"[128].
בעקבות הדיון בן ארבע השעות בו הציגו שני הצדדים טיעונים לשאלה האם המשפט אינו חוקתי משום שטראמפ כבר לא בתפקיד, ברוב של 56 תומכים מול 44 מתגדים הצביע הסנאט כי משפט ההדחה אכן חוקתי. חמשת הסנאטורים הרפובליקנים שהצביעו במקור עם הדמוקרטים בהצבעת "טיעון הסדר" של ראנד פול הצביעו פעם נוספת בעד חוקתיות המשפט, יחד עם הסנאטור ביל קסידי מלואיזיאנה, שבהצהרה לתקשורת לאחר מכן תיאר את הטיעונים של מנהלי ההדחה כ"מאורגנים, ממוקדים ומשכנעים"[129]. היעדר התמיכה הרפובליקנית להמשיך במשפט ההדחה התפרש כסימן המעיד על הסיכויים הרבים של טראמפ להזדכות במשפט[130]. טד קרוז, שהצביע נגד חוקתיות המשפט, אמר לפוקס ניוז עוד באותו היום כי הוא מאמין שהוא חוקתי אך אינו הכרחי[131].
טיעוני פתיחה והצגתם
תביעה
סרטון אשר הציגו מנהלי ההדחה, בו מתועד סגן הנשיא מייק פנס מפונה מהקפיטול לאחר ההסתערות, 6 בינואר
ב-9 בפברואר תיאר ג'יימי רסקין את האירועים בבית הנבחרים במהלך ההסתערות על הקפיטול. הוא סיפר כיצד אנשים התקשרו ליקיריהם כדי להיפרד, וסיפר כי "הצליל המטריד ביותר ששמע אי פעם בחייו" היה ההמון הזועם שהלם בדלתות מליאת בית הנבחרים. בנוגע לחוקתיות משפט ההדחה של טראמפ אשר כבר עזב את תפקידו, הוא קרא לסנאטורים שלא ליצור "חריג מינואר" לאחריותו של נשיא ארצות הברית[132].
ב-11 בפברואר הציגו מנהלי ההדחה מצגת. דיאנה דיגט טענה כי הצהרות פורעים שנאמרו "לפני, במהלך ואחרי הסתערות מבהירות כי ההתקפה התחוללה עבור דונלד טראמפ, על פי הוראותיו, וכדי להגשים את משאלותיו"[135]. טד ליו טען שטראמפ לא הפגין שום חרטה לאחר ההתקפה[136].
מיד לאחר תום היום הראשון לטיעוני הפתיחה במשפט, הסנאטור מייק לי העלה התנגדות (אנ')[137]. הוא עבר לתקוף חלק מהמצגת של התביעה בה תיארו את שיחת הטלפון של טראמפ אליו ואל הסנאטור טומי טוברוויל, וטען כי תיאור השיחת הטלפון היה שגוי מיסודו. הדבר עורר בלבול רב, שכן דובריהם של לי וטוברוויל איששו את שיחת הטלפון של טראמפ. למרות המצב המסובך, מנהל ההדחה הראשי רסקין הסכים בסופו של דבר להתנגדותו של לי וקרא לכך "מהומה רבה על לא דבר"[138].
הגנה
ב-12 בפברואר הציגו עורכי דינו של טראמפ — שואן, ואן דר וין, ברנן וקסטור — את טיעוני הפתיחה שלהם. ואן דר וין כינה את סעיף ההדחה "מעשה נקמה פוליטי" שאין הוא חוקתי, המסתכם ב"תרבות הביטול הפוליטית" כלפי טראמפ ותומכיו. הם הציגו סרטון שמראה כי טראמפ בנאומו ביקש במפורש מתומכיו "להשמיע את קולם בדרך שלווה ופטריוטית"[139] (Peacefully & Patriotically)[140][141], וכי ההאשמה של בית הנבחרים כי טראמפ הסית להתקוממות הייתה "שקר מופרך ומפלצתי"[142].
ואן דר וין טען כי אם אכן ההסתערות על הקפיטול הייתה מתוכננת כפי שטענו תיקים פליליים שהוגשו כנגד פורעים בהסתערות, טראמפ לא יכול היה להסית את מה שכבר תוכנן. שואן טען כי בית הנבחרים לא העניק לצוות ההגנה המשפטית של טראמפ שום הליך הוגן במהלך ההדחה עצמה של בית הנבחרים, וכי בית הנבחרים תמרן צילומים והעביר מידע לא מדויק. הם גם הוספיו לבקר את מנהלי ההדחה על שבתוקף אמרו כי ניתן לבסס ראיה "לפי דיווחים" בעיתונות.
רבים מהקליפים, בהם כיכבו אישים דמוקרטים בהם מקסין ווטרס, אל גרין, ננסי פלוסי ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז, אליזבת וורן וג'ון טסטר וגם הנשיא ג'ו ביידן, הוצאו מהקשרם[147][150]. השימוש בשם הפעולה "לחימה" על מגוון הטיותיו, נעשה בהקשר של לחימה למען בוחרים כנגד מכשולים בירוקרטיים (כמו בסרטון של טסטר), לחימה עבור עמדות פרוגרסיביות (כמו בסרטון של וורן), או לחימה בנגיף קורונה (כמו בקליפ של שומר). עורכי הדין של טראמפ טענו, באופן כוזב, ששני הציוצים הראשונים של טראמפ במהלך ההסתערות על הקפיטול קראו להרגיע את ההתפרעויות, כשבפועל טראמפ למעשה צייץ לראשונה ציוץ מתריס נגד סגן הנשיא מייק פנס בטרם פרסם ציוץ נוסף שקרא "להישאר שלווים"[151]. עורכי הדין גרסו, תוך דבקות בטענה כי הקריאות של הדמוקרטים להדחת טראמפ היו הוכחה למוסר כפול מצדם, כי דמוקרטים וליברלים ביקשו לפגוע בטראמפ פיזית ופוליטית מאז תחילת נשיאותו. בנוסף הם הציגו קטעים מנאומים של טראמפ לאורך השנים אותם התקשורת והדמוקרטים לא הציגו כהלכה, לדברי עורכי הדין, כראיה לכך שהוא תמיד גינה עליונות לבנה ואלימות. הם התעקשו כי דבריו של טראמפ בעצרת הם "רטוריקה פוליטית רגילה" ונגזרת של חופש הביטוי. צוות ההגנה סיים את טיעוניו לאחר פחות משלוש שעות, והמשיך לישיבת שאלות ותשובות[152].
הרפובליקנים החמיאו באופן כללי להצגת הטיעונים של מנהלי ההדחה, כאשר ההתמקדות הופנתה להתרעתו של טד ליו כי הוא אינו מודאג מאפשרות שטראמפ ינצח בבחירות נוספות לנשיאות, אלא מהפסד נוסף בהם[155]. מרבית הרפובליקנים אמרו כי הם מאמינים שטראמפ יזוכה, וחלקם חזרו על קביעתם בדבר אי-החוקתיות לכאורה של עצם המשפט. מצגת עורכי הדין של טראמפ זכתה לשבחים על ידי רפובליקנים כמו רון ג'ונסון וג'ון באראסו[156].
לעומת זאת, הדמוקרטים מתחו ביקורת על הצגת הטיעונים של עורכי הדין של טראמפ, והוקיעו את כתב ההגנה המשווה את הרטוריקה של טראמפ מעט לפני ההסתערות על הקפיטול לתגובות העבר של הדמוקרטים. הסנאטור טים קיין כינה זאת "טיעון בדוי"; מרטין היינריך תיאר זאת "שקילות כוזבת לחלוטין, אני לא זוכר שום אספסוף אלים אחרי אף אחת מההערות הללו"; וגם הסנאטור כריס קונס יצא חוצץ נגד הטיעונים שהציגו עורכי הדין של טראמפ[157].
על פי דיווחים שונים בעיתונות האמריקאית, שואן איים בערב 11 בפברואר — בלילה שלפני הצגת טיעוני הפתיחה של ההגנה — לנטוש את צוות ההגנה המשפטית של טראמפ בגלל חילוקי דעות בנוגע לשימוש בסרטונים. טראמפ התקשר לשואן ושכנע אותו להישאר[158].
טיעוני סגירה
מנהלי ההדחה הציגו את טיעוני הסגירה שלהם ב-13 בפברואר. רסקין טען כי "הזנחת החובות של טראמפ [...] הייתה גורם מרכזי בהסתה שלו להתקוממות, ובלתי ניתן להפרדה ממנה", וכי שיחת הטלפון של טראמפ עם מנהיג הרפובליקנים בבית הנבחרים קווין מקארתי איששה כי אין הוא דאג לשלומם של חברי הקונגרס[159]. מדליין דין הציגה סרטוני וידאו של טראמפ חוזר על "השקר הגדול". הסנאטור מייק לי קטע בקצרה את טיעוניהם כדי להתנגד לשימוש בסרטון[160], מכיוון שאסור לקבל ראיות חדשות במהלך טיעוני הסגירה, אך דין טענה כי ההצהרה כבר רשומה, ולכן היא הורשתה להמשיך ולהשתמש בה[161]. ג'ו נגוס סיים דבריו בפנייה רגשית לסנאטורים והביע הרמזים למרטין לותר קינג, והזהיר מפני "עתיד אפל" לו הסנאטורים לא ירשיעו את טראמפ[162]. נגוס הכחיש גם את טענות ההגנה על היעדר הליך הוגן בתואנה שההגנה הציגה את ראיותיה במלואן ודחתה הזמנות להעיד ולספק ראיות מחייבות, והצדיק את ההצגה של דמוקרטים שונים עושים שימוש בשדה הסמנטי של המילה "קרב" בכך שטען כי הצהרות אלה לא הסתיימו בניסיון לערער על תוצאות הבחירות[163].
עורך דינו של טראמפ, מייקל ואן דר וין, הציג טיעון סיום שהכיל טענות שגויות רבות ומשוללות בסיס[164]. הוא טען, באופן כוזב, כי ההסתערות על הקפיטול הייתה "מתוכננת מראש על ידי קבוצת קיצוניות משמאל וימין". למעשה, ההסתערות התחוללה בידי פורעים המזוהים עם אידאולוגיה ימנית, שחלקם תכננו מראש את ההסתערות ואחרים שהשתתפו באופן ספונטני[164]. ואן דר וין טען כי שום דבר שטראמפ אמר "לא יכול להתפרש אי פעם כמעודד או תומך בהתקוממות", אף שרבים מאלה שהסתערו על הקפיטול אמרו במפורש כי דבריו של טראמפ דרבנו אותם לפעול[164]. תוך הדהוד טענות שטראמפ הצהיר בעבר, האשים ואן דר וין את הנשיא ג'ו ביידן ואת סגנית הנשיא קמלה האריס כי "מיאנו שוב ושוב לגנות" מעשי אלימות במהלך הפרות הסדר בקיץ 2020 על רקע המהומות הגזעיות; למעשה, ביידן והאריס גינו שוב ושוב התפרעויות, אלימות והפרות חוק[165][166]. ואן דר וין הטיח בדמוקרטים טענות בדבר רדיפות שווא, וכינה זאת "העמדת פנים מוחלטת מן המסד ועד הטפחות" ו"מרדף משוגע ארוך שנים אחר נקמת דם" נגד טראמפ, וטען כי החשש של הדמוקרטים מפני טראמפ הוא סיכוייו להיבחר מחדש לנשיאות. את דבריו סיים בטענה כי ישנו "מסע צלב מוטרף", וקרא לסנאטורים שלא "לצעוד בדרך האפלה אלמוניות ופילוג"[167]. עוד הוא טען ללא כל בסיס כי "אחד האנשים הראשונים שנעצרו היה מנהיג אנטיפה", אף על פי שהרשויות הפדרליות לא קשרו את האיש המדובר, ג'ון ארל סאליבן (אנ'), לאנטיפה[168], וה-FBI מסר כי אין שום עדות למעורבות אנטיפה באירוע[169][170][171].
לאחר זיכויו במשפט ההדחה בסנאט, המשיך טראמפ להתמודד עם צרות משפטיות, בהן איומים לנקיטה בצעדים פליליים או ליטיגציהאזרחית[177]. הסיכוי שטראמפ עשוי להתמודד עם תביעה פלילית או תביעה אזרחית הנובעת מההסתערות על הקפיטול הועלה על ידי חברי קונגרס רפובליקנים אחדים, בהם חברת בית הנבחרים ליז צ'ייני[178], הסנאטור מרקו רוביו ומנהיג המיעוט מיץ' מקונל[177].
סעיף 3 לתיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית פוסל מלשרת במשרה הן פדרלית והן מדינתית[181] את כל מי שנשא שבועה להגן על החוקה ו"חולל התקוממות או מרי", או "העניק סיוע למדינת אויב"[182][183]. על אף שהסעיף, מבחינה מילולית, אינו מתאר באופן מפורש את האופן בו ניתן להפעילו, באמצעות תקדים בקונגרס ניתן להפעיל את הפסילה בידי רוב פשוט בשני בתי הקונגרס, וניתן להסיר אותה באמצעות רוב מיוחס בלבד[184]. במהלך ההדחה השנייה של טראמפ בבית הנבחרים, סעיף 3 צוטט בסעיף ההדחה כחלק מהבסיס לפסילתו של טראמפ מכהונה בתפקיד עתידי[185]. ברם, ישנה מחלוקת האם סעיף 3 יכול לשמש "דרך חליפית לפסילה [מתפקיד]" בשעה שהסנאט זיכה את טראמפ מהרשעה[186]. דמוקרטים כמו ריצ'רד בלומנטל, כריס מרפי, דיק דרבין ובן קרדין, שקלו להפעיל את סעיף 3 כדי לאסור על טראמפ לשוב לחיים הפוליטיים, אם כי מהלך כזה ייכנס לטריטוריה חוקתית ומשפטית לא מוכרת[187].
דעת הקהל
סקר של רויטרס ומכון הסקרים "Psos Poll", שפורסם ב-22 בינואר2021, מצא כי 51% מהאמריקאים תמכו בהרשעתו של טראמפ במשפט ההדחה, 37% התנגדו ו-12% אינם היו בטוחים. 55% מהאמריקאים תמכו בפסילתו של טראמפ בידי הסנאט מלמלא בעתיד משרה פדרלית, בעוד 34% התנגדו לצעד זה, ו-11% אמרו שהם לא בטוחים[188]. סקר אחר של אוניברסיטת מונמאות' (אנ') שפורסם ב-25 בינואר מצא כי 52% מהאמריקאים תמכו בהרשעתו של טראמפ לעומת 44% התנגדו, ו-57% תמכו בפסילת טראמפ משירות ציבורי בעתיד[189][190].
מנתונים של סקר מאת ABC News בשיתוף Ipsos, אשר ראה אור ב-7 בפברואר, 56% מהאמריקאים העדיפו שהסנאט ירשיע את טראמפ ויפסול אותו כפועל יוצא מלכהן בתפקיד פדרלי, בעוד 43% התנגדו לכך[191]. סקר של CBS News בשיתוף מכון המחקר הבריטי YouGov (אנ') פורסם ב-8 בפברואר, ולפיו 56% מאזרחי ארצות הברית תמכו בהרשעת טראמפ, כשמנגד 44% התנגדו[192].
סקר שהוזמן על ידי The Hill יחד עם HarrisX, פורסם ב-10 בפברואר, ומצא כי 52% מהאמריקאים תמכו בהרשעה לעומת 48% מתנגדים[193]. באותו היום התפרסם סקר נוסף מאת אתר האינטרנט "Vox" וצוות החשיבה "Data for Progress", בו נמצא כי 12% מהרפובליקנים תומכים בהרשעת טראמפ לעומת 82% מהדמוקרטים ו-52% מהעצמאים התומכים בכך, וכי 69% מהרפובליקנים אמרו כי הם יטו פחות להצביע למועמד פוליטי ממדינתם אם הצביע בעד הרשעת טראמפ[194].
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
