בשנת 1981 השלים גוסאר לימודי תואר ראשון באוניברסיטת קרייגטון השוכנת באומהה שבנברסקה. ב-1985 קיבל תואר D.D.S (דוקטור לכירורגיה דנטלית) מבית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה. בשנים 1989–2010 עבד כרופא שיניים בפלגסטף שבאריזונה, וב-2011 זכה בתואר "רופא השיניים של השנה" מטעם האגודה הדנטלית של אריזונה. הוא אף נכנס להיכל התהילה של האגודה, והיה הנשיא של היכל התהילה מ-2004 עד 2005. גוסאר הוסיף לכהן כנשיא האגודה הדנטלית בצפון אריזונה וסגן יו"ר מועצת האגודה לענייני ממשל[6].
בשנת 2009 הודיע גוסאר, שמעולם לא התמודד לתפקיד ציבורי לפני כן, כי יתמודד לבית הנבחרים של ארצות הברית במחוז הקונגרס הראשון של אריזונה מול נציגת המחוז המכהנת, אן קירקפטריק. הוא זוהה בידי העיתון "הניו יורק טיימס" כאיש תנועת מסיבת התה, כיוון שסניף התנועה באריזונה הציג אותו באתר האינטרנט שלו[7]. גוסאר זכה בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית. הוא זכה לתמיכתם של מספר אישים, בהם מושלת אלסקה לשעבר שרה פיילין והשריףג'ו ארפאיו. במקביל, קירקפטריק דרשה לערוך חמישה עימותי בחירות מול גוסאר[8]. בתחילה הסכים גוסר להשתתף בעימות אחד בלבד, אך מאוחר יותר נמלך בדעתו[9]. הוא פרסם הצהרה בה נימק את החלטתו להימנע מהעימותים בשל הנסיעה הארוכה לתחנת הטלוויזיה KAET בפיניקס, שארגנה את הדיון, אך מפיק ב-KAET טען כי הסגל של גוסאר סיפר לתחנה שהמועמד לא יכול היה להשתתף בעימות משום שלקח חלק באירוע לגיוס כספים[10].
בנובמבר 2010 גבר גוסאר על קירקפטריק ונבחר לקונגרס ה-112 של ארצות הברית, לאחר שגרף 49.7% מקולות הבוחרים[11].
גוסאר נשבע לתפקידו בראשית ינואר 2011. לקראת בחירות 2012 בארצות הברית תכנן גוסאר להתמודד לתקופת כהונה נוספת כנציג מחוז הקונגרס הראשון, שהפך לפחות רפובליקני מבחינה דמוגרפית כתוצאה מחלוקה מחודשת של מחוזות הבחירה באריזונה. אך כשקירקפטריק הכריזה כי תשוב אל המירוץ לבית הנבחרים, נמלך בדעתו ובינואר 2012 הכריז כי יתמודד במחוז הקונגרס הרביעי. מחוז זה קיבל חלק גדול מן מהשטחים המערביים של מחוז הקונגרס הראשון הישן, וכך נעשה למעוז רפובליקני מובהק. גוסאר שכר דירה בפרסקאט (אנ'), העיר הגדולה ביותר במחוז הקונגרס הרביעי, שלטענתו היא בית מגוריו הרשמי[12]. עם זאת, הוא עדיין טוען כי ביתו בפלגסטף הוא בית מגוריו העיקרי, ועקב מעמד זה הוא נהנה במשך זמן רב מהטבות מס על ביתו בפלגסטף. בעוד שהוא רשום בפנקס הבוחרים של מחוז יאוואפאי (Yavapai), שם שוכן ביתו בפרסקאט, אשתו רשומה כמצביעה במחוז קוקונינו, שם שוכן ביתו בפלגסטף[13]. בבחירות אלה נבחר לתקופת כהונה שנייה.
בספטמבר 2015 הגיש גוסאר מסמכי הדחה נגד ג'ינה מקארתי, מנהלת הסוכנות להגנת הסביבה, בטענה כי פשעה לכאורה ו"שיקרה לעם האמריקאי על מנת למסד תקנות מוטעות ומוליכות-שולל, משוללות כל בסיס מדעי". יוזמה זו לא קרמה עור וגידים[15]. ב-17 בספטמבר2015, במאמר שפרסם באתר האינטרנט השמרני "Townhall.com", הודיע גוסאר כי יחרים את נאומו של פרנציסקוס בפני הקונגרס של ארצות הברית, אלא אם ידבר האפיפיור על נושאים כמו "אלימות מוסלמית" או הורות מתוכננת במקום שינויי אקלים. הוא כתב שהוא יתייחס לאפיפיור באותה צורה שהוא מאמין שיש להתייחס ל"פוליטיקאים שמאלנים", תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על לאודאטו סי, האנציקליקה השנייה שפרסם פרנציסקוס[16]. ב-24 בספטמבר נעדר מהנאום, והיה לחבר הקונגרס היחיד שעשה כן.
במהלך בחירות האמצע ב-2018, התבטאו שישה מתשעת אחיו של גוסאר בגנותו והביעו תמיכה ביריבו הדמוקרטי דייוויד בריל, בסדרת תשדירי תעמולה טלוויזיונית ששדרו סיקור לאומי ובין-לאומי[19]. בתשדיר אחד, אחיותיו גרייס וג'ניפר, שתיהן מזוהות כספקיות ציוד רפואי, סיפרו לצופים כי עליהם לבחור בבריל אם אכפת להם מהבריאות ומרווחת הילדים. בתשדיר אחר שפורסם בערוץ היוטיוב הרשמי של בריל, טענו האחים שקשה להם לתקוף אישית את פול, אבל הם מחויבים לעשות זאת למען האמת שלהם[20]. גוסאר הגיב להתקפות מצד משפחתו, השווה את אחיו לתומכי סטלין וטען כי "הם כולם ליברלים דמוקרטים ששונאים את טראמפ"[21]. למרות זאת, גוסאר ניצח בבחירות אלה וגרף 68.2% מהקולות.
במהלך ספירות קולות חבר האלקטורים הוביל גוסאר בצוותא עם הסנאטור טד קרוז מטקסס את ההתנגדות לאישור תוצאות הבחירות באריזונה[24]. שעות אחדות לאחר ההסתערות על הקפיטול, גוסאר היה חבר הקונגרס הראשון שקידם תאוריית קשר לפיה אנטיפה אשמה באלימות, אשר זכתה לתמיכה מצד עמיתיו מאט גייטס ומו ברוקס[25]. כאשר הקונגרס התכנס מחדש לאחר ההסתערות, הדחייה של תוצאות הבחירות באריזונה נדחתה ברוב של 33 מול 6 בסנאט ו-303 מול 121 בבית הנבחרים. כתוצאה ממעורבותו לכאורה בהסתערות על הקפיטול, קראו שלושה מאחיו לסילוקו מהקונגרס[26]. ב-19 בינואר2021, היום האחרון לנשיאותו של דונלד טראמפ, דווח כי גוסאר וביגס ביקשו חנינה נשיאותית מטראמפ, אם כי בסופו של דבר לא קרה הדבר[27].
