יוסי יזרעאלי

לידה	10 בדצמבר 1938 (בן 86) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1960
עיסוק	במאי תיאטרון, משורר, מחזאי, סופר
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה אוניברסיטת בריסטול

יוסף (יוסי) יזרעאלי (נולד ב-10 בדצמבר 1938) הוא במאי תיאטרון, מחזאי, סופר, משורר, עורך, מחנך ומנהל אמנותי ישראלי. פרופסור אמריטוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

יוסי יזרעאלי נולד וגדל בשכונת רחביה, ירושלים, בנם הבכור של ציפורה ומשה יזרעאלי. אימו הייתה הגננת המיתולוגית של "בית הילד" ברחביה. אביו המהנדס סבל מדיכאון שנים רבות, עד ששלח יד בנפשו. יזרעאלי הדחיק את מות אביו, וחשף את הסיפור לראשונה בספר שיריו הראשון "מהנדס העיר" (2001). יזרעאלי עשה את שירותו הצבאי במסגרת הנח"ל בקיבוץ עין גב. החל ללמוד פילוסופיה יהודית וכללית באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור שנה נסע לאנגליה ולמד באקדמיה המלכותית לאומנות הדרמה (1962-1960), לונדון ואחר כך בחוג לדרמה של אוניברסיטת בריסטול בבריסטול, אנגליה (1965-1962).

ההצגה הראשונה שיזרעאלי ביים בישראל הייתה "עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הקאמרי, שעלתה לראשונה בדצמבר 1965. זהו מחזמר לילדים פרי עטו של אברהם שלונסקי, עם מוזיקה שהלחין דובי זלצר, המבוסס על מעשייה של האחים גרים. בהצגה כיכבו יוסי גרבר בתפקיד שר הארמון, אברהם חלפי בתפקיד גמד שדי (עוץ לי גוץ לי), זאב רווח בתפקיד מלך סכל וחביב, יוסי ידין בתפקיד הטוחן, שושיק שני בתפקיד בת הטוחן והמלכה, נתן כוגן בתפקיד שר האוצר, אסתר גרינברג-שבק בתפקיד חצרונית מתייפייפת ואריק לביא בתפקיד המשרת-זמר. ההצגה זכתה בפרס ההצגה המקורית הטובה ביותר מטעם המועצה הציבורית לתרבות ואומנות שליד משרד החינוך. ההצגה נחלה הצלחה גדולה, הציגה 267 פעמים ויזרעאלי נחשב לבמאי וירטואוז כבר בהצגה הראשונה שביים בישראל. משום ההצלחה הרבה היא חודשה בתיאטרון הקאמרי ארבע פעמים: ב-1979, ב-1989, ב-2002 וב-2022. יזרעאלי ביים בתיאטרון בימות את "איש חסיד היה" ב-1968. עריכה ועיבוד של דן אלמגור לשירים, סיפורים וניגונים חסידיים. במופע צפו יותר מרבע מיליון איש.

לאורך כל הקריירה שלו שילב בימוי בתיאטראות שונים והוראה בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב וכמרצה אורח באוניברסיטאות ברחבי תבל. כתב את עבודת הדוקטורט בנושא מחזה "הדיבוק" ופרשנויותיו הבימתיות, באוניברסיטת קרנגי מלון, פיטסבורג, במדינת פנסילבניה, ארצות הברית^[1]. חקר בעבודת הדוקטור את עבודת הבימוי של יבגני וכטנגוב בהצגה "הדיבוק" של תיאטרון הבימה. במסגרתה התחקה אחרי השינויים שוכטנגוב הכניס לטקסט המחזה של ש. אנ-סקי וניתח את פרשנותו הבימתית, תוך התייחסות לעיצוב התפאורה, אופן העבודה עם השחקנים ובניית הסצינות. בשלהי שנות השישים החל ללמד במשרה חלקית וב-1974 התמנה לדרגת פרופסור חבר. במהלך השנים הגיע באוניברסיטת תל אביב לדרגת פרופסור מן המניין, עד לפרישתו כפרופסור אמריטוס. לימד גם בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים.

היה המנהל האומנותי של תיאטרון הבימה בשנים 1977-1975. היה המנהל האומנותי של תיאטרון החאן בשנים 1987-1984, בו הקים מעבדה לחקר תיאטרון יהודי. במסגרת זאת ביים את "תהלה" לפי עגנון (1984), "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי (1985) ו"הכלה המתה: פנטזיה על נושא אנה פרנק" (1986). בנוסף לכך יעקב רז העלה תחת ניהולו את "עידו ועינם" על פי עגנון (1985).

ההצגות הבאות שביים היו "ברווז הפרא" מאת איבסן ב-1987 ו"דון ז'ואן" מאת מולייר, שתיהן בתיאטרון באר שבע ולאחריהן "אדיפוס המלך" בתיאטרון חיפה ב-1992. אחר-כך לא ביים במשך שש שנים בתיאטרון הישראלי, עד שביים את "האישה מן הים" מאת איבסן ב-1998 ו"שש דמויות מחפשות מחבר" מאת פירנדלו ב-2000, שתיהן בתיאטרון החאן בניהולה האומנותי של אופירה הניג. הוא היה הבמאי הישראלי הראשון שיבגני אריה הזמינו לביים בתיאטרון גשר, בו ביים את "מדמואזל ז'ולי" מאת אוגוסט סטרינדברג, בשנת 2001. אחר-כך ביים במסגרת תיאטרון החאן בניהולו של מיקי גורביץ' את "דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו" מאת פדריקו גארסיה לורקה ב-2002 ואת "האשליה" מאת פייר קורניי ב-2003. באותה שנה ביים בתיאטרון בית ליסין את "צור וירושלים" של מתתיהו שהם, עם מוזיקה של גיל שוחט^[2]. ביים את "איפיגניה באאוליס" בתיאטרון אנסמבל הרצליה בניהולה האומנותי של אופירה הניג בשנת 2009.

במרוצת השנים הרבה להתראיין בעיתונות ותקף חריפות את הממסד התיאטרוני הישראלי. אלוני קיים חוג אינטלקטואלי שבו התכנסו אחת לשבוע בסלון ביתו של יזרעאלי אנשי תיאטרון והתווכחו על מהות התיאטרון. בסלון השתתפו בין השאר: חנוך לוין, גדליה בסר, עודד קוטלר ורנה ירושלמי.

בשנת 2006, שיחק בסרטו של יובל שפרמן "הדברים שמאחורי השמש". באותה שנה כתב וביים את ההצגה "החתונות של אמא", שהציגה בתיאטרון תמונע, בכיכובם של אורה מאירסון ורועי הורביץ^[3]. כתב וביים את המחזה "רחביה", שהועלה לראשונה באוקטובר 2009 בתיאטרון תמונע, בכיכובו של יזרעאלי. בנוסף העביר כיתות אומן בתיאטרון תמונע^[4].

ב-2010 הגיש יזרעאלי תביעה נגד התיאטרון הקאמרי על הפרת זכויות יוצרים של ההצגה "עוץ לי גוץ לי", שביים עבור הקאמרי בדצמבר 1965, ומאז הועלתה בתיאטרון פעמים רבות בבימוי במאים שונים. יזרעאלי טען כי הפקת הקאמרי מ-2002 העתיקה את מרכיב הבימוי המרכזי שלו, בהפיכת 24 חלקים מהטקסט לקטעים מוזיקליים^[5]. בית המשפט דחה את התביעה^[6], אך מאז בכל העלאה מחודשת של ההצגה מקפידים לכתוב בפרסומי התיאטרון: 'על פי גרסת ההצגה המקורית של יוסי יזרעאלי'.

ב-2011 יזרעאלי כתב וביים את הפואמה הדרמטית "חלומות של אנונימוס", בתיאטרון תמונע. יזרעאלי שיחק בהצגה עם דודו ניב^[7]. אחר כך כתב וביים את ההצגה "המורה לתנ"ך", שעלתה לראשונה בספטמבר 2012 בתיאטרון תמונע, בכיכובם של יזרעאלי ויפתח אופיר^[8].

בשנת 2016 חבר למלחין יוסף ברדנשווילי ליצירת "הפסיון של ר' שמעון בר יוחאי" על פי ספר הזוהר, שביצעה הקאמרטה הישראלית ירושלים^[9].

יצירותיו של יזרעאלי זכו להכרה והוצגו בפסטיבלים שונים, ובהם פסטיבל ברלין, בולטימור וציריך. המחזאי ארתור מילר הזמין אותו לביים את המחזה "ציד המכשפות" בברודוויי, בהשתתפות מרטין שין ומייקל יורק. ב-2001 הזמינה אותו האקדמיה לתיאטרון ניסיוני בפריז, להדגים את שיטת המשחק שפיתח בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.^[10]

יזרעאלי היה נשוי לד"ר תלמה יזרעאלי, מרצה בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, עד לפטירתה מסרטן ב-2003, ואב לשלושה^[2].

בעבודתו יש שני כיוונים: האחד קלאסיקה מערבית מודרנית, בעיקר מחזות של איבסן ומעט טרגדיה קלאסיות (אוריפידס ושייקספיר), והכיוון השני הוא תיאטרון יהודי, במסגרתו עיבד בעיקר יצירות של עגנון.

דורית ירושלמי בספרה "דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי" כותבת:

"נסים אלוני ויוסי יזרעאלי, שני יוצרי תיאטרון שהחלו לפעול בשנות השישים, וניתן לראות בהם את ראשוני היוצרים הבימתיים בתיאטרון הישראלי... בהקשר של אלוני ויזרעאלי המושג 'יוצר בימתי' משמעו הכוליות של עבודתם התיאטרונית... במקרה של יזרעאלי – בחירת חומרים לא דרמטיים כבסיס ליצירה בימתית. שפות הבמה של נסים אלוני ויוסי יזרעאלי קשורות בתופעות מכוננות ובמגמות אסתטיות שרווחו בתיאטרון האירופי, ובעיקר במודוס המטא-תיאטרוני . בעבודותיו של יזרעאלי ניתן לזהות את עקבות התיאטרון שהפך לטקס (ritualized theatre)... יוסי יזרעאלי הוכתר כבמאי רב-מג בהצגה הראשונה שביים, "עוץ לי גוץ לי", מאת אברהם שלונסקי ('הקאמרי' 1965). הבימוי שלו להצגה זו, שנטוותה כסוג של תיאטרון-סיפור מושר, הפך לקלאסיקה ישראלית. בפרשנויותיו הבימתיות למחזות קנוניים, ובמיוחד בהצגות שבהן הפך חומרים לא-דרמטיים לטקסטים בימתיים, בהן יצירותיו של עגנון "הכנסת כלה" ו"סיפור פשוט", הוא הוכיח את עצמו כיוצר בימתי כולי." ^[11]

• הכנסת כלה
• סיפור פשוט
• תמול שלשום

• שבעת הקבצנים – תיאטרון החאן, 1979^[14]
• אין דבר שלם יותר מלב שבור – התיאטרון העירוני של היידלברג ובפסטיבל ברלין
• ברסלב בטהובן ברסלב - תיאטרון האינקובטור, פסטיבל ישראל 2014

• מדליית איבסן - מטעם עיר הולדתו של המחזאי בנורווגיה.
• חתן פרס כינור דוד לבימוי (3 פעמים)
• חתן פרס כינור דוד להצגה הטובה ביותר (3 פעמים)
• פרס המועצה הישראלית לתרבות ואמנות להצגת המחזה המקורי הטובה ביותר (פעמיים)
• ורד הכסף לבימוי ולהצגה הטובה ביותר.
• עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה – 2004.
• פרס לנדאו לאמנויות הבמה בתחום תיאטרון לשנת 2015.
• פרס מפעל חיים במסגרת טקס פרס הפרינג' קיפוד הזהב לשנת 2017^[15].

• מהנדס העיר. תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, 2001
• ניסוי הצופרים של המיגרנה. תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2002
• המשורר ואשתו. רעננה : אבן חושן, 2003
• עירומים ביערות הזקן . רעננה : אבן חושן, 2004
• כאילו היא יושבת שם . בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2005
• יומני המוח של מר זנגביל, בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2015
• אחרי החגים של סכך, בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2019^[16]

• המשורר השביעי, הוצאת כתר, 2008

• רויטל איתן, ריקוד העקרב - יוסי יזרעאלי, יצירתו ושיטתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.
• דורית ירושלמי, "'דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי"', כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"ג 2013, עמ' 14, 15, 46, 80, 148, 240, 275, 282, 280-279, 318, 340, 434, 435, 481, 516, 530, 557-556.
• איתן מרים, "'יוסף של הפרפרים"', (מאמר על יזרעאלי ויצירתו), עתון 77, שנה כ"ח, גל' 288 (ניסן תשס"ד, מרץ 2004), עמ' 24-22.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יוסי יזרעאלי

• יוסי יזרעאלי, באתר תיאטרון תמונע
• שמעון לב-ארי, יוסי יוסף יזרעאלי, במערכת "חיפוש במה"
• יוסי יזרעאלי (1938-), דף שער בספרייה הלאומית
• יוסי יזרעאלי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• יוסי יזרעאלי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• יוסי יזרעאלי, בארכיון הבימה

• יוסי יזרעאלי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יוסי יזרעאלי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• לילך דקל-אבנרי, שירת הקיום של יוסי יזרעאלי - שיחה, באתר הבמה, 3 בספטמבר 2006
• נורית קנטי, "גיליתי את שורש הרע", באתר nrg‏, 15 באפריל 2008
• יונתן אסתרקין, יזרעאלי: מחזה טוב הוא מחזה פוליטי, באתר nrg‏, 4 ביוני 2009
• שרית פוקס, יוסי, ילד שלי מוצלח, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2009
• פנינה גפן, התיאטראות היום הם מושב לצים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 במאי 2011
• אייל מלובן, עכבר העיר, יוסי יזרעאלי: "ברגע שאני לא יוצר הלך עלי", באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
• מרט פרחומובסקי, ‏ריאיון עם הבמאי יוסי יזרעאלי, באתר "במחשבה שנייה", 8 בינואר 2012, פורסמה במקור בטיים אאוט תל אביב
• יוסי שיפמן, "הטקסטים של ברסלב הם לא של הממסד הדתי", באתר ynet, 28 באוגוסט 2018
• יוסי יזרעאלי באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
• יותם יזרעאלי, אבא, סיפור: הבמאי יוסי יזרעאלי משוחח עם בנו יותם על איוב, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2015