התיאטרון העירוני חיפה (או "תיאטרון חיפה", כפי שהוא נקרא החל מראשית שנות ה-2000) הוא התיאטרון העירוני של העיר חיפה, והתיאטרון העירוני הראשון בישראל.
היסטוריה
התיאטרון העירוני חיפה הוקם ביוזמתו של אבא חושי, ראש העירייה של חיפה, שהפקיד את מלאכת ההקמה בידי יעקב יסעור. מבנה התיאטרון תוכנן על ידי האדריכלים דב כרמי ושלמה גלעד בצמוד לספריית פבזנר. יעקב יסעור המשיך לשמש כמנהלו הראשון של התיאטרון העירוני חיפה וכיהן בתפקידו ב-15 שנותיו הראשונות של מוסד זה, שמיד עם הקמתו הפך למרכז חיי התרבות בחיפה. עוד טרם נדלקו זרקורי הבמה, השכילו בחיפה להקים להקת שחקני-בית, וגולת הכותרת הייתה מינויו של יוסף (פפו) מילוא למנהלו האמנותי הראשון של התיאטרון. פתיחת התיאטרון התקיימה ב-12 בספטמבר1961 עם עלות המסך על ההצגה "אילוף הסוררת" של שייקספיר בבימויו של יוסף מילוא. בתפקידים הראשיים הופיעו חיים טופול בתפקיד פטרוקיו וצפורה פלד בתפקיד קתרינה.[1][2][3]
בשנת 1965 יצא לדרך חדשה עם מינויו של עודד קוטלר למנהלו האמנותי של התיאטרון. מאוחר יותר, עם עזיבתו של יעקב יסעור את כהונתו כמנכ"ל התיאטרון (1976), עודד קוטלר מונה למנכ"ל, ושירת את התיאטרון כמנכ"לו שתי תקופות.
בשנת 1983 הוקמה "במה 2" במתחם אל-פאשה בעיר התחתית, במבנה ששרד מהמאה ה-19, ובמסגרתה הועלו מגוון הצגות אוונגרד ומופעים אינטימיים. היא שימשה אף כבמה ניסיונית להקמת תיאטרון ערבי, ובמסגרתה הוצגו מספר הצגות בערבית, כמו "האי" ו"מחכים לגודו", אולם הניסיון לא צלח.[6] הבמה פעלה במשך 20 שנה, עד לסגירתה בשנת 2003.
בהמשך שנות השמונים ניהלו את התיאטרון העירוני גדליה בסר ויהושע סובול. השניים העלו את מחזהו של סובול "סינדרום ירושלים" (שהצגתו לוותה בסערה ציבורית עקב ביקורתו על הפונדמנטליזם הדתי).
לאור מצבו הקשה של התיאטרון, שצבר גירעון של 16.5 מיליון ש"ח, הדירקטוריון בראשותו של ד"ר נתן פורמן, החליט לצאת למכרז לתפקיד מנכ"ל התיאטרון. המטרה הייתה למצוא מנכ"ל בעל ניסיון ניהולי וציבורי שיבריא את התיאטרון. בתום הליך מכרזי נבחר ומונה בנובמבר2003 לתפקיד מנכ"ל התיאטרון ישראל בן שלום, איש עירייה ותיק ומוערך, כאשר לצידו המשיך לכהן כמנהל אמנותי סיני פתר. באותה תקופה החל התיאטרון להפיק הצגות שהחזירו מנויים רבים לתיאטרון. בין ההצגות, "משפחת ישראלי", "האישה שבישלה את בעלה", "עיר הנפט" בשיתוף תיאטרון הקאמרי, "השתיקה", והפקת ילדים מוצלחת – "רובין הוד".
פתר החליט לסיים תפקידו כמנהל האמנותי ובמקומו מונה בשנת 2005דורון תבורי לתפקיד. זה הקפיד להעלות הצגות איכות, שלאו דווקא קלעו לטעם הקהל, וכמו כן לא נמכרו למפעלי מנויים ברחבי ישראל, דבר שהביא לנזקים כספיים קשים לתיאטרון. תבורי נשאר בתפקידו רק חודשים ספורים והדירקטוריון החליט להעבירו מתפקידו, בעקבות הקשיים הכלכליים אליהם נקלע התיאטרון. אז, החליט ראש העיר יונה יהב, יו"ר האספה הכללית, ללכת למהלך של הקפאת הליכים, אשר קיבל את אישור בית המשפט. בעקבות מהלך זה פוטרו עובדים רבים של התיאטרון. הנאמן שהפעיל את התיאטרון בתקופה זו החליט למנות למנכ"ל התיאטרון את עודד פלדמן, שאף הוא החזיק בתפקיד פחות משנה. זאת לאור העובדה שבתקופתו, הגירעון המצטבר של התיאטרון גדל ל-23 מיליון ש"ח, דבר שחייב את העירייה להזרים כספים רבים לתיאטרון.
בתחילת 2008 מונה דרור גרבר למנכ"ל ויחד עמו, מונה משה נאור למנהל אמנותי של התיאטרון. בנובמבר 2010 החליפה ניצה בן-צבי את גרבר כמנכ"לית התיאטרון, ובתקופתה של בן צבי צומצם גירעון התיאטרון משנה לשנה ואף סיים ברווח תפעולי בשנים האחרונות.
בשנת 2010 הוקמה להקה צעירה, "החיפאית". שמונה שחקנים נבחרו לאחר אודישנים בהם נבחנו כ-250 שחקנים. שישה מתוכם עברו להתגורר בחיפה (בתמיכת עיריית חיפה) ושניים הם תושבי העיר. החזרות וההצגות מתקיימות באולם במה 3 ובו כ-100 מושבים. ההצגה הראשונה שהועלתה על-ידם הייתה "תופעות לוואי", והשנייה, "תש"ח", בעיבוד ובימוי של נויה לנצט לספרו של יורם קניוק.
בחודש יוני 2011 הועלתה בתיאטרון ההצגה "כולם היו בני", המבוססת על המחזה של ארתור מילר. הייתה זאת הפקה משותפת עם התיאטרון הקאמרי.[7] בחודש ספטמבר באותה שנה חגג התיאטרון, באירוע רב משתתפים, את שנת היובל להקמתו.
בשנת 2015 הפיק תיאטרון חיפה את המחזמר הישראלי המקורי "בילי שוורץ" - מחזמר שהועלה במשך כ-4 שנים וזכה בארבעה פרסי תיאטרון לשנת 2015.[8]