|
רוני פינקוביץ'
רוני פינקוביץ' (18 באפריל 1964 – 10 בדצמבר 2020) היה במאי תיאטרון, מחזאי ושחקן ישראלי.
ביוגרפיה
פינקוביץ' נולד ביפו, גדל ברמת גן ולמד במגמת תיאטרון בתיכון תלמה ילין. מגיל שתים עשרה שיחק ילדים בהצגות תיאטרון ב"הבימה" במחזות "תיבת הצללים", "הדיבוק" ו-"שלומית"[1]. ועוד לפני גיוסו לצבא שיחק בסרטים נועה בת 17" ב-1982, וב-"בחינת בגרות" ב-1983[2].
תחילת הדרך
בצבא שירת בתיאטרון צה"ל, במקביל שיחק בסרטו של אבי נשר "זעם ותהילה" ב-1984, בסרט "אירית עירית" ב-1985[3], ובתפקיד גדי המ"מ (מפקד מחלקה) ב"שתי אצבעות מצידון" ב-1986, סרט שהופק על ידי דובר צה"ל, ובו שיחק במסגרת שירותו הצבאי כחייל סדיר[4]. בסוף אותה שנה שיחק בדרמת הטלוויזיה "פסק זמן" שהופקה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשיתוף ערוץ 4 הבריטי[5].
לאחר השירות הצבאי למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב, ואחר כך בימוי באוניברסיטת מידלסקס בלונדון[6].
בשנת 1988 שיחק במחזה הטלוויזיוני "אורחים", שכתבו חנן פלד וירון לונדון, לצד עדנה פלידל וששי קשת[7].
בשנת 1990 החל להנחות את תוכנית הילדים "קריאת כיוון" של הטלוויזיה החינוכית[8], באותה השנה כתב וביים את המחזה ״פרודו״, שסיפור העלילה שלו נסוב סביב ארוחת ערב בבית בורגני קוסמופוליטי עם זוג המארחים, ושני זוגות אורחים, שנחשפים בריקנותם במהלך הלילה. המחזה התנהל בג'יבריש ועלה בתיאטרון שהקים פינקוביץ' בשם "הבטון", שפעל במפעל לשעבר לידי בורסת היהלומים ברמת גן[9]. המחזה זכה לביקורות חיוביות[10], אך המחזה ירד והתיאטרון נסגר לאחר מספר חודשים עקב הקשיים במימון המיזם.
בשנות ה-90
בשנת 1990 ביים את הלילה השנים עשר של שייקספיר בתיאטרון חיפה. זאת הייתה ההפקה הראשונה של פינקוביץ׳ בתיאטרון הרפרטוארי[11]. בסוף אותה שנה ביים את המחזה "המוזג" שעלה תחילה בפסטיבל עכו|[12], ואחר כך בתל אביב[13]. בנוסף ביים את המחזה "הפליקן" מאת אוגוסט סטרינדברג, ב"בית צבי"[14].
בשנים 1991–1994 שימש כבמאי בית בתיאטרון הבימה, שם ביים את ההצגות "רעל ותחרה"[15], "קרב של שחור וכלבים", "לילות הדבש והאימה" ו"מר סלימר המתוק". ב-1991 שיחק במחזה "סולו" של יהושע סובול[16]. אחר כך שיחק וביים בתיאטרון חיפה, בין היתר: ביים את "להיות או לא להיות", כתב וביים את המחזות: לילות הדבש והאימה, "מעקב באפילה", "פירוק". כמו כן, ביים את ההצגות "סילביה", "טוב", "מה עושים עם ג'ני?", "אבודים ביונקרס", "שוברים רגליים" ו"זהות".
בשנת 1997 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, תפקיד אותו מילא עד שנת 2000[17].
בשנות ה-2000
ב-2001 ביים ב"הבימה" את המחזה "יומנה של אנה פרנק" מאת פרנסס גודריץ' ואלברט האקט[18].
ב-2002 ביים ב"קאמרי" את ההפקה החמישית של המחזמר "עוץ לי גוץ לי"[19], ההפקה עלתה שוב מספר פעמים במשך כחמש שנים[20]. באותה שנה גם ביים ב"הבימה את "אוהבים את אופל" מאת המחזאי האמריקאי ג'ון פטריק[21].
ב-2003 ביים את המחזה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר ב"הבימה"[22].
ב-2004 ביים אופרה לילדים שהלחין גיל שוחט, על פי הספר "מקס ומוריץ" בנוסח עברי של דן אלמגור[23]. באותה שנה גם ביים ב"קאמרי" את המחזה "הדודה ואני" מאת מוריס פאניץ', בתרגום שמוליק לוי[24].
ב-2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "חדר מלחמה" בתפקיד סגן המפקד. באותה שנה הועלתה בתיאטרון בית לסין הקומדיה "פילומנה" מאת אדוארדו דה פיליפו בבימויו של פינקוביץ', שגם כתב את הנוסח העברי[25] ביולי 2017 הועלתה שוב "פילומנה" בתיאטרון "הבימה" בבימויו של פינקוביץ'.
ב-2006 עלה במסגרת בפסטיבל פותחים במה המחזה "תה", אותו גם כתב, וב-2007 המחזה "סופ"ש עם תום" שביים[26]. באותה שנה גם ביים את מופע הקאמבק של רבקה זהר "חלקת אלוהים", שהחזיר אותה לבמות לאחר כ-20 שנה, ואף תועד לערוץ 2[27].
ב-2010 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק בחולון[28], תפקיד אותו מילא עד 2017[29]. באותה שנה ביים את המחזה "איחש פישר", מחזה של חנוך לוין שלא הוצג מעולם עד אז[30]. המחזה הוצג במשך כשנה בתיאטרון הקאמרי[31].
בנובמבר 2016 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה "הצמה של אבא" בבימויו של פינקוביץ'[32].
ב-2017 ביים ב"בית ליסין" את המחזה "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" מאת ניל סיימון[33].
בתחילת 2018, כתב וביים את המחזה "התקווה" בהבימה[34]. בספטמבר 2018 ביים בתיאטרון בית לסין המחזה "אנשים, מקומות ודברים" מאת דנקן מקמילן, וביוני 2019 הועלתה באותו תיאטרון הקומדיה "עבדאללה שוורץ" מאת רמי ורד, גם כן בבימויו של פינקוביץ'.
בינואר 2020, עלה המחזה "קונטקט" שפינקוביץ' כתב, ביים וגם שיחק, על שבע דמויות שהגורל קשר ביניהן והן מחפשות פשר ומשמעות לאהבה. במחזה השתתפה גם בתו איאן יואל פינקוביץ'[35].
לימד משחק בבית צבי ובסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, וניהל את תיאטרון המדיטק בחולון.
חיים אישיים
פינקוביץ' היה נשוי לשחקנית העבר תומי יואל, ולהם שלוש בנות, ביניהן השחקנית איאן יואל פינקוביץ'.
לאחר שהתמודד עם טרשת נפוצה במשך 30 שנה, בחר לסיים את חייו בהמתת חסד בשווייץ, ב-10 בדצמבר 2020[36].
השבועות האחרונים של חייו תועדו ושודרו בתור הפרק "גרסת הבמאי" במסגרת העונה החמישית של תוכנית התחקירים "זמן אמת" בכאן 11[37].
פרסים והוקרה
ב-1990 זכה בפרס הבימוי בפסטיבל עכו על בימוי המחזה "המוזג"[38].
ב-2003 זכה בפרס הבימוי ע"ש יוסף מילוא על בימוי ההצגה "עוץ לי גוץ לי"[39].
ב-2008 זכה בפרס תיאטרון בית לסין על בימוי. בין נימוקי הוועדה הבוחרת:
רוני פינקוביץ' הוא מהבולטים שבבמאי דור הביניים בישראל, מנהיג טבעי שיודע גם לשלב ידיים בעבודת הצוות של התיאטרון. הפרס ניתן לו על תרומתו המיוחדת לתיאטרון בשנים האחרונות ועל היותו גורם מוביל בעיצוב רוחו האמנותית של התיאטרון. מעבר לעבודותיו המוצלחות כבמאי רפרטוארי, רוני נרתם בחדוות יצירה אמיתית לסייע בבימוי ערבי מחווה וערבים מיוחדים של התיאטרון, כמו גם למדיניות האמנותית של התיאטרון בקידום מחזאים צעירים.
קישורים חיצוניים
- רוני פינקוביץ', במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 רוני פינקוביץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רוני פינקוביץ', דף שער בספרייה הלאומית
- רוני פינקוביץ', בארכיון הבימה
- שרית פוקס, רוני פינקוביץ: "פתאום אחרי 20 שנה הבנתי שאני חולה", באתר nrg, 30 באוקטובר 2010
- מרב יודילוביץ', "תיאטרון לילדים צריך לוותר על הדידקטיות", באתר ynet, 28 במאי 2011
- רון שוורץ, רוני פינקוביץ': "כל שנייה תיאטרון רפרטוארי יכול להתמוטט", באתר גלובס, 1 במאי 2013 - ריאיון
- ענת ביין-לובוביץ', "יותר זול להשקיע בשעשועון או בריאליטי מאשר במחזה טוב", באתר גלובס, 20 באוקטובר 2015
- מרב יודילוביץ', "חדר החזרות הוא לא מפלט מהחיים", באתר ynet, 3 בנובמבר 2015
- רפי רשף בתכנית ראיונות אחד על אחד עם רוני פינקוביץ', אינטימי: "אני מתגעגע להליכות ברחובות ת"א" , באתר nana10, 18 בפברואר 2017
- נועה לזר-קינן, סמכת עליי לפני שאני סמכתי על עצמי, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2020
הערות שוליים
- ^ רוני לוי, שחקן "לא שחקן", מעריב, 5 בנובמבר 1985
- ^ יעקב בר-און, בחינת בגרות בטעם...שום לאסי דיין, דבר, 24 בינואר 1983
- ^ מאיר שניצר, סרט - צווארון לבן ואשכנזי, חדשות, 2 באוקטובר 1985
- ^ איל ברטונוב, ״שתי אצבעות מצידון״ – הפיצוץ, חדשות, 22 ביולי 1986
- ^ רן גפן, דידי יזרעאלי, אבוטבול לא בעכו. כן בטלוויזיה, חדשות, 1 בספטמבר 1986
ביקורת: עירית לינור, שידורים - ברנשים וחתיכות, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1988
- ^ ליאת רון, רוני פינקוביץ' | במאי, באתר גלובס, 11 במרץ 2010
- ^ טלוויזיה, מעריב, 3 ביוני 1988
- ^ רונית ויס-ברקוביץ', המהפכה תחחיל בבוקר, חדשות, 9 במרץ 1989
- ^ הגר רם, ואחד עושה ג׳יבריש, חדשות, 29 בדצמבר 1989
- ^ שוש אביגל, תיאטרון/ מדמיינים ניו-יורק, חדשות, 28 בדצמבר 1989
דורון נשר, המלצה - ההצגה "פרודו", חדשות, 4 בפברואר 1990
- ^ תמי לוביץ, מחסור מסוים בשעות שינה, חדשות, 21 בנובמבר 1990
- ^ טרנספר במקום אחר, חדשות, 8 באוגוסט 1990
- ^ מעכו לתל־אביב, חדשות, 26 באוקטובר 1990
- ^ הגר רם, רק קצת דם, חדשות, 26 באוקטובר 1990
- ^ תמי לוביץ, הבימה חוזרת לרפרטואר קלסי, חדשות, 26 במרץ 1991
- ^ שוש אביגל, שפינוזה לא היה שם, חדשות, 26 בנובמבר 1991
- ^ ציפי שוחט, טיסת הקמיקזה של פינקוביץ', באתר הארץ, 3 במאי 2001
- ^ יומנה של אנה פרנק, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2001
מיכאל הנדלזלץ, המנורה של אנה פרנק, באתר הארץ, 22 בינואר 2002
- ^ "עוץ לי גוץ לי" יוצג בפעם החמישית בישראל, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2002
יהודה ביטון, תענוג מוסיקלי, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2002
- ^ איתן בר-יוסף, עכבר העיר תל אביב, תענוג מוזיקלי ומילולי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008
- ^ ליא קניג תופיע בקומדיה בהבימה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2002
- ^ נילי ברקן, מותו של מחזה, באתר גלובס, 25 במרץ 2003
- ^ חגי חיטרון, אופרה חדשה לילדים: "מקס ומוריץ", באתר הארץ, 6 במאי 2004
- ^ מיכאל הנדלזלץ, החיים והמוות ביד הפרטים, באתר הארץ, 20 במאי 2004
- ^ מיכאל הנדלזלץ, בסגנון עדות האיטלקים, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
- ^ מיכל בעדני, עכבר העיר, אהבה לבעל מת, תשוקה לגבר חי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2007
- ^ קרן נתנזון, רבקה זהר חוזרת לבמה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2007
- ^ טל לוין, עכבר העיר, רוני פינקוביץ מונה למנהל האמנותי של המדיטק בחולון, באתר הארץ, 5 במאי 2010
- ^ מיה אשרי, נועם שמואל מונה למנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק, באתר הארץ, 28 בינואר 2018
- ^ ציפי שוחט, מחזה של חנוך לוין שטרם הועלה יוצג השנה בקאמרי, באתר הארץ, 16 בפברואר 2010
מיכאל הנדלזלץ, "איחש פישר": אדם בעקבות האיבר שלו, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2010
מיכאל הנדלזלץ, גלריה, "איחש פישר": תמצית החיים כאיכס, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2010
- ^ טל לוין, עכבר העיר, חדשות במה: הסוף המפתיע של "איחש פישר", באתר הארץ, 18 ביולי 2011
- ^
 מיכאל הנדלזלץ, מגיע ליעקב כהן יותר מהתפקיד המזרחי הצפוי ב"הצמה של אבא", באתר הארץ, 29 בינואר 2017
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, הזוג המוזר – הגרסה הנשית: קסם שקשה לעמוד בפניו, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
מיכאל הנדלזלץ, כשהזוג המוזר מגיע לאיקאה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
- ^ רון שוורץ, תיאטרון | "התקווה" רוצה שנביט במראה ונתעשת מן הקיטוב, באתר גלובס, 18 במאי 2018
- ^ ננו שבתאי, "קונטקט": הצגה אמיצה וקשובה על כיסא גלגלים, באתר הארץ, 28 בינואר 2020
- ^ ליאור סורוקה, הבמאי, המחזאי והשחקן רוני פינקוביץ' מת בגיל 56, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2020
רן בוקר, הבמאי, המחזאי והשחקן רוני פינקוביץ' הלך לעולמו בגיל 56, באתר ynet, 10 בדצמבר 2020
- ^ יסמין לוי, "היתה גופה במיטה ואני יודעת שהוא לא שם. הרגשנו שיצא לחופשי", באתר הארץ, 16 ביוני 2021
- ^ פרס ראשון בעכו ל"הרעולים"; צל"ש לבמאי רוני פינקוביץ', מעריב, 10 באוקטובר 1990
- ^ רוני פינקוביץ ושמואל הספרי זכו בפרס הבימוי בקאמרי, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2003
|
|
