פייר קורניי (בצרפתית: Pierre Corneille; 6 ביוני 1606 – 1 באוקטובר 1684) היה מחזאי צרפתי.
קורות חייו
היה בנו בכורו של פקיד מינהל בעיר רואן שבנורמנדיה. התחנך אצל הישועים וב-1624 החל ללמוד משפטים. ב-1628 פתח בקריירה כפרקליט, ואביו רכש עבורו מישרת מפקח במחלקת המים והיערות של רואן. ב-1629 החל לכתוב שירה בחרוזים, בהמשך כתב את הקומדיה "מליט" שהוצגה על ידי להקה נודדת וזכתה להצלחה בפריז. באותה שנה קורניי עבר להתגורר בפריז והיה לאחד המחזאים הנודעים בעיר. ב-1634 נבחר לכתוב חרוזים לרגל ביקורו של הקרדינל רישלייה בעיר רואן. רישלייה מינה את קורניי לחבר בקבוצת החמישה, שנתבקשו לכתוב מחזות בהתאם לרעיונות של רישלייה. קורניי, שלא היה מרוצה מדרישותיו של הקרדינל, עזב את פריז וחזר לרואן.
ב-1635 כתב את המחזה האשליה הקומית. ב-1636 כתב את המחזה "לה סיד" (במקור הערבי "אל סעיד"), שהיה דמות של מנהיג צבאי מהולל בספרד בימי הביניים. המחזה זכה להצלחה רבה, אך גם לביקורת קשה. האקדמיה הצרפתית, שנוסדה על ידי רישלייה, קבעה כי המחזה לא עמד בקריטריונים של דרמה קלאסית ("הוויכוח על לה סיד").
ב-1640 חזר קורניי לפריז ובאותה שנה כתב את הטרגדיה "הורציוס" שהוקדשה לרישלייה. הוא המשיך לכתוב טרגדיות: "סינה" (1641), "פולייקט" (1642). מדי שנה הופיעה טרגדיה חדשה של קורניי, אולם אחרי 1652 חדל לכתוב מחזות, כי מחזותיו האחרונים לא זכו להצלחה. הוא השיב לביקורת על מחזותיו ב"מאמרים על שירה דרמטית". מאמרים אלה, בהם הגן על כתיבתו, מהווים את תחילת ביקורת האומנות המודרנית. ב-1659 קיבל מענק משר האוצר ניקולה פוקה, וחזר לכתוב מחזות. המחזה "אודיפ" זכה לשבחים מפיו של המלך הצעיר לואי הארבעה עשר, אך מחזותיו הבאים נתקלו בביקורת עוינת. מאדאם הנרייטה, הדוכסית מאורליאן, הזמינה את קורניי ואת רסין (כל אחד ללא ידיעתו של השני) לכתוב מחזה על הנושא "טיטוס וברניס". ב-21 באוקטובר 1670 הוצג מחזהו של רסין וזכה להצלחה רבה, ושבוע ימים אחרי כן הצגת מחזהו של קורניי הייתה לכישלון. בעקבות מאורע זה נפלה רוחו של קורניי. הוא כתב שני מחזות נוספים שנכשלו גם הם, ובילה את העשור האחרון לחייו הרחק מעיני הציבור.
בסוף ימיו קצבתו השנתית הופסקה למשך ארבע שנים והוא נשאר חסר אמצעים. קורניי פנה לשר האוצר קולבר, שהורה להמשיך ולשלם את הקצבה. אחרי מות קולבר (1683) הקצבה הופסקה שוב. ב-1684 ניקולה בואלו הודיע על כך למלך לואי הארבעה עשר, ששלח מיד כסף למחזאי. באותה שנה נפטר פייר קורניי בפריז, ולמקומו כחבר האקדמיה הצרפתית (מאז 1647) נבחר אחיו המחזאי תומא קורניי.
בתיאטרון הישראלי
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
