ממשלת ישראל רואה בהסתננות בעיה חמורה ובשל כך הקימה את גדר הגבול ישראל–מצרים, יזמה את התיקונים לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) ובנתה את מתקן חולות – מתקן שהייה למסתננים בסמוך לבית סוהר קציעות שבנגב. המכשול הפיזי בגבול, בשילוב חקיקה, שהפחיתה מעוצמת המניע העיקרי להגירה לטענת הממשלה – עבודה ששכרה בצידה (רובם המכריע של המסתננים הם גברים בגילאי העבודה)[8] – הביאו במידה רבה לבלימתה של ההסתננות בסוף 2012.
הממשלה העניקה מעמד של "הגנה קבוצתית" לאריתראים ולסודנים אשר הסתננו ונמנעה מלגרשם לארצם.[9][10] תחת זאת היא מנסה להוציאם מישראל בדרכים שונות. כמה תוכניות פעולה של הממשלה בעניין נפסלו בבג"ץ. בסוף 2017 החליטה הממשלה כי בפני המסתננים משתי מדינות אלו תועמד הברירה לעבור למדינה שלישית או להיכנס לכלא "סהרונים". בעקבות כך הודיעה המדינה בראשית 2018 כי מסתננים שיצאו עד סוף מרץ יקבלו מענק של 3,500 דולר, ולאחר מכן תתחיל אכיפת התוכנית.[11]
על פי נתוני משרד הפנים מ-2018, אוכלוסייתם מתגוררת בעיקר בשכונות דרום תל אביב (37%, שהם 13,655 איש), אך גם בפתח תקווה (7%), אילת, נתניה וערים נוספות.[12] לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2023 לא נכנס לישראל אפילו מסתנן אחד, בעוד כ-2,700 עזבו. בסוף 2023 נשארו בישראל 23 אלף מסתננים,[13] רובם מאריתריאה (74%) ומסודן (18%).[14] בין השנים 2018 ל-2023, יצאו מישראל מעל 10,000 מסתננים, רובם למדינות מערביות.[15]
רקע
הגירה מאפריקה צפונה, במטרה להגיע למדינות אירופה דרך הים התיכון או דרך המובלעת הספרדית בצפון אפריקה סאוטה ומלייה, היא תופעה בת כמה עשרות שנים. מניעי ההגירה נוגעים לתנאי החיים הירודים ביבשת אפריקה הנגועה במלחמות, מעשי רצח עם, משטרים מדכאים, מדבור, עוני, חוסר גישה לשירותים רפואיים מתקדמים, העדר תשתיות ועוד. אף שישראל עצמה גובלת ביבשת אפריקה, ההסתננות למדינת ישראל כיעדם הסופי של המהגרים, החלה רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20.
לעומת רבות ממדינות אפריקה, ישראל היא דמוקרטיהמפותחת, עם שירותי רווחה ובריאות מתקדמים, והשכר בה גבוה מזה שבמולדתם של המסתננים.[16]
המצב החוקי בישראל
אף שישראל חתומה על אמנה בדבר מעמדם של פליטים היא לא חוקקה חוקים ייעודיים המסדירים את נושא מבקשי המקלט. המדינה הזמינה בעבר פליטים ממספר אזורי עימות כמחווה הומניטרית שנכנסו באופן חוקי. המקרים הידועים הם כמאתיים פליטי סירות וייטנאמים בשנת 1977, כמאה פליטים מבוסניה בשנת 1993 וכמאה פליטים אלבנים מקוסובו בשנת 1999. עד שנת 2001 לא היו נהלים בעניין בדיקת מעמד מבקשי מקלט וממשלת ישראל הותירה בפועל את סמכות ההחלטה בידי הנציגות המקומית של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR). בשנת 2001 מוּסד התהליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה והונהג נוהל שבו מבקש המקלט פונה בבקשה לנציבות האו"ם לפליטים, זו בוחנת את עניינו והמלצתה מועברת לוועדה מייעצת המעבירה את המלצותיה לשר הפנים. כך ששר הפנים הוא בעל הסמכות הסופית למתן היתר לשהייה בישראל.[17]
סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל קובע כי אדם הנכנס לישראל או יושב בה בניגוד לחוק, דינו מאסר של שנה. עם זאת, לא הוגשו כתבי אישום נגד עובדים זרים או מסתננים על סמך סעיף זה.[18] יצוין כי כנגד אזרחי ישראל מוגשים כתבי אישום בגין אותו סעיף.
בשנת 2008 החליטה מדינת ישראל לבחון בקשות מקלט ישירות ולהפסיק את תיווך נציבות האו"ם לפליטים. הוקמה יחידת התשאול והזיהוי במשרד הפנים, שהופקדה על קבלת בקשות מקלט ורישומם. ביולי 2009 החלה גם לפעול יחידה בשם "יחידת טיפול במבקשי מקלט במשרד הפנים",[19] שתפקידה לבחון בקשות מקלט בישראל באמצעות קיום ראיונות למבקשי המקלט, מחקר אודות נתונים רלוונטיים במדינות מוצאם וגיבוש הערכה האם אדם עומד בתנאי האמנה לפליטים.[20] דו"ח של מבקר המדינה בשנת 2018 קבע כי מדינת ישראל משתהה בבדיקת בקשות מקלט.[21]
מדינות המוצא של המסתננים
המדינות שמהן מגיעים מרבית המסתננים:
המדינות העיקריות
מדינות משניות
אריתריאה
מסתננים מאריתריאה מהווים כ-76% מכלל המסתננים לישראל נכון ליוני 2023. מסתננים שהגיעו ממדינה זו מבקשים לזכות במקלט מדיני בישראל מכיוון שאריתריאה היא דיקטטורה. מעבר על חוק ההתאגדות או הבעת ביקורת בפומבי על המשטר מסתיימים לרוב במאסר ללא משפט, ומרבית האזרחים שנעצרו על רקע פוליטי עדיין מצויים במאסר. כמו כן ישנן באריתריאה הגבלות קשות על חופש דת ופולחן כאשר מאמינים שאינם משתייכים לזרם של הנצרות (כ-50% מהאוכלוסייה) או האסלאם הסוני (כ-40% מהאוכלוסייה) נעצרים וסובלים מיחס אכזרי.[22][23]נציבות האו"ם לפליטים הכריזה על אריתריאה כמדינה שבה מתרחש משבר הומניטרי.
אריתריאה הייתה מסוכסכת במשך שנים עם שכנותיה: ג'יבוטי, אתיופיה וסודאן.[24] בעקבות סכסוכים אלו מונהג באריתריאה גיוס חובה של 18 חודשים לגברים ונשים כולל דיווחים על חיילים ילדים. בפועל עבור רבים נמשך השירות הצבאי ללא הגבלת זמן ויש כאלו אשר לא משוחררים כלל או מועסקים בעבודות כפייה. ישנן עדויות שלפיהן בשנים האחרונות משך השירות הלאומי התקצר והטיפול בעריקים הפך לפחות נוקשה. מי שעורקים בפעם הראשונה נכלאים למספר חודשים.[25] אזרחים המסרבים לשרת בצבא נעצרים, עוברים עינויים ואף נרצחים. על עריקה בזמן שירות צבאי מוטל לעיתים עונש מוות.[26] לאור מצב זה ועמדת הקהילה הבינלאומית נמנעת ממשלת ישראל מלהחזיר לאריתריאה את אזרחי מדינה זו.[27]
במאמר שפורסם בידי המכללה לביטחון לאומי בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה בשנת 2009 כתב ד"ר משה טרדמן, בהתבסס על עבודתו כמתשאל מסתננים, שהסיבה העיקרית להסתננות היא רצון למצוא תעסוקה ולעלות ברמת החיים. בשנת 2017 התוצר לנפש של אריתריאה היה כ-1,400 דולר[28] לעומת כ-36,000 דולר בישראל. בין האריתראים גם מי שנרדפו ממניעים פוליטיים, עריקים ואתיופים המתחזים לאריתראים,[29] טענה דומה העלה שגריר אריתריאה בישראל,[30] מנגד כתבה ד"ר טרישה רדאקר, פרופסור עמית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת טנסי בארצות הברית, מומחית בענייני אריתריאה באמנסטי אינטרנשיונל ונציבה בוועדה הבינלאומית לפליטים אריתראים, כי האריתראים אינם מהגרי עבודה או עריקים אלא פליטים. לדבריה, המשטר האריתראי כלא והעלים מבקשי מקלט שהוחזרו לאריתריאה בכפייה ממדינות אחרות.[31]
בדצמבר 2016 פרסם גוף המחקר הרשמי של האיחוד האירופי, EASO, דוח שלפיו מי שעזבו את אריתריאה יכולים לחזור אליה ללא שייענשו או שיחויבו לשרת בצבא, אם הסדירו זאת מראש ושילמו מס של 2% על הכנסתם, בתנאי שאינם מתנגדים פוליטיים.[32] עוד פורסם כי כשליש מהתל"ג של אריתריאה מקורו מכספים ששולחים מהגרים מהמדינה למשפחותיהם.[33]
ביוני 2017 פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין גירושו של אזרח אריתריאה שנכנס באופן בלתי חוקי לשווייץ. האזרח טען כי עריקתו מהצבא במולדתו תעמיד אותו בסכנה אם יוחזר אליה. בית הדין הכריע כי ניתן לגרשו, בין היתר בנימוק שלא הוכח שהשבתו לשם תעמיד אותו בסכנה חמורה.[34] גם בית המשפט המנהלי הפדרלי בשווייץ פסק שעזיבה בלתי חוקית של אריתריאה אינה מקנה בהכרח מעמד פליט. באוגוסט אותה שנה פסק בית המשפט שניתן להחזיר אריתראים שכבר שירתו בצבא אל מולדתם. באפריל 2018 החלה ממשלת שווייץ בהליכי גירוש 3,200 אריתראים חזרה למולדתם, מתוך 9,400 אריתראים בשווייץ בסך הכל.[35] ביולי 2018 פסק בית הדין הפדרלי בשווייץ כי השירות הצבאי באריתריאה איננו עילה לפליטות ולא נחשב לעבדות או לעבודות כפייה.[36]
ביולי 2018, לאחר 20 שנות סכסוך, חתמה אריתריאה הסכם שלום עם אתיופיה.[38] מספר שבועות לאחר מכן נחתם חוזה שלום נוסף עם ג'יבוטי והסכם שיתוף פעולה עם סומליה. סודאן, קרובה גם היא לפיוס.[39] מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש בירך על ההסכמים וב-14 בנובמבר 2018 החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להסיר את העיצומים שהוטלו על אריתריאה.[40]
מסתננים מסודאן מהווים כ-20% מכלל המסתננים לישראל. בין השנים 2003 ל-2009 התחולל רצח העם בדארפור שבמערב סודאן. רבים הפכו לפליטים וחלק מהם נמלטו למצרים. לאלו נוספו פליטים מדרום סודאן, עקב מלחמת האזרחים, בין אנשי הצפון המוסלמים-ערבים לאנשי הדרום הנוצרים והאנימיסטים; מלחמה אשר הובילה לקבלת העצמאות של דרום סודאן בשנת 2011. לאחר מכן הגיעו פליטים נוספים עקב מלחמת אזרחים בין קבוצות אתניות בדרום סודאן.
נכון לשנת 2017, התוצר לנפש לשנה בסודאן הוא כ-4,600 דולר[41] ובדרום סודאן כ-600 דולר[42] לעומת כ-36,000 דולר בישראל, כך שעדיף יותר, מבחינה כלכלית, להסתנן לישראל.
המסתננים מאפריקה הגיעו לישראל דרך מצרים וסודאן. חלקם הגיעו בטיסות מח'רטום, בירת סודאן, לקהיר, ומשם באוטובוסים וטנדרים שהביאו אותם למרחק של כ-200 מטר מן הגבול.[44] גם במצרים וגם בסודאן יש סניף גדול של נציבות האו"ם לפליטים.[45]
חלק מהמסתננים שילמו למבריחים בדואים, סכומים שהגיעו לעיתים לחמש מאות עד אלף דולר, כדי שיעבירו אותם עד לגבול ישראל.[46] על פי דו"ח של "מוקד סיוע לעובדים זרים", היו מקרים שבהם מסתננים נרצחו או הושפלו ומסתננות נאנסו בידי המבריחים.[47] ארגון "רופאים לזכויות אדם" דיווח על כך שזיהה וטיפל בין 2009 ל-2011 בכ-1,300 מקרים של קורבנות עינויים שעונו במדבר סיני, 7.2% דיווחו כי נחטפו והובאו לסיני ולישראל מבלי שירצו בכך. כמו כן דיווח על מאות אנשים המוחזקים במחנות עינויים בסיני.[48] לפי נתוני קבוצת מעקב של האו"ם, הגיעו סכומי הכופר בקיץ 2012 לחמישים אלף דולר למסתנן.[49] סכנה נוספת האורבת למסתננים היא מצדו של הצבא המצרי שחייליו יורים בהם לעיתים כדי לסכל את ההסתננות.[50]
מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ופליטים
מהגר עבודה הוא מי שעזב את ארצו כדי לחפש עבודה ולשפר את מצבו הכלכלי.[51]
פליט הוא מי שברח ממלחמה או מסכנה אחרת.[52] לפי אמנת הפליטים של האו"ם, פליט הוא מי שנמצא מחוץ לארצו (או שהוא חסר אזרחות ונמצא מחוץ למקום מגוריו הקבוע), ואינו יכול לחזור אליה בשל פחד "מבוסס היטב" להיות נרדף ממספר טעמים המפורטים באמנה.[53] מבקש מקלט הוא מי שמבקש מקלט כפליט.[54] רובם של המסתננים מאפריקה לישראל לא ביקשו מקלט, ועל כן קבע בג"ץ ב-2017 כי לא ניתן לקרוא לכל הקבוצה "מבקשי מקלט".[55]
המסתננים בישראל
בין המסתננים היו גם קטינים שהגיעו באופן עצמי, רובם מאריתריאה. תחילה הושמו הקטינים במשמורת עם בוגרים ובהמשך הועברו לאגפים נפרדים. באוגוסט 2010 החל לפעול מתקן "מתן", שבו הוחזקו קטינים בלבד. באוגוסט 2013 נסגר המתקן ושוכניו שוחררו. בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בעתירה שהגישו ארגוני סיוע למסתננים בשנת 2007, התחייבו הרשויות לממן ייצוג משפטי למסתננים קטינים.[56]
עד לסוף ספטמבר 2015 נכנסו לישראל כ-64 אלף מסתננים. מספר זה אינו כולל ילדים שנולדו להם בישראל. רובם נכנסו לישראל בין השנים 2006 - 2012. כ-36 אלף באו מאריתריאה, כ-14 אלף מסודאן (מתוכם כאלף מדרום סודאן) וכ-6 אלפים ממדינות אחרות.[57] במחצית השנייה של 2012 החלה ירידה במספר המסתננים ובסוף דצמבר 2012, בעקבות השלמת בניית הגדר לאורך כמעט כל גבול מצרים[58] וצעדי הרתעה נוספים שבהם נקטה ממשלת ישראל,[59] דווח כי מספר המסתננים ירד בצורה משמעותית ובמחצית הראשונה של 2013 הסתננו 34 איש בלבד מול 9,570 בתקופה המקבילה ב-2012.
מתחילת 2014 ועד סוף יולי אותה שנה נתפסו בגבול 19 מסתננים ואותרו בתחומי ישראל 49 שלא היה ידוע על נוכחותם בישראל. בתקופה זו עזבו את הארץ מרצון 4,795 מסתננים.[60] נכון לסוף 2019 שוהים בישראל כ-31 אלף מסתננים.[61] נתון זה אינו כולל אלפי ילדים שנולדו בישראל, מסתננים שנכנסו לארץ בלא ידיעת השלטונות ואינם רשומים ואזרחיות אריתריאה שהגיעו בטיסות לארץ.
מגורים ועבודה
באפריל 2008 החליטה המדינה לא לאפשר למסתננים לשהות במרכז הארץ, בין חדרה לגדרה,[62] אולם המהלך בוטל בהמשך. לאחר ביטולו ועד ליישום חוק ההסתננות ב-2012 הוסעו רבבות עצורים מאפריקה לתחנה המרכזית החדשה של תל אביב. רשות ההגירה אינה מנהלת מעקב מדוקדק אחרי מקום מגוריהם של המסתננים, אולם על פי הערכות משנת 2011, המבוססות על נתוני משטרת ישראל, הרשויות המקומיות וארגוני הסיוע, התגוררו בתל אביב 15,000–17,000 מסתננים (בעיקר בדרום תל אביב, אם כי המספר כולל גם את המתגוררים בבת ים ובבני ברק) ובאילת 4,000–8,000. באשדוד ההערכות נעות בין 1,500 ל-2,000, בירושלים 800–1,000, ובערד 400–600.[63] עיסוק בולט של המסתננים הוא עבודות במלונות, בפרט באילת. בשנים האחרונות יש גידול במספר המסתננים בפתח תקווה ומספרם מוערך באלפים.[64]
המסתננים בתל אביב
האזורים המזוהים עם המסתננים בדרום תל אביב הם נווה שאנן, שכונת שפירא ושכונת התקווה, והם מתגוררים שם בצפיפות רבה. על פי רשות האוכלוסין וההגירה בפברואר 2018 התגוררו בתל אביב 13,655 מסתננים.[12] מדו"ח של מחלקת המחקר של הכנסת שפורסם ביוני 2016 עלה כי מספר המסתננים המתגוררים בתל אביב הוערך בכ-26 עד 30 אלף. מנתוני טיפת חלב בהם מטופלים ילדים עד גיל 6 עולה כי מספר ילדי המסתננים עד גיל 6 בדרום ת"א הוא 3,343 תינוקות ופעוטות (4,425 עם ילדי עובדים זרים שאינם מסתננים). ישנה מגמת גידול משמעותית במספר התינוקות והפעוטות המטופלים בטיפות חלב בשנים האחרונות (בשנת 2010 היו 261 מטופלים שהם ילדי מסתננים). מספר ילדי המסתננים בשכונות התקווה, נווה שאנן, קריית שלום ושפירא גדול ממספר ילדי הישראלים. בשנת הלימודים תשע"ז נפתחו עבורם 46 גני ילדים, גידול של 58% לעומת שנת הלימודים הקודמת.[65] לדברי יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה לכ‑40,000 מסתננים שחיים בישראל יש כ-10,000 ילדים שנולדו בה.[66]
לקראת שנת הלמודים תשע"ח השקיעה עיריית ת"א 20 מיליון ש"ח בהרחבת מתחם לוינסקי ב-8 כתות גני ילדים נוספים. מלבדם ישנם כ-100 גני ילדים מאולתרים בדרום ת"א.[67] בקיץ 2016 נסגר בית הספר "שבח מופת" ובמבנהו נפתחו שני בתי ספר לילדי מסתננים ("קשת" ו"גוונים"). ילדים אחרים לומדים בבתי ספר נוספים המיועדים לילדי עובדים זרים, ביאליק רוגוזין (נווה שאנן) והירדן (שכונת התקווה).[68]
במקביל ישנה הגירה שלילית של אזרחים ישראליים משכונות דרום העיר, 500-670 עזבו מדי שנה בשנים 2010–2014. על פי נתוני הדו"ח תקציב עיריית ת"א לאוכלוסיית הזרים בשנת 2015 עמד על כ-58 מיליוני שקלים חדשים.[69] בשנת הלימודים תשפ"א יעלו לכיתה א' ברובע 8 בדרום תל אביב 70 ילדים ישראלים, לעומת 496 ילדי זרים – מספר ילדי הזרים גדל פי 15 בתוך עשור. כך עולה מנתונים שנחשפו בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב.[70]
המסתננים מפעילים עשרות בתי עסק בדרום תל אביב, בין העסקים מסעדות, חנויות, ופאבים.[71][72][73] לדברי מפקד תחנת כיבוי אש אזורית תל אביב, כמחצית מכ-3,000 שריפות בשנה, מתרחשות בדרום תל אביב, חלק ניכר באזור התחנה המרכזית.[74]
עיריית תל אביב מספקת שירותים לאוכלוסיית המסתננים בתחומה, בתחומים כמו חינוך, בריאות ורווחה. בשנת 2016 השקיעה העירייה 64 מיליון ש"ח בשירותים לאוכלוסייה הזרה בתחומה, שכוללת להערכתה 60–70 אלף איש, רובם מסתננים מאפריקה. העירייה פועלת להכללת אוכלוסייה זו בדירוג הכלכלי-חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי להוריד את מיקומה בדירוג וכך להגדיל את התקציבים הממשלתיים המועברים אליה.[75]
ב-2 בספטמבר 2023 התרחשו מהומות בדרום תל אביב על ידי מסתננים מאריתריאה בין תומכי המשטר האריתריאי למתנגדי המשטר בעקבות קיום פסטיבל של שגרירות אריתריאה, במהלכם נפצעו מעל 170 איש, בהם כחמישים שוטרים שפעלו לשמור על הסדר ולהפריד בין הניצים. חלק מהפורעים נפצעו מירי חי שבוצע מצד שוטרים שטענו כי הירי היה מוצדק ונבע מחשש לחייהם. הפורעים גרמו נזק רב לרכוש, וניפצו חלונות ראווה של עסקים רבים.[76][77][78] גם במדינות באירופה נרשמו מהומות דומות באותה תקופה.[79]
בעבר בשל הגדרתה של סודאן כמדינת אויב של ישראל, המגיעים ממנה מוגדרים על ידי הממשלה "נתיני מדינת אויב" וניתן היה לעצור אותם על פי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). עם זאת, הנחיית היועץ המשפטי לגבי המסתננים מסודאן היא כי "אין להחיל את חזקת המסוכנות על כלל המסתננים ולפגוע בזכויותיהם, וכי על צה"ל לחקור כל מסתנן ואם יתברר שאין בו סיכון ביטחוני הוא יטופל לפי הוראות חוק הכניסה לישראל בידי גופים אזרחיים".[80] בעניין אזרחי אריתריאה, מדינת ישראל נמנעת מלהחזירם לשם בשל עמדת נציבות הפליטים של האו"ם והקהילה הבינלאומית.[81]
ישראל העניקה "הגנה זמנית קבוצתית" למסתננים המזוהים כאריתראים או סודאנים, המהווים כ-83% מהמסתננים לישראל דרך גבול מצרים.[82] ההגנה הקבוצתית מהווה אישור שהייה זמני בישראל, שיש לחדשו מדי שלושה חודשים. להלכה "ההגנה הזמנית הקבוצתית" אינה כוללת אישור עבודה, אולם הממשלה מאפשרת בפועל למסתננים לעבוד ולהתפרנס. בנובמבר 2010, במסגרת עתירה לבג"ץ, התחייבה המדינה שלא למנוע העסקת בעלי אישור שהייה עד שלא יופעל מרכז שהייה בגבול מצרים.[83] בעבר גם בקשות מקלט של אזרחי חוף השנהב ודרום סודאן זכו להגנה קבוצתית, אך תוקף הגנה זו פג. עתירות בנידון נדחו.[84][85]
עד סוף 2012 לא אפשרה ישראל למסתננים מסודאן ומאריתריאה להגיש בקשות מקלט. לאחר מכן החלו להגיש מסתננים, בפרט אלה שהוחזקו במשמורת, בקשת מקלט במשרד הפנים.
לפי נתונים של רשות האוכלוסין בראשית 2018, כ-15,400 אריתריאים וסודנים הגישו בקשות. הרשות דחתה או סגרה מתוכן כ-6,600 בקשות. 12 איש (11 אריתריאים וסודני אחד) הוכרו כפליטים. לאלף אנשים שחיו בעבר בחבל דרפור בסודאן, מתוך 3,150 שהסתננו לישראל, הוענק מעמד של "תושב ארעי", מהם 500 בעת ממשלת אולמרט ו-500 נוספים בשנת 2017. בשאר הבקשות עדיין לא נתקבלה החלטה.[86] קבוצה גדולה של מבקשי מקלט מסודן, יוצאי חבל דרפור, הרי הנובה והנילוס הכחול, כ-2,800 איש קיבלה במהלך שנת 2022 מעמד תושב ארעי א/5 וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ טאגאל. קבוצה זו נגרעה ממספר המסתננים בדוחות רשות האוכלוסין.[87]
תחקיר של חדשות ערוץ 2 שפורסם באוקטובר 2016 חשף כי בקרב אזרחים אפריקנים מארצות שאזרחיהן אינם נהנים מהגנה קבוצתית ושוהים בישראל פועלים אנשים המפנים אותם לעורכי דין המסייעים להם למצוא עילה להגשת בקשת מקלט שקרית לרשויות בישראל.[88]
בראשית 2017 פסקה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים נאווה בן אור כי עריקות מהצבא האריתראי אינה עילה לקבלת מעמד פליט.[33] עם זאת, בפברואר 2018 פסק הדיין אלעד אזר מבית הדין לעררים בירושלים (שהוא ערכאה נמוכה יותר) כי יש להעניק מעמד פליט לעריק מצבא אריתריאה אשר כבר הוחזק שם בכלא במשך שנתיים בשל עריקותו, הוחזר לשירות וברח שוב, ועל כן קיים במקרה זה "פחד מבוסס היטב לרדיפה בארצו".[89] באוגוסט 2018 דחה דייןבית הדין לעררים, מנחם פטישיצקי, עתירה לקבלת מקלט מדיני של אזרח אריתריאה בן 44 שהסתנן לישראל בשנת 2009, בנימוק כי עריקה או השתמטות משירות צבאי באריתריאה, כשלעצמן, אינן עולות לכדי רדיפה פוליטית.[90] בפסק דין ב-2024 קבע שופט המחוזי, עודד שחם, כי עריקות או השתמטות מצבא אריתריאה, מחייבת מתן מעמד של פליט.[91]
פשיעה
בדיון שקיים מפכ"ל המשטרה, דודי כהן, בדצמבר 2010, נאמר כי לעומת ירידה במקרי השוד בכלל האוכלוסייה, ישנה עלייה דרמטית בעבירה זו בקרב המסתננים, וכי "עיקר הפשיעה היא פנים מגזרית ומרבית העבירות מבוצעות על רקע שתיית אלכוהול. מעשי הפשע הם בתחומי הסדר הציבורי, אלימות ורכוש". עוד נאמר שם כי באותה שנה "נרשמו שישה מקרי רצח בהם מעורבים מסתננים – 4.5 אחוז מכלל מקרי הרצח בישראל".[92] שישה מקרים אלה כוללים הריגה של אזרחית ישראלית ורצח של חמישה מסתננים מסודאן ומאריתריאה בידי מסתננים אחרים.[93] בדו"ח שפרסם מבקר המדינה ב-2014 נוסף תיעוד לשני מקרי רצח נוספים.
לפי נתונים של משטרת ישראל שהוצגו בכנסת במרץ 2012, החל מ-2007 ישנה עלייה קבועה במעורבות בפשיעה של המסתננים, בעיקר בשל עליית מספרם אבל זה אינו ההסבר היחיד. בשנת 2011 נפתחו כאלף ומאתיים תיקים פליליים למסתננים מאפריקה, כחציים במחוז תל אביב. זוהי עלייה של 54% לעומת השנה הקודמת. מהנתונים עולה כי רוב התיקים הפליליים נפתחים בגין הפרת הסדר הציבורי, התקהלות אסורה, קטטות, הימורים והחזקת סכין.[94] ניצב משנה דוד גז, מפקד מרחב יפתח במשטרת ישראל, אמר בוועדת הפנים של הכנסת ביוני 2012 כי המעורבות בפשיעה של כלל הזרים בדרום תל אביב, ובמיוחד האפריקאים, מכפילה את עצמה משנה לשנה, כולל עבירות של אלימות קשה, אונס ושוד.[95] המשטרה תולה גם את העלייה החדה בשוד מכשירים סלולריים בשנת 2012 בפשיעה של מסתננים.[96] לפי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2012 נפתחו 2,208 תיקים פליליים למסתננים כאשר מתעלמים מהתיקים בגין הסתננות, מתוכם 100 תיקים על עבירות מין.[97]
בעקבות הגידול בפשיעה הוקמה בשנת 2010 תחנת משטרה חדשה בגינת לוינסקי, המשרתת את תושבי שכונת שפירא ואזור התחנה המרכזית החדשה של תל אביב. בתחנה שירתו כמאה שוטרים.[98] היא פונתה כעבור מספר שנים. עם זאת נטען בדוח המבקר לשנת 2014 כי לא ניתן לקבוע "ברמה מספקת של ודאות" אם מעורבות הזרים בפשיעה רבה או מעטה ממעורבות כלל האוכלוסייה. לפי הדו"ח, הנתונים המוגבלים שיש בידי המשטרה על זהות החשודים נובעת בין היתר מכך שמקורות המידע של המשטרה על זרים הם מועטים, וכן בשל העובדה כי זרים נוטים לפתור סכסוכים בינם לבין עצמם וממעטים לפנות למשטרה.[99]
ביולי 2013 אישר היועץ המשפטי לממשלה נוהל חדש, שלפיו מסתננים שביצעו עבירות אלימות ורכוש תבוטל אשרת שהייתם והם יוחזרו למתקני השהייה. קודם לכן התקיים נוהל כזה רק ביחס לאלו שביצעו עבירות המסכנות את ביטחון המדינה ושלום הציבור.[100]
ב-21 בדצמבר 2013 במהלך נאום של שגריר אריתריאה בפני כ-500 מסתננים תומכי המשטר ארעה קטטה המונית בקיבוץ כנרת בין תומכי המשטר למתנגדיו. המסתננים זרעו הרס רב במקום והמשטרה עצרה עשרות מעורבים. 12 מעורבים פונו לבית חולים.[101]
ב-8 ביוני 2014 הסתיימה פעילות של סוכן סמוי בקרב קהילת המסתננים בדרום תל אביב שנמשכה 14 חודשים. בסופה נערכה פשיטה בה נעצרו 65 מסתננים בחשד לסחר בסמים ועבירות רכוש ואלימות.[102]
לפני הגעת המסתננים מנתה תחנת שרת בדרום ת"א שוטרים מעטים. נכון לשנת 2017 משרתים בה כ-200 שוטרים. להערכת המשטרה ישנם בדרום ת"א כ-40,000 מסתננים שמספרם עולה במידה ניכרת בסופי שבוע. לדברי ניצב-משנה דוד פילו, מפקד מרחב יפתח, העבירות הבולטות בקרב המסתננים הן גניבת טלפונים, סחר בסמים, אלימות ומקרי שוד בינם לבין עצמם, אלימות כלפי נשים, אירועים של אלימות במשפחה וזנות.[103] בדיון בוועדת הכנסת ביוני 2018 אמר מפקד תחנת שרת כי מאז שנסגרו מתקני סהרונים וחולות יש עלייה באלימות, בשוד ובתקיפות חמורות באזורו.[104] דוח שפורסם בדצמבר 2018 מראה כי שיעור הפשיעה (התיקים שנפתחים ומדווחים) בקרב המסתננים בעבירות מין, רכוש ואלימות גבוה לפחות פי 3 משיעור הפשיעה באוכלוסייה הכללית.[105][106] כמחצית מכתבי האישום כנגד מסתננים שהוגשו בת"א ב-2018 נמחקו, לאחר שהנאשמים שוחררו ללא ערבות ולא אותרו. רוב התיקים שנאלצה המשטרה למחוק הם בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים.[107]
בריאות
בכמה בדיקות שנערכו בקרב מסתננים מאפריקה בעשור הראשון של המאה ה-21 נמצא כי שיעור הנשאות של מחלות בקרבם גבוה משיעור הנשאות באוכלוסייה הישראלית. בבדיקות אלו נמצא שיעור נשאות של כחצי אחוז לנגיף ה־HIV (מחולל מחלת האיידס), כחצי אחוז לעגבת רדומה, כ־0.6% לחיידקי שחפת, אחוז אחד לסלמונלה ואחוז אחד לשיגלה.[108] להערכת משרד הבריאות היו בשנת 2013 בישראל כ-150 מסתננים נשאי HIV.[99] עם זאת, שיעור הנשאות שזוהה נמוך משיעור הנשאות בארצות המוצא. הבדל זה הוסבר כתולדה של "ברירה טבעית", במסגרתה מתקשים יותר החולים לעמוד בתלאות המסע מאפריקה לישראל (אפקט המהגר הבריא).[108]
בשנת 2010 אובחנו בבית החולים איכילוב כארבעים מסתננים חולי מלריה, לעומת ארבעה בשנת 2009. בשנת 2011 אובחנו שם עשרים מסתננים חולי שחפת ומדי שנה מאובחנים שם כחמישים מסתננים נשאי HIV.[109] על פי משרד הבריאות, במחצית הראשונה של 2012 אובחנו 90 מסתננים כחולי שחפת באזור תל אביב, שהם כ־90% מכלל מאובחני השחפת בתקופה זו באזור זה.[110]
בעקבות מקרה שבו אושפזה פעוטה בת למסתננים מאריתריאה שאובחנה מאוחר יותר כנשאית שחפת בסמוך לחולים ישראלים, הוחלט בבית החולים איכילוב כי מהגרי עבודה ומסתננים יאושפזו בבית החולים במחלקות נפרדות ויהיו מזוהים בתגיות מיוחדות, כדי למנוע הדבקה של שאר האוכלוסייה. מהגרי עבודה ומסתננים המבקרים בבית החולים נדרשו לעבור צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית כתנאי לביקור במקום.[111] משרד הבריאות ביטל את חובת הזיהוי בתגיות והפיץ הנחיות זמניות הנוגעות לזרים ולחסרי מעמד שמוצאם במדינות אפריקה ואסיה, התקפות בבתי החולים איכילוב ווולפסון. לפי ההנחיות נדרשים זרים ממדינות אלה לעבור צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית וכן בדיקות דם לחצבת ולאבעבועות רוח. כמו כן הוחלו הגבלות על ביקורי זרים במחלקות רגישות לזיהומים, כגון מחלקות אונקולוגיות ופגיות.[112]
במאמר שפרסמו מומחים לבריאות הציבור במשרד הבריאות נאמר כי החשש להעברת שחפת ואיידס מן האפריקאים לישראלים הוא קטן לאור מנגנוני ההידבקות במחלות אלה (HIV באמצעות יחסי מין ושחפת באמצעות חשיפה ממושכת לאדם נשא המחלה), וכי מרבית ההדבקות מתרחשות בתוך אוכלוסיית המסתננים.[113] כדי לאתר נשאי שחפת חדשים המגיעים לישראל, עוברים כל העצורים המובאים לבית סוהר סהרונים מגבול ישראל-מצריםצילום חזה לשלילת שחפת ריאתית.[114] חיסון נגד שחפת מוצע לכל הילדים בישראל עד גיל ארבע, גם לאלה שאינם זכאים לאזרחות.[115]
בשל אי הפעלת תוכנית חיסונים מסודרת בארצות המוצא של המסתננים, ישנה בקרב המסתננים נשאות למספר מחלות זיהומיות שאינן שכיחות בעולם המערבי, דבר המעמיד בסכנת הדבקה אוכלוסייה ישראלית שלא התחסנה ואוכלוסייה בעלת מערכת חיסון חלשה.[116] במאי 2012 התריעו פרופסורגבי ברבש, מנהל בית החולים איכילוב, וכן פרופ' פיני הלפרין, מנהל המחלקה לרפואה דחופה שם, מפני "פצצת זמן בריאותית" בגוש דן. זאת, בשל ריבוי מקרים שבהם מסתננים מאפריקה מגיעים לבתי החולים באזור זה כשהם חולים בשחפת, חצבת, אבעבועות רוח ומחלות זיהומיות מידבקות אחרות שאינן שכיחות בעולם המערבי. לדבריהם, "רק מקצת מהמסתננים מתאשפזים בבידוד לתקופות זמן קצובות, הרוב נשלחים חזרה לרחוב לאחר טיפול ראשוני והסיכון להידבק מהם גבוה ביותר".[117]
ב-2012 הוקמה מחלקת אשפוז ייעודית מוגנת ומסוגרת למסתננים חולי שחפת בבית החולים שמואל הרופא בבאר יעקב. המחלקה שייעודה המקורי היה לטפל בחולי ריאות כרוניים נחשבת לאחת ממחלקות האשפוז המסוכנות ביותר בישראל מחשש להידבקות הצוות. על גג המחלקה הותקנה מערכת סינון אוויר בעלות של יותר ממיליון שקלים במטרה לצמצם את סכנת ההידבקות בשחפת. במחלקה מאושפזים עשרות מסתננים, כאשר זמן האשפוז הוא לרוב בין חודש לחודשיים. חולים מידבקים שמעוניינים לסיים את האשפוז ולצאת מבית-החולים רשאים לעשות זאת על-פי חוק, והיו מקרים בהם מסתננים עזבו את בית-החולים על דעת עצמם כאשר הם נחשבים מידבקים.[118]
המסתננים השוהים בישראל אינם זכאים לביטוח הבריאות הממלכתי החל על תושבי ישראל, אך על פי חוק עובדים זרים מחויבים מעסיקים לבטח עובדים זרים המועסקים על ידם בביטוח בריאות. חלק מהמסתננים נעזרים בארגוני בריאות וולונטריים. החוק בישראל מאפשר לחסרי ביטוח רפואי ממלכתי לקבל טיפול רפואי במצבי חירום,[119] וזאת ללא התניה בתשלום מראש, ועל כן בתי החולים נאלצים לספוג את העלויות של טיפולי חירום באוכלוסייה זו. על פי דברי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מערכת הבריאות סופגת מעל 50 מיליון ש"ח כדי לממן את הטיפול הרפואי במסתננים.[120]
ב-2012 נולדו בבית החולים איכילוב כ-700 תינוקות למסתננות אריתראיות וסודניות שהיוו כעשירית ממספר הלידות שם.[121] שיעור הפגים בקרב לידות המסתננות גבוה פי 2 מזה באוכלוסייה הכללית. עלותן של לידות המסתננות לבית החולים מוערכת ב-28 מיליון ש"ח.[122]
משנת 1998 פועלת ביפומרפאה מטעם "רופאים לזכויות אדם", המעניקה טיפול רפואי לחסרי מעמד אזרחי, שאינם זכאים לשירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואינם מבוטחים בביטוח רפואי כלשהו.[123] על פי נתוני העמותה, בשנת 2011 היו בה כ-8,000 ביקורים, וב-2012 היו בה 6,900 ביקורים.[99]
בספטמבר 2008 נפתחה במתחם התחנה המרכזית החדשה של תל אביב מרפאת פליטים, שהוקמה ביוזמת ההסתדרות הרפואית בישראל ומשרד הבריאות. המרפאה משרתת למעלה מחמשת אלפים וחמש מאות מטופלים המגיעים באופן סדיר, מרביתם מסתננים מאפריקה, בעזרת רופאים מתנדבים וכוח עזר רפואי.[124] התרופות המשמשות את המטופלים נתרמות על ידי חברות תרופות.[125]
חינוך
חוק לימוד חובה חל על כלל הילדים בישראל ובהם גם ילדי המסתננים, והם משולבים במערכת החינוך. באילת סירבה העירייה במשך 4 שנים לרשום את ילדי המסתננים למערכת החינוך, והם נאלצו ללמוד מחוץ לעיר. בעקבות עתירה של ארגוני הסיוע נגד עיריית אילת ומשרד החינוך פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע באוגוסט 2012 כי על עיריית אילת לשלב תלמידים אלה במערכת. העירייה, בתמיכת משרד החינוך, ערערה על ההחלטה. בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על משרד החינוך והעירייה,[126] ובעקבות כך שולבו ילדי המסתננים במסגרות החינוך בעיר.
פעולות מוסדות המדינה מול המסתננים
גירוש מיידי למצרים
מתחילת שנת 2006 החלו להגיע סודאנים לישראל,[127] בעקבות פיזור הפגנות אלים שהתחולל במצרים במסגרתו נהרגו כמה סודאנים. ב-2008 הנחה ראש הממשלה אהוד אולמרט את הגורמים המקצועיים להחזיר את המסתננים מייד למצרים, בנוהל שכונה "החזרה חמה".[128] מנגד, ארגונים רבים פעלו למען השארתם בישראל, בפרט על רקע רצח העם בדארפור. זאת אף על פי שהפליטים מדארפור לא היו חלק גדול מהמסתננים מסודאן (על פי הפורום לזכויות פליטים, בשנת 2008 נמצאו בישראל כ-4,000 איש מסודאן שמהם כ-1,200 מחבל דארפור והשאר מדרום סודאן).[129]
בעקבות עתירה לבג"ץ של ארגוני זכויות אדם התחייבה המדינה בשנת 2008 לקיים "החזרה חמה" רק לאחר תשאול המסתננים, כדי לאפשר להם לבקש מקלט, בהתאם לעקרון האי-החזרה. המדינה הודתה כי בעניין זה חלו תקלות ומסתננים הושבו ללא תשאול.[130]
טיפול בבקשות מקלט
כאמור, בשנת 2008 החליטה המדינה להעביר את בדיקת הזכאות למעמד פליטים מנציבות האו"ם לרשות האוכלוסין וההגירה. אלו מבין המסתננים שנתפסו באזור הגבול על ידי צה"ל הובאו לבית סוהר סהרונים, שם עברו רישום ושימוע לקביעת מעמדם. מי שזוהו כאריתראים או כסודאנים הוגדרו כזכאים להגנה קבוצתית הומניטרית ושוחררו לאחר בדיקות רפואיות. השאר עברו שימוע נוסף אצל יחידת בדיקת מעמד הפליט (Refugee Status Determination - RSD) של רשות האוכלוסין, שהחלה לפעול ביולי 2009. אלה שנקבע כי הם בני-הרחקה רשאים לערער על ההחלטה, בהליך שיכול לארוך תשעה חודשים. בשל חוסר מקום במתקן שוחררו גם אנשי קבוצה זו וניתן להם כתב הגנה. לעיתים הם נעלמו ועל פקחי יחידת עוז הוטל לאתרם. בין יולי 2009 למאי 2010 גורשו 863 מסתננים.[131]
אחוז ההכרה בפליטים מאריתריאה ומסודאן במדינת ישראל נמוך מאוד בהשוואה להכרה בהם במדינות אחרות.[132] עם זאת, כאמור, ישראל העניקה למסתננים משתי המדינות "הגנה קבוצתית" במשך שנים, עד 2018, והעניקה מעמד של "תושב ארעי" לכאלף יוצאי דרפור. בדצמבר 2021 לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת טאגאל נגד שר הפנים פרסמה רשות האוכלוסין בהתאם להוראת בג"ץ רשימה נוספת של 2,426 אנשים יוצאי חבל דרפור הזכאים למעמד של תושב ארעי.[133][134] בשווייץ, לשם השוואה, מעמד של מבקש מקלט מקבלים כ-35%–55% מהאריתראים, הגנה משלימה מקבלים כ-25%, והחלטה שלילית המחייבת עזיבת שווייץ כ-20%–25%.[25]
בינואר 2010 אישרה הממשלה את בנייתה של גדר גבול חלקית בין ישראל למצרים שכוללת חיישנים. העבודות על הגדר החלו בנובמבר 2010 והושלמו בסוף 2012 (למעט קטע מורכב מבחינה הנדסית, באזור אילת).[135] עלותה המשוערת כ-1.5 מיליארד ש"ח.[136] במהלך הקמת הגדר ירד במידה ניכרת מספר המסתננים,[137] וההסתננות נבלמה כמעט לחלוטין עם השלמת הגדר.[135]
פעולות בתחום הכלכלי
ביוני 2013 אישרה הכנסת את החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג-2013,[138] המגביל מסתננים בהוצאת רכוש וכסף מישראל, כדי "להביא להקטנת הכדאיות הכלכלית שבהסתננות ועל ידי כך לצמצם את התמריץ להסתננות לישראל, וכן לעודד מסתננים לצאת מישראל".[139]
בהתאם לסעיף 1יא1 לחוק עובדים זרים, שנכנס לתוקף ב-1 במאי 2017, נדרשים מעסיקי מסתננים לנכות 20% מהשכר המשולם למסתנן, ולהפקידו, בתוספת הפרשת מעסיק של 16%, בקרן שאותה יקבל המסתנן רק כאשר יצא מישראל.[140] ניתן יהיה לחלט חלק מהסכום שנצבר אם המסתנן לא יעזוב במועד שנקבע לו.[141] בהודעת המדינה לבג"ץ ביוני 2019 נאמר שמספר המסתננים הדורשים את כספי הפיקדון עולה על ציר הזמן ושיש בכך ראיה לכך שהחוק מועיל לצמצום מספר המסתננים.[142] באפריל 2020 ביטל בג"ץ ביטל את הסעיף בחוק המחייב הפקדת 20% משכר המסתננים בפיקדון. עם זאת, דחה בג"ץ את העתירה לבטל גם את חלקו של המעסיק בפיקדון.[143]
מעצרים והגבלות תנועה
בתחילת 2012 אושר בכנסת תיקון (מס' 3) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). עיקר התיקון, שעניינו ההליכים המנהליים לטיפול במסתננים והחזקתם במשמורת, נקבע כהוראת שעה לשלוש שנים, עד ראשית 2015, כדי לבחון את השפעתו.
ביוני 2012 הודיעו ראש הממשלה ושר הפנים כי מעתה מסתננים שייכנסו לישראל יישארו במשמורת במתקן סהרונים ולא ישוחררו בדרום תל אביב כפי שהיה נהוג עד אז.[144] במתקן שהו גם כמה ילדים לצד אימותיהם.[145]
בספטמבר 2013 קבע בג"ץ כי החוק המאפשר משמורת של מסתננים במתקן סגור לתקופה של 3 שנים איננו חוקתי (בג"ץ אדם נגד כנסת ישראל). בעקבות כך, אישרה הכנסת בדצמבר 2013 תיקון (מס' 4) לחוק למניעת הסתננות, במקום החוק שבוטל. לפי החוק החדש, ניתן לשים מסתננים שנכנסו לישראל לאחר תחילת החוק במשמורת למשך שנה. מסתננים שכבר נמצאים בישראל ניתן להעבירם למרכז שהייה שבו יסופקו להם תנאי מחיה, כולל שירותי בריאות, רווחה ודמי כיס.[146] לצורך כך הוקם מתקן חולות, אף הוא בקציעות, שהחל לקלוט מסתננים שהועברו אליו מבית סוהר סהרונים. המתקן תוכנן להכיל בעתיד כ-9,000 מסתננים. השוהים בו קיבלו דמי כיס של 500 שקל בחודש. הם יכלו לצאת ממנו, אולם הוטל עליהם לחתום נוכחות שלוש פעמים ביום.[147] חלק מהשוהים במתקן נטשו אותו כשהם יוצאים לצעדת מחאה ובהמשך הוסעו באופן מאורגן לירושלים. חלקם הוחזרו למתקן המשמורת סהרונים בשל הפרת כללי המשמעת. למשך מספר שנים גם פעל כלא רנסאנס בנצרת בו הוחזקו מבקשי המקלט.
סמוך לראשית 2014 החל משרד הפנים לזמן למתקן "חולות" גם מסתננים ותיקים השוהים בערים בישראל, שאשרת השהייה שלהם פגה. בעקבות כך פתחו אלפי מסתננים בינואר 2014 בשביתות ובהפגנות בתל אביב ומול הכנסת בדרישה שיוחל עליהם מעמד של פליטים.[148] בארגון ההפגנות השתתפו גם ארגוני סיוע ובפרט ארגון א.ס.ף,[149]הקרן החדשה לישראל, שהעבירה כסף למימון הפגנת המסתננים בכיכר רבין, ורופאים לזכויות אדם.[150] במהלך המחאה תועדו מקרים אחדים שבהם מסתננים שוברי שביתה הותקפו על ידי מסתננים אחרים,[151] ומקרים שבהם נמנע ממי שאינו נמנה עם הנהגת המחאה לדבר בפני התקשורת.[152]
בעקבות עתירה לבג"ץ נגד תיקון מס' 4 קבע בג"ץ ב-22 בספטמבר 2014 כי גם תיקון זה אינו חוקתי וביטלו והורה לסגור את מתקן "חולות".[153] בתגובה, אושר בכנסת ב-8 בדצמבר 2014 חוק המגביל את החזקת המסתננים במתקן חולות לתקופה של 20 חודשים וקובע כי חובת ההתייצבות לשוהים במקום תעמוד על פעם אחת ביום.[154] בעקבות עתירה שהוגשה לו, קיצר בג"ץ את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה ל-12 חודשים, וקבע ששוהים השוהים במרכז השהייה ביום מתן פסק הדין 12 חודשים או יותר, ישוחררו ממנו לאלתר.[155]
הוצאות על הטיפול במסתננים
מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2017 אמד את ההוצאות של גופים ציבוריים על שהיית המסתננים בישראל לשנת 2016. לפי המסמך, ההוצאות כללו 335 מיליון ש"ח מתקציב המשרד לביטחון הפנים. סכום זה כלל בעיקר את הוצאות ההפעלה של מתקני סהרונים וחולות וכן הוצאות של משטרת ישראל. עיריית תל אביב הוציאה באותה שנה 120 מיליון ש"ח על טיפול באוכלוסיית הזרים. הוצאות אלה כללו בין היתר שירותי טיפת חלב, מועדוניות, בינוי מעונות והפעלת גני ילדים. משרד הבריאות הקציב עבור שירותי רפואה לזרים 76 מיליון ש"ח. שירותים אלה כללו טיפולים בבתי חולים שהזרים סירבו לשלם עבורם, שירותים רפואיים הניתנים לזרים ללא עלות, הפעלת מרפאות ייעודיות לזרים בתל אביב במימון חלקי של המשרד ועוד. שני התקציבים האחרונים, של משרד הבריאות ושל עיריית תל אביב, מתייחסים לכלל הזרים ולאו דווקא למסתננים מאפריקה.
המסמך מציין כי לא ניתן להעריך הוצאות נוספות של הגופים האמורים ושל גופים ציבוריים אחרים, וכן עלויות כלכליות אחרות, כגון הורדת המשכורות של ישראלים המועסקים ברמות שכר נמוכות וירידת מחירי נדל"ן בשכונות המגורים.[157]
עזיבת מסתננים בהסכמה וגירושם
במאי 2012 פרסם משרד החוץ חוות דעת שלפיה אין מניעה לגרש את אזרחי דרום סודאן לארצם.[158] ביוני אותה שנה הודיעה רשות ההגירה והאוכלוסין כי תרחיק כארבעת אלפים מסתננים – כאלף ושש מאות מתוך כאלפיים אזרחי חוף השנהב, כאלף וחמש מאות דרום סודנים וכאלף אפריקאים ממדינות אחרות.[159] ב-7 ביוני2012 התיר בית המשפט המחוזי בירושלים לגרש את אזרחי דרום סודאן חזרה לארצם, בהתאם להחלטת שר הפנים, אלי ישי, להפסיק את ההגנה הקולקטיבית עליהם.[160] רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה מייד לאחר פסק הדין, כי היא נותנת שבוע לאזרחים מדרום סודאן השוהים בישראל לעזוב את המדינה מרצונם, ושלושה ימים לאחר ההודעה החל מעצר של זרים מדרום סודאן.[161] כאלף וחמש מאות אזרחי דרום סודאן הוחזרו לארצם, וחלקם סבל שם מסכנות שונות. לפי דיווח של ארגוני סיוע משנת 2013, תוך פחות משנה מתו כעשרים ילדים ומבוגרים מתוך המגורשים עקב מחלות מידבקות.[162] על פי מקור שהובא ב"הארץ" כמאה מהמגורשים לסודאן נהרגו.[163] הפרויקט הישראלי "Come True" מממן לימודים בתנאי פנימייה בבית ספר באוגנדה לילדים שמשפחתם גורשה לדרום סודאן.[164]
נוסף לצעדים האמורים, הממשלה מעודדת את המסתננים לצאת מישראל על ידי מתן מענק כספי ליוצאים. סכום המענק לעוזבים מרצון הועלה לסך של 3,500 דולר וכן תשלום כרטיס טיסה. אלפי מסתננים עברו מרצון למדינות אפריקאיות, בפרט לרואנדה ולאוגנדה, שאיתן חתמה ישראל על הסכם. בפברואר 2014 עזבו 1,705 מסתננים את ישראל, לעומת 765 בינואר 325 בדצמבר ו-63 בנובמבר.[165] ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי רואנדה כבר קלטה 180 אלף מהגרים בחסות ובפיקוח האו"ם, שמחשיב אותה כאחת המדינות הבטוחות באפריקה.[166]
לדברי יוסי אדלשטיין, ראש מנהל אכיפה וזרים, מבקשי מקלט שעוזבים מרצון לא נתקלים בקשיים במדינות החדשות שאליהן הגיעו. ולדבריו ישראל מנהלת בקרה מול כל מי שיוצא באופן ישיר ועל ידי נציגים שמגיעים למדינות הזרות ובודקים, כפי שהמדינה התחייבה בפני בג"ץ.[167]
בכתבה ב"הארץ" משנת 2015 הובאו עדויות של מסתננים שהגיעו מישראל לרואנדה ולדבריהם הם שהו בה כמה ימים והוברחו משם, בהכוונת השלטונות, לאוגנדה.[168] עד מחצית 2017 עזבו מרצון כ-25,000 מסתננים.[169] לפי נציבות הפליטים של האו"ם, בין העוזבים לרואנדה נותרו בה רק כשבעה. בחדשות ערוץ 2 בדצמבר 2017 הובאו ראיונות עם של עוזבים שהצליחו להגיע לאירופה. בראיונות אלה, ובעדויות נוספות שנאספו, סיפרו על התעמרות שלטונות רואנדה בהם ולחץ לעזוב את המדינה. עוד תיארו כיצד לאחר שעזבו את רואנדה חוו בדרכם לאירופה קשיים שכללו הכאה, אונס ומוות.[170][171] עם זאת, בית המשפט המחוזי בבאר שבע ובית המשפט העליון הטילו ספק במהימנות העדויות האמורות, וקבעו כי רואנדה ואוגנדה בטוחות. השופטת רחל ברקאי קבעה כי יש למצהירים אינטרס לטעון שאולצו לעזוב את המדינה השלישית כדי לקבל היתרי שהייה במדינות אחרות. נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כתבה בפסק הדין שכוונתם של רבים מהמורחקים הייתה מלכתחילה לצאת מהמדינה השלישית ולעבור למדינות מסוכנות, ומשבחרו לעשות כך פקעה אחריותה של מדינת ישראל.[172][173] מדוח של ה-OECD וארגון העבודה העולמי עולה כי מהגרי עבודה מקבלים ברואנדה שכר מעל הממוצע, אך שיעור האבטלה שלהם גבוה מן הממוצע.[174]נציבות האו"ם לפליטים ורואנדה אף חתמו בספטמבר 2019 על הסכם להעברת פליטים סודנים וסומלים מלוב למקום מבטחים ברואנדה. גל הפליטים הראשון שעבר לתחומי רואנדה מנה 66 בני אדם כולל נשים וילדים בדרגת סיכון ופגיעות גבוהה ביותר.[175]
ממשלת ישראל יזמה תוכנית לגירוש מסתננים למדינות אחרות באפריקה שהסכימו לקלוט את המסתננים תמורת תשלום. נגד תוכנית זו הגישו ארגוני שמאל בישראל עתירה לבית המשפט העליון. ב-28 באוגוסט2017 התיר בית המשפט העליון בהרכב מורחב של חמישה שופטים לגרש מסתננים למדינה שלישית המסכימה לכך, אך אסר על החזקתם במאסר לשם כך במשך יותר מחודשיים[176][177] בדיון נוסף הבהירה הנשיאה אסתר חיות כי ניתן לגרש את המסתננים גם בכפייה.[55]
בינואר 2018 אישרה הממשלה הסכם לגירוש המסתננים למדינה שלישית. התוכנית הציעה למסתננים לקבל מענק בסך של 3,500 דולר אם יצאו בהסכמה עד סוף מרץ 2018. הסכום צפוי להצטמצם משמעותית לאחר מכן. במקביל, מתקן חולות נסגר במרץ 2018. לפי פרסומים בנובמבר 2017, ישראל הגיעה לסיכום עם רואנדה שלפיו תשלם לה 5,000 דולר עבור כל מסתנן שיגורש לשטחה. לפי התוכנית, מסתננים שלא יסכימו לעזוב, ייכלאו בכלא סהרונים.[178][179] לפחות בשלב הראשון נשים, ילדים, והורים לקטינים לא היו מיועדים לגירוש, אלא רק רווקים בגיל העבודה שלא הגישו בקשת מקלט עד 1 בינואר 2018, או שבקשתם נדחתה.[180][181] ממשלת רואנדה הכחישה את ההסכם.
ב-2 באפריל 2018 דיווח ראש הממשלה נתניהו כי ההסכם עם רואנדה קרס, לדבריו בשל לחץ אירופי על ממשלת רואנדה שאותו קידמה הקרן החדשה לישראל.[182] נשיאת הקרן הכחישה זאת.[183] במקביל הודיע נתניהו על הסכם שחתם עם סוכנות הפליטים של האו"ם שלפיו תוך 5 שנים יהגרו 16,250 למדינות מערביות, ו-16,000 אחרים ייקלטו בישראל ויקבלו מעמד ארעי. ההסכם גרר ביקורת ציבורית קשה, בפרט בקרב תושבי דרום תל אביב וחוגי ימין. בעקבות כך חזר בו נתניהו מההסכם והודיע שהממשלה תמשיך לפעול לגירוש המסתננים למדינה שלישית.
בין השנים 2018–2023 עזבו את ישראל מעל 10,000 מסתננים, רובם למדינות מערביות.[184]
ביקורת על פעילות הממשלה
בדו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית, שפורסם באפריל 2011, נמתחה ביקורת על יחסה של ישראל למבקשי המקלט. נמתחה ביקורת על נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה, על נוהל "החזרה חמה" ועל הרטוריקה של שרים וחברי הכנסת נגדם, כולל ביקורת על השימוש במילה מסתננים כדי לתאר אותם.[185] ביקורת דומה חזרה גם בדו"ח שפורסם במאי 2012.[186]
מבקר המדינהיוסף שפירא פרסם במאי 2014 דוח שבו דרש מהממשלה לשפר את המדיניות ממשלתית בתחום הטיפול במסתננים, כולל סיפוק צורכיהם הבסיסים בתחומי הרווחה והבריאות, זאת "גם בהתחשב בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, במורשת ישראל בדבר היחס לחלשים בחברה, ובהם הגר (הזר) היושב בקרבנו, ובדין הבינלאומי בתחומי ההגירה, הפליטות וזכויות האדם". בנוסף נדרשה הממשלה להתמודד עם המצוקה שבה שרויים תושבי השכונות שבהן התרכזו הזרים במהלך השנים, באמצעות הגברת משאבי כוח האדם בתחנות המשטרה.[99]
היחס בישראל למסתננים
התנגדות לשהיית המסתננים בישראל
במאמר שפורסם על ידי מרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי העריכה עו"ד עפרה קלינגר, קצינה בכירה בשירות בתי הסוהר ולימים נציבתו, שהמסתננים הם סיכון ביטחוני, משום שהם עלולים לשמש כמודיעים או כפעילים של מדינות עוינות או של ארגוני טרור.[17] הערכה דומה הציג, כשנה מאוחר יותר, שגריר אריתריאה בישראל.[30] עוד הזהירה קלינגר שמבחינה חברתית יביאו המסתננים לצפיפות ולפשיעה.
בערים שבהן שיעור גבוה של מסתננים מאפריקה ביחס לאזרחים התעוררה התנגדות לתופעה זו. באילת התקיימה באמצע שנת 2010 הפגנה כנגד הממשלה ובה טענו המפגינים כי תושבים מפחדים ללכת בלילה בשכונות מסוימות.[187] בדרום תל אביב נערכו הפגנות בשל ריבוי המסתננים במקום. בין הפעילים הבולטים בנושא הם: חברת הכנסתמאי גולן, שפי פז ושלמה מסלאוי. בשכונת שפירא וקריית שלום התארגנו מספר מתווכי דירות והודיעו שלא ישכירו דירות למסתננים בשכונות אלה.[188] בכפר מנדא במחוז הצפון פונו מסתננים בכוח מן היישוב על ידי התושבים.[189]
ב-23 במאי2012 נערכה בשכונת התקווההפגנה, בהשתתפות כאלף איש, במחאה על טיפולה של הממשלה במסתננים ועל כך שיש תחושת פחד ברחובות. בהפגנה נאמו חברי הכנסת מירי רגב, דני דנון, רונית תירוש ומיכאל בן-ארי. רגב אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" וקראה לעשות הכול כדי להחזירם למקום מוצאם.[192] בהמשך תקפו חלק ממשתתפי ההפגנה עוברי-אורח כהי עור, ניפצו זגוגיות ובזזוחנויות ששייכות לאפריקאים, הבעירו פחי אשפה והתעמתו עם שוטרים. 17 מפגינים נעצרו.[193] נגד חלק מן הנאומים בהפגנה נמתחה ביקורת ציבורית, כולל על ידי ארגון יד ושם ונשיא המדינה שמעון פרס, בטענה שנשאו אופי גזעני ומסית.[194] למחרת התקיימו הפגנות נגד האלימות בירושלים ובתל אביב.
בראשית 2017 החלה מתיחות סביב המסתננים בפתח-תקווה וראש העירייה ניסה לגרום לעזיבתם.[195] בהוראת עיריית פ"ת, חברת החשמל החלה לנתק מחשמל דירות מפוצלות של מסתננים,[196] אולם המהלך הוקפא בצו בית משפט, שקבע כי יש לנתק תשתיות חיוניות רק במקרים קיצוניים, שבהם נשקפת סכנה לחיי אדם.[197]
על רקע תוכנית הממשלה לגירוש המסתננים, פורסם בעיתון ישראל היוםסקר, על פיו 58% מהציבור היהודי תומכים בגירוש המסתננים, לעומת 23% המתנגדים לו. 51% ממשיבי הסקר הגדירו את המסתננים "מהגרי עבודה" ו-37% הגדירו אותם "מבקשי מקלט". 24% ממשתתפי הסקר הסכימו להשוואה בין מצבם של הפליטים למצבם של הפליטים היהודים בשואה, ולטענה כי לישראל יש חובה מוסרית לאפשר את שהייתם בארץ; לעומתם, 59% השיבו כי אין מדובר בפליטים וכי לישראל אין חובה מוסרית לאפשר את שהייתם בה.[198]המרכז למדיניות הגירה פרסם מתווה לגירוש המסתננים ולפיו סה"כ מסתננים ברי הרחקה או חזרה עצמאית שניתן להוציא מישראל עומד על 33,000–41,000 בני אדם כולל ילדים.[199]
ארגוני סיוע ותמיכה במסתננים
כמה ארגונים עוסקים בסיוע לאוכלוסיית המסתננים. חלקם ייעודיים למסתננים מאפריקה כגון א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים)[200] ו-ARDC (המרכז לקידום פליטים אפריקאים)[201] בעוד אחרים מקדישים עצמם לכלל אוכלוסיית הזרים כגון המוקד לפליטים ולמהגרים. כמו כן קיימים ארגוני סיוע רבים שאינם מוקדשים לאוכלוסיות אלו אך מסייעים להן בדרכים שונות בהם קו לעובד, רופאים לזכויות אדם, אמנסטי אינטרנשיונל והאגודה לזכויות האזרח. ארגוני הסיוע פועלים למען אוכלוסיית מבקשי המקלט בשלושה מישורים עיקריים: סיוע משפטי, סיוע הומניטרי והעלאת המודעות הציבורית לנושא הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.
רוב ארגוני הסיוע סוברים שעל מדינת ישראל לפעול לשילובם של המסתננים ולאפשר להם בסופו של התהליך לרכוש מעמד של קבע בישראל.[202]
הם פועלים להכשיר את דעת הקהל ברוח זו.[203]
ארגון מסיל"ה (מוקד סיוע ומידע לקהילה הזרה) פועל מטעם עיריית תל אביב, באמצעות חברת הבת שלה "מוסדות חינוך ושיקום שכונות". מסיל"ה הוקמה בשנת 1999 כיוזמה של עיריית תל אביב במטרה לטפל בקהילת מהגרי העבודה והפליטים וזאת לאחר שלא ניתן מענה לכך מטעם המדינה.[204] כיוון שמסיל"ה הוא חלק מהשלטון המקומי, אנשיו מנועים מנקיטת עמדה מוצהרת בנושאים ציבוריים הקשורים בבעיית העובדים הזרים והמסתננים ברמה המדינית. הארגון מפעיל ספרייה ציבורית ותוכניות לימוד והעשרה.
בנוסף לארגוני הסיוע קמה התארגנות אזרחית התומכת במסתננים והיא מרק לוינסקי, יוזמה שקמה בעקבות מותו של יוהנס (יונתן) ברקו, ישראלי ממוצא אתיופי שקפא למוות בגינת לוינסקי בינואר 2012.[205] מרק לוינסקי מאורגן דרך מספר עמודים בפייסבוק ופעולתם העיקרית של מתנדביו היא חלוקה יומית של אוכל לדרי רחוב ולמסתננים, המתרכזים באזור גינת לוינסקי. הם עוסקים גם באספקת בגדים וציוד, מציאת מחסה ועוד.
ב-27 באפריל2012 הושלכו ארבעה בקבוקי תבערה לעבר דירות של מסתננים בדרום תל אביב. לדירות נגרם נזק קל. בתגובה התקיימה הפגנה של כ-200 אנשים לגינוי האלימות ולתמיכה במסתננים.[206] בעקבות אירוע זה הוקמה עמותת אליפלט - אזרחים למען ילדי פליטים, המסייעת לילדים של מסתננים.
הקרן החדשה לישראל השקיעה בארגוני סיוע למסתננים כ-130 אלף דולר. בשנת 2018, הודיעה הקרן על גיוס של 50 אלף דולר נוספים לקמפיין ציבורי ולפעולות סנגור וסיוע.[207][208]
בראשית 2018 החל קמפיין נרחב של המתנגדים לגירוש מסתננים. ארגון מסיל"ה של עיריית תל אביב וכן רופאים לזכויות אדם פעלו לגיוס פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים במטרה לסייע בידי מסתננים להימנע מגירוש מסיבות רפואיות.[209] בינואר 2018 חתמו 36 סופרים ומשוררים על גילוי דעת שבו הפצירו בממשלה לבטל את תוכנית גירוש המסתננים.[210][211] נערכו החתמות גם על עצומות דומות של ניצולי שואה, אקדמאים ודיפלומטים בעבר[212] רבנית רפורמית הודיעה בתחילת 2018 על יוזמה לגיוס משפחות מישראל שיהיו מוכנות להחביא מסתננים כדי שלא יגורשו.[213]
במהלך החודשים פברואר ומרץ נערכו הפגנות נגד הגירוש בהשתתפות עשרות אלפי בני אדם, בהם מסתננים, בירושלים, בדרום תל אביב[214][215] ובכיכר רבין.[216] מתנגדי המהלך גייסו כ-200 אלף ש"ח בקמפיין מימון המונים.[217]
^הראל, ש' (2015), מנגנון המקלט של ישראל: תהליך העברת הטיפול בבקשות המקלט מנציבות האו"ם לפליטים לידי מדינת ישראל, עמ' 61. בתוך: קריצמן-אמיר, ט' (עורכת), לוינסקי פינת אסמרה, היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל. מכון ון-ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
.jpg)
_-_MRS._OLMERT_MEETS_WITH_SUDANESE_REFUGEES.jpg)
