קרב תעלת סואץ הראשון (פברואר 1915) שהתחולל באזור אסמאעיליה ושהסתיים בניצחון הבריטים.
הרחבת האחיזה הבריטית בצידה המזרחי של תעלת סואץ והתחלת הנחת מסילת הרכבת לרומני וקטיה. פעילות שלוותה בפעילות נגדית של כוחות טורקים וגרמנים שכללה הנחת מוקשים ימיים בתעלה ותקיפת מוצבים בריטים שהוקמו ממזרח לתעלה. (פברואר 1915 - אפריל 1916).
קרב תעלת סואץ השני (אפריל 1916) שהתחולל באזור קטיה ורומני במטרה לעצור את התקדמות הכוחות הבריטים והסתיים בתבוסה בריטית.
קרב רומני (אוגוסט 1916) שהתחולל אף הוא באזור קטיה ורומני והסתיים בתבוסת הטורקים.
הניצחון ברומני היווה נקודת מפנה, וממנו ואילך נותרה היזמה ההתקפית בידי הבריטים, שנעו מזרחה וצפונה לכיוון ארץ ישראל, במקביל לחוף הצפוני של סיני, במטרה להרחיק את העות'מאנים ככל שניתן מן התעלה ובכך להקשות על כל ניסיון עתידי מצדם לשבש את השיט דרכה. ואילו הטורקים התמידו בנסיגתם תוך קרבות השהייה, קרב מגדבה וקרב רפיח, עד להתייצבותם בקו עזה-באר שבע.
קרב תעלת סואץ הראשון
הקרב הראשון על תעלת סואץ נערך ב-3 בפברואר1915 ובמהלכו ניסו הטורקים להשתלט על חלק מהתעלה ולחסום את מעבר הכוחות הבריטים דרכה.
סדר הכוחות הטורקי
הפשיטה הראשונה על תעלת סואץ תוכננה על ידי פרידריך קרס פון קרסנשטיין ונוהלה על ידי אחמד ג'מאל פאשה. הכוח הטורקי שיועד למשימה היה בהיקף של כ-20,000 חיילים וכלל את הכוחות הבאים:
ציר נח'ל העובר במרכז סיני. ציר זה נפסל מאחר שהוא מאתגר מבחינה טופוגרפית.
בסופו של דבר נבחר ציר עוג'ה.
הכוחות הבריטים, שראו חשיבות גדולה בהגנת התעלה ריכזו כוחות לאורכה הן בצידה המערבי והן בצידה המזרחי. הערכת הפיקוד הבריטי הייתה כי הטורקים ינועו לכוון התעלה לאורך חוף הים כשבנוסף בדקו אפשרות כי הצבא הטורקי ייצא מעקבה מאחר שלשם היה נוח להוביל צבא וציוד באמצעות מסילת הרכבת החיג'אזית. ההשערה נבדקה ונדחתה.
מהלך הקרב
לאחר שלב ריכוז הכוחות יצאו הכוחות הטורקים מבאר שבע באמצע ינואר 1915 ונעו בשתי שדרות בהבדל של יום בין שדרה לשדרה. על מנת למנוע גילוי מוקדם צעדו הכוחות בלילות וביום הסוו את עצמם. כמו כן שלחו הטורקים ב-26 בינואר וב-27 בינואר יחידות קטנות לתקוף עמדות בריטיות בצפון התעלה (בקנטרה) ובקרבת העיר סואץ כדי ליצור הטעיה. אולם סיורים אוויריים בריטים מעל סיני גילו את הכוח הטורקי העיקרי (של כ-12,000 חיילים) נע על הציר לכוון איסמעיליה והכוחות הבריטים בגזרה שבין סרפאום (מדרום לאגם תמסח) ופירדאן (מצפון לאסמאעיליה תוגברו.
ב-3 בפברואר לפנות בוקר הגיעו הטורקים לתעלה ליד העיירה טוסום שמדרום לאגם תמסח והחלו להוריד למים סירות צליחה וגשרי פונטונים. במהרה התגלתה הפעילות ויחידות הודיות מהכוחות הבריטים, פתחו באש מקלעים כבדה על הסירות. רוב הסירות טובעו והחיילים שעל הסירות המעטות שנחתו בגדה המערבית נשבו.
עם עלות האור פתחו הטורקים בניסיון שני לחצות את התעלה אך גם ניסיון זה נכשל ובצהרי היום החלו הטורקים בנסיגתם. בשלב זה ירו אוניות המלחמה הבריטיות והצרפתיות אש על הכוחות הנסוגים. עד 5 בפברואר חזרו הכוחות לבאר שבע כשפרידריך קרס פון קרסנשטיין ו-3 בטליונים נשארו בסיני לביצוע פשיטות על מוצבי הבריטים.
תוצאות הקרב
יש חוסר בהירות לגבי היקף הנפגעים הטורקים מאחר שמספר רב של חיילים היו על הסירות שטובעו. ההערכה היא שכ-1500 חיילים טורקים נהרגו בקרב. חלקם נקברו ליד התעלה. אבדות הבריטים מוערכות בכ-150. בנוסף הייתה לכישלון הקרב השפעה מורלית משמעותית על החיילים הטורקים.
ביקורת נמתחה בצד הבריטי על הכוחות בשטח שלא יצאו למרדף אחרי הטורקים הנסוגים.
הפעילות בתקופת הביניים
לאחר נסיגת הטורקים מסיני נשארו בקרבת התעלה כוחות טורקים וגרמנים שהמשיכו לפעול, נקודתית, נגד כוחות המשמר הבריטים/הודים ונגד האוניות בתעלת סואץ (על ידי הטמנת מוקשים ימיים). פעילות כוחות אלו הייתה בהנחיית הפיקוד הטורקי ובוצעה על ידי כוחותיו של קרס פון קרסנשטיין ועל ידי קבוצות בדויים בהנחיית קצינים טורקים וגרמנים. מטרת הפעילות הזאת הייתה לרתק את הכוחות הבריטים לאזור התעלה ולמנוע העברתם לחזית אירופה.
אני משאיר לשיקולך עד כמה ניתן להפריע לבריטים בתעלה או לפגוע בה ביוזמות מקומיות
— הנחיה של אנוור פאשה (שר המלחמה העות'מאני) לאחמד ג'מאל פאשה (מפקד הארמייה הרביעית), 1915 (ציטוט של יגאל שפי מספר בשפה הטורקית של T.C.Generalkurmay ששמו בתרגום עברי "מלחמת הטורקים במלחמת העולם הראשונה: חזית סיני פלסתין" (1979))
הקרב השני על תעלת סואץ נערך ב-23 באפריל1916 ובמהלכו ניסו הטורקים לפגוע בכוחות הבריטים שהוצבו בצפון תעלת סואץ ולעצור את התקדמות סלילת מסילת הברזל לאורך קו החוף.
סדר הכוחות הטורקי
תחילה תכננו הטורקים מסע צבאי נרחב לתעלה (בדומה למסע הראשון) אולם עקב קשיים בגיוס כוחות הוחלט על פעולה במתכונת יותר מצומצמת בפיקודו של פרידריך קרס פון קרסנשטיין. כ-3,500 חיילים הוקצו למשימה שכללה את היחידות הבאות:
הבריגדה הרכובה ה-5 (הכוללת 3 בטליונים). היחידה עסקה בבניית מסילת הברזל מהתעלה לקטיה ורומני כשלב ראשון בכיבוש האזור.
הבריגדה ה-2 של הפרשים האוסטרלים הקלים (פ.ק.א) ששהתה כ-30 ק"מ מערבית לקטיה.
מהלך הקרב
הכוח הטורקי שריכז קרב פון קרסנשטיין נע לאורך הציר הצפוני. ב-23 באפריל לפנות בוקר, ובחסות ערפל, תקפו הכוחות הטורקים את הכוחות הבריטים המצומצמים מהבריגדה ה-5 ששהו באזור קטיה וגברו עליהם. כוחות אחרים של הבריגדה חשו לעזרה אך לא הצליחו למנוע את התבוסה. שארית הכוח נסוגו מערבה לצדה המערבי של תעלת סואץ.
כוחות מהבריגדה ה-2 של הפ.ק.א הצליחה להגיע לקטיה רק ב-25 באפריל אך גילתה שכוחותיו של קרס פון קרסנשטיין כבר נסוגו מהאזור.
תוצאות הקרב
הקרב אומנם הסתיים בניצחון טורקי מרשים ובנסיגת הכוחות הבריטים אולם כישלון זה לא עצר את הבריטים מהמשך ביצוע תוכניתם להנחת מסילת ברזל מערבה כשלב ראשון והכרחי לכיבוש סיני וארץ ישראל.
