מפת מסילות הרכבת בשנת 1924 - לאחר סיום פעולת הרכבת הטורקית בשנת 1917 - ההבדלים בתוואי הם דרומית מבאר שבעתוואי מסילות בשימוש הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונההרכבת הראשונה נכנסת לירושלים, ספטמבר 1892תחנת הרכבת בבאר שבע
מסילות הברזל היו אמצעי הניוד המודרני היחיד בארץ ישראל בעשור הראשון של המאה ה-20. כלי רכב מוטוריים כמעט לא היו בארץ, ובוודאי שלא כלי תעופה. ולכן זכו פיתוח רשת הרכבות בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה והשימוש בהן, לעדיפות הצדדים הלוחמים.
הרכבת בארץ ישראל הייתה אחד הנכסים האסטרטגיים שהיו בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. מפקדת הצבא העות'מאני השתמשה ברכבות כדי לשנע גייסות ואספקה אל חזית הלחימה. הרכבות היו בפועל ברשותו הבלעדית של הצבא לאחר שהופקעו מבעליהן האזרחיים. לייעול תפקוד מערך הרכבות הועברה מנהלת מסילת הרכבת החיג'אזית מדמשק שבסוריה לחיפה בארץ ישראל. שני צומתי הרכבת החשובים בצפון הארץ היו עפולה (לחיפה ולעמק דותן) וצומת מסעודיה (לשכם ולטול כרם ודרומה) דרכן עברה האספקה לקו שתי העוג'ות.
לאורך ציר התקדמותם מתעלת סואץ-קנטרה, לאורך חופי סיני בואכה שערי ארץ ישראל-רפיח, תכננו מהנדסי הרכבת הצבאית לארץ ישראל (באנגלית: Palestine Military Railways, ר"תP.M.R, לימים הרכבת המנדטורית) הבריטים מסילת ברזל, תכנון שגדודי העבודה המצריים הוציאו לפועל. לא כל המסילות שבנו הבריטים היו ברוחב תקני. מיון המסילות נעשה לפי מידת הרוחב שבין הקצוות הפנימיים של שני פסי המסילה. "מסילה ברוחב תקני" היא זו שרוחבה 143.5 ס"מ. רוחב נמוך מהנ"ל נקרא "מסילה צרה" ואילו מעל 143.5 ס"מ קרוי "מסילה רחבה". הרוחב התקני הוא השכיח במרבית המסילות בעולם לרבות המסילות בישראל.
[1]
