דורון תבורי (נולד ב-2 ביולי1952) הוא שחקן, במאי, מתרגם ומורה למשחק ובימוי.
הוא אחד השחקנים הבולטים ביותר בתיאטרון הישראלי. שיחק בכל התיאטרונים בארץ בעשרות תפקידים ראשיים. בנוסף, תבורי, מורה למשחק ולבימוי, ביצע כזמר-שחקן מספר יצירות גדולות, תרגם מחזות ממספר שפות, וגם יצר, יזם, ביים והשתתף בפרויקטים עצמאיים רבים בתיאטרון[1].
ביוגרפיה
תבורי יליד חיפה. מגיל אחת עשרה נדד עם הוריו ברחבי ישראל. בהיותו ילד בן 11, כתב תבורי ספר לילדים – "סיפורים לשרון" (אחותו, 1963). הוא בוגר בית הספר "אליאנס" בתל אביב, שם שיחק בחוג לדרמה. שירת בצבא בלהקת חיל התותחנים ומאוחר יותר, משפורקו הלהקות הצבאיות, בצוות הווי תותחנים.[2].
בתום שירותו הצבאי עבר קורס משחק קצר ב-Drama Studio (אנ') בלונדון ואחר-כך למד באנגליה באופן פרטי[2]. הוא שב לישראל ב-1974. בשובו עבד כעוזר במאי ואיש אביזרים בתיאטרון באר שבע, שזה עתה נוסד. אחר כך התחיל לשחק בתיאטרון באר-שבע. ההצגה הראשונה הייתה בבימויה של ציפי פינס, אחר-כך שיחק בתפקיד הראשי בעיבוד של עדה בן-נחום ל"עלי כינור" של שלום עליכם, בבימויו של חנן שניר[2].
הוא שיחק שבע שנים בתיאטרון באר שבע ואחר-כך עבר לתיאטרון העירוני חיפה שהיה אז תחת ניהולו האמנותי של עמרי ניצן. ניצן הציע לו לשחק בהצגה "נפש יהודי" פרי עטו של יהושע סובול ובבימויו של גדליה בסר בה גילם את דמותו של אוטו ויינינגר. כעבור שנה שיחק בהעלאה הראשונה בישראל של המחזה "גטו" מאת סובול בה גילם את דמותו של קצין האס אס קיטל[3]. כמו כן 1984 שחק ב"מחכים לגודו" של בקט בבימוי אילן רונן בה גילם את לאקי בשפה הערבית עם יוסף אבו ורדה, מכרם ח'ורי ואילן תורן (ההפקה זו זכתה לחידוש בתיאטרון יפו ב-2018). בתיאטרון חיפה העלה כהצגת יחיד את "מר מאני" מאת א"ב יהושע (בבימוי אילן תורן) העוסק בחלוקת הארץ. זה היה אז פרקו היחידי הכתוב של רומן שא"ב יהושע זנח את כתיבתו. בין השאר בעקבות הביקורות המצוינות על ההצגה התעודד יהושע והשלים את כתיבת הרומן שהיה לאחד מספריו הבולטים ביותר ואחד הרומנים המעולים שנכתבו בעברית.[4] בשנת 1988, בהזמנת התיאטרון העירוני חיפה, כתב את המחזה "האח של עאמר, או: הכת הלבנה", בעקבות העמדתם למשפט של שלושה בני משפחה דרוזית אחת מהגליל שהואשמו בהתגייסות לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל בזמן מלחמת לבנון הראשונה. החזרות על המחזה, בבימויו של פרנסואה אבו סאלם, מנהל התיאטרון הפלסטיני אל חכוואתי, החלו בתיאטרון חיפה בקיץ 1986, אולם הוא לא עלה בסופו של דבר על הבמה[5].תבורי עזב את תיאטרון חיפה ב-1989 אחרי התפטרותם יהושע סובול וגדליה בסר מניהולו האמנותי של התיאטרון בעקבות סערת "סינדרום ירושלים"[6].
בשנים 1986–1991 לימד משחק קבוצת נוער במרכז התרבות של תנועת "בני הכפר" באום אל-פחם.
ב-1994 העלה את כל שלושת מחזות האורסטאה של אייסכילוס בהפקה ניסיונית, כהצגת יחיד. הוא הופיע איתם בבתים פרטיים, בבתי קפה, ובמסגרות לא-רשמיות אחרות.
תבורי תרגם ארבעה מחזות פרי עטו של קרל שטרנהיים (אנ') ויזם וניהל פרויקט של הצגת המחזות בתיאטרון הבימה ב-1998. אלו ארבעה מתוך המחזור "מעלילות גבורת הבורגנים" שכתב האקספרסיוניסט הגרמני-יהודי, העוסקים בעלייתה של משפחה זעיר בורגנית לצמרת תעשיית הנשק, ערב מלחמת העולם הראשונה, ונפילתה לאחריה. ארבעה במאים שונים (גדליה בסר, משה פרלשטיין, גדי רול והבמאי האמריקאי Robert Woodruff (אנ')), גרעין מצומצם של שחקנים (אהרון אלמוג, רבקה נוימן, אורה מאירסון, יוסי טולדו, לני שחף ותבורי) ומספר סטודנטים לעיצוב מאוניברסיטת תל אביב בהנחיית התפאורנית מרים גורצקי בילו, יצרו את האירוע למשך מספר הופעות ב"הבימרתף"[5].
בפברואר 2005 התמנה למנהלו האמנותי של התיאטרון העירוני חיפה, במקומו של המנהל הפורש סיני פתר[7]. בסוף ינואר 2006, אחרי שתי הפקות בלבד, "הצמא והרעב" של יונסקו ו"הדוכסית מאמאלפי" של ובסטר, פוטר מתפקיד המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה אחרי שהתגלעו חילוקי דעות בין תבורי, שעמד על קו אמנותי בלתי מתפשר, לבין מנכ"ל התיאטרון שטען שההפקות שהציג גרמו להפסדים[8].
ב-2010 שיחק תבורי ב"בתוך הבדידות בשדות הכותנה", (אנ') פרי עטו של ברנאר-מארי קולטס, בבימויה של יעל קרמסקי. זהו מחזה המיועד לשני שחקנים המורכב משני מונולוגים החותכים זה את זה, בין לקוח פוטנציאלי לבעל סחורה מסתורית. בהצגה זו סגר תבורי מעגל של תרגום והעלאת כל מחזותיו של ברנאר-מארי קולטס בישראל.
ב-2012 יזם והקריא בקול המוזיקה בסדרה של אחד-עשר פרקים שבועיים את הנובלה "אצל" של אורי ניסן גנסין בלוויית מוזיקה של אופיר בר-און.
תבורי יצר במשך ארבע שנים תוך תחקיר, עריכה ועיבוד ובשיתוף פעולה עם אמן הווידאו-ארטיוחאי אברהמי את הפרויקט "בארץ הגלעד" (יוני, 2012). אודיסאה של העיתונאי, הסופר, המיסטיקן והפקיד הקולוניאלי הבריטי לורנס אוליפנט – עבודה לשחקנים ומצגת פאוור פוינט, המנסה לבחון את הדנ"א הקולוניאלי שהטמיעה הציונות המתגבשת כמורשת אירופה בסוף המאה ה-19 - ובמרכזה ספרו של אוליפנט "ארץ הגלעד" בו הוא פורש את תוכניתו להקמת קולוניה יהודית בלב האימפריה העות'מאנית בעבר הירדן המזרחי - ספר שתורגם כמעט מייד לעברית על ידי נחום סוקולוב תחת הכותרת "ארץ חמדה".
כמו כן יצר ב-2011, את ההצגה "מפגש באינסוף" באנסמבל הרצליה, עם השחקנים: יפתח אופיר ונמרוד ברגמן, גם כן בשיתוף פעולה עם האמן יוחאי אברהמי. ההצגה היא דיאלוג בימתי בין שני הידידים והגיסים, השחקן גוסטף גרינדגנס, הממונה על תיאטראות הרייך השלישי, לבין הסופר הגולה קלאוס מאן, אשר כתב על ידידו את הרומן הידוע "מפיסטו", אודות שחקן המוכר את נשמתו לשטן של המשטר[12].
בקיץ 2018 החל להופיע ביחד עם נעמי יואלי ב"תיאסטס" של סנקה – מופע אותו יצרו שניהם - בשומר 3 בשוק הכרמל. השניים העלו את מחזהו [רב המשתתפים] של סנקה העוסק באכילת ילדים, כתגובה להרג ילדים בהפצצות מהאוויר במבצע צוק איתן. תבורי המשיך בשיתוף הפעולה עם נעמי יואלי וב-2023 העלה את "זיס – הכנה לצפייה" – עם יואלי ורות גווילי – מופע המגולל את פרשת השתתפותם של בכירי הקולנוע הגרמני, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בסרט התעמולה שיזם יוזף גבלס [המבוסס כביכול על אירועים היסטוריים] - "היהודי זיס". המופע הועלה במרץ 2.
ב-2020, בתקופת הקורונה, יצר את "אם ובנה [ואביו]" – עבודת וידאו אודות המשוררת האידית אנה מרגולין, בעלה למשך שנה אחת הסופר והרפתן משה סטבסקי ובנם המושל הצבאי של הגליל נעמן סתוי, האחראי למניעת שיבתם לבתיהם ולאדמתם של תושבי הכפר הגלילי ע'בסייה [שנמלטו ב-48]. עלה במסגרת פסטיבל Jaffafest. באותה שנה השתתף בפסטיבל רזידזרט בתיאטרון אילת במהלכו העלו את – משרתות של ז'אן ז'נה עם עלא דקה, אמיר חורי ואלכסנדר פיש בבימוי יאיר שרמן ב"זולה" בלב מטע התמרים של קיבוץ סמר.
ב-2021 שיחק את תפקיד "הפרופסור" במחזהו של המחזאי הניגרי וולה סויינקה "הדרך", אנסמבל התיאטרון האפריקאי בבימוי יפה שוסטר בתיאטרון הבית.
ליווה מראשית עשייתו והשתתף במופע "בראשית ברא" פרויקט וידאו-דוקו-פרפורמנס המגולל את הסיפור האמיתי של גילוי הדינוזאורים לראשונה בהיסטוריה במאה ה-19 על רקע הבריאתנות ואת היריבות המרה בין מדעני התקופה של היוצרת כרמל ידיד-ליבוביץ' (בתפקיד הפלאונתולוגגדעון מנטל). המופע עלה במפעל בירושלים 2022 ובפסטיבל עכו 2023. כמו כן השתתף גם בעבודתה "רספוטין" בתפקיד גריגורי רספוטין - מפגש ספיריטואליסטי עם רספוטין המנסה להתמודד עם הנושא של דיסאינפורמציה ופרופגנדה רוסית דרך קריאה בקלפים. עלה במפעל בירושלים ובשבוע העיצוב ירושלים 2023 בבית הנסן.
בשנת הקורונה הצטלם לסרט "הבשורה על פי יהודה" – עיבודו הקולנועי של דן וולמן לספרו של עמוס עוז. זהו שיתוף פעולה שני של תבורי עם דן וולמן לאחר שכבר השתתף בסרטו"מחבואים" מ-1980 סרט שזכה בשלושה פרסי "ורד הכסף" על התסריט, הבימוי והסרט ונחשב לפורץ דרך בשל היותו הסרט הקולנוע באורך מלא הראשון שעוסק בגלוי בהומוסקסואליות בקולנוע הישראלי. באותו הזמן פיתח ביחד עם היוצרת והבובנאית נעמי יואליבמרץ2 את היצירה ״זיס- צפייה מודרכת״ שעלתה לראשונה במרץ 2023, ומתחקה במחקר פואטי אחר התכנון וההפקה של סרט התעמולה הנאצי ״יוד זיס״ משנת 1940.[13]
תבורי לימד במהלך השנים במגוון מסגרות משחק ובימוי ובעשור האחרון נמנה עם הסגל האקדמי של החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב[14].
תבורי הוא ממנסחי מכתב השחקנים נגד הופעת התיאטראות הציבוריים מעבר לקו הירוק, ("מכתב אריאל"). היה מן האמנים שפרשו מפסטיבל עכו 2017 בגין הדרתה של הבמאית והיוצרת עינת ויצמן מתוכנית הפסטיבל.
