החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית
الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين

מדינה	מדינה פלסטינית
מייסד	אחמד ג'יבריל
מנהיגים	טלאל נאג'י
תקופת הפעילות	1968–הווה (כ־56 שנים)
אידאולוגיות	לאומנות פלסטינית[1] אנטי-ציונות
נוצרה מתוך	החזית העממית לשחרור פלסטין החזית העממית לשחרור פלסטין
מטה	דמשק
www.pflp-gc.org

החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית (الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين - القيادة العامة - תעתיק: אלג'בהה אלשעביה לתחריר פלסטין - אלקיאדה אלעאמה) היא ארגון טרור פלסטיני שהתפלג ב-24 באפריל 1968 מארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. בראש הארגון עמד מאז הקמתו אחמד ג'יבריל, שהתגורר בדמשק עד למותו ב-2021.

אחמד ג'יבריל, פלסטיני, קצין לשעבר בצבא הסורי, פעל שנים רבות במסגרת המאבק הפלסטיני נגד ישראל. בתחילת שנות השישים הוא הקים את ארגון "חזית השחרור הפלסטינית". לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1967 התמזג הארגון עם ה"חזית העממית לשחרור פלסטין" של ג'ורג' חבש, אך הברית לא החזיקה מעמד זמן רב, משתי סיבות עיקריות: ראשית, ג'יבריל התנגד למרקסיזציה של הארגון, ודרש להתמקד במאבק מזוין נגד ישראל, בעוד שגורג' חבש ונאיף חוואתמה נטו להתמקד באידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית. הסיבה השנייה הייתה העובדה שלחזית העממית היו עימותים עם הצבא הסורי, בעוד שג'יבריל קיבל מהצבא מימון ותמיכה.^[2][3]

במלחמת האזרחים בסוריה נלחמו אנשי הארגון לצד חיילי הממשלה,^[4] ובין היתר אף נלחמו נגד תומכי האופוזיציה במחנה הפליטים הפלסטינים אל-ירמוכ.^[5]

לאחר מותו של אחמד ג'יבריל, החליף אותו בתפקיד טלאל נאג'י.

ארגון החזית העממית – המפקדה הכללית דוגל בהמשך המאבק המזוין נגד ישראל כאמצעי היחידי למימוש הזכויות הפלסטיניות, ג'יבריל שלל את זכותה של ישראל להתקיים, והתנגד לכל פשרה עִִמה. הארגון רואה במאבק המזוין את הדרך היחידה למימוש זכויותיהם של הפלסטינים, והדבר בא לידי ביטוי בכלי הנשק שמופיעים בסמל הארגון.

• "עסקת ג'יבריל" (המכונה בערבית عملية الجليل, או "עמליַת אל-ג'ליל"), שבמסגרתה תמורת שלושה חיילי צה"ל שחטף הארגון במהלך מלחמת לבנון הראשונה שחררה ישראל 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים, בהם מחבלים שנידונו למספר מאסרי עולם על רצח, כגון הטרוריסט היפני קוזו אוקמוטו.^[6]
• "ליל הגלשונים", בנובמבר 1987, בו נהרגו 6 חיילי צה"ל ו-10 נפצעו מאש מחבל שחדר לישראל בעזרת גלשן אוויר. במבצע כחול וחום בשנת 1988 תקף צה"ל מפקדה של הארגון בלבנון, בו נהרגו 33 מחבלים. בישראל טענו שמאז פעולה זאת חדל הארגון לבצע פיגועים.^[7]
• הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים ב-22 במאי 1970 - חוליה של הארגון תקפה אוטובוס בית ספר, ליד מושב אביבים. בפיגוע נהרגו 12 אזרחים ובהם תשעה ילדים וכן נפצעו 25.^[8]
• הפיגוע בקריית שמונה בתאריך 11 באפריל 1974 - שלושה חברי הארגון תקפו את קריית שמונה והרגו 10 מבוגרים ושמונה ילדים.^[8]

הארגון לא השתתף באופן ממשי באינתיפאדה השנייה למעט אימון מחבלים בבסיסי הארגון בלבנון, וניסיונות לשגרם לביצוע פיגועים בישראל וניסיונות להבריח אמצעי לחימה מלבנון לשטחי הרשות הפלסטינית, למשל בספינת הנשק "סנטוריני" שתפס חיל הים הישראלי בדרכה לעזה ב-6 במאי 2001.

בעשור הראשון של המאה ה-21 נטל הארגון חלק פעיל בירי רקטות קסאם לעבר העיר שדרות והקיבוצים והמושבים הסמוכים לרצועת עזה. ב-3 בינואר 2008 ירה הארגון רקטת גראד שפגעה בצפון אשקלון.^[9] לפי אתר שירות הביטחון הכללי, לארגון אין כיום אחיזה רבה בשטחים, ופעיליו משתפים פעולה עם תשתיות ארגון "החזית העממית".^[10]

ב-26 באוגוסט 2019, דווח על ידי כלי תקשורת לבנוניים כי בסיס הארגון הנמצא מזרחית לזחלה, הותקף על ידי כלי טיס. הארגון האשים את ישראל בתקיפה זו.^[11]

מדיה וקבצים בנושא החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בוויקישיתוף

• אתר הארגון (ארכיון)