PROFILPELAJAR.COM

פרננדו ארבאל
Fernando Arrabal
לידה	11 באוגוסט 1932 (בן 92); מלייה, הרפובליקה הספרדית השנייה
שם לידה	Fernando Arrabal Terán
מדינה	ספרד, צרפת
מקום מגורים	פריז
מקום לימודים	אוניברסיטת ברצלונה
שפות היצירה	ספרדית, צרפתית
סוגה	דרמטורגיה
תקופת הפעילות	מ-1952
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (13 ביולי 2005); הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2019); Grand prix du livre d'histoire de la Société des gens de lettres (1996); National Theater Prize (2001); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1987); פרס נדאל (1982); Mariano de Cavia' Price; פרס התיאטרון הגדול; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	www.arrabal.org

פרננדו ארבאל (בספרדית: Fernando Arrabal; נולד ב-11 באוגוסט 1932) הוא סופר, מחזאי^[1] ומשורר ספרדי.

ביוגרפיה

ארבאל נולד בעיר מֱלִיַה שבמרוקו הספרדית, וכיום הוא אחד היוצרים הספרדים החשובים ביותר, אף על פי שמאז שנת 1958 ואילך הוא מתגורר בפריז. בחמש שנות חייו הראשונות התגוררה המשפחה במלייה. בין השנים 1937 ו-1940 התגוררה משפחתו בסיודד רודריגו (מחוז קסטיליה ולאון), העיר בה היה כלוא אב המשפחה הרפובליקני. משפחתו עברה למדריד בשנת 1940, ותשע שנים לאחר מכן נטש ארבאל הצעיר את המוסד שבו עבר הכשרה כמועמד לפנימייה הצבאית של חיל האוויר. לאחר מכן עבד במפעלי נייר בוולנסיה ובמדריד והתחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת מדריד. עם כישלון מחזהו הראשון השתקע בפריז ובשנת 1966 הקים את תנועת הפאניקה.

חשיבותו והשקפותיו

למרות פרסומו בעולם היה יוצר אלמוני לגמרי במולדתו בזמן שלטונו של פרנסיסקו פרנקו. לאחר מות הרודן בשנת 1975 ביקר היוצר לעיתים קרובות בספרד, אולם תדמית הילד הרע ומחולל השערוריות דבקה בו והקשתה על התקבלותו בחוגי התרבות והספרות של ארצו. ביקורתו החברתית ותפישותיו הפסימיות באשר לדרך העולם וליחסי אנוש מבוססות על אירועים טראומטיים המוצאים ביטוי ביצירה דרמטית.

יצירותיו

ארבאל כתב 12 רומנים.^[2]

אחדים ממחזות ארבאל הועלו בישראל:

"פנדו וליז" ו"פיקניק בשדה הקרב" בתיאטרון הפרסה בבימויו של דויד לוין.
"בית-קברות למכוניות" בתיאטרון האוהל בבימויה של עדנה שביט.
"הארכיטקט והקיסר" בתיאטרון הבימה בבימויו של דויד לוין.
"פנדו וליז" וגם "פיקניק בשדה הקרב", בתיאטרון באר שבע בבימויו של תאודור תומא 1974-75.
"אופני הנידון / גן-העדן האבוד" בקבוצת התיאטרון בבימויו של דודי מעיין.
"מכתב אהבה" בתיאטרון הבימה בבימויו של איציק ויינגרטן.

פרט למחזות כתב ארבאל גם רומנים כגון:

"בעל בבל"
"המגדל הלוּם הברק"
"ארבאל חוגג את טקס הבלבול"
"הבתולה האדומה"
"ניו יורק של ארבאל"
"אבן הטירוף"

אחדים מספריו ראו אור קודם בתרגומם הצרפתי, ורק לאחר מכן הופיע המקור הספרדי. דרכי הביטוי הייחודיות לו, מקוריותו ודימוייו מאפיינים גם את הרומנים וגם את המחזות שכתב. בשנות ה-70 התפרסם היוצר גם בזכות עיסוקו בקולנוע ושלושת הסרטים שביים הם "יחי המוות" (1971), "אלך כמו סוס משוגע" (1973) ו"גֶרְנִיקָה" (1975). בשנת 2003 ראה אור בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי הספר "בעל בבל / מכתב אהבה", הכולל תרגום עברי של הרומן "בעל בבל" ושל המחזה "מכתב אהבה" שבוצע בבכורה עולמית בתיאטרון הבימה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרננדו ארבאל בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של פרננדו ארבאל (באנגלית, בצרפתית, בספרדית ובאיטלקית)

פרננדו ארבאל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרננדו ארבאל רואיס, בתרגום רמי סערי, אבי, באתר הארץ, 14 בינואר 2003
פרננדו ארבאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרננדו ארבל (1932-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ María Paz Grillo Torres, Guía selecta de obras dramáticas, Editorial Fundamentos, 2000, ISBN 978-84-245-0838-8. (בספרדית)
^ CLAUDEL Y KAFKA Teatro, Hebraica.biz (בספרדית)