שלט ההסבר על תל עכותל עכו מצומת עכופסל נפוליאון על ראשו של תל עכו
תל עכו, הידוע גם כתל נפוליאון, הוא תל במזרח העיר עכו. גובה התל כ-30 מטר, והוא שוכן במרכז רצועת החוף של עמק זבולון וחוף הגליל. שטחו כ-200 דונם, אורכו כ־600 מטר ורוחבו כ־350 מטר. התל נמצא במרחק של כ־700 מטר מזרחית לחוף הים, וכ־750 מטר מצפון לתוואי הנוכחי של נחל נעמן. חלקו הדרומי של התל נהרס במאות השנים האחרונות, בעיקר עקב כריית אדמה לצורכי בנייה.
מיקומו של התל בקרבת המעגן הטבעי הנוח שבמפרץ חיפה והסמיכות שלו לנתיבי סחר בינלאומיים, הפכו אותו למוקד התיישבות במשך אלפי שנים. מקורות היסטוריים רבים מעידים כי בעת העתיקה, היו בתל רצף של ערים חשובות בעלות מעמד. בתל נמצאו שרידים החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתחילת התקופה ההלניסטית. הם משקפים תרבות חומרית של עיר חוף כנענית-פניקית, שלה היו קשרים ענפים מסחריים ותרבותיים עם מצרים, סוריה, לבנון, קפריסין וארצות הים. בתחילת התקופה ההלניסטית, העיר התפשטה אל המורדות המערביים ועד המקום שבו שוכנת כיום עכו העתיקה.
התושבים הערבים מכנים את התל "תל־אל־פוחאר" (תל החרסים), אולי בשל החרסים הרבים שמצויים על התל. אבנר רבן הציע שמקור השם נובע מבתי מלאכה לייצור כלי חרס שהתקיימו למרגלות התל עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת. ייתכן שחלקם אף כרו את לבני האדמה של סוללות הביצורים הקדומים לטובת ייצור כלי חרס.
בתוקפה ההלניסטית העיר כונתה פתולימאוס, ככל הנראה על שמו של תלמי ה-II, שיזם את הבנייה המחודשת של נמל עכו. ייתכן שהשם הזה התייחס ליישוב החדש שקם במורדות וממערב לתל. שם זה היה בשימוש לאורך כל התקופה ההלניסטית וגם בתקופה הרומית והוא מופיע על מטבעות שנטבעו אז בעיר.
במסמכים שמתארים את עכו בתקופה המוסלמית הקדומה (מאה ה-9), כונתה העיר עכה (Akka).
"תל נפוליאון" הוא שמו העממי של התל, על שמו של נפוליאון אשר הטיל מצור על עכו בשנת 1799. התל שימש את כוחותיו של נפוליאון כעמדת תצפית, בדומה לשימוש שעשו בתל נפוליאון בתל אביב בעת המצור על יפו.
היסטוריה
תקופת הברונזה
התל יושב לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה (3300 עד 2200 לפנה"ס), ובמקום קם יישוב חקלאי שננטש בשנת 3000 לפנה"ס לערך. היישוב בתל התחדש רק בתקופת הברונזה התיכונה (2000 עד 1550 לפנה"ס), ואז קמה בו עיר מבוצרת בחומה קיקלופית וסוללת מגן, ובה מצודת לבנים בת שתי קומות. במקום נחשפו שרידיו של שער העיר הפונה מערבה, ועל כן זכה לכינוי "שער הים". בתקופה זו נזכרה עכו בכתבי המארות המצריים. אותה עת הפך עמק עכו לגוש העירוני הגדול והצפוף ביותר בכל שטחה של ארץ ישראל, ויכול שנחשב לשני בחשיבותו רק לחצור.[2] העיר המשיכה והתרחבה במהלך המאה ה־15 לפנה"ס אך בסופה חרבה בשרפה.
העיר הכנענית הגיעה לשיא פריחתה בתקופת הברונזה המאוחרת במאה ה־14 לפנה"ס ובמאה ה־13 לפנה"ס, ופעל בה נמל חשוב שעמד בקשרי מסחר עם קפריסין ועם ערי הים האגאי. הנמל שכן אותה עת בשפכו של נחל נעמן שהיה קרוב יותר אל התל. לצד החקלאות פעלו במקום תעשיות של עיבוד מתכות והפקת ארגמן מחלזונות. הכנענים הפיקו את הצבע משני סוגי חלזונות – ארגמונית אדומת פה (Thais Haemastoma) וארגמון חד קוצים (Murex Brandaris). "חוף ארגמן" הסמוך לתל מנציח את הדבר באופן סמלי.
עוד נזכרת העיר שלוש־עשרה פעמים במכתבי אל־עמארנה, בכתובות שנמצאו בעיר אוגרית, ליד לטקיה בסוריה, ובכתובות מצריות של סתי הראשון ורעמסס השני. במכתב מתורגם לאוגריתית שנמצא באוגרית בכבשן (ולכן תקופתו מתוארכת לימיה האחרונים של אוגרית) נמצא מכתב שנשלח ממלך צור למלך אוגרית, בו מלך צור מספר שאניות מלך אוגרית ששלח מצרימה עגנו בזמן "גשם אדִר" בצור, ולאחר עיסוק עם מטענן שלח אותן מלך צור "עריֹת" (ללא מטען) לעכו (באוגריתית: 𐎓𐎋𐎊 – "עכי") עד שמצבן יהיה טוב יותר.[3]
סנחריב, במסעו השלישי, העניש את מלך צידון המורד לולי, והחריב את הערים הבצורות עליהן הסתמך: צידון רבה וצידון זעירה, בית-זיתּי, צרפת, מַחַֿלִּיבַה, אוּשוּ, אכזיב ועכו (באכדית: ak-ku-u).[4] עם זאת, העיר שמרה על מעמדה כנמל חשוב עד אמצע המאה ה־7 לפנה"ס בטרם חרבה ועלתה באש שוב ותושביה גלו ממנה.
אשורבניפל, בחזרתו ממסעו התשיעי נגד הקדרים והערבים[א], כבש את העיר אושו (כנראה צור היבשתית), וכן הרג באנשי עכו, תלה את גופותיהם על תרנים, לקח את שאירתם לאשור וגייסם לחילו המלכותי.[5]
מטמון הכסף מתל עכו
בחפירות התל נתגלה מטמון כסף קטן (257.6 גרם). תיארוך המטמון ידוע רק באופן כללי; ונע בין המאות ה-10 עד ה-9 לפני הספירה.[6]
המטמון נתגלה בשטח A אשר ממוקם בנקודה הצפונית והגבוהה של התל ומעל לקטע הגבוה והתלול של הסוללה הצפונית (שטח B).[7] המטמון נמצא בשכבה VII, לוקוס 762, המתואר כאזור חדרי מגורים עם כמה מתקנים תעשייתיים. מטמון הכסף הכיל אסימונים, חוטים, ומטילים חתוכים.
שיתוף פעולה בין-תחומי המשלב שיטות מדעיות עם נתונים ארכאולוגיים מדויקים חשפו את מקורות הכסף של הפיניקים.[8]
חפירות ארכאולוגיות בתל עכו בתקופת הברזל חשפו ממצאים מרתקים העוסקים בהיסטוריה והתרבות של האזור בתקופה זו.[7] כאשר מתייחסים לתקופת הברזל בתל עכו, מדברים בדרך כלל על התקופה האירונית הביתית, שכוללת את המאות ה-12 עד ה-9 לפני הספירה.
במהלך החפירות, נמצאו מבנים מגוונים כמו בתי מגורים, אחסניה, מבני ציבור וחורבות מתקופה הברזל. המבנים היהודים מתקופה זו הוכיחו קשר עם ים התיכון, האיות הימיים ועסקים ניתוחים שונים.[9]
בנוסף למבנים, נמצאו כלים קרמיים, פסלים, חומרי בנייה, כתובות, כסף, מחזות ועוד. כל אלה מעידים על הפעילות החומרית, התרבותית והמסחרית בתקופה זו.
חפירות הארכאולוגיות בתל עכו בתקופת הברזל הביאו לגילוי מגוון רחב של ממצאים המשפיעים על ההבנה שלנו לגבי החיים והתרבות באזור זה בתקופה זו.[10]
בחפירות הארכאולוגיות בתל עכו מתקופת הברזל נמצאו מציאות כסף מעניינות. בעתידות הפרטיות של הבתים ומבנים אחרים נמצאו מטבעות כסף מתקופה הברזל.[9] המטבעות הכספיים הללו מספקים עדויות לנוכחות ולשימוש של כסף כאמצעי תשלום בתקופה הזו.
כמו כן, נמצאו תכשיטים כספיים אחרים, כגון צמידים, תכשיטי עגילים ושרשראות, המעידים על קיום תרבות שמצטיינת בשימוש נרחב של כסף.[9]
מציאת הכסף בחפירות מספק תובנות חשובות לגבי המסחר, המספרות הכלכלית והתרבות באזור בתקופה הברזל.[9]הכסף מהווה רמז לתעשיית מסחר, הכרת תרבויות מוחלטות והעמדה בשוק הבינלאומי.
התקופה הפרסית ואחריה
תקופת פריחה אחרונה בתל עכו באה לו בתקופה הפרסית, עת שטח היישוב התפשט מערבה והמרכז המסחרי של העיר התמקם בסמוך לחוף הים. הנמל הפיניקי מאותה תקופה נבנה תחת שובר הגלים המודרני.[11] הוא היה בנוי מאבני גזית בצורה אופיינית לנמלים פיניקיים, והיה ככל הנראה הנמל הפיניקי עם המזח הרחב ביותר באותה תקופה.[11] כך החל למעשה תהליך הסטת המרכז העירוני אל שטחה של עכו העתיקה כיום, ובתקופה ההלניסטית עברו גם רובעי המגורים מערבה מן התל, והוא ננטש בסוף המאה ה־2 לפנה"ס. עם זאת, על התל נמצאו ממצאים מועטים גם מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית, ובתקופת ממלכת ירושלים ניצבה עליו מצודה צלבנית.
תל עכו נכבש במלחמת העצמאות במסגרת מבצע בן עמי שהתרחש בליל ה־14 במאי1948. כיבושו הושלם בשעה 03:30 ואיפשר מעבר כוחות ישראלים צפונה וכן את כיבוש עכו ואת הסרת המצור מעל קיבוץ יחיעם.
חפירת הצלה התקיימה ב־2005 ובה נחשפו שרידים למן התקופה הפרסית ועד ימי הביניים ושרידי בית קברות מהתקופה הרומית.[13]
חפירת הצלה התקיימה ב־2006 ובה נחשפו שרידים נוספים של בית הקברות מהתקופה הרומית.[14]
עשר עונות חפירה בקיץ מאז שנת 2010 בהנהלתן של פרופסור אן קילברו מאוניברסיטת פן סטייט (פנסילבניה) ומיכל ארצי מאוניברסיטת חיפה.[15] בחפירות הללו השתתפו מוסדות אמריקאים נוספים.
התל כיום
מצפון לתל עכו, מצדו האחר של כביש 85 נמצאת חורשת נפוליאון, וממערב לו שכן מגרש הכדורגל העירוני של עכו. על ראש התל ניצב פסל ברזל גדול בדמות סוס ועליו רכוב נפוליאון כשהוא מסתער ופניו לכיוון צפון. את הפסל הכין ישראל בן עזרא, שהיה פרויקטור בעיריית עכו. את הפסל ביסס על הציור המפורסם של ז'אק-לואי דויד שבו מתואר נפוליאון חוצה את האלפים.
ב־3 בפברואר2009 נחנך הפרויקט התיירותי "תל עכו", שבמסגרתו נסללה בתל מערכת שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, נבנו מרפסות תצפית ושולבו בנוף ממצאים ארכאולוגיים ותחנות מידע. מתוכננת גם הקמתו של אמפיתיאטרון על המדרון הדרומי של התל הצופה אל נחל נעמן ואל הכרמל.
Eshel,T.Yahalom,N.Shalev,S.Tirosh,O.Erel,Y.Gilboa,A,2018a, Four Iron Age Silver Hoards from Southern Phoenicia: From Bundles to Hacksilber,379, 197-228.
Eshel,T.Yahalom,N.Shalev,S.Tirosh,O.Erel,Y.Gilboa,A,2018b, Lead isotopes in silver reveal earliest Phoenician quest for metals in the west Mediterranean
ביאורים
^"ערבים" בכתובות האשוריות הם לא יסוד אתני או תרבותי, אלא תואר לאנשי המדבר הנודדים ככלל.
